הפסים פורצים דרומה

אקספרס של חצות ברכבת ישראל

המחווה לרכבת הקלה, שפורסמה בשבוע שעבר, הביאה עמה, כצפוי, פרץ יצירתיות בבית מדרשנו, והנה לפניכם פרק נוסף על רכבות ישראל, הפעם במדורנו הקבוע 'עונ"שו של דן'.
_____________________________________________________

עונ"שו של דן

מאת דן אלמגור ודוד אסף

____________________________________________________________________

א. רכבת מירושלים לבייג'ינג

איתמר בן אב"י (1943-1882)

איש צבעוני היה בירושלים ושמו איתמר בן אב"י ובעל חלומות היה...

במאמרו 'ארצנו בתורת מרכז', שפרסם בעיתונו 'האור' ב-3 בינואר 1912, הוא רקם פנטסיה משעשעת על רכבת שתיסע מירושלים לפקין (בייג'ינג) שבסין. הנה קטעים מהחזון:

מכאן יוצאות הרכבות לפקינג: צילום נדיר של תחנת הרכבת בירושלים, 1892 (מתוך האתר: The Hejaz Railway)

ב. במסילה לבאר שבע

סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים (ישעיהו, סב 10)
(מתוך האלבום 'בעשור לישראל', בעריכת אברהם הרמן ויגאל ידין, מסדה 1958)

כבר בראשית שנות החמישים, ובד בבד עם חזון הפרחת השממה והנגב, החלו הדיבורים והחלומות על מסילת ברזל שתרד מבאר שבע לאילת. ומי אם לא דן אלמגור יהיה מהראשונים שיירתמו את עטם לשירות המהפכה.

מאז 'בדרך לאילת' (קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַע / רוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת, / שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד) של הצ'יזבטרון שחיבר חיים חפר (שני לחנים יש לשיר: הלחן העממי שמקורו ביידיש, והלחן שחיבר מאיר נוי, האקורדיוניסט החדש שהגיע ממחנה מעצר בקפריסין, בעת מסע הלהקה בג'יפים לאום רשרש), ו'למדבר' (לֵךְ, לֵךְ לַמִּדְבָּר, / הַדְּרָכִים יוֹבִילוּ) של חיים חפר וסשה ארגוב – הכל נשם 'נגב'. בן-גוריון ירד אז לשדה בוקר וקרא לנוער לללכת בעקבותיו, שרו את 'זכריה בן עזרא' של יעקב אורלנד ומשה וילנסקי (אֶתְמוֹל נוֹלַד בִּי לֵב אַחֵר / נָשָׂאתִי נֵס צִיּוֹנָה / יָרַדְתִּי לִשְׂדֵה בּוֹקֵר / בַּדֶּרֶךְ בֶּן גּוּרְיוֹנָה),  'נפט זורם בחוליקאת' של חיים שלמוני ושלמה וייספיש, 'הורה אילת' (שַׁיָּרָה פּוֹנָה אֵילָתָה / עַל מִדְבָּר הָעֶרֶב רַד / תְּכוֹל מֵעַל וְחוֹל מִלְּמַטָּה / זֹאת הַדֶּרֶךְ לְאֵילַת) של יחיאל מוהר ושלמה וייספיש, 'שיר הבוקרים' (עֲרָבָה, עֲרָבָה אֵין קֵץ, / עֵין הַבּוֹקְרִים תָּרָה) של יעקב אורלנד ומרדכי אולרי-נוז'יק, ואחר כך גם על היפה והנאוה 'סימונה מדימונה' של הצמד שלמוני ווייספיש, 'הורה ממטרה' של יחיאל מוהר ומשה וילנסקי, 'היורד דרומה' של יהודה כרמל (ביום בהיר ירדתי דרומה, / יצאתי לעזור בערבה / שמרתי שם, חרשתי וקצרתי / ועם כל זאת מצאתי אהבה), והיו עוד רבים. השלמת מסילת הברזל לבאר שבע נראתה אז כמאורע היסטורי שיסייע להפוך את הנגב לגן פורח.

כך נולד, בשנת 1958, השיר 'במסילה לבאר שבע', בעקבות שירי הבוקרים והרכבות האמריקנים (Mule Train ועוד). ניסן כהן הברון הלחין את מה שהיה אחד משיריהם הראשונים של צמד הדודאים. אברהם אבינו חזר אפוא לבאר שבע ו'דגלון ירקרק בידו'...

