יום שישי, 1 ביולי 2022

ארכיון לירושלים

ארכיון העיר ירושלים (אתר הבית)

מאת דותן גורן 

לפני יותר משנה דיווח ניר חסון בעיתון הארץ (14 במארס 2021):

ארכיון עיריית ירושלים עובר למחסן באזור תעשייה מחוץ לעיר, ומומחים חוששים לגורלו. גורמים שנחשפו לתהליך מתריעים כי העברת החומר ההיסטורי נעשית ללא קִטְלוּג מתאים, כך שחוקרים שייזקקו לו בעתיד ייתקשו לאתרו. גורמים שונים  בהם ארכיון המדינה ויד יצחק בן צבי – הציעו את עזרתם כדי להשאיר את הארכיון בעיר, אך בעירייה לא הגיבו.

בשורות הבאות נחזור לתחילת הדרך ונתחקה אחר היוזמה להקמת ארכיון היסטורי לבירת ישראל ונתאר את שלבי הקמתו. 

'ארכיון העיר ירושלים' נוסד בשנת 1963, אולם מתברר כי הרעיון להקמתו הועלה כעשרים שנה לפני כן, בתקופת המנדט  הבריטי, ביוזמת 'האגודה העברית למען ירושלים'. אגודה זו הוקמה בנובמבר 1942 והרוח החיה בה היה המחנך והחוקר הירושלמי ישעיהו פְּרֵס

בקיץ 1944 נערכה האספה הכללית הראשונה של האגודה ובין שלל מטרותיה צוין, כי 'נעשו הצעדים הראשונים לסידור ארכיון ירושלים' (הד המזרח, 14 ביולי 1944, עמ' 11). בשנתיים הבאות לא נעשה דבר לקידום היוזמה, אך ב-13 במארס 1946 פורסמה בעיתונות פנייה מטעם 'ארכיון ירושלים', הקוראת ל'תושבים ותיקים' להעביר לידי מנהלי הארכיון חומרים היסטוריים, 'שיש להם קשר כל-שהוא להווי היישוב העברי בעיר'. מתנדבי הארכיון אף התחייבו להגיע לבתי תושבים זקנים ולרשום מפיהם את זיכרונותיהם וסיפוריהם (הבוקר, 13 במארס 1946).

הבוקר 13 במארס 1946

בפועל הקמת הארכיון לא הושלמה. החומר המועט שנאסף הועבר בשנת 1950, למכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, שהוקם באוניברסיטה העברית בשנת 1947, ביוזמת יצחק בן-צבי, נשיא הכבוד של 'האגודה העברית למען ירושלים'. 

חוק הארכיונים, שנחקק בשנת 1955, הניח את הבסיס המשפטי להקמת גנזך המדינה (כיום ארכיון המדינה) וקבע מהו החומר הארכיוני שיופקד בו ומה הן סמכויות הפיקוח והבדיקה של גַּנַּז המדינה בכל הנוגע לארכיונים ציבוריים (ובראשם הארכיונים של משרדי הממשלה ומוסדות המדינה) וגם על חומר ארכיוני מסוים שנמצא ברשות הפרט. על בסיס זה נקבעו גם תקנות משנה והנחיות המסדירות את ביעור החומר הארכיוני. בראשית 1960 התקבלה ההחלטה על הקמת ארכיונים עירוניים היסטוריים בשלוש הערים הגדולות בישראל (ירושלים, תל אביב וחיפה). בישר על כך בשעתו חוקר הציונות וגנז המדינה השני ד"ר אלכסנדר (אלכס) ביין, שעמד על חשיבותה הערכית והחינוכית של החלטה זו: 

ארכיונים היסטוריים מקומיים, בהם ירוכזו התיקים הישנים של השלטונות והגופים המוניציפליים ותעודות ותמונות המספרים את תולדות המקום, יטפחו רגשי אהבה וגאווה של התושבים למקומות מגוריהם ויסייעו בהשרשתם. כן עשויים ארכיונים אלה לתת דחיפה לחקר ההיסטוריה המקומית ולשמש כלי חשוב בהוראת תולדות הארץ בצורה הממחישה ומחייה את העבר. הקמת ארכיונים אלה תמנע, כמו כן, קלקול מתוך הזנחתו של חומר היסטורי רב ערך אשר לעתים אין דורש ודואג לו (הצופה, 27 בינואר 1960).

