יום שישי, 8 ביולי 2022

וכי איני יודע שטובה ציפורנו מכרסי? צבי טל כותב לש"י עגנון

השופט צבי אלימלך טל בבית המשפט העליון (באדיבות המשפחה)

מאת מיכאל טל

בי"ב בתמוז תשפ"א (22 ביוני 2021), לפני שנה, הלך לעולמו דוֹדי, שופט בית המשפט העליון צבי טל (2021-1927). מורשתו המשפטית החשובה אינה עניין לכאן, היא נדונה, ומן הסתם עוד תידון, במקומות אחרים. 

בעיזבונו של טל נמצאו מכתבים שהוחלפו בינו לבין הסופר ש"י עגנון, בערב ל"ג בעומר תשי"ד (1954), והם ראויים לבוא בקהל, שיוכל להתבשם מריחם, מן הניגון העתיק ששמר על רעננותו.

במוצאי יום העצמאות של אותה שנה הוענק לעגנון פרס ישראל ולרגל קבלת הפרס השיב עגנון בנאום פסימי וקבל:  'מוזר אני קצת לאחי הסופרים ואיני רצוי לרובם, וכבר גינה אותי אחד מן המפורסמים בחוסר מודרניות שבי ושאני כותב בלשון של ספרי יראים' (מעצמי אל עצמי, תשל"ו, עמ' 43). הנאום עצמו היה אירוני וסרקסטי, שכן מבקריו היו בטלים בשישים לעומת משבחיו. במידה רבה ביטאה קובלנותו של עגנון את אכזבתו מכך שלא קיבל את הפרס שנה קודם לכן, וכן שקיבלו בשותפות עם המשורר דוד שמעוני (על כך ראו בספרו של דן לאור, חיי עגנון, תשנ"ח, עמ' 471-466). 

צבי טל, אז בן 27 בסך הכל, שהיה מעריץ נלהב של עגנון ושל כתיבתו, אזר אומץ ושלח לו מכתב עידוד בסגנון עגנוני-יראי והוא מתפרסם לראשונה כאן. 

למרות חששותיו של טל כיצד יתקבל מכתבו, לא ראה עגנון בכך פגם ושמר את מכתבו של הצעיר הנלהב (המכתב נמצא בארכיון עגנון בספריה הלאומית). לא זו אף זו, עגנון אף זיכה אותו במכתב ברכה בכתב ידו לרגל הסמכתו כעורך דין על ידי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. צבי טל, יחד עם אחיו הרב ד"ר שלמה טל (1998-1909)  הוא אבי, שהתפרסם לימים כמהדיר הסידור רב-התפוצה רינת ישראל (1970)  סיימו את לימודיהם באותה שנה (1954). הם היו בני המחזור הראשון שסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית.

האחים טל (מימין לשמאל: צבי, מלכה ושלמה) ביום קבלת התואר מוסמך למשפטים, 1954 (באדיבות המשפחה)

לא בכדי נבחר ל"ג בעומר לכתיבת המכתב. לא רק שהיה זה ערב הסמכתם של האחים לתואר, אלא שתאריך זה היה סמלי וחגיגי גם לסופר. ביום זה, לדבריו, פירסם את שירו הראשון בעברית ('גבור קטן'), עלה ארצה, בא בברית הנישואין, ניצל מאסון השריפה במירון וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד.  

את ברכתו של עגנון הספיק טל לפרסם בספרו האוטוביוגרפי עד בוא השמש (דביר, 2010), אולם הוא נמנע לפרסם את מכתבו-שלו לעגנון והוא מובא כאן לראשונה. 


הנה אפוא המכתבים. תחילה מכתבו של צבי טל (מקור ופענוח), ואחריו תשובתו הקצרה של עגנון. בסוגריים רבועים הוספתי מעט פירושים ומראי מקומות.

