הכתובת הייתה על השיר (ד): חפש אותי בדפנה שש

צילומים: איתמר לויתן

רשימות קודמות בסדרה

א. מרפסת ודלתיים

ב. חתיכה וחתולים

ג. חבצלת ואגס

א. איך שיר נולד?

את שיר החיזור הקליל והמקסים 'חפש אותי', המוכר גם בשם 'מחבואים', כתבה נעמי שמר בשנת 1962 – לפני שישים שנה! – עבור התוכנית ה-17 של להקת הנח"ל, 'שמש במדבר'. התוכנית, שהוצגה לראשונה ב-1963, לא הייתה, כנהוג עד אז, לקט שירים ומערכונים, אלא מחזמר שכתבה עדנה שביט ובלבו רומן שמתנהל בין קצין לקצינה ששמם זהה. שמר כתבה את כל שירי התוכנית, שמהם זכורים 'הטיול הגדול' ('יצאנו בבוקר אלול לצעוד 40 קילומטר'), 'מחר', 'מטרייה בשניים' ('שנינו יחד תחת מטרייה אחת'), 'שיר האוכל' ('אנחנו עוד לא אכלנו שום דבר'), וגם 'מחבואים'. 

נעמי שמר, כל השירים, הוצאת לולב, תל אביב 1967

 

בין הבניינים הנטושים והבוסתנים העזובים שתלה נעמי שמר כתובת עירונית מובהקת: 

חפש אותי, אני גרה בדפנה שש

היום אני נראית נורא,

חפש אותי, ותיווכח לדעת ש-

בתוך ביתי – אני גבירה!

הכתובת אינה מקרית. בדירה שכורה בקומת הקרקע של רחוב דפנה 6 גרה באותה שנה נעמי שמר.

רחוב דפנה מקיף את בית חולים איכילוב מצדו המזרחי והדרומי, ודפנה 5, השער האחורי של איכילוב, היה מוכר במשך שנים כשער הפרידה מן החיים: נקודת היציאה של לוויות. מאז גרה בו נעמי שמר עבר הרחוב שינויים מפליגים. מספר 6 דאז הוא מספר 16 היום.

כששמר גרה שם, בית 'הדר דפנה', בית 'אסיה' ובית 'מידות' עדיין לא נבנו. גם רחוב הנרייטה סולד נקרא אז רחוב הדר. רחוב דפנה עצמו לא היה סלול ולא היו בו מדרכות, וכפי שציין העיתונאי יאיר קוטלר: רחוב שקט יחסית, ש'פתחו העיקרי והיחיד ... בקרבת חדר המתים של בית החולים איכילוב':

הארץ, 6 בדצמבר 1961, עמ' 3

מעניין שדווקא על רקע בית הלוויות הזה כתבה נעמי שמר כמה משיריה העליזים ביותר...

בהקלטה משנת 1968 ('נעמי שמר שרה נעמי שמר', עיבוד מוזיקלי של דוד קריבושי), שרה שמר את 'חפש אותי' בשינויי נוסח קטנים ותוך השמטת שני בתים: הבית על מגוריה ברחוב דפנה שש, והבית שלאחריו ('אני נראה כמו סתם חייל'). מן הסתם חשה שאין טעם לשמור על כתובת מגורים לא מעודכנת, ומה שהתאים להווי חיילים ב-1962 אינו מתאים לסתם אזרחים. 

הנה היא בגרסה הקצרה:

ב. משחקי מחבואים ברחוב דפנה

לאחר שכבר התחלתי את פרויקט 'הכתובת הייתה על השיר', התברר לי שלפני כחצי שנה פרסמה העיתונאית ליאור אוחנה במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, כתבה שכותרתה 'טשרניחובסקי 6 פינת האגס 1' (1 באפריל 2022). אוחנה לקחה עשר כתובות שהונצחו בשירים, כתובות מפורסמות ופחות מפורסמות, וביקרה בהן. ממש כמונו. למשל, בדפנה 6...

ליאור אוחנה, 'טשרניחובסקי 6 פינת האגס 1', ידיעות אחרונות, 1 באפריל 2022
(לחיצה על הצילום תגדיל אותו לקריאה נוחה)

כתבה קצרה זו לא מיצתה את מה שאפשר לעשות עם השיר, ולפיכך שליחנו איתמר לויתן יצא לשטח כדי לצלם, וזה מה שדיווח:

המקטע בין הנריאטה סולד לוויצמן התווסף לרחוב דפנה ברבות השנים עקב הבנייה המסיבית של בית אסיה, איכילוב ובית אמות (שכיום נושא את הכתובת דפנה 6). אם צועדים ברחוב דפנה מפינת סולד, הכניסה השישית מימין היא מספר 16 הנוכחי. אכן בדיוק כפי שסיפרה הללי שמר: דירת המרתף שבה גרו עדיין קיימת. יש חמש או שש מדרגות היורדות למטה, אבל זו הדירה – דירה מס 1.

