 |
| ילדוּת ישראלית: כובע טמבל וארטיק |
מאת הָדִי אור ודוד אסף
כמה חם? שאל-תהה אריק איינשטיין בשיר שכתב ושר, שאותו הלחין מישה סגל (נכלל באלבום 'פוזי', דצמבר 1969).
כל כך חם לנו עכשיו, ואת המסע המצולם, הנוסטלגי והקריר שנביא כאן אנו ממליצים לעשות כשברקע שירו הנהדר של איינשטיין, שאליו, אחד ממנסחי הישראליוּת הגדולים והצנועים שהיו לנו, אנו מתגעגעים גם בקיץ וגם בחורף.
| |||
מרוב גלידות 'פרימיום' שכחנו כבר את שלושת העשורים הראשונים של המדינה שבהם קיץ לא היה קיץ ללא הארטיקים של חברת 'ארטיק' או הקרטיבים של חברת 'קרטיב'. מאז ועד היום זוהו שני המוצרים הללו עם כל מה שנקרא 'גלידה' – חלומו של כל מפרסם.
אהבנו את הארטיקים – בעברית 'שלגונים', אבל מי זוכר ולמי אכפת? – את ציפוי השוקולד המתוק שעטף את גלידת הווניל (עד שהופיע הארטיק האולטימטיבי – שוקו-שוקו) ואת מקלון העץ שסביבו התארגן כל הטוב הזה. וכמובן שאהבנו גם את הקרטיבים, הנחותים יותר והזולים יותר, שיוצרו מגושי קרח ומכמויות מסחריות של סוכר ושל צבעי מאכל בטעמי פירות. ביננו, הם היו מחורבנים ורחוקים מאוד ממה שהיום מקובל לראות כאיכות, אבל לנו, הצברים העוקצניים והחמודים, זה לא הפריע. ליקקנו אותם בעיר ובכפר, בבית וברחוב, ובמיוחד על שפת הים. הגלידה או הקרח הצבוע נזלו על הידיים ועל החולצה אבל כולם היו מרוצים. זה הלך נפלא עם מוכרי הגלידות השזופים שהסתובבו על שפת הים, עם זפת, חרצפים, מדוזות ואמהות שבאו להשגיח שלא נטבע. איזה תענוג זה היה!
היו כמובן גם יצרנים אחרים ומתחרים כמו 'ויטמן', 'אלפינא' (שהייתה חלק מתשלובת ארטיק–קרטיב), 'סנוקרסט', 'שניר', 'שטראוס', 'גלי-גל', 'אדניר' (שלמיטב זיכרוני המציאה את מקלון הפלסטיק דמוי הסולם וחסר האישיות, שהתיימר להחליף את מקלון העץ רב הטעמים), אבל אף אחד לא הגיע למיתוג המופלא של ארטיק–קרטיב, שרק אזכור שמם גירה את בלוטות הטעם והריח.
מפעלי 'ארטיק' הראשונים הוקמו באזור התעשייה של בת ים בשנת 1951 על ידי משקיעים יהודיים מבלגיה, והמפעל החל בשיווק תוצרתו לקראת קיץ 1952. ארטיק, הוא שיכול אותיות של המילה 'ארקטי', הלא הוא חוג הקוטב הצפוני, שעליו למדנו בשיעורי גאוגרפיה. הלוגו של החברה תמך בשם והציג דמות של אסקימואי מחייך (היום אנו יודעים שקוראים להם אינואיטים, אבל אז קראנו להם, מחוסר ידע, 'אֶסְקֶמוֹסִים'), נושא על כתפיו שלגון גדול, תוצרת 'ארטיק' כמובן. על עטיפת הארטיק היו ציורים של דובי קוטב. בררר. איזה קור!
 |
| 'ארטיק האמיתי' מיוצר רק בבת ים |
ההצלחה הייתה אדירה, ובתגובה הוקם בפתח תקווה בשנת 1953 מפעל 'קרטיב', שנקרא גם 'מתוקר'. השם 'מתוקר' לא כל כך תפס, אבל 'קרטיב' היה שׁוֹס – גם קר וגם איכותי...
 |
| עטיפה של קרטיב תוצרת 'מתוקר' |
היו מלחמות מחירים, היו הגרלות לא חוקיות, וגם היה 'כסף ארטיק' שדימה שטרות כסף אמתיים. ומה קרה בסוף? כמובן ששני המפעלים התאחדו בשנת 1954 לאימפריה אחת גדולה ושמה 'ארטיק–קרטיב'.
 |
| 'כסף ארטיק' ושטר תמונת הדייג (1958) |
ב-1959 כבר נוצר שיתוף פעולה רשמי עם מפעל הפיס והומצאה 'הגרלה מיוחדת לשיכונים'...
