'הבה נקדיש שבוע אחד לספר העברי': מי המציא את שבוע הספר?

שבוע הספר העברי בכיכר דיזנגוף בתל אביב, מאי 1964 (אוסף התצלומים הלאומי)

מאת דותן גורן

לאחרונה התבשרנו כי 'שבוע הספר העברי', שמתקיים בישראל ברציפות כבר כמעט שישים שנה, מאז יוני 1961, בוטל בשל נגיף הקורונה. כפי שהראה מוטי נייגר ברשימתו שפורסמה בבלוג עונג שבת ('למען הספר לא אחשה': שבוע הספר העברי הראשון בארץ ישראל', 14 ביוני 2017), יסודותיו של 'שבוע הספר' נטועים באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת, ובחנוכה תרפ"ו (דצמבר 1925) הוא נחגג לראשונה.

אירוע זה היה חלק משורת אירועים שקיים 'גדוד מגיני השפה' לזכרו של אליעזר בן-יהודה, שנפטר בחנוכה שלוש שנים קודם (ראו דאר היום, 16 בדצמבר 1925). ליוזמה זו הייתה שותפה המו"לית ברכה פלאי (1986-1892), בעלת ספרייה ציבורית והוצאת הספרים 'אחיעבר' (לימים הקימה פלאי את הוצאת 'מסדה'). עד כאן הדברים ידועים, אולם מסתבר כי הרעיון צץ ועלה כבר שנה קודם לכן, והמציע היה אדם ששמו וזכרו נשכחו לגמרי.

ב-19 בנובמבר 1924 פרסם א' שצ'גלוב מאמר קצר בעיתון הארץ, שכותרתו 'שבוע הספר העברי', ובו טען כי לצד אין-סוף ה'שָׁבוּעוֹת' שיזם 'הוועד המרכזי למען תוצרת הארץ' (כגון שבוע קמח הארץ, שבוע ממתקי הארץ, שבוע רהיטי הארץ, שבוע חומרי בניין מתוצרת הארץ, שבוע הבריאות וכיוצא בהם), יש מקום גם לשבוע שיוקדש לספר העברי. 

ומדוע נחוץ עוד שבוע שכזה? על כך השיב:

כי הנה סוד גלוי הוא: מצב הספר העברי בארץ ירוד וגרוע גם ממצבו של הסופר העברי. 

אמנם אין כאן התחרות של סחורות חוץ ... אות-התעשיה של חו"ל אינו מושך ואינו מקסים יותר מן המקומי. ועמדוּ על מדף אחד בבתי מסחר הספרים יצירות חשובות ממקצועות שונים של המדע והאמנות, בלשוננו אנו ובלשונות אירופיות שונות, ואין דורש לכולן יחד ... 

כמה ספרים עבריים רוכש לו באופן ממוצע במשך שנה יהודי בעל-בית אמיד בתל אביב, שביתו לא יצויר בלי פסנתר, ולכל הפחות בלי גרמופון, ושבנותיו מדקדקות באופנות האחרונות שבאחרונות ובביקור בכל נשפי הריקודים התכופים? מובטחני מראש, שתוצאות ספירה זו לא היו מוסיפות לוית חן מיוחדת לפרצופה התרבותי של עירנו, והוא הדין גם יתר ערי הארץ ... 

הנה כר נרחב לפעולה בשביל כל עובדי התרבות שלנו ובתוכם לגדוד מגיני השפה: הנה סיסמא פוריה: הכניסו את הספר העברי לכל בית עברי.  

ואפילו אם התוצאות של שבוע כזה לא תהיינה מזהירות ביותר כדאי לעשות ניסיון זה ... שבועות וחודשים ושנים אנו מקריבים לטרדות החומריות. הבה נקדיש שבוע אחד לספר העברי.

