כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון
מנזר הנשים בבית גִ'מָאל שוכן מדרום לבית שמש. לפי המסורת הנוצרית כאן היה כפר גמלא ובו אחוזתו של רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הסנהדרין והיה גם רבו של פאולוס (שנקרא אז שאול התרסי). על פי מסורת זו רבן גמליאל, שהתנצר בחשאי, מנע מהסנהדרין לרדוף את הנוצרים החדשים ואף הצליח להביא לקבורה באחוזתו את סטפנוס הקדוש, המרטיר הנוצרי הראשון, שגם הוא היה תלמידו. המנזר, שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, שייך למִסְדר הסלזיאני, שעוסק בחינוך. תחילה תפקד המנזר כמעון ובית ספר לילדים עניים ויתומים וכך פעל עד שנות השמונים. ב-1985 הגיעו למקום נזירות ממסדר בית לחם שבצרפת והסבו את מבנה הפנימייה למנזר.
שמו הרשמי של המִסְדר הוא 'נזירות בית לחם של האסמפטיון והקדוש ברונו'. המסדר נוסד בשנת 1950. הוא מחזיק 14 מנזרים בעולם וכפוף למסדר בן אלף השנים של ברונו הקדוש, שנזיריו הם קונטמפלטיבים ומתבודדים ותקנוניהם סגפניים במיוחד. בבית ג'מאל גרות כמה עשרות נזירות שמבלות את רוב זמנן בהתבודדות בתאיהן, בתפילה ובקריאה בספרי הקודש. פרט לסעודה משותפת אחת ביום ראשון, את כל שאר הארוחות (הצמחוניות) הן אוכלות לבדן בתאן. הן משכימות בארבע בבוקר, עובדות במשק החקלאי או בעבודות אחרות במנזר, ובשאר הזמן הן מתבודדות. למרות חייהן הסגפניים כולן נראות מאושרות וחייכניות. רובן דוברות צרפתית, אך לא מעטות מהן דוברות גם עברית. כמה נזירות מופקדות על הקשר עם העולם החיצוני, ואת החדשות מהארץ ומהעולם מביאה להן נזירה שזה תפקידה והיא מתעדכנת באינטרנט.
במרחק של כ-500 מטרים מהמנזר, בלב היער, שוכן מנזר הגברים של אותו מסדר, שכיום יש בו רק חמישה נזירים. הנזירים מתפללים עם הנזירות ואחד מהם משמש כומר שמנהל את הפולחן. עוד כמה נזירות מהמסדר חיות במבדד נטופה שבגליל התחתון.
בסדנת הקרמיקה הנזירות מכינות מוצרים עדינים ויפהפיים.
בחנות המזכרות מוכרות הנזירות את מוצרי הקרמיקה שלהן, עבודות יד ומוצרי משק (דבש, שמן זית, ריבות).
נתן אנדרה שוראקי (2007-1917) היה סופר ומשורר, מתרגם (תרגם לצרפתית את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן), הוגה דעות ופעיל שלום, שעסק גם בקירוב לבבות בין-דתי. כששימש סגן ראש עיריית ירושלים סייע לנזירות בית לחם בקבלת היתר לבניית המנזר.
![]() |
אנדרה שוראקי, 1979 (צילום: קלוד טרואונג-נוק, ויקימדיה) |
לאחר מותו הוקמה 'אגודת ידידי אנדרה שוראקי' להנצחת זכרו ולפעילות בין-דתית ברוח משנתו. ב-28 בפברואר 2025 קיימה האגודה אירוע במנזר הנשים בבית ג'מאל, שכלל סיור במנזר ופגישה עם כמה מן הנזירות. בדרך כלל אסור לצלם את הנזירות, אך הפעם הותר לי לצלם כדי לתעד את האירוע. בצילום הבא בנו של שוראקי נושא דברים במפגש.
במהלך הסיור סיפרה אחת הנזירות על החיים במנזר.
יש במנזר גם בית כנסת קטן. היה זה ערב שבת והמשתתפים, יהודים ונוצרים יחדיו, ערכו קבלת שבת והדליקו נרות.
לסיום התכנסו כולם באולם האורחים ושרו שירי שבת בהנחיית זמרות מבנות ה'יהודים המאמינים בישוע'. על קירות האולם מוצגת תערוכה יפה של צלמת ישראלית ששהתה עם הנזירות וקיבלה רשות לצלם את אורחות חייהן.