אלכסנדר ביין (לקסיקון הספרות העברית החדשה)

לקידום המהלך עמד ביין בקשר עם מספר גופים מקומיים על מנת לרכז את החומר ההיסטורי ולדאוג לשמירתו המסודרת במקום מתאים. כך למשל אישררה עיריית חיפה את החלטת קודמתה להקמת ארכיון היסטורי. גם הנהלת עיריית תל אביב החליטה על הקמת ארכיון היסטורי עירוני. לעיריית ירושלים הציע ביין להקים ארכיון שיישא את שמו של ראש העיר המנוח גרשון אגרון. בה בעת פנה ביין גם ליישובים קטנים בהצעה לסיוע בהקמת ארכיונים היסטוריים ואף יזם הקמת ארכיונים אזוריים. כמו כן הוחל אז ברישום החומר ההיסטורי המוחזק ברשותם של אישים או מוסדות פרטיים, כדי שגם אלה יטופלו ויאוחסנו בצורה נאותה, 'ולשמור על ידי כך זכר העבר בשביל הדורות הבאים'. וכך נשלחו פניות לחברי כנסת ולאישי ציבור, להתאחדויות עולים ולארכיונים פרטיים. כתוצאה מפעלתנות זו הוחל ברישום ארכיונים של מוסדות היישוב הישן, כגון חברות קדישא וארגוני הכוללים, 'שבהם גנוז אוצר בלום של ידיעות על חיי הישוב בארץ במאתיים השנים האחרונות' (הצופה, שם). 

רק שנתיים לאחר מכן (ספטמבר 1962) הוחלט בישיבת מועצת עיריית ירושלים על הקמת ארכיון היסטורי והוקצב לכך סכום של 5,000 לירות (למרחב17 בספטמבר 1962). בישיבת מועצת הארכיונים העליונה, שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בפברואר 1963, דיווח ביין על הקמת 'ארכיון העיר ירושלים':

עלי לציין בסיפוק שניגשים ברצינות להקמת הארכיון העירוני בירושליםערכנו בדיקות יסודיות לפני כן כדי לתכנן את הקמת הארכיון ולהתוות את צעדיו הראשונים. נתמנה בימים אלה מנהל לארכיון העירוני, ד"ר רדי [צבי רדאי], היושב אתנו, ואני משתמש בהזדמנות זו לאחל לו הצלחה בתפקיד החשוב והנכבד הזה. נדמה לי, כי זה עניין גדול: בפעם הראשונה יוקם בארץ ארכיון באחת העיריות, וראוי באמת כי הארכיון הראשון יהיה ארכיון של ירושלים, עתיקת ההיסטוריה ומרכזם של החיים המדיניים בארץ. אני מקווה, שבעקבות הקמת ארכיון עירוני זה יוקמו בקרוב גם ארכיונים עירוניים אחרים (ארכיון המדינה, פר-121/7, פרוטוקול מועצת הארכיונים העליונה, 28 בפברואר 1963, עמ' 6-5). 

בימים הבאים בישרו העיתונים כי 'ירושלים היא העיר הראשונה בארץ, שתקים ארכיון משלה וכמנהלו מונה הד"ר רדאי שהוא עובד העיריה' (הארץ1 במארס 1963)

הארץ 1 במארס 1963

עוזי בנזימן, כתב העיתון מעריב, דיווח כי 'הארכיון ישתכן בבנין בית-העם החדש [לימים מרכז ז'ראר בכר]', ומטרתו תהיה לשמש 'בית יוצר לחקר העיר ירושלים'. כיוון שחומר רב על העיר 'מפוזר בין עשרות מוסדות ואלפי אנשים פרטיים', הוחלט כי בשלבים הראשונים ירכז הארכיון את החומר ההיסטורי המצוי בירושלים עצמה, אך 'אין הכוונה לתעודות וחומר הנוגע לעירייה דווקא, אלא לכל חומר שיש לו זיקה לעיר, ושיש בו משום ערך היסטורי'. איסוף המסמכים ייעשה באמצעות פניות לתושבי העיר שייקראו למסור את 'אוצרותיהם הארכיוניים', ובעתיד יירכש גם חומר היסטורי על ירושלים, המפוזר בכל ארצות העולם (מעריב5 במארס 1963). 