הארץ, 19 בנובמבר 1924, עמ' 2

רק מעט ידוע לנו על אברהם שצ'גלוב. הוא עלה לארץ מאודסה, שם למד ב'ישיבה הגדולה' (כנראה בישיבה של 'רב צעיר') ועבד בעיתון הארץ, למן היום הראשון להוצאתו לאור בירושלים. הוא שימש כתב העיתון בתל אביב, ומדי פעם, כפי שנכתב בהספד קצר עליו, פרסם בעיתון פיליטונים וביקורות תיאטרון. הוא נפטר ממחלת לב ביום ב' באלול תרפ"ו (12 באוגוסט 1926), כאשר שהה בעיירת המרפא באד נאוהיים שבגרמניה, והוא בן 35 שנה בלבד.

כך ספדו לו חבריו למחרת, בעיתונו הארץ:

הארץ, 13 באוגוסט 1926

שבוע אחר כך התפרסם הספד נוסף עליו (בחתימת פ"ג; כנראה פסח גינזבורג), תחת הכותרת 'אדם':

הארץ, 19 באוגוסט 1926

הכותב מספר כי שצ'גלוב 'תרגם כמה חזיונות בשביל התיאטרון העברי בראשית צעדיו', והכוונה היא למחזה 'אל נקמות' שכתב הסופר שלום אַש ביידיש בשנת 1907, והצגתו עוררה פולמוס נרחב (עלילת המחזה מתרחשת בבית בושת יהודי).

דאר היום, 4 בספטמבר 1922

שצ'גלוב מת בטרם עת ולא זכה לראות את הצעתו קורמת עור וגידים והופכת לחלק מלוח השנה של מדינת ישראל.

כרזה לשבוע הספר העברי, 1961 (הארכיון הציוני)

בעלי התוספות

דותן גורן, מחבר הרשימה, מוסיף (יולי 2024):

בשלהי 1922 וראשית 1923 השתמש אברהם שצ'גלוב בשם העט א' זרובבל וחתם בשם זה על כמה מאמרים בעיתונות העברית. על דרך ההשערה, אולי גם תכנן לעברת את שם משפחתו לזרובבל. 

הארץ, 17 בינואר 1923

בנוסף הצלחתי לאתר את מצבת הקבורה של שצ'גלוב בבית העלמין סגולה בפתח תקוה. לפי הכיתוב מתברר כי שנות חייו הן תרנ"ד-תרפ"ו. הוא נפטר בא' באלול תרפ"ו והוא בן 32 במותו. הוא נקבר בגרמניה ורק לאחר ארבעים שנה הועלו עצמותיו ארצה, מן הסתם על ידי בני משפחתו.

צילום: דותן גורן

תודתי לצמרת אביבי על הסיוע באיתור הקבר ובאיסוף המידע על משפחתו.

_____________________________________

ד"ר דותן גורן הוא חוקר של תולדות ארץ ישראל בעת החדשה

'למען הספר לא אחשה': שבוע הספר העברי הראשון בארץ ישראל

יריד שבוע הספר העברי, כיכר רמב"ם, רמת גן, 1983 (צילום חנניה הרמן; אוסף תצלומים לאומי)

מאת מוטי נייגר

שבוע הספר העברי הראשון צוין במהלך ימי החנוכה של שנת תרפ"ו (דצמבר 1925). 

במסגרת אירועים שונים שקיים 'גדוד מגיני השפה' הוחלט כי בימי החנוכה יצוין 'שבוע השפה והתרבות', בין היתר, כאירוע זיכרון לאליעזר בן-יהודה, שנפטר בחנוכה שלוש שנים קודם לכן. ליזמה זו חברה ברכה פלאי (1986-1892), שהייתה באותם ימים בעלת ספרייה ציבורית וחנות ספרים בשם 'אחיעבר', ולימים תקים את הוצאת 'מסדה'. כך נולדו 'ימי חנוכה – שבוע של הספר העברי!', שבמסגרתם הציעו שתי חנויות הספרים שניהלה פלאי (בשדרות רוטשילד בתל אביב וברחוב יפו בירושלים) הנחות גדולות של 20 עד 50 אחוזים ממחיר העלות של הספרים העבריים שמכרו. מנסחי המודעה זירזו את הקוראים: 'אל תזניחו את ההזדמנות ותרכשו לכם הספר העברי בזול יוצא מן הכלל', שכן ההנחות תינתנה רק בימי החנוכה.

