שלא כבימינו, במאה ה-19 לנוכלים היה סטייל ואת תרגילי 'העוקץ' הם עשו בטוּב טעם. דוקטור נתן וולנר היה, כנראה, אחד מהג'נטלמנים האלה, ואולי לא. אולי בכלל מדובר ברופא תם וישר דרך שהקדים את זמנו. וולנר היה רופא ומנתח מוכר בווינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, ולדבריו המציא תרופה מיוחדת במינה. לי הזכירה התרופה שלו את שיקוי הפלאים שרקח פרופסור קתרוס, ואת דני דין ששתה והפך לרואה ואינו נראה (כזכור לקוראי סדרת הספרים האהובה של און שריג, הוא אבנר כרמלי, הוא שרגא גפני).
בשנים 1880-1870 התפרסמה מודעה זו, ודומות לה, עשרות רבות של פעמים בעיתונים העבריים של התקופה: 'המגיד', 'הצפירה', 'עברי
אנכי', 'הלבנון' ו'החבצלת'. במודעה הציע הדוקטור הווינאי 'תרופה מועילה בדוקה ומנוסה' למאוננים ('חטאות נעורים'), לאימפוטנטים ('חסרון כח המוליד'), למחלות מין ('זוב') ולאנשים עצבניים במיוחד ('נערפענשוועכע'; 'חולשת העצבים'). לדבריו, כבר שתו ממנה רבים ונרפאו. אתם לא גרים בווינה ובכל זאת רוצים מזור למחלתכם? יש פתרון. שלחו מכתב לדוקטור, פרטו את 'אותות מחלתכם' וכמובן צרפו כסף (לא כתוב כמה, והדעת נותנת שכל המרבה הרי זה משובח), ותקבלו תשובה מיידית. רפואה בהתכתבות.
![]() |
| עברי אנוכי, 21 ביולי 1871 |
![]() |
| רחוב אסלינג (Eßlinggasse) בווינה, 1869 (Wien Geschichte Wiki) |
בשנים הבאות המשיך וולנר לפרסם את המודעות הללו, הפעם
מכתובת חדשה בווינה הבירה.
![]() |
| החבצלת, 16 בינואר 1874 |
כמה שנים לאחר מכן שוב החליף דוקטור וולנר כתובת. מרכולתו הרפואית כללה עכשיו גם תרופות פלא למחלות נשים. מה שמפתיע הוא, שהרופא המהולל לא רק שלא הוקע
כרמאי, אלא אף זכה ל'תעודת יושר' מעורך עיתון 'המגיד' שתיאר אותו כ'רופא מהולל':
![]() |
| המגיד, 12 בספטמבר 1877 |
'הערת
המו"ל', שנועדה לשוות אמינות לדוקטור וולנר, לא נוספה על ידי מערכת העיתון ולא הייתה חד-פעמית. במשך ארבע שנים (1880-1876) היא נדפסה כלשונה בעיתון 'המגיד' לפחות עשרים פעמים, ובעצם הפכה להיות חלק בלתי נפרד מן המודעה. לעורכי העיתון זה לא היה אכפת, ולא עלה על דעתם להסיר את ההערה. היום קוראים לזה ערבוב בין חדשות לפרסומות, תוכן שיווקי, ובלשון העם 'קומבינה'...