בשנים הבאות הארכיון לא שכן במבנה ייעודי אלא במבנים ארעיים, שלא היו מותאמים לצרכיו. כבר בשנת 1958 עמד אריה אלטמן, חבר מועצת עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה לפיתוח כלכלה ותיירות של העירייה, 'על הצורך בהקמת מוזיאון ירושלים; בנין מונומנטלי שלתוכו ירוכז כל החומר ההיסטורי, בכתובים ובמוצגים על ירושלים בירת הנצח, המושכת אחריה שובל ארוך של 3,000 שנות היסטוריה מפוארת וטרגית' (חרות, 7 בנובמבר 1963; וראו הארץ, 12 במאי 1958, שם דיבר אלטמן על 4,000 שנות היסטוריה של ירושלים).

אריה אלטמן (ויקיפדיה)

אמנם תכניתו היומרנית של אלטמן להקמת 'מוזיאון ירושלים' לא יצאה לפועל, אך כפי שדיווח משיח אבידןבמאמרו שנדפס בחרות (שם), הונחו אז היסודות לארכיון היסטורי עירוני בבירה. כך למשל הובטח כי יוקם עבורו אגף מיוחד בבניין העירייה החדש, שנועד להיבנות ליד כיכר צרפת ברחוב המלך ג'ורג'. הארכיון החל לפעול עם צוות מצומצם, שמטרתו הייתה לאתר חומר ארכיוני שמקצתו נמצא 'בידיים פרטיות מיקירי קרתא ומראשוניה, מהם החיים עמנו ומהם שהלכו לעולמם, והחומר שצברו ואספו נשאר בידי יורשיהם ... נערם בעליות גג או בארגזים מאובקים'. בנוסף, הושם דגש על איתור החומר המוניציפלי מראשית פעילותה של העירייה, שנוסדה בשלהי התקופה העות'מנית, בשנות השישים או השבעים של המאה ה-19 (במחקר חלוקות הדעות בקביעת שנת הקמת העירייה). 'חלק מחומר זה מהתקופה התורכית שמור בגנזך המדינה, בחלקו האחר הושמד במלחמת העצמאות'. 

כמו כן, ביקשו ראשי הארכיון להדגיש את הצד החזותי על מנת לבנות אוסף צילומים היסטורי, שכן אחת ממטרות הארכיון, בטרם עידן שימור המבנים, הייתה צילום ותיעוד של כל שינוי בנוף העירוני: 'כל בניין העומד לההרס בירושלים, מצלמים אותו לפני ההריסה, כותבים את תולדותיו ואחר כך עולה עליו הכורת. כל מקום בירושלים העומד לפשוט צורה וללבוש צורה חדשה, מצלמים את צורתו הישנה בשביל הארכיון'. נדבך נוסף בחזונם של מייסדי הארכיון, היה כי הוא יהווה מרכז לחוקרי ירושלים: 

מקימי הארכיון מקווים שהוא ישמש בעתיד את כותבי תולדות העיר, חוקרי עברה הקרוב וחייה. אולי בעקבות כך יכתב גם הספר הגדול והמקיף על ירושלים, כי עד כה כל ספר שהופיע על העיר עסק בתקופה מסויימת, על חלק מסוים או על קטע פעולה מסוים. חוקר כזה שיפנה לארכיון לא יצטרך לחטט במסמכים וניירות, הכל יהיה ערוך לפניו בכרטסת מסודרת (חרות, שם).

