יום שני, 12 ביולי 2021

כמה חם? הקרטיבים של ארטיק

ילדוּת ישראלית: כובע טמבל וארטיק

מאת הָדִי אור ודוד אסף

כמה חם? שאל-תהה אריק איינשטיין בשיר שכתב ושר, שאותו הלחין מישה סגל (נכלל באלבום 'פוזי', דצמבר 1969).

כל כך חם לנו עכשיו, ואת המסע המצולם, הנוסטלגי והקריר שנביא כאן אנו ממליצים לעשות כשברקע שירו הנהדר של איינשטיין, שאליו, אחד ממנסחי הישראליוּת הגדולים והצנועים שהיו לנו, אנו מתגעגעים גם בקיץ וגם בחורף.


קיץ בא ושוב זה חם,
בואי ונברח לים.
רק אני ואת, הים והשמיים.


קיץ בא ושוב זה חם,
בואי נישאר בים.
שם בתוך החול, הכי קרוב למים.

נעים לרבוץ בחול איתך.
כמה חם, אני אוהב אותך.
והים הזה כולו שלך, ויש לי זמן.
כמה חם!

ערב בא וזה עוד חם,
בואי ניכנס לים,
יה, איך שנהיה פתאום כבר בין ערביים.

ערב בא וזה עוד חם,
בואי נישאר בים,
שם בתוך החול, הכי קרוב למים.

נעים לרבוץ...
 
מרוב גלידות 'פרימיום' שכחנו כבר את שלושת העשורים הראשונים של המדינה שבהם קיץ לא היה קיץ ללא הארטיקים של חברת 'ארטיק' או הקרטיבים של חברת 'קרטיב'. מאז ועד היום זוהו שני המוצרים הללו עם כל מה שנקרא 'גלידה' – חלומו של כל מפרסם.

אהבנו את הארטיקים – בעברית 'שלגונים', אבל מי זוכר ולמי אכפת? – את ציפוי השוקולד המתוק שעטף את גלידת הווניל (עד שהופיע הארטיק האולטימטיבי – שוקו-שוקו) ואת מקלון העץ שסביבו התארגן כל הטוב הזה. וכמובן שאהבנו גם את הקרטיבים, הנחותים יותר והזולים יותר, שיוצרו מגושי קרח ומכמויות מסחריות של סוכר ושל צבעי מאכל בטעמי פירות. ביננו, הם היו מחורבנים ורחוקים מאוד ממה שהיום מקובל לראות כאיכות, אבל לנו, הצברים העוקצניים והחמודים, זה לא הפריע. ליקקנו אותם בעיר ובכפר, בבית וברחוב, ובמיוחד על שפת הים. הגלידה או הקרח הצבוע נזלו על הידיים ועל החולצה אבל כולם היו מרוצים. זה הלך נפלא עם מוכרי הגלידות השזופים שהסתובבו על שפת הים, עם זפת, חרצפים, מדוזות ואמהות שבאו להשגיח שלא נטבע. איזה תענוג זה היה!


היו כמובן גם יצרנים אחרים ומתחרים כמו 'ויטמן', 'אלפינא' (שהייתה חלק מתשלובת ארטיק–קרטיב), 'סנוקרסט', 'שניר', 'שטראוס', 'גלי-גל', 'אדניר' (שלמיטב זיכרוני המציאה את מקלון הפלסטיק דמוי הסולם וחסר האישיות, שהתיימר להחליף את מקלון העץ רב הטעמים), אבל אף אחד לא הגיע למיתוג המופלא של ארטיק–קרטיב, שרק אזכור שמם גירה את בלוטות הטעם והריח.