אפשר לבקר במנזר בימים שני-שבת משעה 08:30 בבוקר ועד לשעה 17:00. הכניסה היא ללא תשלום והמבקרים יכולים לקבל הדרכה קצרה (בעברית, בצרפתית ובאנגלית) מפי הנזירה המארחת, לצפות בסרט מקסים על חייהן של הנזירות, להתבונן מהגלריה באולם התפילה וכמובן לרכוש מוצרים בחנות המנזר. זו גם הזדמנות לבקר במנזר השכן, הסלזיאני, שיש בו כנסייה יפה עם ציורי קיר מעניינים וגם חנות שבה אפשר לרכוש את יינות יקב כרמיזאן מבית ג'אלה (מחוץ לקו הירוק) שרוב הענבים שלו מגיעים מכרמים באזור בית ג'מאל.
במהלך האירוע התכנסו
הנזירות והנזירים לתפילת הערב באולם התפילה, והמבקרים הוזמנו לצפות בה.
הנזירים והנזירות, בלבושם הלבן הכולל ברדס, מתפללים כשהם מופרדים במחיצות להדגשת
בדידותם. כומר-נזיר מנהל את התפילה, והשירה הליטורגית של הנזירות (בצרפתית) פשוט נפלאה!
________________________________________
דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il
זה נשמע פסטורלי , אבל מטרת העל שלהם היא להמיר את היהודים לנוצרים להאמין באותו האיש שגרם לכל כך הרבה סבל בעולם מלחמות ויהודים נרדפים ונהרגים על שמו, אני זוכר את הסיפור על המנזר בדרום אמריקה של מאיר עוזיאל, שהנזירים נכנסו ואמרו פסוק שלא הבינו , "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" אין בי טיפת הערכה או רצון להתקרב לכאלו מקומות, יש בי רחמים ותקווה שגם אתה תבין שאלו לא חברים שלנו אלה שונאים. הנצרות הנזירים והנזירות הם המשך המיצגים של העבודת אלילים של הנצרות, ושל שינאת ישראל ויהודים בסיסית. חבל שאתם נותנים להם במה כל שהיא .
השבמחקאני חושב שהדברים שאמרת,צודקים ככל שיהיו, שייכים לעבר ..
מחקואי אפשר להיות צודקים כל הזמן אלא גם חכמים.
שבת שלום
מי שמגיע להומניזם ואהבת אדם מקובל ואהוב עלי, לא חשוב מאין הגיע. וכאלו הן נזירות בית ג'מאל.
מחקאל תדאג. עוד מעט יעיפו את היועמ"שית לכל הרוחות, ואז אפשר יהיה לחוקק 'חוק איסור עבודה זרה בארץ אבות' (אורית סטרוק בטח כבר עובדת על הנוסח) ואז תחיה בהשקט ובבטחה: הנזירות תגורשנה בחזרה לצרפת; המנזר יועבר לידי עמותת 'שקץ תשקצנו'; ודוד אסף יישלח לחינוך מחדש בישיבת 'אש התורה'.
מחקישראל, מהיכן השנאה והפחד הגדולים כל כך שלך? נראה לי שיש כאן בעיית עומק אישית שאינה קשורה כלל לכתבה היפה הזו על הנזירות בית ג'ימאל
מחקישראל - חבל . כולנו מתפללים לאותו אל ואולי קשה לכם להאמין אך יש אנשים טובים שינם יהודים ומאידך יש יהודים שאינם אנשים . ( עיי ערך המחליטנים היום ) היהדות מאבדת את עצמה ...
מחקזה נכון שפעולות הוולונטריות של הנוצרים בארץ היו מעורבות תמיד במסיונריות מסויימת, זה היה חלק מהתפתחותה של הארץ, (בעיקר במעבר מהתקופה העותמנית אל תקופת המנדט, וכניסת המערב והמודרנה,,, רחוב הנביאים בירושלים מלא בבתי חולים נוצריים, אך גם סתם אנשים קיבלו שם טיפול, אותו כנ'ל לגבי מוסדות חינוך כמו הרטיסבון בי'ם שהתחנכו שם גם ילדי משפחות עניות יהודיים... דומני שהסטורית - המסיון מעולם לא השפיע רבות על אוכלוסיית הארץ היהודית, למרות כל מאמציהם... מכל מקום לגבי בית ג'ימאל המסיונריות אם כבר כוונה לאוכלוסיה הערבית, שכן זה היה בית ספר ששימש את אוכלוסיית השפלה דאז, שהתקיימה שם עד 1948, - דיר אבאן (כיום איזור בית שמש), זאקארייה (כיום מושב זכריה), עג'ור (כיום מושב עגור) וכו', שלחו את בניהם לפנימייה הזאת מן הסתם, ולו בגלל שהציעה חינוך מתקדם,, כל הנקודות הללו נעלמו אגב במבצע ההר הידוע, שכלל גם את הקרבות על ה'משלט' הידוע - לימים בית שמש,,, בית הספר שהיה שוקק חיים נותר בודד בצריח, שכן כוחותינו הואילו שלא לגעת בו בשל נוצריותו (כנ'ל לגבי דיר ראפאת, הסמוך), לא נותר לנו אלא לבקר שם מדי פעם בקונצרטים של שבת, בדומה ללטרון או לאבו גוש, ולהתענג על רב תרבותיות עצובה נוסח ארץ ישראל החדשה (?)
