יום חמישי, 21 באפריל 2022

בָּא הַשֶׁמֶשׁ? טקס הנפת העומר בקיבוץ רמת יוחנן

צילם: דנצ'וּ ארנון

כתבו: דנצ'וּ ארנון ודוד אסף

קיבוץ רמת יוחנן שבעמק זבולון נוסד בשמחת תורה תרצ"ב (1931) במיקומו הנוכחי. בשנותיו הראשונות עוד נקרא בשם אושא – על שם היישוב היהודי הקדום שזוהה בסמוך ובו פעלה הסנהדרין לאחר חורבן בית המקדש – אך ב-1935 הוחלף השם לרמת יוחנן. יוחנן הוא יאן סמאטס, איש צבא ואישיות פוליטית חשובה בדרום אפריקה (לימים גם ראש ממשלה), שאהד בגלוי את התנועה הציונית ואיכשהו זכה לכך שהרחובות שנקראו על שמו בארץ, במושבה הגרמנית בירושלים ובצפון הישן בתל אביב, הם מן היפים ברחובותינו.

הקיבוץ עצמו הוא שמורת טבע כפרית וקיבוצית. למרות פילוגים וזעזועים הוא קיים כבר תשעים שנה כקיבוץ שיתופי שלא הופרט, למרות מצבו הכלכלי המצוין. חיים בו כאלף אנשים, יש בו עדיין חדר אוכל פעיל, קבלות שבת וכמובן טקסי חגים.

כבר עשרות שנים שלמחרת ליל הסדר מתנהל ברמת יוחנן טקס ארוך ומורכב, צבעוני וייחודי הנקרא 'הנפת העומר'. טקס כזה לא קיים בשום מקום אחר אלא אך ורק ברמת יוחנן, והשנה הוא התקיים בשבת (16 באפריל). דנצ'וּ היה שם ותיעד אותו במצלמתו.

לטקס ולכוריאוגרפיה המיוחדת שלו אחראים בעיקר שניים, שהיו חברי הקיבוץ ומאושיות תרבות החגים הקיבוצית והחילונית: המשורר והמלחין מתתיהו שֶׁלֶם (1975-1904) והכוריאוגרפית לאה ברגשטיין (1989-1902). שניהם עלו ארצה מפולין בעלייה השלישית והצטרפו לקיבוץ בית אלפא, אך ב-1940, בעקבות הפילוג בין אנשי השומר הצעיר לאנשי מפא"י, עברו עם משפחותיהם לקיבוץ רמת יוחנן המפא"יניקי. 

על מתתיהו שלם, על לאה ברגשטיין ועל טקס הנפת העומר כבר כתב דוד אסף בבלוג עונג שבת, ביחס לשירו הידוע מכולם של שלם 'שיבולת בשדה', ולא נחזור כאן על הדברים ('שיבולת בשדה': מסע בעקבות מתתיהו שלם וחג העומר', 5 ביוני 2011). מתתיהו כתב והלחין עשרות רבות של שירים ('פנה הגשם', 'הבו לנו יין', 'שמחו נא', הם מן הידועים שבהם), לאה יצרה עשרות רבות של ריקודי עם, ושניהם יחד ארגנו את חגי הקיבוץ ברוח הימים ההם. 

ריקוד 'והיה כי תבואו אל הארץ', רמת יוחנן 1947-1945 (פיקיוויקי)

את אותם חגים, עם אותם טקסים, ריקודים ותלבושות (בשינויים מזעריים) ממשיכים חברי רמת יוחנן לחגוג עד היום: בסוכות חוגגים את עליית הקיבוץ על הקרקע, את חג האסיף ואת חג המים, ובפסח חוגגים את קציר השעורים והנפת העומר בטקס הנהדר הזה, שנערך בשדה שעורה הסמוך לקיבוץ. בטקס משתתפים רוב חברי המשק, מקטן ועד גדול, וכמובן אורחים רבים.