מפעלי 'ארטיק' הראשונים הוקמו באזור התעשייה של בת ים בשנת 1951 על ידי משקיעים יהודיים מבלגיה, והמפעל החל בשיווק תוצרתו לקראת קיץ 1952. ארטיק, הוא שיכול אותיות של המילה 'ארקטי', הלא הוא חוג הקוטב הצפוני, שעליו למדנו בשיעורי גאוגרפיה. הלוגו של החברה תמך בשם והציג דמות של אסקימואי מחייך (היום אנו יודעים שקוראים להם אינואיטים, אבל אז קראנו להם, מחוסר ידע, 'אֶסְקֶמוֹסִים'), נושא על כתפיו שלגון גדול, תוצרת 'ארטיק' כמובן. על עטיפת הארטיק היו ציורים של דובי קוטב. בררר. איזה קור!

'ארטיק האמיתי' מיוצר רק בבת ים

ההצלחה הייתה אדירה, ובתגובה הוקם בפתח תקווה בשנת 1953 מפעל 'קרטיב', שנקרא גם 'מתוקר'. השם 'מתוקר' לא כל כך תפס, אבל 'קרטיב' היה שׁוֹס – גם קר וגם איכותי...

עטיפה של קרטיב תוצרת 'מתוקר'

היו מלחמות מחירים, היו הגרלות לא חוקיות, וגם היה 'כסף ארטיק' שדימה שטרות כסף אמתיים. ומה קרה בסוף? כמובן ששני המפעלים התאחדו בשנת 1954 לאימפריה אחת גדולה ושמה 'ארטיק–קרטיב'.

'כסף ארטיק' ושטר תמונת הדייג (1958)

ב-1959 כבר נוצר שיתוף פעולה רשמי עם מפעל הפיס והומצאה 'הגרלה מיוחדת לשיכונים'...


לא עבר זמן רק עד שהארטיקים זכו לקיצור נוסף 'אסקימו'. סדרת הסרטים אסקימו-לימון, שהראשון בהם הוקרן בשנת 1978, נולדה אז... 

בד בבד הופיעו מוצרי הלוואי: 'ארטיק לוקס' ו'קסטה', והייתה 'רולדה' לקחת הבייתה ולפרוס ממנה פרוסות מתוקות, וכמובן 'טילון' – טיל מתוק לחלל.


עיקר הייצור היה בקיץ ומה עושים בינתיים בחורף? בשנת 1962 נולד במפעלי ארטיק–קרטיב הרעיון הגאוני של 'קרמבו', גלידה יבשה כביכול, שאותה אפשר למכור בימות החורף (מוצר דומה היה קיים גם קודם לכן ונקרא 'כושי', או 'ראש כושי'). בראשית שנות השבעים פשטה החברה את הרגל ונמכרה, אבל המותג נשאר ויישאר לעולמים.

באוסף הישראליאנה של הָדי אור יש עשרות עטיפות ופרסומות של ארטיקים וקרטיבים. את המוצר עצמו, מסיבות מובנות, אי אפשר היה לשמור... בחרנו עבורכם מעט מהרבה. לחיי הזיכרון והנוסטלגיה!

לקריאה נוספת:

העטיפה נוצלה להקניית ידע גאוגרפי בסיסי
'כסף ארטיק' וכשרות 'בפיקוח משגיח תמידי'
בהזדמנות זו הכירו את דרגות צה"ל
הר השוקולד של ארטיק
ברחוב אלנבי בתל אביב מכרו רול-דון
שיא הפואטיקה: בארטיק בחרתיק
חברת ארטיק לא קפאה על השמרים והציגה חידושים 
חבר שיר או סיפור על הנושא 'מדוע ומתי אני אוכל ארטיק' ואולי תטוס לירח (לכל הפחות תקבל מחזיק מפתחות)
'אנו משוכנעים שמוצרינו טעמו לחיקך'...

לתחרות הגלידות נכנסו יצרנים נוספים, מקצתם נשכחו, מקצתם עדיין עמנו...