בַּמְּסִלָּה לִבְאֵר שֶׁבַע

יוֹם הַשָּׁרָב,
מְלַהֵט צָהֳרָיו.
נִגְרָרִים הַגְּמַלִּים בִּתְפִלָּה.
וּלְפֶתַע נִשְׁמַע
קוֹל תְּרוּעָה בָּרָמָה –
קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר בְּגִילָה.
וְתוֹהִים הַגְּמַלִּים
מוּל שִׁקְשׁוּק-גַּלְגַּלִּים
שֶׁל אֹרְחַת הַקְּרוֹנוֹת בַּמְּסִלָּה.

דּוֹהֵר הַקַּטָּר וּפוֹצֵחַ בְּשִׁיר,
וְעוֹנֶה הַמִּדְבָּר בְּהוֹדוֹ.
נִצָּב אַבְרָהָם בְּפִתְחָהּ שֶׁל הָעִיר
וְדִגְלוֹן יְרַקְרַק בְּיָדוֹ.
עוּר, מִדְבָּר
כִּי הַזֶּמֶר נוֹשָׁן!
שָׁב אֵלֶיךָ עַמּוּד-הֶעָשָׁן!
"לִבְאֵר שֶׁבַע!,"
קוֹרְאִים גַּיְא, גֶּבַע,
אֶל מוּל הַחַמָּה בַּמָּרוֹם.
"טוּ-טוּ-טוּ-אָה!",
עוֹנָה הָרוּחַ.
פּוֹרְצִים הַפַּסִּים לַדָּרוֹם!

שָׁר הַקָּרוֹן
אֶל אַדְנֵי הַבֶּטוֹן
כִּמְלַחֵשׁ אַגָּדָה עַתִּיקָה.
שׁוּב פּוֹגְשִׁים הַפַּסִּים
גַּלְגַּלִּים כּוֹעֲסִים,
וּמְחַדְּשִׁים בְּרִית אַחִים בִּנְשִׁיקָה.
כָּךְ רָנִים הַגְּרוֹנוֹת
עִם שִׁקְשׁוּק הַקְּרוֹנוֹת
שִׁיר הַלֵּל לִשְׁדֵמָה מוֹרִיקָה.

          דּוֹהֵר הַקַּטָּר וּפוֹצֵחַ בְּשִׁיר...

עטיפת תקליטם הראשון של הדודאים ובו נכלל השיר 'במסילה לבאר שבע' (1958)

מאמר מעניין 'על שירי רכבות בזמר העברי' פרסם נחומי הרציון בעת-מול, גיליון 185, טבת תשס"ו, עמ' 23-20. אפשר לקרוא אותו כאן.

ג. הפסים פורצים דרומה

החיטוט במסילות הרכבת הביא לנו גם 'סקופ' ספרותי קטן. מספר דן אלמגור:

כשנתיים לפני שכתבתי את הפזמון על הרכבת המגיעה לבאר שבע, הייתי שותף למיזם דמיוני ונועז הרבה יותר: סלילת מסילת ברזל דרך הערבה עד לאילת. הייתי אז חייל במערכת העתון 'במחנה גדנ"ע' ומילאתי את מקומו של העורך ראובן ינאי, שיצא לחופשה. עלה אז בדעתי הרעיון להציע נושא מעניין לסיפור בהמשכים, שפרקיו יכתבו בידי הקוראים הצעירים בעקבות פרק הפתיחה שלנו. נדמה לי שהרעיון לא היה מקורי, ועיתון כלשהו, בארץ או בחו"ל, קדם לנו ושימש כדוגמה. חיפשתי נושא שיהיה גם חינוכי וגם קשור לבני הנוער. בעקבות ספר סובייטי מתקופת סטאלין על בני נוער הסוללים מסילת ברזל ארוכה לסיביר או מסיביר, כתבתי אז את הפרק הראשון, שהתפרסם בעתון ב-9 באוגוסט 1956, ובסופו בקשתי מהגדנ"עים קוראי העיתון לשלוח למערכת את הפרק הבא.

גרעין הסיפור היה זה: 

עם פתיחת מפעל הנוער היהודי העולמי למתיחת מסילת-ברזל מבאר-שבע לאילת – שיוזם ע"י הגדנ"ע – מגיעות פוגות החלוץ למחנה ליד באר-שבע. הפלוגה הראשונה מונה בני נוער ממרוקו ומת"א. דודו, הגימנזיסט התל-אביבי, עולה על מכונה להבאת אספקה למחנה מבאר-שבע. כשהמכונה זזה, הוא מבחין למולו, על הספסל, במסעודה – העוזרת התימניה בביתו בת"א, ונבוך כולו...