לא עבר זמן רק עד שהארטיקים זכו לקיצור נוסף 'אסקימו'. סדרת הסרטים אסקימו-לימון, שהראשון בהם הוקרן בשנת 1978, נולדה אז...
בד בבד הופיעו מוצרי הלוואי: 'ארטיק לוקס' ו'קסטה', והייתה 'רולדה' לקחת הבייתה ולפרוס ממנה פרוסות מתוקות, וכמובן 'טילון' – טיל מתוק לחלל.
עיקר הייצור היה בקיץ ומה עושים בינתיים בחורף? בשנת 1962 נולד במפעלי ארטיק–קרטיב הרעיון הגאוני של 'קרמבו', גלידה יבשה כביכול, שאותה אפשר למכור בימות החורף (מוצר דומה היה קיים גם קודם לכן ונקרא 'כושי', או 'ראש כושי'). בראשית שנות השבעים פשטה החברה את הרגל ונמכרה, אבל המותג נשאר ויישאר לעולמים.
באוסף הישראליאנה של הָדי אור יש עשרות עטיפות ופרסומות של ארטיקים וקרטיבים. את המוצר עצמו, מסיבות מובנות, אי אפשר היה לשמור... בחרנו עבורכם מעט מהרבה. לחיי הזיכרון והנוסטלגיה!
לקריאה נוספת:
- 'ארטיק', נוסטלגיה אונליין
- הדר בן יהודה, 'הארטיק העברי הראשון יקרר לכם את הקיץ', בלוג הספרנים, 1 באוגוסט 2018
- עופר אדרת, 'מלחמה קרה בישראל: מה הקשר בין ארטיק לקרמבו?', נקמת הארכיון, הארץ, 3 במאי 2021
 |
| העטיפה נוצלה להקניית ידע גאוגרפי בסיסי |
 |
| 'כסף ארטיק' וכשרות 'בפיקוח משגיח תמידי' |
 |
| בהזדמנות זו הכירו את דרגות צה"ל |
 |
| הר השוקולד של ארטיק |
 |
| ברחוב אלנבי בתל אביב מכרו רול-דון |
 |
| שיא הפואטיקה: בארטיק בחרתיק |
 |
| חברת ארטיק לא קפאה על השמרים והציגה חידושים |
 |
| חבר שיר או סיפור על הנושא 'מדוע ומתי אני אוכל ארטיק' ואולי תטוס לירח (לכל הפחות תקבל מחזיק מפתחות) |
 |
| 'אנו משוכנעים שמוצרינו טעמו לחיקך'... |
והנה דבר האקדמיה ללשון העברית, ממנו למדתי שמי שחידש את המילה 'גלידה' היה אליעזר בן-יהודה:
בימים חמים אלו רבים מבקשים לצנן עצמם בגלידה, טילון, ארטיק, קרטיב, שלגון או קרחון ותוהים לעצמם מה בעצם ההבדל בין כל אלה.
ובכן...
גלידה – מכל השפע הקולינרי הקפוא הזה רק המילה גלידה כלולה במונחי האקדמיה ללשון העברית, והיא מציינת מאכל מתוק מוקפא על בסיס קצפת. את המילה חידש אליעזר בן־יהודה מן המילה גְּלִיד שפירושה 'קרח' ובזיקה לשמו האיטלקי של המאכל – גֵ'לָטוֹ.
שלגון – במילונים נוכל למצוא גם את המילה שלגון. מילה זו מציינת הן גלידה על מקל ('שלגון גלידה') הן ממתק קרח על מקל ('שלגון קרח'). במילונים הניקוד הוא שִׁלגון בחיריק, אבל בציבור רגילה ההגייה שַׁלגון בתנועת a. הניקוד בחיריק הוא על פי נטיית המילה שֶׁלֶג (כגון שִׁלגֵי־החורף), אבל אפשר גם לראות בשלגון מילה במשקל פַּעְלוֹן (כמו חַנְיוֹן, קַנְיוֹן, צַהֲרוֹן), ולכן אין פסול בהגייה הרווחת.