והנה דבר האקדמיה ללשון העברית, ממנו למדתי שמי שחידש את המילה 'גלידה' היה אליעזר בן-יהודה:

בימים חמים אלו רבים מבקשים לצנן עצמם בגלידה, טילון, ארטיק, קרטיב, שלגון או קרחון ותוהים לעצמם מה בעצם ההבדל בין כל אלה.
ובכן...
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
גלידה – מכל השפע הקולינרי הקפוא הזה רק המילה גלידה כלולה במונחי האקדמיה ללשון העברית, והיא מציינת מאכל מתוק מוקפא על בסיס קצפת. את המילה חידש אליעזר בן־יהודה מן המילה גְּלִיד שפירושה 'קרח' ובזיקה לשמו האיטלקי של המאכל – גֵ'לָטוֹ.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
שלגון – במילונים נוכל למצוא גם את המילה שלגון. מילה זו מציינת הן גלידה על מקל ('שלגון גלידה') הן ממתק קרח על מקל ('שלגון קרח'). במילונים הניקוד הוא שִׁלגון בחיריק, אבל בציבור רגילה ההגייה שַׁלגון בתנועת a. הניקוד בחיריק הוא על פי נטיית המילה שֶׁלֶג (כגון שִׁלגֵי־החורף), אבל אפשר גם לראות בשלגון מילה במשקל פַּעְלוֹן (כמו חַנְיוֹן, קַנְיוֹן, צַהֲרוֹן), ולכן אין פסול בהגייה הרווחת.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
קרחון – את שלגון הקרח יש המכנים בשם קַרְחוֹן, אלא שהמילה קרחון כבר רגילה בלשוננו במשמעות אחרת: גוש גדול של קרח הצף על הים.
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
ארטיק וקרטיב היו במקור שמות מסחריים של חֲבָרוֹת לייצור שלגונים בשנות החמישים של המאה הקודמת. השם ארטיק נוצר בהשראת המילה arctic (הקוטב הצפוני) והשם קרטיב – מחיבור המילים 'קר' ו'טיב'. בלשונם של רבים ארטיק הוא המאכל החלבי, 'שלגון גלידה', ואילו קרטיב הוא 'שלגון קרח'. האקדמיה ללשון העברית איננה מתערבת בשאלת חיובם של הדוברים להקפיד על הבידול הזה. 🙂
‍‍‍‍‍‍ ‍‍
טילון – בשם טילון מקובל לכנות את המוצר המסחרי של גלידה בגביע על שום צורתו המזכירה טיל. גם הטילון היה במקור שם מסחרי – של מוצר מסוים כזה.

ונסיים בדבר תורה ובמחלף ההלכה.

אני בטוח שהשאלות הבאות, שהופנו לרב יהושע בן-מאיר, מטרידות גם אתכם, ובראשן: האם בתשעת הימים (ימי האבל על חורבן בית המקדש, שחלים בין ראש חודש אב לתשעה בו ואנו בעיצומם), שבהם נאסרה שתיית יין המשמח לבב אנוש, מותר בכלל לטעום מקרטיב ענבים? ובכלל, מה מברכים על קרטיב ענבים – 'בורא פרי הגפן', 'בורא פרי העץ' או 'שהכל נהיה בדברו'? מבולבלים? גם אנחנו.


הדיון ההלכתי ארוך ומייגע, ולפיכך נגיע ישר למסקנה, שגם היא אינה פשוטה כלל:


תשובה ברורה לא תקבלו כאן. אבל ככל שהבנתי, אם מדובר בארטיק 'סורבה', שמוסיפים לו מרכיב כדי שמיץ הענבים לא יתסוס ויהיה מתוק, אז ברכתו 'שהכל', וכמובן שאי אפשר לעשות עליו קידוש; אבל בלי החומר הזה, כלומר ארטיק שהוא כולו מיץ ענבים קפוא – ברכתו 'בורא פרי הגפן' והוא כשר לקידוש.

והאם מותר לאכול ארטיק ענבים ב'תשעת הימים'?