א. מכתבו של צבי טל


ב"ה

ירושלים, ליל ל"ג בעומר תשי"ד

שלום למר ש"י עגנון יצ"ו [ישמרו צורו וגואלו]

קראתי דברים שאמר מר ביום חג עצמאותנו ועולם הפוך ראיתי: עד שיעמדו בעלי שפה בלולה ודברים מעורבבים ויתנצלו על כי לשון הקדש בידם [היא] עיר פרוצה אין חומה, עומד מר ומתנצל על שכותב ספריו בלשון של ספרי יראים. יראים הראשונים היו שותים מטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, ורוב דגן זו הלכה, ותירוש זו אגדה [על פי בראשית רבה, סו], ומתוך כך דבריהם וסגנונם תרומות מכל אלו, ואנו מתבשמים מריחים וניאותים לאורם. הכותב בסגנון של ספרי יראים למה הוא דומה, לאדם הבונה עליותיו בארזים והבית שתחתיו כתליו עשויים גזית והמסד שלו אבני שיש טהור וקרקעו סלע עולם – כמה איתן זה הבנין וכמה איתנה העליה שיש לה על מה שתסמוך. ואילו הכותב בסגנון של הדור הזה [הוא] כמי שנוטל אבן שיש ואבן גזית אריח ולבינה וכורכם יחד ומתלה אותם באויר בהבל פיו ואין כאן לא בית ולא עליה אבל יש כאן ערבוביה והבל רב. 

וכנגד מה שאמר מוזר אני קצת לאחי הסופרים ואיני רצוי לרובם, איני יודע אם רצוי להם אם אינו רצוי, לקוראיו ודאי רצוי ואהוב הוא. שלשונו של מר נאה לדברים שהוא מספר והדברים נאים לה. על הדברים לגופם אכמ"ל [אין כאן מה להוסיף], אבל עד היכן לשונו של מר נאה לדברים עד שכל הקורא אומר כמה נאה לשון זו ואף על פי כן אינו מפסיק ממשנתו בכך [על פי משנה אבות, ג, ז]. (מליצה זו חייב אני לאומרה בשם אומרה. שמעתי מידידי שאינו בעל מלאכה אחת, ואחת ממלאכותיו שהוא מתרגם דברי שירה וספרות, ואמר לו מר יִנוֹן, שהקורא את תרגומו אומר מה נאה תרגום זה ונמצא מפסיק ממשנתו). ולא עוד אלא כל מי שקרא ושנה קצת והוא קורא בספרים שעשה מר מיד נזכר כמה וכמה מאמרים של חכמינו זכרונם לברכה, שמהם נטל מר סגנון ומשקל. כגון מה שכתב בפרקים של ספר המדינה בפרק החוטפים 'שאף הן היו באותו כינוס' הוא כעין מה שאמרו חכמים שנשים חייבות בנר חנוכה ובמקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס [בבלי מגילה, ד ע"א], והרבה כיוצא בזה. ואין לך שמחה כאותה שעה שלא יגעת ומצאת את לשון המחבר מהיכן לוקחה, והרי זו שמחה יתירה שבאה לו לקורא בהיסח הדעת מוסף על עונג הדברים ועונג הלשון. ואין מי שמר מוזר לו אלא זה שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בספרי יראים.

ומה באתי אני להשמיע למר וכי איני יודע שטובה צפרנו מכריסי, אלא לפי שקראתי דברי מר שאמר מוזר אני קצת לאחי הסופרים ואיני רצוי לרובם ונתעצבתי אל לבי, אמרתי בין אם כדבריו כן הוא ובין אם לא כן, כיון שהוא סבור כך ודאי מיצר הוא על כך ואם אינו מיצר על כך ודאי שאינו שמח על כך, ורחש לבי לכתוב לו דבר טוב אולי ישמח בו. מה אני שאיני סופר ולא עוד אלא שאני צעיר לימים, כבן כ"ז כבן כ"ח, ולא עוד אלא שאני מן הדור המודרני, שלמדתי בבית ספר מודרני והוצאתי זמני לבטלה בתנועת נוער ושירַתּי בצה"ל ולא זכיתי לאור תורה חוץ משתי שנים ומחצה שישבתי בישיבת בני-עקיבא בכפר הרא"ה, מה אני הדל כך טעמים טועם בספריו של מר, בני תורה ותלמידי חכמים דקי טעם ובעלי חיך לא כל שכן. ובודאי מצויים רבים שכמותי הששים על ספריו של מר כמוצאי שלל רב, כל חד לפום שעורא דיליה [כל אחד על פי שיעורו שלו].