טקס הנפת העומר, רמת יוחנן שנות הארבעים (פיקיוויקי)
הצופים והאורחים ישבו על כסאות פלסטיק, הילדים – על חבילות תבן

את המופע מלוות תזמורת ומקהלה ושני קריינים הניצבים על עמודים מקושטים בשדה וקוראים בחגיגיות את הטקסטים הארכאיים והמליציים המלווים את הריקודים.

התזמורת בשדה
הקריינית מעל העמוד המקושט

שלם, שהיה בקי במקורות ישראל ובמסורות חז"ל, ליקט פסוקים מן התורה ופרקי משנה, שנועדו להקראה, למשל מתוך ספר ויקרא פרק כג: 

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן ... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה ... וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

לא רק הנשים הבוגרות מחוללות. בטקס משתתפים גם ילדי הקיבוץ, בעיקר בנות ומעט בנים, זרי פרחים עוטרים את ראשי הבנות ובידיהן צרורות פרחים טריים.


הנשים הרוקדות מגיעות אל שדה הקציר מכמה כיוונים:


בנוסף לפרקי ההקראה חיבר שלם והלחין גם שירים מיוחדים לטקס, שהידוע בהם הוא 'הֵן יְרוּנָן', שנכתב ב-1953 או 1954 והפך לריקוד בידיה של ברגשטיין:

הֵן יְרֻנָּן, יְרוֹעַע וְיֵעוֹר
הֵן תִּפְרַח, תִּפְרֶה וְתִפְרֹץ
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל
עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל!

השיר מבוסס על היפוך פסוק החורבן בישעיהו, טז 6, שגורס כי אדמת הארץ תחרב ובכרמיה לא יְרֻנָּן לא יְרֹעָע, כלומר לא תישמע רינה ולא תרועת שמחה ('וְנֶאֱסַף שִׂמְחָה וָגִיל מִן הַכַּרְמֶל וּבַכְּרָמִים לֹא יְרֻנָּן לֹא יְרֹעָע יַיִן בַּיְקָבִים לֹא יִדְרֹךְ הַדֹּרֵךְ הֵידָד הִשְׁבַּתִּי').

 

חלק מהטקס מתבסס על דיאלוג ריתמי בין הגברים הקוצרים לבין הנשים הרוקדות. המקור הטקסטואלי לשיח הזה נמצא במשנה (מנחות, פרק י, ג): 

כיצד היו עושים?

שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב, ועושין אותו כריכות במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח לקצור.

וכל העיירות הסמוכות לשם, מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.

כיון שחשכה, אומר להם [שליח בית הדין]: בָּא הַשֶׁמֶשׁ? אומרים: הין [הֵן].

בא השמש? אומרים: הין.

מגל זו? אומרים: הין.

מגל זו? אומרים: הין.

קופה זו? אומרים: הין.

קופה זו? אומרים: הין.

בשבת אומר להם: שבת זו? אומרים: הין.

שבת זו? אומרים: הין.

אקצור? והם אומרים לו: קצור.

אקצור? והם אומרים לו: קצור.

שלש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו: הין, הין, הין.

וכל כך למה? מפני הביתוסים, שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב.



ובסופו של טקס, צריך גם לקצור את העומר. זהו כמובן תפקידם של הגברים, שבחרמש מושחז יקצרו עומרים, יגישום לנשים ויניפום אל על.


הערב כבר יורד, ועל רקע השקיעה וכתובת אש 'עומר זה – הביאו', אנו צופים בריקודי הסיום.


בארכיון הסרטים על שם סטיבן שפילברג, ששמור באוניברסיטה העברית, מצאנו סרטון תעמולה ישן דובר אנגלית, שמתעד את חג העומר ברמת יוחנן. התאריך בו צולם הסרט אינו ידוע – מן הסתם בשנות החמישים – אבל האמת היא שפרט לגילם של המשתתפים, לא הרבה השתנה...


בסיום הטקס לא התאפקתי וצילמתי שתי ילדות חמודות שהשתתפו בריקודים. בעוד כמה שנים, כשתגדלנה, הן תשתתפנה בריקודים של הבנות הגדולות...