ובכן, כאן אפשר להקל. 'בעל נפש' בוודאי יחמיר, אבל לגבי ילדים קטנים, 'ודאי שאפשר להקל [ו]לתת להם ללקק ארטיק שעשוי מיין קפוא':

ירחון האוצר, כב, כסלו תשע"ט, עמ' קפז-ריב
מה אברך לו במה יבורך?

ממש בימים האחרונים הופיע על מדפי מוצרי החלב במרכולים מוצר מזעזע חדש מבית היוצר של מחלבות יטבתה: 'משקה חלב בטעם ארטיק ענבים'.


למען האמת היו צריכים לקרוא למשקה זה 'בטעם קרטיב ענבים', משום שכמו הקרטיב המקורי, גם כאן ברשימת הרכיבים אין ולו רמז לענבים, והיצרן מכריז על כך בפירוש 'לא מכיל פירות'.


בעלי התוספות

יש בין המגיבים שגרסו כי 'אסקימו' קדם ל'ארטיק', ואכן הצדק עמם. הגדיל רמי נוידרפר ושלח לי את האזכור הראשון שמצא ל'אסקימו' - בעיתון דואר היום, 12 ביולי 1929:


אלא שעיון מדוקדק במודעה מראה כי לא ברור אם אכן מדובר בגלידה או בפאי פירות.

בין כך ובין כך, בעיתון הארץ, 29 ביולי 1932 התפרסמה כתבה נחמדה מאת דניאל פרסקי שממנה עולה בבירור שכבר אז מכרו 'אסקימו' על שפת ימה של תל אביב:


36 תגובות:

  1. רשימה מרשימה! איך אתה מוצא לכל נושא את השיר המתאים לו ולשדך אותם.
    נדמה לי שהשם 'אסקימו' קדם ל-ארטיק'.האסקימו היה רבוע בחתך הרוחב, ולא שטוח כמו הקרטיב. תקופה קצרה היה גם אסקימו עגול, ונראה שהוא לא תפס.

    השבמחק
  2. פרטים נוספים על ארטיק–קרטיב:‏
    ‏* מה החשיבות של אותה הההגרלה שהבאת בפרק (או אולי אחת שקדמה לה בכמה שנים?)‏
    ‏* מה קרה למותג בשנים האחרונות?‏
    ועוד
    בפרק של „התשובה״ של דורון פישלר. למרבה הצער אין שם תמלול:‏
    https://www.osimhistoria.com/theanswer/hatshuva_ep43‎

    השבמחק
  3. ניצה וולפנזוןיום שני, 12 יולי, 2021

    היתה הגם ''גלידה חמה'' וסרקתי אז תמונת פרסומת וגם קריקטורה. לא מצליחה לצרף.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון! גלידה חמה. מעין מילוי קרמבו בתוך אמבט מוופל ומצופה שוקולד

      מחק
  4. וקרקר כל בני שתיום שני, 12 יולי, 2021

    ארטיק לוקס היה מיוחד בזה שהיו לו שני מקלות

    אתה חושב שארטיק ענבים זה השיא? תראה את המוצר הזה ואת הדיונים שהוא גורר אחריו

    https://twitter.com/david_of_lod/status/1410702392199245824

    השבמחק
  5. כילד כפר לא כל כך נהניתי מה"ארטוק קרטיב" ודומיו. מוכר הארטיקים היה מגיע אלינו למושב רכוב על אופניו לא לעיתים קרובות. אנחנו נהנינו משברי בלוק הקרח שפעם ביומיים או שלושה היה מגיע עם סוס ועגלה למילוי בארגזי הקרח טרום המקרר החשמלי.אז נכון שמתוק זה לא היה וגם לא כ"כ בריא בגלל האמוניאק שנעשה בו שימוש בתהליך הייצור, אבל גדלנו בריאים וחזקים.