ולפי שקצת בעל שמחה אני היום, שלמחר אני עומד אי"ה לקבל כתב סמיכות מן האוניברסיטה שלמדתי בה חכמת המשפטים, ולפי שקראתי שהיום ימלאו לו למר חמשים שנה מיום שפרסם שיר ראשון גבור קטן שמו והרי בודאי בעל שמחה הוא, אמרתי יבוא בעל שמחה ויברך את בעל השמחה שבכל מקום שהשמחה שרויה הברכה מצויה והקב"ה מסכים על ידה. ובכן אני ההדיוט מברך את מר שיאריך ה' ימיו ושנותיו וימים על ימיו יוסיף ויוסיף מר לכתוב ספרים כל ימיו מתוך נחת והרחבת הדעת ומתוך השמחה ויהא הוא שמח בקוראיו ובאחיו הסופרים ויהיו הם שמחים בו ויזכה הוא וביתו לראות בבנין ירושלים ובבוא לציון גואל אמן. 

שלום רב למר ולביתו 

צבי טל

 

שירו העברי הראשון של ש"י עגנון נדפס בעיתון המצפה (קרקוב), כ"א באייר תרס"ד (6 במאי 1904) 

ב. תשובתו של ש"י עגנון


ירושלים תלפיות ל"ה לעומר תשי"ד

לכבוד מר צבי טל נ"י

חן חן לך על דבריך הטובים והנעימים

וברכה כנגד ברכה לקבלת כתב

סמיכה לחכמת המשפטים. יהי רצון

שתזכה כדין בכל דין אי"ה ותהי'[ה] מליץ

יושר לנדכאים ותעלה ותצליח בכל

מעשיך הטובים כעתירת מברכך

ש"י עגנון

________________________________________

מיכאל טל הוא פרופסור (אמריטוס) לנוירוביולוגיה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים וראש בית הספר למדעי הבריאות במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
talmicha@gmail.com

18 תגובות:

  1. אלי רובינשטייןיום שישי, 08 יולי, 2022

    מכתבו של צבי טל ע״ה ,איש חמודות,נפלא -ויישר חילו של מיכאל המהדיר.חופשה נעימה לבעל הבלוג.

    השבמחק
  2. ולהקורא - ינעם מאוד! עברית פנים רבות לה: אני צנצנת וגם קוגלאגר אם סופר אחד סתתתם, או סופרת אחת מחדשות הבוקר מבינים את הנכתב לעיל, כולל שירו הראשון של שמואל יוסף צ'אצ'קס, לא כל שכן שאין הם יכולים "לרשום" עברית שכזאת.

    השבמחק
    תשובות
    1. רשמת תגובה ממש שווה ;-)

      מחק
  3. מי שמכיר את לשון חז"ל ואת לשונו של עגנון, אינו יכול שלא להתרגש ממכתבו של צבי טל ז"ל לעגנון - קו ונקי. ותודה לפרופ' מיכאל טל שהביא לנו פנינה כזו.