36 תגובות:

  1. אכן צילומים נהדרים. מאחרי זה עומד מאמץ כל שנה ושנה מי ? איך? אפילו למה. טקס שהוא ביטוי לעבודה ולחלום גם יחד. מאמץ לחבר בין יסוד מסורתי ומהפכני בעת ובעונה אחת. הדור הבא יביא פירושים חדשים, אתגרים חדשים לטקס הישן והעיקר- צבע ותקווה.

    המון תודה
    מוקי צור עין גב

    השבמחק
    תשובות
    1. כאיש רמת יוחנן וכקשיש המפזזים על במת העומר וחג המים כבר אי אלו שנים מבקש להודות לדנצ'ו ולדוד אסף על הקדשת הפוסט היפה והמכובד לחג שלנו. להערתו של מוקי צור אוסיף: שגשוגו של החג אצלנו נובעת מהצלחת תהליך מסירה רב דורי (כבר 5 דורות). נקודת המוצא אכן הייתה יצירתם המופלאה של מתיתיהו ולאה, אך ההמשך הוא כולו בזכות גרעין גדול של אנשים בקהילה שמזהים וממשיכים לזהות בחג הזה מקור של ערך, משמעות וזהות עבור עצמם וקהילתם. בדיונים סביב האם? מי? איך? תמיד ישמע בסופו של דבר מול המלעיזים, הקול שאומר שהחג הזה הוא מקור של חוסן עבורנו לא פחות מהמשאבים הכלכליים שהתברכנו בהם ואפילו אולי תורם תרומה ניכרת להצלחתם, ועד היום הקול הזה מכריע...

      מחק
  2. גם בעין חרוד מתקיים טקס זה

    השבמחק
  3. אנשי העליה השניה שאמנם עזבו את הדת , אך אמצו ויישמו את הצד החקלאי של החגים ה"חקלאיים", כמו חג האסיף וחג הקציר... סבותי בעמק, ז"ל, ערכו טקסי חגים אלה עם כל אנשי הישוב, קטנים כגדולים, ברוב עם והדר. התמונות של הילדים בלבן וזרי הפרחים והשבלים ממש מרגשים ומחיים את המעמד והחג..

    השבמחק
  4. ההתיישבות החקלאית יישמה בפועל ובחגיגות את החגים החקלאיים ברב עם על זקניהם וטפיהם, אך גם במוסדות החינוכיים בערים נהגו כך. צריך, לעניות דעתי, לציין ולחגוג ברוב עם קשר חגיגי זה לארצנו, מורשתנו ואדמתנו...

    השבמחק
  5. רוב תודות! מאד מרגש! במיוחד לאור הפרשנויות האלימות של מסורות העבר בהתבטאויות לוחמניות, שנהפכו לנושאי הדגל של יהדות במחוזותינו כיום. הארה שולית: המסורת הנהדרת הזאת אינה נחלתו הבלעדית של קיבוץ רמת יוחנן. גם קיבוץ רביבים, שמאפייניו דומים לנ"ל, חוגג את חג העומר בשדה ברוב עם. אמנם לא בפאר ועושר כמו המסורת הייחודית של רמת יוחנן, אך עם אותם מאפיינים ודגשים. חג ח י ר ו ת שמח בכל העולם.

    השבמחק
  6. ולא רק בהתיישבות העובדת... זכורות לי חגיגות של טקסי הבאת העומר במסגרות שונות, מבתי ספר ומוסדות חינוכיים ועד מועצות מקומיות ואיזוריות....

    השבמחק
  7. תודה רבה על הכתבה המעניינת והמרגשת. הזכיר לי את טקסי הבאת הביכורים בירושלים בשנות הארבעים בחג השבועות. ילדי בתי הספר, לבושים לבן עם זרים על הראש ו"סלינו על כתפינו" צועדים באון לבניינים הלאומיים להבאת הביכורים. שם על במה עמדו "הכוהנים" בלבוש לבן (סדינים) וקיבלו את הביכורים תוך שירה וריקוד "קמה זו? -זו, האקצור? - קצור וכו'".. זו הייתה לנו כילדים חוויה מרגשת מאוד, כמעט מיסטית. [יש לי תמונה מהצעידה לטקס עם הזרים, הביכורים ודגלי בתי הספר אל איני יודעת לצרף לכאן] חג שמח!