בחורף 1879 שהה דוקטור וולנר בבוברויסק שברוסיה והמשיך לקמבן. כך
עולה ממודעות חוזרות ונשנות שפרסם בעיתונים 'הצפירה' ו'המגיד' (כולל 'הערת המו"ל' המוכרת):
![]() |
| המגיד, 26 במרס 1879 |
פסח עבר, והדוקטור, שהאריך את חופשתו ברוסיה, המשיך לספק תרופות לדורשי עצתו, כולל ביקורי בית:
![]() |
| הצפירה, 15 ביולי 1879 |
ביוני 1880 מיצה הדוקטור הנכבד ('שפעציאליסט במחלות חלישת העצבים ומחלות נשים') את פוטנציאל ההשׂתכרות בפלך מינסק והחליט לנוע מערבה. בימות הקיץ החמים הוא יתעכב לשעה קלה במרחצאות החמים של דוּבֶּלְן, סמוך לריגה אשר בלטביה. ושוב הוא לא שכח לצרף להודעה את 'הערת המו"ל' מלפני ארבע שנים:
![]() |
| המגיד, 30 ביוני 1880 |
באוקטובר 1880 – כך מודיע עתון 'הצפירה' – חזר הדוקטור ה'שפעציאליסט' לבוברויסק...
![]() |
| הצפירה, 12 באוקטובר 1880 |
כמות המודעות שפרסם וולנר מפתיעה. מודעה בעיתון עולה כסף, וכסף כנראה זרם לכיסיו...
מי היה רופא זה והאם ניתן לזהותו? אכן כן, גם אם מועט החומר. חיטוט בארכיונים בווינה או בספרות יעץ בגרמנית בוודאי יניב מידע נוסף, ואשמח אם מישהו מהקוראים ימצא עליו עוד משהו.
את שמו הפרטי של וולנר (נתן) מצאתי בעיתון 'החבצלת' משנת 1872 שם פרסם העורך, ישראל דב פרומקין, סדרת מאמרים ('מסע ישראל') על ביקוריו בערי אירופה. בין השאר סיפר פרומקין על ביקורו בווינה:
![]() |
| החבצלת, 5 ביולי 1872, עמ' 282 |
מהידיעה הזו עולה כי 'הרופא האמן' וולנר הצטיין בנדיבותו ובסיוע שהושיט לפרומקין, שמצידו הגדיר אותו כ'ידיד ציון' ובתואר 'התורני', כלומר תלמיד חכם.
מה עלה בסופו של דוקטור וולנר?
הידיעה האחרונה שמצאתי על אודותיו היא משנת 1882, וממנה עולה כי הדוקטור המהולל מת ביום ח' באייר תרמ"ב (27 באפריל 1882) בעיירה סמיאטיץ' אשר בפלך גרודנה. בן חמישים היה במותו:
![]() |
| הצפירה, 9 במאי 1882 |
והשאלה שנשארת פתוחה היא: האם היה וולנר רופא גאון, שהמציא שיקוי פלא שהקדים את ה'ויאגרה', או שמא היה בסך הכל נוכל מוצלח?











שאלה: האם רק במקרה הוזכר בראש הרשימה "און" שריג, או שפרויד עובד כאן שעות נוספות?
השבמחקמה לעשות וזה שם העט (אחד מהם) ששרגא גפני בחר לעצמו?
מחקנתן וולנר היה רופא אמיתי, ולא מתחזה. שמו מופיע ברשימת בוגרי תואר דוקטור לרפואה של ה-Weiner Hochschle בשנת הלימודים 1863/4:
השבמחקhttps://books.google.co.il/books?id=65RMAQAAMAAJ&pg=PA60-IA253&dq=nathan+wollner+wien&hl=iw&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=nathan%20wollner%20wien&f=false
Hochscuhle כמובן, ולא כפי שנכתב.
מחקתודה רבה. לא פקפקתי לרגע שהיה רופא מוסמך. תהיתי על שיקוי הפלאים שהמציא...
מחקהצלחה כזו לאורך שנים משמעה שהד"ר עלה על משהו. אפשרות ראשונה היא אפקט פלצבו. די בכך שנפתרה בעיתם של חמישית מן המטופלים ששורשיה פסיכולוגיים והנה הסבר לריבוי הטבעי העצום של יהדות מזרח אירופה בשחהי המאה ה 19. אפשרות שניה היא שזו אכן היתה תרופה ללחץ דם שזקפה כפופים וסמכה נופלים. הויאגרה עצמה הרי התגלתה במקרה, ומדוע לא 100 שנה קודם?
