 |
| דף פייסבוק: יוסי גמזו בשירה לעד |
א. גמזו לטובה
יוסי גמזו (2020-1938), המשורר, הפיזמונאי וחוקר הספרות, נפטר ב-10 בפברואר לבית עולמו, ארבעה ימים לפני יום הולדתו ה-82.
גמזו כתב ללא הפסקה, סיפורים ובעיקר שירים. בשנים האחרונות פרסם כמעט בכל שבוע שירים פוליטיים וסאטיריים בכתב העת המקוון 'חדשות בן-עזר', אך בציבור הרחב הוא ייזכר בעיקר בשל תרומתו לזמר העברי. גמזו חיבר פזמונים שהיו להיטי ענק, בעיקר בשנות השישים (ב-1973 עזב את הארץ לעשרים שנה) ואנו נזכיר רק כמה מהם.
ב-1965 כתב את 'סימן שאתה צעיר' עבור להקת גשר הירקון. שיר זה הפך להיות מזוהה עם פזמוניו:
אגב, את מילות השיר התאים גמזו ללחן אירי עממי של שיר שיכורים ושמו Whiskey in the Jar...
ואם אתם לא מאמינים, הנה 'שלישיית קינגסטון' ו'ארבעת האחים' בביצוע מופתי:
את 'חופשה רבע שנתית' כתב גמזו ללהקת הנח"ל בשנת 1965 (הלחן של יאיר רוזנבלום):
את 'השריון עשה היסטוריה' חיבר בשנת 1966 עבור להקת גיסות שריון ועל פי לחן של שיר לכת בריטי Marching to Prertoria. לשיר זה, מקורותיו וגלגוליו הקדשתי פוסט מיוחד בבלוג עונג שבת.
את 'טנגו תורנות' כתב גמזו עבור להקת פיקוד מרכז. גם לכבודו של שיר מקסים זה, שנכתב ב-1966, ולתעלומת לחנו, הקדשתי פוסט מיוחד בבלוגנו.
'סתם יום של חול' שהלחין ושר שמעון ישראלי בשנת 1960 כבר הפך מזמן לקלאסיקה ישראלית, אם לא לתפילת דורות שרוצים קצת שקט במקום הזה...
ויש כמובן גם את 'בשערייך ירושלים', 'הכותל' ו'ירושלים האחרת', 'איפה הן הבחורות ההן', זוהי יפו', 'השעות הקטנות של הלילה', 'ילדי איננו ילד עוד', 'לילה ראשון בלי אמא', 'מה הוא עושה לה', 'שני שקי שינה', 'מה שיש לי לומר לך', 'קוראים לנו ללכת', 'שלא לאהוב אותך', ועוד ועוד – מפה מזמרת של ארץ ישראל ותולדותיה. באתר שירונט רשומים 84 פזמונים מולחנים שחיבר, וכולם שופעים הומור ואהבת הארץ. כשמתבוננים בכל השפע הזה קשה להבין איך גמזו לא זכה אף פעם בפרס ישראל ואת שנותיו האחרונות בילה בבדידות ובעוני.
גמזו גם פרסם ספרים רבים של שירים ופיליטונים סאטיריים. ספרו הראשון אתם נוער אתם?!, שראה אור בהוצאת מסדה בשנת 1959 – גמזו היה אז בן 21 בסך הכל – הוא כְּתב סנגוריה על הנוער בן הזמן שכל כך הושמץ על ידי זקני הדור. 'אתם נוער אתם?' התייחס בפירוש לאמרת הכנף הידועה של אברהם שפירא, 'זקן השומרים' (1965-1870), שפעם התבקש לנאום בכנס נוער בפתח תקוה, ונאומו הקצר היה בן משפט אחד בלבד: 'אתם נוער אתם? אתם חרא'... (ילקוט הכזבים, עמ' 119).
 |
| על העטיפה צייר שמואל כ"ץ את אברהם שפירא |
ב. אחרון אחרון – תחביב
בצה"ל שירת גמזו בעיתון במחנה גדנ"ע. זה היה עיתון כיפי, שכיוון בעיקר לתלמידי תיכון לפני גיוס וכמובן לגדנ"עים עצמם. בין אלה שכתבו בעיתון היו גם כאלה שיתפרסמו לימים, כמו דן אלמגור, יוסי שריד, יורם טהרלב, רחל חלפי ורבים אחרים. עורך העיתון היה יוסף אשכול. ומכאן תצא קריאה לאנשי הספרייה הלאומית ואתר 'עיתונות יהודית היסטורית' לסרוק גיליונות עיתון זה על אוצרותיו הרבים (ב-15 בדצמבר 2011, בשנה הראשונה של הבלוג, פרסמתי סיפור של אסא כשר, אז נער בן-16, שנדפס בבמחנה גדנ"ע בקיץ 1956).
 |
| יוסי גמזו בשנות השישים (עפר גביש: אירועי זמר) |
האמן הוותיק אליעזר ויסהוף, שהוא צייר, פסל, מעצב גרפי ומה לא (וגם קורא מסור של עונ"ש), שירת ב-1958 בחיל הקשר, ולאחר כמה חודשים, כשהתגלו כשרונותיו כמאייר, הועבר לפיקוד הגדנ"ע ושם החל לצייר עבור העיתון. עם מותו של גמזו הוא נזכר ביצירה משותפת שלהם, שהתפרסמה בבמחנה גדנ"ע בחורף 1958, והוא העבירה לי כמחווה לזכרו של ידיד נעורים שמת.