    השבמחק
  6. בשנת 1952 בכיתה ו' הטיול השנתי היה לת"א: למשל גן החיות, בריכת גלי גיל, ועוד ‏
    בין השאר היינו בבי"ח ארטיק
    נתנו לנו ארטיקים עד שנתפקע
    היום לא מרשים למי שלא בסגל להסתובב בריצפת הייצור
    היו גם הגרלות על אותיות שהודפסו על המקל
    הקיוסקאים היו משאירים את הארטיקים קצת באויר הפתוח
    וכשהארטיקים התרככו שלפו את המקלות לקרוא איזה אות כתובה עליהם... ‏
    באמת היינו אז תמימים.

    השבמחק
    תשובות
    1. האות 'ק' היתה נדירה וקשה להשגה.

      מחק
    2. אני עשיתי את אותו טיול לביח"ר ארטיק בשנת 53 כשהייתי בכתה ג למיטב זכרוני .

      מחק
  7. רשימה נהדרת
    פסחתם על מוצר שנקרא "אסקימו צפון" (לגבי ה"צפון" אינני בטוח ואין לי את מי לשאול
    זה היה שלגון קרח עגול (גליל) על מקלון עגול

    כילד גרתי ברחוב זבולון בתל אביב, שכונת פלורנטין ה"מפעל" אסקימו שכן בחנות ברחוב החלוצים פינת וולפסון בשנים 1950 - 1953 לפחות (אחר כך עברנו משם)

    כילדים היינו ממתינים בפתח המפעל ומקבלים בחינם שלגון שהמקל שלו נשבר במהלך הייצור

    השבמחק
  8. איזה כיף של זכרונות תודה יש אפשרות להעלות תמונה יש לי תמונה של סבתא שלי מוכרת גילה ארטיק בקיוסק ברח בן יהודה בשנות החמישים

    השבמחק
    תשובות
    1. אין אפשרות להעלות תמונות בתגובות. שלח לי במייל: dassaf@tauex.tau.ac.il

      מחק
  9. רשימה מקסימה. אבל, אסקימו הקדים את ארטיק קרטיב וברחובות הייתה לנו גלידה פלדמן שקבלה בהמשך גם צורת שלגון. אהבנו.

    השבמחק
  10. מה עם "סנקור" שהיה סוג של קסטה ?
    וגלידה "שלג הלבנון" המוזכרת גם בשירים (כגלידה ולא רק כ"מקום") ? (תמונה באתר האנציקלופדיה העירונית של תל-אביב)

    השבמחק
  11. הכתבה על הארטיק-קרטיב מקסימה!‏
    גרנו בחולון, והיינו בין הילדים הראשונים שזכו ללקק.‏
    אחר כך, ביד אליהו, קיבלנו כסף בצמצום ובדיוק - או לקרטיב, או לכרטיס אוטובוס בחום ‏הקיץ! לרוב בחרנו בקרטיב, והזדחלנו הביתה ברגל.‏

    השבמחק
  12. המכתב של "אמלגמייטד פוד פרודקטס לימטד" מזכיר לי נשכחות. המדובר ב"משקיעים" אנגלים-יהודים,כמדומני ממנצ'סטר שרכשו את המפעל בבת-ים. לימים התברר כי העסק בקשיים או בלשון פשוטה נעשו שם כנראה עברות צווארון לבן. כאשר הבנק (שלא אציין את שמו) ביקש לממש בטוחות שבחלקן היו ערבויות בנקאיות של בנקים באנגלים..התברר כי הערבויות היו מזוייפות . בסופו של יום מי ש"אכל" מרורים היו הסוכנים ששילמו תשלום כפול....מתברר שאצל האנגלים זה לא עבר בקלות.."המשקיעים" הובאו למשפט וחטפו...סיפור עצוב שממנו למדתי פרק בבנקאות.

    השבמחק
  13. ולנושא העטיפה: ארטיק מרובע היה עטוף בנייר אלומיניום מעל נייר פרפין. ארטיק לוקס הגיע בעטיפת קרטון. קרטיב היה עטוף בשקית נייר. גלידה ביתית היתה בקרטון.