    השבמחק
  4. תמיהות על המהדיר (והעורך?) שלא הבחינו בפליטת קולמוס שגויה במשפט "ואין לך שמחה כאותה שעה שלא יגעת ומצאת את לשון המחבר", שבוודאי כוונתו לומר "שבה יגעת", שהרי ככתבו זה משפט שהיפוכו בתוכו.
    ויישר כוח על עצם הפרסום ומועדו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אין כאן טעות סופר. כך הוא במכתב המקורי. (בתצלום המכתב המובא לעיל)

      מחק
    2. בודאי שאין כאן טעות. כוונת הכותב, שהוא מצא מאין לוקחה לשון המחבר בלא יגיעה, אלא בהסח הדעת, הינו בלא להתעמק ולחקור את הסגנון, כלומר מתוך הכרותו אותו.
      אולי הוא החסיר פסיק, אבל המלל נכון.
      וכך כתב:
      ואין לך שמחה כאותה שעה שלא יגעת ומצאת את לשון המחבר מהיכן לוקחה, והרי זו שמחה יתירה שבאה לו לקורא בהיסח הדעת מוסף על עונג הדברים ועונג הלשון.

      מחק
  5. יישר כח דודי מיכאל!

    השבמחק
  6. בספרות התורנית אכמ"ל הוא ר"ת אין כאן מקום להאריך, ולא כפי שפענח המעתיק אין כאן מה להוסיף

    השבמחק
  7. חליפת מכתבים מרגשת ומרוממת רוח ללא ספק. עם זאת, הביטוי "והוצאתי זמני לבטלה בתנועת נוער" (במכתבו של צבי טל ע"ה), עפעס לא בא לי טוב בעין. חבל.

    השבמחק
    תשובות
    1. תנוח דעתך. כוונת הכותב שמבחינת לימוד הסגנון של ספרי יראים, כמו שלומדים בישיבות, הוא עשה ולמד דברים אחרים.

      מחק
  8. לגבי היחסים עם ידידים ומכרים רבים, מפורסמים יותר וגם פחות, כדאי להוסיף את העדות של דוד כנעני איש מרחבי המביא בספרו "עגנון בע"פ" דברים בשם הסופר עצמו: "הרבה מעריצים, הרבה רעש, וידידים מעטים כל כך. אני חש בדידות גדולה. אני בודד מאוד." (עמ' 107)
    במסעותי החוזרים ונשנים ביצירת עגנון דומני שמתבררים דבריו אלו. פערים עמוקים עמדו בינו לבינם, מעטים הבינו לרוחו שביקשה להמריא אל גבוה מעל גבוה... לדוגמה, ידידו גרשום שלום, כאשר הוא כותב על עולמות של מעלה האם משתמע מכתביו געגועים או השתוקקות אליה? לעומתו עגנון בסיפורים רבים מבטא בהחלט רצון עז לגעת בהוויה העליונה (לאחר הסעודה, הדום וכסא, לפנים מן החומה ועוד) ובמקרים מסויימים הוא משתף אותנו במקורות לכתיבתו הנובעת מן הרוח המפעמת בקרבו מתנת א-ל א-לוהי הרוחות (וראו עוד את היצירה הקטנה 'עם לבי' בתוך אלו ואלו.)

    לגבי הספר חיי עגנון ועוד ספרים ומאמרים על עגנון, ממליצה לעשות אבחנה בין עובדות שמביא בעל הספר או המאמר לבין פרשנותו. לבדוק היטב את המקור לעובדה. פעמים רבות מצאתי שיש פער בין הפרשנות לבין עובדות שיושבות על רגל דקיקה ביותר, ועדויות נוספות שלא נמנו. הפרשנויות עשו לעגנון 'שם רע' ודומני שגם סופר שמת זכאי שיזהרו טרם יוציאו דיבתו לציבור.

    השבמחק
  9. נפלא ,תודה על העונג

    השבמחק
  10. נפלא. תודה על הדברים שטרחת והבאת דודי היקר מיכאל

    השבמחק
  11. אנשי מופת!! זכינו לגדול בשכנותם ואבי היקר ר' יוסף מרטון ז"ל (שבצעירותו היה קרוב לסופר ש"י עגנון בשכונת 'בקעה' הירושלמית) רכש כבוד רב לאריות משפחת טל - הרב ד"ר שלמה בעל "רינת ישראל" והשופט הרב צבי ז"ל (מרח' ברויאר 1). פארי העם!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.