זהו שיר סאטירי שנכתב לרגל 'תערוכת תחביב', שנוסדה באותה שנה והייתה חגיגית במיוחד כי נקשרה לחגיגות העשור למדינת ישראל. ויסהוף וגמזו בחרו תשעה תחביבים, ויסהוף הכין איורים וגמזו חרז חרוזים, והתוצאה משובבת נפש.
כמה מילות רקע.
בין 5 ביוני ל-21 באוגוסט 1958 נערכה בבנייני האומה בירושלים 'תערוכת העשור' שזכתה לפרסום רב. זו הייתה התערוכה הגדולה ביותר שהוצגה עד אז בישראל ורבבות (יש אומרים כ-600,000 איש) ביקרו בה והתגאו במדינה הצעירה.
 |
| כרזת 'מינהל ההסברה' לחגיגות העשור בעיצובו של שמואל כ"ץ |
ועדת העשור תכננה גם 'תערוכת תחביב', שבה התכוונו להציג יצירות עממיות של 'תחביבאים' – של יחידים ושל עֵדות בישראל, של ילדים ושל מבוגרים. התערוכה נפתחה ב-21 בינואר 1959, לקראת סוף אירועי העשור. חמישים 'תחביבאים', שנבחרו מתוך כמה מאות מועמדים, הציגו את מרכולתם ב'בית הסופר' בתל אביב.
 |
| דבר, 25 בינואר 1959 |
 |
| ebay |
תערוכות התחביב התקיימו גם בשנים שלאחר מכן. הם פנו בעיקר לקהל צעיר של תלמידי בתי הספר, אך גם להוריהם. בשנות השישים התקיימו התערוכות בכיכר מלכי ישראל וב'בית בני ברית' בתל אביב, והן כללו גם תצוגות של תחביבאים מחו"ל. היו שם אוספי בולים ורכבות חשמליות, קופסאות גפרורים, מפיות, 'זהבים', פיסול, עבודות בדלעת – היו ימים...
 |
| אסתר קפלן מדגימה בניית פסיפס בתערוכת התחביב, שכונת הדר בחיפה 1958 (ישראל נגלית לעין) |
למיטב ידיעתי, תערוכות התחביב האחרונות התקיימו במחצית הראשונה של שנות השבעים ואחרי מלחמת יום כיפור דעכו ונמאסו עד שפסקו לגמרי.
נחזור לשירו של גמזו.
ברוח הליצנית שאפיינה אותו, כמו גם בחיבתו לשמות עט, הוא חתם על טוריו בשם 'יוסי אין-מנוסי' – גם חרוז וככל הנראה גם עקיצה קלה לפזמונאי דידי מנוסי, שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים וכבר התפרסם בפזמוניו וחמשיריו (בריאיון עם קוטנר הכחיש גמזו שהשם רמז לדידי מנוסי; לדבריו זה פשוט התחרז בקלות עם 'יוסי').
מכל מקום, 'יוסי ולייזר' נענו לקריאתו של 'מר ויסגל מאיר', הלא הוא מאיר וייסגל (1977-1894), איש סודו ואמונו של הנשיא חיים ויצמן וממייסדי מכון ויצמן. וייסגל עמד בראש 'ועדת העשור', שתכננה וביצעה שורה ארוכה של אירועים לציון עשור למדינת ישראל (סגנו של וייסגל היה טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה), ובהם גם 'תערוכת תחביב'.
קליעה למטרה
דגים באקווריום
רכילות בטלפון
נגינה על מסור
התגנדרות מול הראי
פיצוח גרעינים
מדען טילים
היפנוזה
תולעת ספרים
בעלי התוספות
כתב לי נחומי הרציון:
היכרתי את יוסי ימים ספורים לאחר שובו מעשרים שנות נדודיו הספרותיים והאקדמיים בארה"ב ובאוסטרליה. הוא בא לבקר את דודתו בבאר שבע, שהייתה מאוד אהובה עליו, ופגשתי אותו ושוחחנו בערב ליד 'יד לבנים' בעיר. אחרי תשע שנים, בעת שהיה מרצה ופרופסור לספרות במכללת אילת, ערכתי ערב משיריו במסגרת מועדון הזמר בני-שמעון, במרס 2002, מועדון מס' 161. לכבוד הערב והשירון שהפקנו, ביקשתי ממנו לשלוח לי שיר מיוחד, מחווה למועדון הזמר שלנו, והוא נעתר ושלח 'שירים ומשהו'...