מחקפעם שלישית ואחרונה: Hochschule
השבמחקלפי אילנות יוחסין ברשת, הד"ר היה כנראה יליד העיירה Borský Mikuláš שבצפון מערב סלובקיה של היום (אז כמובן בתחומי הקיסרות האוסטרית). בן לפיליפ ולפרנצ'סקה וולנר, והיו לו 4 אחים.
השבמחקאון שריג ואבנר כרמלי הם שני שמות עט של הסופר והמתרגם, איש התנועה הכנענית: שרגא גפני שנפטר לפני קצת יותר מארבע שנים. היו לו עוד כמה שמות עט: איתן דרור, יגאל גולן ועוד. חוץ מסדרת דנידין, גפני הוא גם אביהן של סדרות ספרים רבות לילדים: האמיצים, הספורטאים הצעירים, הימאים, הבלשים הצעירים, השבעייה הסודית שלנו ועוד.
השבמחקנראה לי שהוא עשה הרבה כסף ולכן עבר כל פעם לדירה טובה יותר. כמו כן ניראה לי שהוא הסתבך עם השלטונות והוכרח לעבור לרוסיה ומשם למקומות נוספים, כי לוינה הוא לא חזר.
השבמחקשבת שלום.
השבמחקאין צורך להגיב.
יַשן? יָשן?
ברור שיָשָׁן. תודה.
מחקאהבתי את ההספד:
השבמחק"כן פעל הרבה לטובת החולים העניים, ובנפש חביבה השכיל תמיד אל דל, ויושט עזרה לכל נדכא ונענה".
וזה מהאיש שהצהיר:
"על מכתבים עם שכר עמלי אענה כרגע, ומכתבים בלתי חופשי לא אקבל."
מה שהגשש החיוור היה מכנה "התנדב בשכר".
מכולת התרופות ל'חטאת נעורים' (מעשה אונן) אזל לו לרופא המהולל טרם העת, כנראה. במודעות המאוחרות שירות חיוני זה לא מפורט באוסף הרפואי שלו. או, אולי, הנעורים בינתיים התבגרו? או ש'אונן' התלונן נגדו בבית משפט לחוק לשון הרע על הכפשת שמו.
השבמחקמה זה בכלל ''בלתי חופשי''?
השבמחקנדמה לי שיש לי פתרון לביטוי המוזר ״מכתבים בלתי חפשי״ שהד״ר לא יקבל. מדובר במכתבים ללא ביול, או מכתבי גוביינא שעל המקבל לשלם דמי ביול עבורם. בצרפתית זה יהיה lettre non-affranchie שהעברית היא תרגום מילולי שלו, ומאחר שהד״ר כותב שיענה לכל מכתב בלשונו, כולל צרפתית, אני מניח שמשם הוא לקח זאת.
מחקלפני 150 שנה הזמנתי אצלו תרופה כזו ועד היום היא לא הגיעה. האם הוא היה רמאי ואולי באשמת הדואר? בינתיים זה עבר לי ועוד כמה דברים. יז"ב.
השבמחקבמאה התשע עשרה קוקאין והרואין היו סמים חוקיים לחלוטין שנמסכו לתוך משקאות כגון קוקה קולה. תרופות נגד שיעול הכילו הרואין. תרופות ״עצבים״ הכילו קוקאין לדכאוניים והרואין לתזזיתיים. יכול להיות ודי סביר שהרופא המהולל ההוא לא יכול היה לשרת את חוליו במשך עשורים אלמלא נודע ברבים כמרפא על אמת. זה היה לגמרי מקובל בשירות הרפואי, מכאן שהדוקטור הספציאליסט לא המציא ולא שיקר אלא סחר בסמים ״רפואיים״ כמיטב המדענים בזמנו.
השבמחק