ארכיונו של דניאל אוסטר, שהיה ראש עיריית ירושלים הראשון במדינת ישראל, היה הראשון שנמסר (בידי אלמנתו) לארכיון ההיסטורי העירוני של ירושלים (על המשמר3 בנובמבר 1963), ובשנים הבאות הועברו ארכיונים נוספים של אישים, מוסדות, ועדי שכונות, גופים וחברות שפעלו בירושלים. בחלוף שנה סקר צבי רדאי, מנהלו הראשון של הארכיון, את התפתחותו, וקרא לתושבי ירושלים לתרום ספרים על העיר, צילומים של הבירה, עיתונים, מודעות, 'וכל מוצג אחר בעל ערך היסטורי'. במקביל שימש הארכיון לגניזת החומר ההיסטורי של העירייה ונשמרו בו 'כל החלטות העירייה, ישיבות המועצה, תוכניות בנינים, כל מסמך שיש לו ערך משפטי או היסטורי'. התועלת בכך, לדברי רדאי, היא בהגברת 'הלוקאל פטריוטיזם', שיחזק את הקשר הערכי והרגשי של התושבים לעירם (מעריב, 2 בדצמבר 1964). 

כדי להרחיב את היקפו של הארכיון ולהגדיל את אוספיו פרסמו אנשיו לפני פסח קול קורא הומוריסטי המודיע כי הארכיון 'מבקש לשתף עצמו בעזרה ל"ביעור חמץ", של תושבי העיר'. הייתה זו מעין קריאת השכמה לתושבים על מנת שיימסרו לארכיון חומר בעל ערך היסטורי שאין לו תחליף: 'תעודות, פרוטוקולים, תצלומים, מכתבים, ספרים ומזכרות מימים עברו'. הארכיון מצדו התחייב כי כל פנייה אליו, בכתב או בטלפון, תיענה בביקור של נציג הארכיון (הבוקר, 30 במארס 1965).

הבוקר 30 במארס 1965

באותה רוח היתולית התפרסמה בשנה שלאחר מכן (אפריל 1966), קריאה לתושבי הבירה בנוסח 'ארבע קושיות' (מעריב7 באפריל 1966).

מעריב 7 באפריל 1966

באפריל 1967 חזרו אנשי הארכיון על הקריאה הפומבית לתושבי העיר. הפעם התחילה הידיעה בציטוט הציווי 'כבד את אביך ואת אמך'. הכבוד יינתן להורים בכך שמעשיהם המסופרים במכתבים, ביומנים ובחוברות או בצילומים, יישמרו בארכיון ההיסטורי וישמשו יסוד למחקר על ירושלים, 'הן בשביל ההיסטוריון והן בשביל העתונאי' (למרחב18 באפריל 1967)

למרחב, 18 באפריל 1967

באמצע שנות השבעים אצרו בארכיון תערוכה במלאת מאה שנה לעיריית ירושלים. מנחם לוין, מנהל הארכיון, ציין, כי בכל יום מתעשר הארכיון בחומר היסטורי חדש. הוא נפתח למבקרים כמעט בכל שעות היום, והשימוש בחומריו ניתן חינם 'לחוקרים, תלמידים, היסטוריונים, מפיקי סרטים וסתם אוהבי ירושלים הרוצים ללמוד את עברה' (מעריב6 בדצמבר 1976)בשנות השמונים והתשעים פרסם לוין סקירות על הרקע היסטורי להקמת הארכיון, עמד על בעיותיו (כאמור, הארכיון שכן במבנה ארעי ברחוב אגרון ונדד כמה פעמים), ופרסם את מצאי החומר הארכיוני (ראו ברשימה 'לקריאה נוספת' בתחתית המאמר).

כיום שוכן 'ארכיון העיר ירושלים' בבניין העירייה המרכזי בכיכר ספרא ומידע על האוספים והחטיבות שבארכיון ניתן לאתר במרשתת. אחד הארכיונים החיצוניים החשובים, שנמסרו למשמרת בארכיון העירוני, הוא ארכיון ועד העדה הספרדית ובני עדות המזרח בירושלים, שמכיל תיעוד היסטורי על חיי היהודים בירושלים מאמצע המאה ה-18 ואילך. זהו אוד מוצל מאש כפשוטו, משום שהאוסף ניצל מפיצוץ הטרור במערכת העיתון פלסטיין פוסט ברחוב הסולל (כיום החבצלת), ב-1 בפברואר 1948. בעקבות הפיגוע פרצה דליקה בבניין, שבו שכן גם ועד העדה הספרדית. החומר ששרד הועבר בשנת 1995 לארכיון העירוני בחוזה מיוחד, שנערך בין הוועד לבין העירייה.