מחקישראל היקר, מי שבטוח בדעותיו ובאורחות חייו לא מתבטא בדרך בה התבטאת. מומלץ כי תבצע בדק בית במקום לחשוש מזולתך. שבת שלום
מחקהייתי משנה את שמו של "ישראל" ל "רימון עשן".... והמבין יבין
מחקהפסוק "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" נאמר על ידי יהודים אנוסים כשנאלצו להיכנס לכנסיות. ברבות הימים האנוסים וצאצאיהם, ביניהם כמרים, שכחו את המקור ואת פירוש המלים אבל המשיכו במסורת של אמירת הפסוק בכניסה לכנסיות.
מחקהייתי שמחה לשמוע עוד על נתן אנדרה שוראקי. נדמה לי שזה אדם שצריך להכיר ולהוקיר.
השבמחקבהחלט. חפשי בגוגל!
מחקביקרנו במנזר עם ילדינו והתקבלנו במאור פנים. נשים מקסימות וידידותיות שמקדישות את חייהן למעשים טובים וקירוב לבבות אמיתי - לא להדתה חד צדדית - מתוך אמונה לא רק באל אלא גם באנשים. מומלץ להגיע לשם ולחוות את טוב הלב הזה.
השבמחקמחכים לכתבות מסוג זה במקומות יהודיים .
השבמחקאך אצלנו, היהודים, הדברים נראים לעיתים פחות מסודרים ויותר מבולגנים.
זאת משום שאלוהינו הוא אלוהים חיים, והרעיון של תיעוד רעיונות פנימיים שאינם מאובנים בתוך צלמים ופסלים הוא מאתגר.
ההומניזם [ קבלת כל אחד באשר הוא מביא לאיבוד זהות שמביא לאימוץ זהויות חדשות דוסניות] , לאורך ההיסטוריה, הביא פעמים רבות לשואה ולחורבן.[ ע"ע 7 באוקטובר, הומניזים בגרמניה בתחילת המאה 20 ].
אל תחכה מידי.... היו ויהיו כל הזמן
מחקאנונימי ההומניזם הביא לשואה ? 7 באוקטובר ? איבוד הזהות ?אלוהינו הוא אלוהים חיים ? שלהם לא ? תפנים כבר - אנחנו מתפללים לאותו אל וסוגדים לאנשים המכנים עצמם בכינויים שונים ומובילים אותנו לאבדון . הכאב עדיין רב - חפש את האשמים האמיתיים באירועי אוקטובר .ואנא למד בהסטוריה של עם ישראל איך פגענו תמיד בעצמנו . חבל .
מחקאין אלהים. או, ליתר דיוק, בראשית ברא האדם את אלהים.
מחקתודה על כתבה מאירת עיניים ומלאה תקווה בימים חשוכים אלו. ומחריד לקרוא בחלק מהתגובות עוינות ושנאה. חבל
השבמחקהמשפט "ודוד אסף יישלח לחינוך מחדש בישיבת אש התורה", הוא משפט שמצית את הדימיון, ויכול להיות טריגר לכתיבת סיפור נפלא...
השבמחקהוא יהפוך שם את כולם לחוקרים נלהבים של תולדות החסידות:)
מחקכתבה מדהימה ותודה!
השבמחקמעניין מאוד. תודה
השבמחקלפי השלטים בכנסייה צדדית (בחלקו הימני של המתחם, אם עומדים אל פני הכניסה הראשית) מקום פעילות קבוע ליהודים מאמיני ישו. הדבר ניכר בכך שיש בתוך הכנסיה כמה וכמהקברים נושאי שמות יהודים מודרניים, אשר נפטרו בשנים האחרונות (השמות בעברית); הדבר ניכר גם מאופיים של הספרים המצויים שם למסירה ללא תשלום.
השבמחקישנה קהילה קטנה של יהודים מאמיני ישו הפועלת בירושלים ובסביבתה, שנים רבות הם השתמשו כאכסנייה בכנסיית המשיח האנגליקנית המצויה מיד אחרי שער יפו, מול מגדל דוד, אולי מחפשים מדי פעם אתר נוסף,, כקהילת העובדים הזרים המתפללת לעיתים בסנט פטרוס שביפו, קהילות שונות מחפשות לא אחת כנסייה 'ידידותית', ללא קהילה משלה כמעט, המוכנה לארח אותם,, הן בכנסיית המשיח בירושלים, המכילה אכסנייה יפה, קפה, חנות מזכרות והרבה תרשימים הסטוריים של ירושלים, והן בבית ג'ימאל, ולאור הכתבה, כדאי לבקר שוב
השבמחק