    השבמחק
  8. איזה יופי!‏
    איזו נוסטלגיה!!‏
    חג שמח

    השבמחק
  9. איזו כתבה נחמדה ועלה זיכרונות מן העבר הרחוק. שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. את השירים המובאים בכתבה כבר לא שמעתי שנים ארוכות וכמובן שמחתי לשמעם שוב. נהניתי.

    השבמחק
  10. רק הערה קטנה אחת: כתבת שרמת יוחנן "קיים כבר תשעים שנה כקיבוץ שיתופי שלא הופרט, למרות מצבו הכלכלי המצוין". כמי שגדל בקיבוץ כזה בעצמו, הייתי מצפה ממך לדעת: זה לא 'למרות' אלא יותר 'בגלל'...

    השבמחק
    תשובות
    1. הערה מאד חשובה ונכונה. אמפירית נמצא שככל שמצבו הכלכלי של הקיבוץ איתן יותר, כך הוא מופרט פחות.
      וכמו שסבתא שלי (בדיוק כמו הרבה סבתות אחרות) היתה אומרת: "טוב מאד להיות סוציאליסט! אבל בתנאי שיש גם קפיטל בצד...".
      שלושה מאמרים לעיון נוסף:
      https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001232285
      ynet.co.il/articles/0,7340,L-3125863,00.html
      https://www.themarker.com/markets/1.401939


      מחק
  11. אכן כתבה מרתקת ומרגשת ואני בתור רקדן עבר של הן "ירונן ירועע ויעור" מתרגש בכל פעם מחדש
    ומקווה לצפות בעומרים רבים בעתיד

    השבמחק
  12. מצטרפת לתודות על הכתבה המרתקת ומוסיפה בקשה: לא הצלחתי להבין את הדיאלוג מהמשנה בין הגברים לנשים שהובא בכתבה. האם אפשר לקבל פירוש לטקטס? תודה וחג שמח

    השבמחק
  13. 2 הבנות שצילמת בסוף, במיקרה הן גם אחיות :)

    השבמחק
  14. הצילומים נהדרים !!! כל כך יפה ומרגש ומעורר געגועים. טקס ופולחן המקדשים את הטבע ואת הזמן המיתולוגי המחזורי (בניגוד לזמן ההיסטורי הקווי).
    המחשה יפה לכך שדתנו מושתתת על יסודות פגניים שקדמו לה והוטמעו בה בשינויים מתבקשים. וזה עומד לזכותה.

    השבמחק
  15. ברצוני לציין כי בקיבוץ בו נולדתי וגדלתי צויין קציר העומר במוצאי חג ראשון של פסח, לא ריקודים אלא ‏בערך הקראות של "האקצור קצור, מגל זה...", והכל על ידי מנהל הפלחה דאז, יחזקאל בן שלום - במבטא ‏ייקי מרגש.‏
    לא זוכרת אם גם בקיבוצי הקיבוץ הדתי בעמק עשו זאת - טירת צבי, שדה אליהו ושלוחות.‏ אברר.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני יכול ללומר לך מידע אישי שבטירת צבי הטקס הזה נערך עד סוף שנות ה-50 בערך . לא זוכר למה נפסק . גדי .

      מחק
  16. אני זוכר את הטקס הזה מאז קראתי עליו בהיותי נער לפני כ-60 שנה. לא ידעתי שהמסורת ממשיכה עד ימינו. מישהו קרא על כך בעתון, מישהו ראה זאת ברשתות הטלויזיה שלנו? במלה אחת - נהדר. תודה למפרסמים, אולי יגיע גם לאמצעי התקשורת.