דבר, כ"ד בכסלו תרפ"ו (11 בדצמבר 1925); הקלקה על המודעה תגדיל אותה

אבל כפי שמקובל בימינו, ש'שבוע הספר' נמשך שבועיים, כך היה גם אז. עם תום ימי החנוכה הוחלט כי לאור ההצלחה של מכירת הספרים, 'הולכים כנגד דרישת הקהל וממשיכים את המכירה הזולה של הספר העברי עוד לשבועיים'. הנחות מיוחדות העניקה 'אחיעבר' לספריו של המשורר הלאומי ביאליק ולתנ"ך המבואר של ש"ל גורדון (של"ג).

דבר, ג' בטבת תרפ"ו (25 בדצמבר 1925)

בספרה האוטוביוגרפי, חיים של ברכה (מסדה, 1984, עמ' 109), שנכתב עשרות שנים לאחר המאורע, סיפרה ברכה פלאי על נסיבות היוולדו של שבוע הספר העברי הראשון:

באו אלי אנשים שפעלו בקרב 'גדוד מגיני השפה העברית' והעלו את ההצעה לארגן, בימי חנוכה, תערוכה של הספר העברי. הסכמתי, באתי בדברים עם מורי הגימנסיה, וגייסתי את תלמידיה לעזרה. התלמידים הכינו כרזה נאה, נושאת הכתובת 'כי מציון תצא תורה', וליזמת התערוכה הצטרפה גם הקרן הקיימת לישראל ... זכור לי שלרגל מבצע זה פניתי לאחד העם, וביקשתי ממנו לתרום לטובת הקרן הקיימת את חתימת ידו על ספרו החדש. אחד העם כבר היה אז חולה מאוד; הוא קם ממיטתו, ובמאמץ ניכר יצא, הביא את העותקים המבוקשים של 'אגרות אחד העם' שהופיעו זה לא מכבר, וחתם שמו עליהם – למען הקוראים-הקונים ולטובת הקרן הקיימת. למרבה הצער, לא היו קופצים רבים עליהם ... המאורע התרחש ב-1923 [צריך להיות 1925], ואילו בשנת 1978 גרמו לי אנשי התאחדות הוצאות הספרים בישראל נחת רוח רבה כאשר הגישו לי, בתור שי, תצלום מוגדל של 'שבוע הספר' הראשון, בצירוף גזרי עיתונות שתיארוהו. היה זה שלט, שהצבתי בשדרות רוטשילד, ועליו הודעה על 'מבצעי הוזלה': הנחה של 25% ממחיר הספר ... הפדיון באותם ימי חנוכה היה למעלה מכל הציפיות, ועצם המאורע היה חגיגה ממושכת בעיר כולה. אנשי 'גדוד מגיני השפה' עברו ברמקולים ברחובות, השרו אווירה של חג ועוררו התעניינות רבה בקרב תושבי העיר.

כצפוי, בצד התמונה האידילית התנהלה גם תחרות בין מוכרי הספרים. כותרת קטנה בעיתון דבר, המודיעה על 'שבוע הספר העברי', מרמזת על כך ומספרת כי לצד 'אחיעבר' משתתף בחגיגת ההנחות גם בית מסחר הספרים 'תרבות'. 

דבר, 16 בדצמבר 1925

קוראי העיתונים באותם ימים יכלו להתרשם מ'מלחמת מודעות' שהתנהלה לאורך 'שבוע הספר' בין מוכרי הספרים. המודעה המפורטת של 'תרבות', שהיו לה סניפים ראשיים בתל אביב (רחוב הרצל) ובירושלים (רחוב יפו), הכריזה על הנחות ענקיות של ספרי הוצאת 'צנטרל' מוורשה, ששיווקה את ספריה בכל העולם היהודי וכמובן גם בארץ ישראל. ספרי ההוצאה הוצעו למכירה 'בהנחה ענקית'. בין הספרים למבוגרים אפשר למצוא את כתבי טולסטוי וברנר, ובין ספרי הילדים את סדרות ה'ביבליותיקה לילדים' שנדפסו אז בפולין (כמו ברקאי, ניצנים או פרחים) וספרות מתורגמת כמו רובינזון קרוזו או אלף לילה ולילה. המכירה רק במזומן, ו'הוצאות המשלוח על חשבון הקונה'...

דבר, 9 בדצמבר 1925 (הקלקה על המודעה תגדיל אותה לקריאה נוחה יותר)

חודשיים מאוחר יותר החליטה הוועידה הכללית הראשונה של אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל, שנערכה בחודש אדר, כי אחת הפעולות הראשונות של האגודה תהיה הכרזה על 'יום הספר העברי'. היה זה ניסיון להרחיב את מעגל הקוראים, ואולי גם להודיע ברבים על קיומה של אגודת הסופרים. ה'שבוע' צומצם אפוא ל'יום', ובמהלך חג הפסח של אותה שנה (1926) נערך 'יום הספר העברי'. האירוע התקיים תחת כיפת השמיים, ליד בית האגודה שבשדרות רוטשילד בתל-אביב, לא הרחק מבית מסחר ספרים 'אחיעבר', של ברכה פלאי.

'יום הספר העברי' בשדרות רוטשילד בתל אביב, פסח 1926

הסופר אשר ברש, שהיה בין מארגני האירוע מתוקף תפקידו ב'וועדת לשכת הספר' שבאגודת הסופרים, דיווח לחברי האגודה כי 'המעשה הראשון [של האגודה] שהרתיח קצת את ארץ ישראל היה יום הספר. הרבה הכנות נעשו ליום הספר. ההכנות נעשו בזמן קצר מאוד, ובכל זאת היו התוצאות מורגשות לא רק כאן כי אם גם בארצות הגולה' ('דין וחשבון', כתובים, לג, 4 במאי 1927).

לימים (ב-1943) נישא יצחק, בנו של אשר ברש, לשרה, בתה של ברכה פלאי, והיה למנהל הוצאת 'מסדה'...

ברכה פלאי מעניקה לגולדה מאיר את האלבום 'ישראל 25'

__________________________________ 

פרופסור מוטי נייגר הוא חוקר תקשורת ותרבות בבית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית נתניה. את ספרו מוציאים לאור כמתווכי תרבות: היסטוריה תרבותית של מאה שנות מו"לות עברית בישראל (2010-1910), הוצאת מן, ירושלים 2017, ניתן להוריד ללא תמורה בקישור הזה.

ברוך הבא: ספרים, רבותי, ספרים

'חבלים' על הר ציון

שבוע הספר העברי, תשע"ד

כתב וצילם ברוך גיאן

א. קוראים יושבים

קוראי הבלוג הוותיקים ודאי זוכרים את הרשימה 'קוראים הולכים', שאותה פרסמנו לכבוד 'שבוע הספר' בשנה שעברה. היו אלו לרוב חרדים, שקראו בספרי קודש או התפללו מתוכם, בדרכם מהכותל ואליו, אבל גם בפינות אחרות של העיר.

הפעם יצאתי אל חוצות העיר בחיפוש אחר 'קוראים יושבים' ברחוב או בבית קפה, או 'קוראים נוסעים' ברכבת הקלה החוצה את העיר. לא קשה היה למצוא אותם (ועל פי רוב – אותן). היו שמלמלו פסוקי תהלים מתוך סידור, היו ש'נתפסו' קוראים ב'חבלים' של חיים באר, 'אהבת שאול' של אלי עמיר, 'תולדות האהבה' של ניקול קראוס או 'מאה שנים של בדידות' של גבריאל גארסיה מרקס. כמה מהם היו שקועים בקריאתם וכלל לא שמו לב שאני מצלם אותם, אך אלה שזיהו אותי בעבודתי, נתנו מיד את הסכמתם ופניהם נהרו משמחה.

'תולדות האהבה'

'תהלים'

'מאה שנים של בדידות'

'אהבת שאול'

'נמר השלג'

ב. בחנותו של מר שטיין

כמו רבים מן הקוראים, גם לי יש ספריה 'רצינית' בבית ומדי פעם, לצרכי עבודתי, אני עורך ביקור בחנויות של ספרים משומשים. יש לא מעט חנויות כאלה בירושלים – כל אחת מיוחדת במינה – ובעתיד בוודאי נקדיש רשימות לכבודן. לא פעם, כשחולפות בראשי מחשבות נוגות על עתידם של הספרים, אני מהרהר גם בעתידן של החנויות הללו. האם זהו תחום שהולך ונעלם מול עינינו?

אחת הידועות שבחנויות ה'יד שנייה' היא 'שטיין', ששוכנת היום ברחוב המלך ג'ורג' 43. לחנות זו, שבעבר התמחתה בספרי עיון, בעיקר במדעי היהדות, יש שורשים היסטוריים, והיא הייתה במשך עשרות שנים מקום מפגש לרבים מסופרי ירושלים וחוקריה, מגרשם שלום ושמואל הוגו ברגמן ועד ש"י עגנון וחיים באר. מקומה המקורי היה ברחוב המלך ג'ורג' 52, ליד בית הכנסת הגדול, ומי שניהל אותה עד מותו היה מייסדה הרברט שטיין, שעלה מפרנקפורט לארץ ישראל ב-1933. לפני כארבע שנים נסגרה החנות ההיסטורית, בת שני החדרים הגדולים והאפלוליים, ודוד יחזקאלי, נכדו של המייסד, עבר למקום חדש, בגדה המזרחית של הרחוב, מול בית הכנסת 'ישורון'.

מחוץ לחנות, על המדרכה, כמה שולחנות ומדפים ועליהם נערמים ספרים משומשים במחירי מציאה. החנות עצמה, הממוקמת בקומת הקרקע, רחבת ידיים ומוארת. אמנם אין בה בית קפה, כמנהג החנויות החדשות, אבל כשביקרתי בה היא המתה אנשים ומספר הכותרים שנערם בכל מקום היה עצום ורב. דוד מנהל את עסקיו ביד רמה ומתוך בקיאות במתרחש בממלכתו, וכל בקשה נענית בתוך דקות ספורות. לאחרונה שכר דוד את הדירה מעל וכך יצר חנות דו-מפלסית.

ספרים, רבותי: מחווה לשבוע הספר העברי

לכבוד שבוע הספר העברי הנפתח היום ליקטתי מפה ומשם כמה דברים משעשעים על ספרים וספריות.

יונתן (חיליק) נדב, מנכ"ל הוצאת 'חרגול', שלח לי את הוראות ההפעלה לפתיחת ספר חדש:

זה הזכיר לי את הסָטירה הנורבגית המבריקה על המעבר מכתב יד לדפוס. איש 'התמיכה הטכנית' מסביר לנזיר מימי הביניים איך עובדים עם ספר וכיצד פותחים וסוגרים אותו (כותרות באנגלית):



והנה 'מיסטר בין' (הוא השחקן הנפלא רוהן אטקינסון) מעיין בספר נדיר בספרייה.

קטע ישן נושן שלא מתיישן...



וכאן 'קוּקי מוֹנְסְטֶר', מגיבורי רחוב סומסום, מבקר בספרייה ומוציא את הספרן מכליו...



ותזכורת לרשימה ישנה בעונ"ש ובה הסרטון המקסים 'ספרי הפלא המעופפים של מיסטר לסמור'.

ולסיום, בדיחת הקרש על הבלונדינית שבאה לספרייה ומבקשת המבורגר וצ'יפס...