בעקבות הלחץ הציבורי שהופעל על עיריית ירושלים לאחר פרסום הדיווח בעיתון הארץ, שבו פתחנו את הרשימה, וכן עצומה להצלת הארכיון, שכוונה לראש העיר ועליה חתמו מעל אלף אנשים, נמסרה בתאריך 18 במארס 2021 תגובה מדוברות עיריית ירושלים

עיריית ירושלים תקדם בחודשים הקרובים פרויקט רחב היקף לשדרוג ארכיון העיר, לטובת הפיכתו למוסד חי ופעיל, שמשרת את כל תושבי העיר ואזרחי המדינה והעולם  והכל בליווי והכוונה מקצועית של ארכיון המדינה והגנזת הראשית. הפרויקט המורכב יכלול את מיפוי המידע ורישומו מחדש, סריקתו באופן מתקדם והנגשתו באתר אינטרנט ייעודי. במסגרת הפרויקט ישודרגו גם חדרי העיון של הארכיון והמערכת המיחשובית, באמצעותה ניתן יהיה להזמין את החומר הארכיוני בקלות, בנוחות ובמהירות. ההחלטה בדבר אילו חומרים יועברו למגנזה ומה יישאר בארכיון ההיסטורי העירוני, תתקבל ותאושר גם היא על ידי ארכיון המדינה והגנזת הראשית ... בעירייה מסבירים כי מדובר בתהליך חשוב מאין כמותו, שראוי היה שייעשה כבר מזמן, ושבמסגרתו תוודא העירייה כי החומר הארכיוני עתיק היומין, החל מהמאה ה-18 יישמר בתנאים אופטימליים ... הפרויקט מוערך בעלות של מיליוני שקלים, וכמוהו לא נעשה בעירייה מעולם. בסוף התהליך יוכלו כל המעוניינים לגשת למידע באמצעות אתר האינטרנט העירוני, או להזמינו באופן פיזי ולהגיע לצפות בו בנוחות.

ראש העיר משה ליאון צוטט שם כך:

הארכיון העירוני הוא נכס ממדרגה ראשונה וראוי שנתייחס אליו בהתאם! אחרי שנים של שיטות עבודה מיושנות, עיריית ירושלים מובילה מהפכה בארכיון העירוני, לטובת שימור המידע והשירות לתושבים ולמעוניינים במידע. 'עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל' (יגאל אלון). 

ב-31 למארס 2022 נערך בארכיון הציוני טקס חגיגי להנחת אבן הפינה לבניין חדש, שיוקם על ידי ההסתדרות הציונית העולמית במתחם הארכיון. במעמד זה הכריז ראש העיר ליאון, כי הבניין החדש יכלול קמפוס ארכיונים מורחב, שיכלול גם את ארכיון העיר וגם את ארכיון המדינה (אם העברתו לשם תאושר בממשלה). מהלך זה יגשים את חזונו של אלכס ביין להקמת קריית ארכיונים. 

עד מהרה גררה התכנית להקמת 'קמפוס ארכיונים' ביקורת קטלנית מצד העיתונאי עופר אדרת, שטען כי עדיף שהמשאבים לא יושקעו בהקמת מבנים אלא בהנגשת החומר הארכיוני לציבור הרחב, שיוכל להגיע אל החומר גם מרחוק: 

22 שנים חלפו מאז נכנסנו למאה ה-21. הציבור לא צריך להטריח עצמו למבנה פיזי כדי לעיין במסמכים, בשעה שכבר קיימת הטכנולוגיה שמאפשרת לו לעשות את זה מהמחשב הביתי. הוא לא זקוק לעוד בניין  – ולא מן היפים שנראו בעיר הקודש, בלשון המעטה – בעיר צפופה ופקוקה גם כך. את המשאבים צריך להשקיע בכיוון אחר: הנגשת החומר הארכיוני לציבור הרחב. את זה לא עושים עם בטון ואלומיניום ולא בעזרת קבלנים, מפקחי בנייה ופועלים, אלא בסריקה ובדיגיטציה של המסמכים המודפסים, כך שיועמדו במלואם לרשות הציבור (הארץ, 7 באפריל 2022).

מה צופן העתיד לשימור ותיעוד עברה ההיסטורי של ירושלים בירת ישראל? ימים יגידו.