    השבמחק
    תשובות
    1. את ניר הפרפין היינו מפרידים מניר האלומינים על ידי הדלקתו ושרפתו, לטובת הילדות אוספות ה"זהבים".

      מחק
  14. הרשימה - המקסימה כתמיד - נפתחת במשפט: "מרוב גלידות פרימיום שכחנו כבר את שלושת העשורים הראשונים של המדינה שבהם קיץ לא היה קיץ ללא הארטיקים של חברת ארטיק".
    נראה אם כן, כי "שלושת העשורים הראשונים של המדינה" (אלה שלפני המהפך כמובן) הפכו עם הזמן למותג מובחן בפני עצמו ומושא ערגה של ממש. בכל נושא ובכל תחום. זהו ענין מרתק למחקר. במיוחד אם נזכור כי שלושה עשורים אלה היו קשים במיוחד. החל מהצנע והמשך במלחמות כולל הקשה שבהם ביוה"כ 1973.

    השבמחק
    תשובות
    1. אל תהיה חכם הרבה ואל תדרוש במופלא ממך.
      הסיבה ל'שלושת העשורים' הראשונים היא שבשנת 1971 החברה פשטה את הרגל וב-1972 נמכרה. המותג המקורי אמנם נשמר אך נמכר לחברות אחרות.

      מחק
  15. הוזכר היצרן 'אלפינא' שלגביו נאמר כדלהלן: ...(שהייתה חלק מתשלובת ארטיק–קרטיב)...,'אדניר' (שלמיטב זיכרוני המציאה את מקלון הפלסטיק דמוי הסולם וחסר האישיות, שהתיימר להחליף את מקלון העץ רב הטעמים).
    – לפי זיכרוני ל'אלפינא' היה דווקא מקלון פלסטיק דמוי סולם. יתר־על־כן, הייתה אף תקופה שבה על המקלון "הסתתרה" אות כלשהי, והיה צריך להרכיב מילה מסוימת, ייתכן אף 'אלפינא'. אני זוכר שהייתי "יצירתי", ואות מסוימת הייתה חסרה לי. אז כאשר הייתה לי האות ו"ו, קיצרתי אותה באמצעות סכין כך שהפכה לו"ו... שלחתי, אבל לא זכיתי בפרס (שאינני זוכר מה הוא היה). אגב, אינני פוסל באמירתי זו, של'אדניר' לא היה מקלון פלסטיק דמוי סולם. את זה פשוט אינני זוכר. ולסיום, אזכיר, כי לצד ארטיק לוקס, שמבחינתי כילד היה בעל טעם נהדר, היה גם ארטיק מוקה, כמדומני באותו "הפורמט" – אותו הגודל ואותה הצורה.

    השבמחק
  16. דוד ידידי(מהבלו"ג), הצלת את כבוד העונ"ש בתשובתך ל-צביקה. התשובה כפולה. אל תהיה חכם הרבה, וממילא אל תדרוש... ידידך יוסי.

    השבמחק
  17. אמנם בן יהודה חידש את המילה גלידה, אך דומני שעשה זאת על סמך תרגומו של אונקלוס לתיאור המן במדבר (לא זה שסיים את דרכו על העץ), "כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" - "כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" - שמות טז יד

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך - אנונימי - מרתק לדעת!

      מחק
    2. בקשר לתרגום אונקלוס על המן, האם המילה "גלידא" מתכוונת למה שאנחנו קוראים היום גלידה ? לגמרי לא בטוח .

      מחק
  18. אם כבר דשים בעינין מקלוני הארטיקים, אזי כדאי להזכיר שהינו משלבים אותם זה בזה ויוצרים מגן-דוד, חלון, מניפה ועוד. מעשי ידינו להתפאר.