קרחון – את שלגון הקרח יש המכנים בשם קַרְחוֹן, אלא שהמילה קרחון כבר רגילה בלשוננו במשמעות אחרת: גוש גדול של קרח הצף על הים.
ארטיק וקרטיב היו במקור שמות מסחריים של חֲבָרוֹת לייצור שלגונים בשנות החמישים של המאה הקודמת. השם ארטיק נוצר בהשראת המילה arctic (הקוטב הצפוני) והשם קרטיב – מחיבור המילים 'קר' ו'טיב'. בלשונם של רבים ארטיק הוא המאכל החלבי, 'שלגון גלידה', ואילו קרטיב הוא 'שלגון קרח'. האקדמיה ללשון העברית איננה מתערבת בשאלת חיובם של הדוברים להקפיד על הבידול הזה. 
טילון – בשם טילון מקובל לכנות את המוצר המסחרי של גלידה בגביע על שום צורתו המזכירה טיל. גם הטילון היה במקור שם מסחרי – של מוצר מסוים כזה.
ונסיים בדבר תורה ובמחלף ההלכה.
אני בטוח שהשאלות הבאות, שהופנו לרב יהושע בן-מאיר, מטרידות גם אתכם, ובראשן: האם בתשעת הימים (ימי האבל על חורבן בית המקדש, שחלים בין ראש חודש אב לתשעה בו ואנו בעיצומם), שבהם נאסרה שתיית יין המשמח לבב אנוש, מותר בכלל לטעום מקרטיב ענבים? ובכלל, מה מברכים על קרטיב ענבים – 'בורא פרי הגפן', 'בורא פרי העץ' או 'שהכל נהיה בדברו'? מבולבלים? גם אנחנו.
תשובה ברורה לא תקבלו כאן. אבל ככל שהבנתי, אם מדובר בארטיק 'סורבה', שמוסיפים לו מרכיב כדי שמיץ הענבים לא יתסוס ויהיה מתוק, אז ברכתו 'שהכל', וכמובן שאי אפשר לעשות עליו קידוש; אבל בלי החומר הזה, כלומר ארטיק שהוא כולו מיץ ענבים קפוא – ברכתו 'בורא פרי הגפן' והוא כשר לקידוש.
והאם מותר לאכול ארטיק ענבים ב'תשעת הימים'?
ובכן, כאן אפשר להקל. 'בעל נפש' בוודאי יחמיר, אבל לגבי ילדים קטנים, 'ודאי שאפשר להקל [ו]לתת להם ללקק ארטיק שעשוי מיין קפוא':
 |
| ירחון האוצר, כב, כסלו תשע"ט, עמ' קפז-ריב |
 |
| מה אברך לו במה יבורך? |
ממש בימים האחרונים הופיע על מדפי מוצרי החלב במרכולים מוצר מזעזע חדש מבית היוצר של מחלבות יטבתה: 'משקה חלב בטעם ארטיק ענבים'.
למען האמת היו צריכים לקרוא למשקה זה 'בטעם קרטיב ענבים', משום שכמו הקרטיב המקורי, גם כאן ברשימת הרכיבים אין ולו רמז לענבים, והיצרן מכריז על כך בפירוש 'לא מכיל פירות'.
בעלי התוספות
יש בין המגיבים שגרסו כי 'אסקימו' קדם ל'ארטיק', ואכן הצדק עמם. הגדיל רמי נוידרפר ושלח לי את האזכור הראשון שמצא ל'אסקימו' - בעיתון דואר היום, 12 ביולי 1929:
אלא שעיון מדוקדק במודעה מראה כי לא ברור אם אכן מדובר בגלידה או בפאי פירות.
בין כך ובין כך, בעיתון הארץ, 29 ביולי 1932 התפרסמה כתבה נחמדה מאת דניאל פרסקי שממנה עולה בבירור שכבר אז מכרו 'אסקימו' על שפת ימה של תל אביב:
