על דעת המקום: 'תג המחיר' של אבימלך

דברי גדעון על קיר בית הספר לקצינים של צה"ל (מקור: דובר צה"ל)

מאת יהודה זיו

בנובמבר 2015 הודח חניך קורס קצינים בצה"ל, אשר העז להצדיק את רצח יצחק רבין – ויפה עשו! על מגרש המסדרים של בית הספר לקצינים של צה"ל (בה"ד 1) נשקפת כתובת שמלווה את כל מחזורי הצוערים: 'מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ' (שופטים, ז 17), 'זעקת הקרב' אשר השמיע גדעון באוזני שלוש מאות 'המלקקים', כדי לדרבנם לפני ההסתערות על מחנה מִדְיָן. עד היום מרמזת קריאתו זו, בדרך קולעת כל-כך, אל מידת הדוגמה האישית, הנדרשת מכל מפקד ומפקדת בצה"ל.

מדליה רשמית של בה"ד 1, 2009. עיצוב: מאיר אשל (מקור: החברה הישראלית למדליות ולמטבעות)

גם אבימלך, בנו של גדעון, אשר ביקש לשוות לעצמו את הילת הגבורה של אביו, ניסה לימים לשוב ולהשמיע 'זעקת קרב' דומה; אך במקום הנוסח הקצר והקולע של אביו, הוא אמר זאת בנוסח מסורבל: 'מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי' (שופטים, ט 48). היה זה שעה שהוליך את אנשיו אל אחד ממעשי הרצח הנבזיים ביותר שתוארו בתנ"ך, ואולי הפעם הראשונה (אף כי לא האחרונה) בה מתוארת שיטת הנקמה המכונה בימינו 'תג מחיר'.

ומעשה שהיה כך היה (שופטים, ט 5-1): 

וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר: דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ, כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד? וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא. וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית, וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא. 

תחילה שכר אפוא אבימלך 'אנשים ריקים ופוחזים', שרצחו יחד אתו את כל בני משפחתו, למעט יותם שהצליח להסתתר. מעשה הרצח הנורא, שהיה בעפרה שבנחלת שבט מנשה, עיר הולדתו וקבורתו של גדעון, סימן את עלייתו של אבימלך לשלטון. 

קווין רולי, אבימלך עולה לשלטון, 2013 (מקור: Pearwood)

לימים הסתכסך אבימלך גם עם 'בעלי מגדל שכם', אלה הם מנהיגי העיר. הוא עלה עם אנשיו אל ראש הר צַלְמוֹן (על זיהויו ראו להלן), כרת שם 'שׂוֹכַת עצים' (ענף מסועף), ולפקודתו עשו כן גם כל אנשיו. את הַשׂוֹכוֹת הבוערות השליכו על מגדל העיר ('הצריח'), וכך נשרפו למוות כאלף איש ואשה.

כך מסופר בהמשך הפרק (49-48):

וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי. וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה.

נראה, כי אבימלך התכוון להפוך את 'תג המחיר' לשיטה, שהרי שב וניסה לעשות כך אף בעיר תֵּבֵץ, אשר הכפר טוּבַּאס יושב היום על מקומה. אלא שהפעם, בבואו אל 'מגדל העוֹז' אשר בתוך העיר כדי 'לשָׂרְפוֹ באש', השליכה אישה אחת, בעלת תושיה, ממרומי המגדל 'פֶּלַח-רֶכֶב' (שבר של אבן ריחיים עליונה) על ראשו 'וַתָּרָץ את גֻּלְגָּלְתּוֹ' (שם, 56-50):

וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ. וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל. וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת. וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ. וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו.

כך הקיץ הקץ על אבימלך, אך לא על שיטת 'תג מחיר', אשר לזוועתנו ונוכח עינינו לא פסה מן העולם.

מתיאוס מריאן, מות אבימלך, 1626 (מקור: PESSCA)

יותם, צעיר בניו של גדעון והיחיד שנותר בחיים מן הטבח, עלה אל ראש הר גריזים ושם נשא את משלו הנודע, שנפתח במילים 'הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ' (שם, ט 21-7). לימים הוליד סיפור זה מסורת 'מַקָאם' (מקום מקודש) בפי ערביי הסביבה, שמצביעה על קברו של ה'מֻאָדִ'ן' (מוּאָזִין; הקורא לתפילה) של מוחמד. איש זה, שהיה בן אתיופיה, נודע בקולו הצלול ונשא לפיכך את הכינוי שייח' בִּלָּאל (בעל הַבְּלִיל, שנועד לריכוך מיתרי הקול, מעין זה המוכר ליוצאי מזרח אירופה בשם 'גוֹגְל-מוֹגְל'). אולם, אותו שייח' אינו קבור בראשו של ההר המזוהה על ידי השומרונים כהר גריזים, ומתנשא בדרום-מזרחה של שכם, אלא בראש הר כַּבִּיר (גַ'בַּל כַּבִּיר), שנמצא כתשעה ק"מ מצפון-מזרח להר גריזים המסורתי, בצד התנחלות אֵלּוֹן מוֹרֶה. ברשימתי הקודמת בבלוג ('אנו הולכים ברגל'), שהוקדשה לזכרו של הארכאולוג אדם זֶרְטָל, הראיתי כי מסורת זו על קברו של שייח' בִּלָּאל, הבאה להעיד על קדושתו של ההר, מחזקת את הצעתו לראות בהר כביר את הר גריזים המקורי.

שייח' בלאל (צילום: יהונתן קלרמן)

והיכן היה הר צלמון? מקובל לזהותו בדרום-מערבה של שכם, אף הוא בעקבות מסורת ערבים מקומית, המצביעה שם על קברו של נַבִּי סַלְמָאן (נ"ג 810+; נ"צ 17221751). 'נביא' זה הוא סַלְמָאן אֶל-פָארִסִי, אשר כמו שייח' בִּלָּאל נמנה עם ה'צַחָאבָּה' (חבר מרעיו של הנביא מוחמד). סלמאן, שכפי שמוֹרה שמו, היה פרסי, מעולם לא היה בארץ ישראל, ובכל זאת דמותו הפלאית הותירה אחריה כמה וכמה מסורות קבורה מקומיות: בראש הר הזיתים, ואף בצלעו של תל אשדוד. אפשר לשער, כי באזור שכם נולדה המסורת על קברו המקודש בעקבות דמיון צלצול השמות 'צַלְמוֹן' ו'סַלְמָאן'.

הקבר המיוחס לסלמאן אל-פארסי בראש ג'בל סלמאן (צילום: צביקה צוק; יהודה זיו, ילקוט גב, כתר, 1991, עמ' 322)

חורשת עצי אלון סביב הקבר המיוחס לסלמאן אל-פארסי (צילום: עמית מנדלסון; מקור: iNature.info)

שרידי מסגד סלמאן אל-פארסי על גבעה מדרום לאשדוד, על חורבות הכפר הערבי איסדוד
(צילום: אפי אליאן; מקור: Hסטוריה על המפה)

בצד אותו קבר מקודש שבשומרון הוקמה לימים היאחזות הנח"ל יִצְהָר, אשר ועדת השמות הממשלתית קראה לה כך (בהחלטה מיום 22 במאי 1983) בעקבות המוניטין שיצאו לאזור זה בזכות גידול כרמי זית וייצור יצהר (שמן משובח) וסבון, כעדות שמם של הכפרים הסמוכים: עַצִירָה (מקום עצירת השמן) אֶל-קִבְּלִיָה (הדרומית) ועצירה אֶ-שִּׁמָאלִיָה (מצפון לשכם).

מקור: עמוד ענן

ברשימה שפרסמתי כאן כבר לפני שנתיים ('שימו שמן, שמן זית') הצבעתי על האירוניה האקטואלית שנוספה לצערנו לשם 'יצהר', שמוכר לכל תלמיד חכם בראשי התיבות 'יצר הרע'. כמימים ימימה שבוּ הר צלמון וסביבתו לשמש מקורן של כמה וכמה 'שׂוֹכוֹת', אשר זרעו הרס והציתו אש, כמעשהו של אבימלך דאז וכמעשה 'דַּע-אֵשׁ' דהיום.

*

אמר העורך בעל העונ"ש: 

היום, י"א באדר תשע"ו, למניין שאנו מונים פה בעיר ירושלים, חוגג יהודה זיו את יום הולדתו התשעים. 

בשמם של כל הקוראים והמעריצים, בלוג עונ"ש שולח ליהודה – איש תש"ח, שראשו לא שח – ברכת חזק. 

עליך, יהודה, נאמר: 'צַדִּי"ק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה'. לאורך ימים ושנים, בבריאות הגוף והנפש, ובהמשך כתיבה טובה, להנאת כולנו. 

הנה תמונה של יהודה זיו, צדי"ק הדור הבלתי נלאה, ב'סיור יום הולדת' משפחתי על ראש תל עזקה.