רחוב דפנה 16 (לשעבר 6)

הכניסה לחדר המדרגות

המדרגות היורדות לקומת המרתף

המדרגות העולות מן הדירה

זו הכניסה לדירה (כשנעמי שמר גרה שם עוד לא היו דלתות 'פלדלת')

'בתוך ביתי – אני גבירה': הדירה עם התריס החשמלי הלבן הייתה ממלכתה של נעמי שמר – מבט מאחור

ג. 'נכניס לכם': משירי מלחמת ששת הימים

ללחן העליז שחיברה נעמי שמר ל'מחבואים' הייתה השפעה בלתי צפויה. 

ב-1967, חמש שנים לאחר שנכתב השיר, פרצה כידוע מלחמת ששת הימים. בימי 'ההמתנה' המתוחים נרתמו מיטב אמני ישראל למאמץ ההסברתי, הופיעו בפני חיילים בכל מקום שהם ושעשעו את רוחם. בין כולם בלטה השלישייה שייקה אופיר, אורי זוהר ואריק לביא, ששרו את מיטב הלהיטים ובהם הפזמונים ההיתוליים 'באנו למילואים', נאצר מחכה לרבין', ו'נכניס לכם'.

האחרון, שאולי זכור לוותיקי הדור, היה וולגרי במיוחד, ובלשונו הסרקסטית של מחברו, יורם טהרלב: 'הטקסט ההירואי ביותר שנכתב באותה מלחמה'. טהרלב, שלא היה גאה במיוחד ב'יצירה' זו, נזכר לימים כי הרעיון היה של אורי זוהר, שחשב עליו תוך כדי עשיית צרכיו... זוהר היה זה שהציע לו לכתוב את השיר לפי המנגינה של 'חפש אותי'. 

אורי זוהר ושייקה אופיר בהופעה לפני חיילים בדרום, 1967

הנה מה שכתב טהרלב באתר האינטרנט שלו על הולדתו של השיר:

מלבד הוצאת דפי הקרב שנועדו לעודד את החיילים בתקופת ההמתנה, תרמתי את תרומתי הצנועה להרמת המורל בשיר חיילים שכתבנו יחד, אורי זוהר ואני. בוקר אחד אני עומד אי שם במדבר ומצחצח את שיני, והנה אני רואה את אורי זוהר מגיח מבין הגבעות החשופות (שם עשה כל אחד את צרכיו בחיק הטבע) והוא קורא אלי בקול גדול: יש לי רעיון ענק: לכתוב שיר עידוד לחיילים, שייקרא 'נכניס לכם', לפי המנגינה של הלהיט של נעמי שמר 'חפש אותי'. ואכן, הרעיון והביצוע של השיר ניראו מתאימים למקום שבו הגה אותם אורי... עוד לפני ארוחת הבוקר ישבנו וכתבנו על מסטינג הפוך את הטקסט ההירואי ביותר שנכתב באותה מלחמה:

נכניס לכם כמו בעזה ובמיתלה וכמו בשארם א-שייך

נכניס לכם כמו בארבעים ושמונה ובחמישים ושש.

נכניס לכם עד שהכובע השחור שוב יעשה לכם שחור
נכניס לכם מלפנים חזק ואם תסתובבו – גם מאחור. 

נכניס לכם בדרך הקנה קצת ציונות, פשוט כי בא הזמן
נכניס לכם גם באבי-אביכם! כאן זה השיריון, פה לא תימן!

נכניס לכם ואם שכחתם כבר, נזכיר לכם, הנה אנו חוזרים,
נכניס לכם למעלה ובאמצע, ובסוף גם בין המצרים! 

נכניס לכם את הפטון, הצנטוריון, נכניס אתכם לתוך הכיס
נכניס לכם ואם זה לא יספיק, תגידו, אז נוציא ושוב נכניס.

נכניס לכם גם באויר ועל הקרקע ונדפוק גם את הצי
נכניס לכם עד שיכאב ותצעקו, אבל הפעם – לא נוציא!