    השבמחק
  17. תודה. מי שהיה חלק מזה בנעוריו לא יכול להשאר אדיש. גדלתי בקיבוץ גבת של שנות החמישים. ב- 1951, לחגיגות חצי יובל ליסודו, הפיק הקיבוץ מופע אדיר "עם פרחי השדה", הטקסטים על פי ספרה של חברת הקיבוץ פניה ברגשטיין "עם פרחי השדה", למוזיקה מקורית של א. גלברון ובביצוע חברי הקיבוץ וילדיו. "טקס הבאת העומר" היה מהרגעים שקושרים אותי לגבת, עד היום: כל הקיבוץ בפאת השדה, ראש הקוצרים שואל: "האקצור?" הקהל עונה לו: "קצור ! קצור !" ואז שורת הקוצרים מניפים את החרמשים והקמה - "נפול נפלה תוך השדה, שירת קוצרים אדירה". ואני... חולם שיום אחד גם אני אהיה בשורת הקוצרים... איך לא?


    אלי סַ"ט היום גדות ולעולם גבת של אז

    השבמחק
    תשובות
    1. אלי, אתה מוזמן מחר (שבת 23.4.22 בשעה 17:00, לרגלי אחסניה...))לטקס הבאת העומר בחולתה. הטקס מתקיים כבר שנים רבות מאוד
      . נהיה יותר עממי ופחות רשמי אבל יוצאים לשדה וחוגגים!

      מחק
  18. שימור המורשת חשוב מאין כמוהו ועל כך מגיע הקרדיט לסטיבן שפילברג שהנציח את הטקס וליוצרים מתתיהו שלם ולאה ברגשטיין שהיוו השראה לכולם, ויצירתם הם נכסי תרבות חשובים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא סטיבן שפילברג צילם והנציח. הסרטון שמור בארכיון על שם סטיבן שפילברג.

      מחק
  19. מעניין מאוד סיפור רמת-יוחנן והמחוללות המניפות ידיהן אל על כמפללות ומייחלות לעומר. הן עומר ‏בלשוננו העברית העתיקה פירוש המילה "עומר" אינו אלא "חיים". בימות הגשמים אכל הפלאח העברי ‏את שאריות המזון שאגר וכבר אין לו במה להחיות נפשות ביתו. החיטה "אפילה" ומאחרת ועודנה ‏רחוקה מהיות שיבולת ראויה לאכילה, ככתוב בסיפור מכת מצרים בברד – "וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי ‏אֲפִילֹות הֵנָּה" (שמות ט, לב). אבל השעורה אמנם כבר השתבלה, ואף על פי שגרעינה עודם לחים, כבר ‏אפשר להבהב אותם באש ולאכלם קָלִי, ככתוב "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם ‏הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ה, יא). עומר הוא מנת אוכל שיש בה כדי להחיות נפש, ככתוב בסיפור המן: " לִקְטוּ ‏מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז). אבל לפני שיורשה להחיות את נפשו בתבואה ‏החדשה הוא מקריב ממנה מנה שיש בה כדי להחיות נפשו לאלוהיו, וזהו ה"עומר", ככתוב: "וְלֶחֶם וְקָלִי ‏וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם..." (ויקרא כג, יד). תמיהני, כמה ‏דוברי עברית חדשה הקוראים שם בניהם "עומר" יודעים, שאין זה אלא סינונים של השם היהודי ההולך ‏וכלה "חיים", אבל כל דובר אחותה לשון-ערב ששמו "עומר" יודע שהוא "חיים", ואם תשאל אותו בן כמה ‏הוא, ישיב: "עֻמְרִי ‏X‏ סנואת"...‏

    השבמחק
    תשובות
    1. אם לאב קראו חיים ולבן קוראים עומר, הרי לשניהם אותו שם למעשה. ויש כאלה❗

      מחק
  20. אום כולתום שרה את שירו של עבד אל ווהאב, אינתא עומרי -אתה חיי.
    וזכור גם הסרט המצרי 'יום מן עמרי' -יום מחיי.
    ⁦☺️⁩

    השבמחק
    תשובות
    1. היישוב הקהילתי המבוסס עומר יושב ב'רצועת החיטה' של ישראל,, אני נוסע כאן ורואה איך 'השעורה אביב והחיטה גבעול..' - כדברי המקרא,, שמו אגב נובע מן השם הערבי של אדמות אלו, ממזרח לבאר שבע כאמור - אל עומרי (אולי בגלל החיטה, אולי בגלל החקלאות, או כד'....