זו כנראה הפעם הראשונה שבה מופיעה מסעודה (אמנם לא משדרות, אבל מהנגב).

כדי ליצור אשליית אמינות בקוראים ניגשתי אז, כחייל במדים, לדפוס 'הארץ', והם באדיבותם הדפיסו עבורנו את הכותרת הבדויה, המבשרת על השלמת הפרויקט הממושך של סלילת הכביש בערבה לאילת.  

לא היינו בטוחים שיימצאו קוראים שישלחו לנו פרקי המשך; אבל לשמחתנו הגיעו כתריסר הצעות לפרק הבא. בחרנו בזו של גדנ"עי צעיר בן 16 מרמת חן ושמו אסא כשר...

אנחנו מודים לפרופ' אסא כשר, שהסכים לפרסם ברבים את יצירת הנעורים שלו.

כתב לנו אסא כשר:

בתקופת הפרסום, אבא שלי, שמעון, היה קצין בצנזורה הצבאית (ממלחמת השחרור ועד פטירתו בשנת 1968) והוא סיפר לי שקרא את הפרק לפי תומו, בהגהות שהוגשו לצנזורה (באותם ימים הכל הוגש לה) מתוך עניין בתחרות ובנושא, ונדהם כשהגיע לקצה הרשימה כשמצא שם את שמי, כי הטקסט נראה לו של אדם מבוגר ולא של ילד...

פרופ' אסא כשר – חמישים שנה אחרי שהגדנ"ע פרץ דרומה

מאז התפרסמו הדברים לפני 55 שנה, עדיין אין מסילת רכבת לאילת, למרות שמדי פעם היא צצה בנאומיהם האופטימיים של פוליטיקאים, שרי תחבורה וראשי ממשלה שרלטנים, עתירי חזון ודמיון.

הנה מה שקראנו בעיתון The Marker רק לפני שבועיים:

אז אולי באותה הזדמנות יסללו הסינים הללו גם את המסילה מירושלים לבייג'ינג?

ד. יש רכבת שסובבת ונוסעת סביב לירושלים בלילות 

תחנת הרכבת בירושלים (סביב שנת 1895)
במרכז למעלה: הר ציון ומגדל דוד; מצד שמאל: טחנת הרוח בשכונת ימין משה

בספר 'דליה רביקוביץ: כל השירים' (הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 59-58) נדפס שיר יפה ושמו 'סביב לירושלים'. השיר, המושפע בעליל מן הפסוק 'ירושלים הרים סביב לה', מספר על רכבת דמיונית שנוסעת בלילות, ו'הרים תלויים בצווארה':

השיר הולחן ובוצע על ידי נחמה הנדל, והודות ליגאל בוטון מקול ישראל הצלחנו למצוא את ההקלטה הנדירה.

דליה רביקוביץ בצעירותה (2005-1936)

על השיר כתב לנו גדעון טיקוצקי (שערך את מהדורת 'כל השירים' עם עוזי שביט):

'סביב לירושלים' נכלל בספר ביכוריה של רביקוביץ, 'אהבת תפוח הזהב', שראה אור ב-1959. זהו אחד מן השירים המעטים שעוזי שביט ואני לא הצלחנו לאתר את מקום פרסומו הראשון בעיתונות או בכתבי העת. אז אחת משתיים – או שהחמצנו אותו במעברנו השיטתי על עיתונות התקופה, או שהוא הופיע לראשונה בספר. 

 סביר להניח שהשיר נכתב בשנותיה של רביקוביץ באוניברסיטה העברית (1958-1955), שם למדה בחוגים לספרות אנגלית וללשון עברית. הקישור למלחמת ששת הימים נעשה כמובן בדיעבד, וכך מצא השיר את דרכו בין השאר אל האסופה 'שירי ירושלים', שליקט מנחם פרי ויצאה בהוצאה לאור של משרד הביטחון / מטכ"ל, קצין חינוך ראשי בשנת 1968, אסופה שהוגשה למשחררי ירושלים (ובפתיחתה הקדמה נרגשת, ברוח אותם ימים, של קצין חינוך ראשי דאז, אל"מ מרדכי בר-און).