למרות שהשיר היה וולגרי מעט לטעמי, עוד באותו אחר צהריים החל צוות הבידור להשמיע אותו בפני חיילים, יום לאחר מכן הוא הודפס על דפים וחולק לכל היחידות, ותוך שבוע הוא פשט על פני כל צה"ל וחבר סיפר לי כי הוא קיבל את השיר בקצה השני של הארץ, מודפס על ידי קצין החינוך של פיקוד צפון יומיים לפני שעלו על רמת הגולן. 

לשמחתי השיר הזה נעלם כשם שהופיע – חזק, מהר ובאופן אלגנטי.

ואכן, עדות לפופולריות העצומה של השיר יש בעובדה שמילותיו נדפסו לא רק בעלונים צבאיים אלא גם בעיתון הארץ, בשבוע לאחר סיומה של המלחמה, בכתבה של העיתונאית הדה בושס, 'שירת שישים השעות':

שיר חיילים טיפוסי ולא מעודן ביותר, בעל משמעויות כפולות, שעדיין לא זכה לפרסום מלא בכתב, אבל כולם שמעו עליו, גם אם אינם יודעים את מילותיו ולפי שמועות היה להמנון הבלתי-רשמי של צה"ל:

הארץ, 15 ביוני 1967, עמ' 6

לא הצלחתי למצוא ביצוע של השיר במרשתת, אבל זכור לי שהוא הוקלט בכמה 'אלבומי ניצחון' שהופקו אחרי המלחמה. למשל, הזמר אריה פלדמן ('פפה') – ששנתיים לאחר מכן, בימי מלחמת ההתשה, ייהרג בהפגזה מצרית – בתקליטו 'הלו נאצר כאן חוסיין' (התקליט, 1967). אם מישהו מקוראינו שמר את השיר, אשמח להעלותו כאן.

ד. דן מירון ואלונה דניאל

ומתחתיות החורים שבגוף, לאוויר הפסגות הצונן של מגדל השן האקדמי. 

מבקר הספרות פרופסור דן מירון, שהתייחס ברצינות תהומית ואכזרית לשירי הזמר של נעמי שמר, לא אהב את 'חפש אותי' (למען האמת, אין רבותא בכך. הוא לא אהב אף שיר של נעמי שמר). הנה מה שכתב ב-1984 במאמרו 'זמירות מארץ להד"ם: מקומה של נעמי שמר בחיינו' (המאמר כונס בספרו אם לא תהיה ירושלים: מסות על הספרות העברית בהקשר תרבותי-פוליטי, הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 206-175):

ועוד קודם לכן ציין מירון כי יש בשיר הזה 'מתיקות מאז'ורית' פשטנית. שירי החיזור של שמר, כמו 'חפש אותי' ו'מטרייה בשניים', 'מחיים באוזננו הפנימית את ניקוש נעלי הסטפס של ג'ין קלי ולסלי קארון – תחת מטרייה ועל רקע תפאורה כחלחלת, לחה מגשם בימתי, או על גבי פסנתר כנף לבן מבהיק, שהוצב דווקא "בחיק הטבע"' (עמ' 180-179). 

אני חולק לחלוטין על דבריו המלומדים, שעם פרסומם גם פגעו עמוק בנעמי שמר, שלא שכחה ולא סלחה. מה שמירון ראה כחיסרון, אני – ונדמה לי שכך גם כל מעריציה הרבים של שמר – רואים כְּיִתְרון. אגב, כדי להשתמש בביטוי 'כְּחֹם הַיּוֹם' או 'אילן עבות' לא הייתה צריכה שמר את ביאליק. ספר התנ"ך היה גלוי ופתוח לפניה. בסיפור ביקור המלאכים אצל אברהם נאמר: 'וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם' (בראשית, יח 1), וגם המילה 'עבות' לקוחה מהתנ"ך: 'וַעֲנַף עֵץ עָבֹת' (ויקרא, כג 40).

ולסיום, השיר 'חפש אותי' היה מן הסתם אחד ממקורות ההשראה – מודעת או שלא מודעת – של אלונה דניאל שכתבה, הלחינה ושרה את 'על גגות תל אביב' (1990). השיר נפתח כך:

חפש אותי הלילה במקומות סגורים

חפש אותי בבית ובבתי זרים 

אומנם עכשיו זה סוף הסתיו 

עיתוי נכון ולא איחרת

אם לא תמצא אותי עכשיו

לא תקבל אותי אחר כך.