    השבמחק
  19. ואיך לא להעלות על נס את ה"ארטיק שני מקלות"? כשמו היה קרטיב שהיה יצוק על שני מקלות, ובאמצעו בין שני המקלות היה דק יותר מאשר בצדדיו, מה שאיפשר למי שלא היו לו עשר אגורות משלו אלא רק חמש, להתחלק עם עוד מסכן בעל חמש אגורות בלבד, לקנות יחד את הפלא הזה, ולשבור אותו באמצע לשני קרטיבים קטנים, ובא לציון גואל :)

    השבמחק
  20. דוד: אם זכרוני אינו מטעה אותי ב"שיכון" בבניין הסמוך לבית הכנסת בשכנות למשפחת זינגר היה גר אחד המעלים.מנהלים של בית החרושת "ארטיק". כמדומני שמו היה הגר (לא זה שהיה גר בבניין שלכם). בימי הקיץ החמים בשבתות וחגים היה בסוף התפילה מחלק לנו ילדי השכונה, שלגון ארטיק.

    השבמחק
  21. סבא שלי זצ"ל - משה מוריץ ולנר, עבד כמחסנאי לילה במחסן ההפצה של ארטיק
    בחיפה תחתית, איזור רח' העצמאות - סביב שנות ה 60.
    אגב, 'ארטיק' זה שיבוש המילה ארקטיק Arctic - האיזור (הקפוא) סביב הקוטב הצפוני

    השבמחק
  22. כדאי להזכיר כי בשולי הקרטיב התעשייתי נוצרה תעשיית קרטיב ביתי. ניתן היה לרכוש גביעי פלסטיק מותקנים בתוך מתקן מיוחד ולידם מקלון פלסטיק מתאים. כל אחד יכול היה להתקין לו קרטיב ביתי כאוות נפשו מתרכיזי המיצים הביתיים, ולהקפיאם בפריזר. החסכנים ביותר השתמשו בכוסות לנוזל, ובכפית ביתית כתחליף למקל.

    השבמחק
  23. נורית גובריןיום שבת, 17 יולי, 2021

    בשנת תרס"ט/1909 פורסם בכתב העת 'רשפים', סיפור של שופמן בשם: "נופת-קרח". ‏
    עם כינוס סיפוריו הראשונים במהדורת עם עובד בתחילת שנות הארבעים בא"י, ביקש שופמן ‏מהמלביה"דים של סיפוריו: מנחם פוזננסקי ומ"ז ולפובסקי, להתאים את הכתוב להתפתחותה של השפה, ‏והם היו, קרוב לוודאי, אלה ששינוי את שם הסיפור ל"גלידה", יחד עם שינויים נוספים מסוג זה. (נורית ‏גוברין: 'מאופק אל אופק – ג. שופמן חייו ויצירתו', הוצאת יחדיו תשמ"ג/1982, כרך א', עמ' 106 – 107, ‏ועוד שם לפי מפתח השמות. ) לגלידה יש תפקיד סמלי של מתיקות לזמן קצר, והיא חלק מסיפורי ‏‏"המשולשים" של שופמן: שני גברים המתחרים על אהבתה של אישה אחת. זיהוי הגיבורים – בספרי. ‏

    השבמחק
  24. המותג אסקימו קדם לארטיק - והיה השם הגנרי של "ארטיקים" עוד משנות ה30 ראה למשל הארץ מיום 29 ביולי 1932.

    פרט לזה כתבה נפלאה

    השבמחק
  25. אני לא יודע מתי הופיעה המילה ארקטיקה לראשונה, אבל בילדותי (שנות ה-50 קראתי על מגלי אנטארטיקה וקצת יותר מאוחר יצא ספרו של דידי מנוסי "מאנטארטיקה עד פפואה"
    אז יתכן מאד שהשם ארטיק נבע מהדרך בה ביטאו וכתבו את זה בעברית.

    השבמחק
  26. בשנות החמישים הראשונות, הרוכלים שמכרו אסקימו נהגו להכריז "אסקימו ברקס".

    השבמחק
  27. לא פחות חשוב לדעת שלא תמיד מצב הגלידה בארץ היה גן עדן.

    https://m.ynet.co.il/articles/sy9mgyva00

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.