לקריאה נוספת

אברהם חיים, '‏ארכיון ועד העדה הספרדית בירושלים כמקור לתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני', קתדרה, 1 (תשל"ו), עמ' 171-166.

מנחם לוין, 'הארכיון העירוני בירושלים', קתדרה, 21, (1981), עמ' 230-225.

מנחם לוין, 'ארכיון העיר ירושלים', קתדרה, 65 (1992), עמ' 185-177.

מנחם לוין, קיצור תולדות ארכיון העיר ירושלים, ירושלים 2004. 

יורם אלמכיאס, ' "להחזיר לירושלים את עטרת יושנה...": מפת האגודה העברית למען ירושלים, 1953-1942', אופקים בגאוגרפיה, 96 (2019), עמ' 61-41.

______________________________

ד"ר דותן גורן עוסק במחקר תולדות ארץ ישראל בעת החדשה.  do50@inter.net.il

4 תגובות:

  1. א. עופר אדרת צודק. הנגישות הקיימת (ימים ושעות פתיחה), אפשרויות החיפוש (רק דרך הספרנית), והשימור (הפקרות מוחלטת) בארכיון העיר, הן חרפה של ממש

    השבמחק
  2. אני מאוד שמח לשמוע על שינוי הרוחות המנשבות מעיריית ירושלים בדבר הצורך בארכיון עירוני נגיש פיזית או מקוון. הדברים לא היו כך במשך שנים רבות. את מנחם לוין, (מנהל הארכיון העירוני) הכרתי בראשית המאה הנוכחית (שלהי כהונתו של אהוד אולמרט בראשות העיר) היה תענוג לבקר בארכיון לחפש ולדבר עם מנחם על אוצרות הארכיון. אח"כ מנחם יצא לגמלאות, נבחר ראש עיר חדש (ניר ברקת) שכנראה ההיסטוריה של העיר לא הייתה על סדר יומו, נבחר מנהל חדש לארכיון שלא היה ניתן לדבר אתו ואח"כ החלו הדיבורים על העברה למיגנזה של כל הארכיון. אם כוונותיו של משה ליאון ראש העיר הנוכחי, כפי שהתפרסמו כאן, יתגשמו הרי זאת בשורה גדולה.
    לפני כעשור עסקתי בתיעוד חומר צילומי לתולדות מושב עטרות שנעזב במלחמת העצמאות. רבים מתצלומי המושב ומשפחות המתיישבים נעשו בידי צלמת ירושלמית רבקה קרפ אלון. חלק מתצלומיה מצאתי אצל משפחות מושב עטרות שהתפנו למושב בני עטרות. הצלמת רבקה מסרה את כל חומרי הצילום לארכיון העיר ירושלים, כל מאמצי להגיע ולראות תצלומים אלו בארכיון העיר עלו בתוהו - לא היה עם מי לדבר

    השבמחק
  3. בושה וחרפה שארכיון עיריית ירושלים, ארכיון של בירת ישראל שאוצר חומרים כה עתיקים וחשובים, לא מתפקד כבר עשרות שנים כפי שכתב כאן נדב מן מביתמונה, וכפי שהעידו עשרות חוקרים, יוצרים ואוצרים אחרים (נשים וגברים כמובן). אינסוף פניות, ישיבות, עצומת ענק, כתבות בתקשורת, מחאה וניסיונות לפתוח את הפקק כשלו. כעת עיריית ירושלים וראש העירייה ליאון רוצים למשוך עוד זמן, למרוח את כולם. עוד כמה שנים של המתנה וייבוש כי רוצים להקים קריית ארכיונים. אולי פשוט תפתחו כבר את חדר העיון, תנקו את האבק והטחב, תסדרו את הארגזים. תקנו כמה סורקים ותשכרו סטודנטים כשירים וכוח אדם מיומן ארכיונאים/ות - יש לא מעט כאלה - ותיתנו שירות לציבור? לא צריך בניין חדש. צריך לתת שירות למעיינים.

    השבמחק
    תשובות
    1. ומעתיק את כל דברייך כמעט
      לכל תחום ותחום במדינה. הכל, חוץ מהכסף של הישראלים,
      מנוהל חרא

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.