 |
| שבוע הספר העברי בכיכר דיזנגוף בתל אביב, מאי 1964 (אוסף התצלומים הלאומי) |
מאת דותן גורן
לאחרונה התבשרנו כי 'שבוע הספר העברי', שמתקיים בישראל ברציפות כבר כמעט שישים שנה, מאז יוני 1961, בוטל בשל נגיף הקורונה. כפי שהראה מוטי נייגר ברשימתו שפורסמה בבלוג עונג שבת ('למען הספר לא אחשה': שבוע הספר העברי הראשון בארץ ישראל', 14 ביוני 2017), יסודותיו של 'שבוע הספר' נטועים באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת, ובחנוכה תרפ"ו (דצמבר 1925) הוא נחגג לראשונה.
אירוע זה היה חלק משורת אירועים שקיים 'גדוד מגיני השפה' לזכרו של אליעזר בן-יהודה, שנפטר בחנוכה שלוש שנים קודם (ראו דאר היום, 16 בדצמבר 1925). ליוזמה זו הייתה שותפה המו"לית ברכה פלאי (1986-1892), בעלת ספרייה ציבורית והוצאת הספרים 'אחיעבר' (לימים הקימה פלאי את הוצאת 'מסדה'). עד כאן הדברים ידועים, אולם מסתבר כי הרעיון צץ ועלה כבר שנה קודם לכן, והמציע היה אדם ששמו וזכרו נשכחו לגמרי.
ב-19 בנובמבר 1924 פרסם א' שצ'גלוב מאמר קצר בעיתון הארץ, שכותרתו 'שבוע הספר העברי', ובו טען כי לצד אין-סוף ה'שָׁבוּעוֹת' שיזם 'הוועד המרכזי למען תוצרת הארץ' (כגון שבוע קמח הארץ, שבוע ממתקי הארץ, שבוע רהיטי הארץ, שבוע חומרי בניין מתוצרת הארץ, שבוע הבריאות וכיוצא בהם), יש מקום גם לשבוע שיוקדש לספר העברי.
ומדוע נחוץ עוד שבוע שכזה? על כך השיב:
כי הנה סוד גלוי הוא: מצב הספר העברי בארץ ירוד וגרוע גם ממצבו של הסופר העברי.
אמנם אין כאן התחרות של סחורות חוץ ... אות-התעשיה של חו"ל אינו מושך ואינו מקסים יותר מן המקומי. ועמדוּ על מדף אחד בבתי מסחר הספרים יצירות חשובות ממקצועות שונים של המדע והאמנות, בלשוננו אנו ובלשונות אירופיות שונות, ואין דורש לכולן יחד ...
כמה ספרים עבריים רוכש לו באופן ממוצע במשך שנה יהודי בעל-בית אמיד בתל אביב, שביתו לא יצויר בלי פסנתר, ולכל הפחות בלי גרמופון, ושבנותיו מדקדקות באופנות האחרונות שבאחרונות ובביקור בכל נשפי הריקודים התכופים? מובטחני מראש, שתוצאות ספירה זו לא היו מוסיפות לוית חן מיוחדת לפרצופה התרבותי של עירנו, והוא הדין גם יתר ערי הארץ ...
הנה כר נרחב לפעולה בשביל כל עובדי התרבות שלנו ובתוכם לגדוד מגיני השפה: הנה סיסמא פוריה: הכניסו את הספר העברי לכל בית עברי.
ואפילו אם התוצאות של שבוע כזה לא תהיינה מזהירות ביותר כדאי לעשות ניסיון זה ... שבועות וחודשים ושנים אנו מקריבים לטרדות החומריות. הבה נקדיש שבוע אחד לספר העברי.
 |
| הארץ, 19 בנובמבר 1924, עמ' 2 |
רק מעט ידוע לנו על אברהם שצ'גלוב. הוא עלה לארץ מאודסה, שם למד ב'ישיבה הגדולה' (כנראה בישיבה של 'רב צעיר') ועבד בעיתון הארץ, למן היום הראשון להוצאתו לאור בירושלים. הוא שימש כתב העיתון בתל אביב, ומדי פעם, כפי שנכתב בהספד קצר עליו, פרסם בעיתון פיליטונים וביקורות תיאטרון. הוא נפטר ממחלת לב ביום ב' באלול תרפ"ו (12 באוגוסט 1926), כאשר שהה בעיירת המרפא באד נאוהיים שבגרמניה, והוא בן 35 שנה בלבד.
כך ספדו לו חבריו למחרת, בעיתונו הארץ:
 |
| הארץ, 13 באוגוסט 1926 |
שבוע אחר כך התפרסם הספד נוסף עליו (בחתימת פ"ג; כנראה פסח גינזבורג), תחת הכותרת 'אדם':
 |
| הארץ, 19 באוגוסט 1926 |
הכותב מספר כי שצ'גלוב 'תרגם כמה חזיונות בשביל התיאטרון העברי בראשית צעדיו', והכוונה היא למחזה 'אל נקמות' שכתב הסופר שלום אַש ביידיש בשנת 1907, והצגתו עוררה פולמוס נרחב (עלילת המחזה מתרחשת בבית בושת יהודי).
 |
| דאר היום, 4 בספטמבר 1922 |
שצ'גלוב מת בטרם עת ולא זכה לראות את הצעתו קורמת עור וגידים והופכת לחלק מלוח השנה של מדינת ישראל.
 |
| כרזה לשבוע הספר העברי, 1961 (הארכיון הציוני) |
בעלי התוספות
דותן גורן, מחבר הרשימה, מוסיף (יולי 2024):
בשלהי 1922 וראשית 1923 השתמש אברהם שצ'גלוב בשם העט א' זרובבל וחתם בשם זה על כמה מאמרים בעיתונות העברית. על דרך ההשערה, אולי גם תכנן לעברת את שם משפחתו לזרובבל.
 |
| הארץ, 17 בינואר 1923 |
בנוסף הצלחתי לאתר את מצבת הקבורה של שצ'גלוב בבית העלמין סגולה בפתח תקוה. לפי הכיתוב מתברר כי שנות חייו הן תרנ"ד-תרפ"ו. הוא נפטר בא' באלול תרפ"ו והוא בן 32 במותו. הוא נקבר בגרמניה ורק לאחר ארבעים שנה הועלו עצמותיו ארצה, מן הסתם על ידי בני משפחתו.
 |
| צילום: דותן גורן |
תודתי לצמרת אביבי על הסיוע באיתור הקבר ובאיסוף המידע על משפחתו.
_____________________________________
ד"ר דותן גורן הוא חוקר של תולדות ארץ ישראל בעת החדשה