      מחק
  21. כתבה נפלאה ומרגשת, תודה.

    השבמחק
  22. הנוסטלגיה הציונית, החקלאית, הקיבוצית - שנדחקה אל פינה נשכחת בשוליה של ישראל של היום! לא אחת אני מנסה לעמוד על שורשיו של הניסיון לשתול את המסורת היהודית באדמת ההתיישבות הקיבוצית בארץ. ההגדות הקיבוציות של פסח, ובייחוד זו של "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" הזכורה לי מעשרים השנים שבהן הייתי קיבוצניקית - לעומת "דיינו" או "אחד מי יודע" שבהגדה המסורתית-דתית. אל מה שאפה התרבות החילונית של ההתיישבות הקיבוצית בימי הזוהר שלה, שהיו גם ימים של הסתפקות במועט ועמידה מול אויב? (ערבי, נכון.) מדינה עברית, זה היה האידיאל. לכי תביני עכשיו מהו עברי, מהו יהודי, מהי תרבות חילונית ישראלית. (שלא לדבר על הפיל שבהיכל: מהי מדינה יהודית דמוקרטית?)
    יופי של פוסט! יופי של נוסטלגיה, וראו זה פלא: היא עדיין חיה וקיימת.
    הערה קטנה: ימי קציר השעורה הם הימים האלה, קציר החיטה מתחיל בשבועות, כלומר: חג הביכורים...

    השבמחק
  23. אכן מרשים ונוגע ללב. היכן היוצרים של ימינו? רוב הסדרים הקיבוציים פסו מן העולם. טוב שיש מימונה, טוב שיש רמת יוחנן

    השבמחק
  24. כתמיד ...אבל הפעם במיוחד, כתבה מרגשת.

    השבמחק
  25. תענוג לקרוא ולהזדהות עם הטקס ברמת יוחנן.
    גם אצלנו בקבוץ חולתה חוגגים את קציר העומר. תמיד בשבת שבתוך חול המועד. (השנה, מפאת אבל בקבוץ, הטקס יתקיים מחר, שבת, 23.4, אחה"צ). החגיגה שלנו היא עממית מאד ופחות טקסית. אבל יוצאים כולם בתהלוכת טרקטורים, אופניים, קלאבקארים, רגלית לפאת שדה שנבחר. יש טקס קצר של קציר חרמשים, איסוף אלומות, ריקודים, והעיקר יציאה לשדות המקיפים אותנו... חג שמח!

    השבמחק
  26. שמע, הטכס היה נחוג בכל הקיבוצים. אני בת אילת השחר-חגגו אותו שם בילדותי. זה ממש אחד הזכרונות הראשונים שלי מגיל 3-היציאה לשטח, השדה, הקוצרים, השמש שיורדת, ההרגשה המאד חגיגית ומיוחדת...עברנו ליגור-אם לא טועה גם שם.
    והנה השיר שכלולות בו המלים שמקדים לקציר העומר ושם, בשדה, למדתי אותו https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2764 ואני יכולה לשיר אותו כמובן גם היום
    'בא השמש, הקוצר ישאל? הן, הן והן, יענהו הקהל. האקצור, ובזה המגל? הן, הן והן, יענהו הקהל. תבואה זו, יוסיף וישאל? הן, הן והן, יענהו הקהל....
    ושיר נוסף באותו הקשר-שייך לקציר העומר בקיבוץ, בשדה-אגב, נדמה לי שזה היה קורה ביום האחרון של פסח-כלומר קציר העומר: https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=843

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.