סיפורי רחובות: זלדה וישעיהו המשורר, רטוש ומיכלאנג'לו

 א. זלדה

לפני כשמונה שנים הבאנו במדור זה את השלט המביש והמביך – אין דרך אחרת לתאר אותו – שהוצב ברחוב היפואי הקרוי על שמה של המשוררת זלדה ('לכל איש יש שם חוץ מזלדה', 24 בפברואר 2016). 

מי ימנה את השגיאות שהיו בשלט זה? שם משפחתה היה מישקובסקי ולא נישקובסקי, הניקוד משובש, וחוץ מזה היא אף פעם לא זכתה בפרס ישראל.

השלט הישן

שנים עברו, שנים חלפו והשלט לא תוקן. לא מכבר עבר מנחם רוזנברג במקום ושמח לגלות שהוצב שם שלט חדש. 

מצד אחד, השלט קצר ולעניין ומכיל מעט מידע, שכן זו מדיניות שִׁיוּם הרחובות החדשה של עיריית תל אביב (גילוי נאות: הייתי שותף לכך); מצד שני – המידע מדויק...

השלט החדש (צילומים: מנחם רוזנברג)

ב. רב, נביא ומשורר

אם הבּוּרוּת הייתה מחלה, הפרסומאי של קופת חולים לאומית, האחראי על השלט הזה, היה בגבס.

צילום: משה הררי

ובכן, בשכונת הדר גנים בפתח תקווה יש רחוב על שמו של ישעיהו משורר (1998-1918), שהיה רב ודיין ציוני, יליד תימן ויקיר העיר פתח תקווה.

הרב ישעיהו משורר (ויקימדיה)

כנראה שהצירוף של ישעיהו עם משורר היה קשה למי שאחראי על פרסום המרפאה שנמצאת באותו רחוב, וכך יצאה הברייה החדשה: ישעיהו המשורר.

ג. הודה דעות

ואם אנחנו בעסקי משוררים, הנה רחוב יונתן רטוש ביפו, שכידוע היה משורר והודה דעות...

צילום: איתמר לויתן

ומה טיבו של הציטוט (המשובש) שבשלט, שבלא ניקוד או פיסוק לא ניתן להבינו?

הכוונה היא לשירו הידוע של רטוש, 'בארגמן', שנכתב לזכרו של אברהם שטרן (יאיר), מפקד לח"י, כמה חודשים לאחר שנרצח בפברואר 1942 בידי בלש בריטי.

לא ינקת שדי אִמִּי, אַחָא,
ולא שמן אחד מְשָׁחָנוּ.
ורק הבור – אחד הוא ורחב

אליו יִפֹּל כוכב אחר כוכב.
איש ואיש ושבר כוכבו
איש ואיש וגֹבַהּ לבבו
– כי בימים ההם אין מלך
ואיש הישר בעיניו יעשה.

ואיש ואיש ישלם בדמיו.
ואיש ואיש – יִסָּפֶה על אֶחיו.

ואיש ואיש: לדרך פעמיו –
והֹלֶם גִבורים על פי אָבְדָן.
ואיש ואיש יְרַפֵּד בעצמיו
אֵם הדרך העולה בארגמן.

  

ד. רנסאנס יפואי

ועוד ביפו. הידעתם כי ביפו יש רחוב המוקדש לגדול אמני הרנסנס האיטלקי מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ (1564-1475), שאנחנו רגילים להפוך אותו לאחד משלנו וקוראים לו מיכאל אנג'לו.

באותו רחוב עצמו תמצאו שני שלטים שונים, ולכל אחד מיכלאנג'לו משלו...

צילום: איתמר לויתן
(תודה גם לקותי אלעזר)

זיכרון בספר: יונתן רטוש בורא מחדש את העולם

יונתן רטוש כותב ובקבוק משקה לצדו (צילום: ליהיא מן-לפיד)

ליאון ויזלטיר, עורך הספרות של כתב העת The New Republic, שלח לי את ההקדשה המוזרה הבאה שאותה קיבל לפני כשלושים וחמש שנה מהמשורר יונתן רטוש (1981-1908).

ההקדשה נכתבה על דף מספר שיריו של רטוש 'שירי חשבון':

והנה ההקדשה בהגדלה.

אכן, מדובר בשני הפסוקים הראשונים של התורה: 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם'.

הפסוק התנ"כי ממשיך 'וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם', אבל רטוש – שזכר היטב ובמדויק את מילות הפסוק – לא מצא לנכון לסיימו והסתפק רק במילה הראשונה 'ורוח'.

מספר ויזלטיר:

   .This is one of the stranger inscriptions in my library. It is by Yonatan Ratosh

Here's the story. In 1978 I showed a friend in Jerusalem some (rather poor) translations I had attempted of some poems by Ratosh, and he arranged for me to meet the poet. We met a few times at the Cafe Oslo in Tel Aviv, where Ratosh would sit in a black leather jacket with a glass of cognac and a glass of milk, and I had to endure the awful spectacle of him drinking them at the same time. He brought me a gift to one of our meetings: a beat-up unbound copy of Shirei Heshbon, the first edition from 1963, with Yoav Bar-El's prints, the pages still uncut. But the copy he brought was incomplete: it lacked the title page and the first three poems of the book, the section called "Shaarei Hesed". At some point in our conversation he asked if I would like him to inscribe the book, and of course I said yes -- and so, as you can see, at the bottom of the first page of this fragment of a book, he wrote the opening verses of Bereshit, suddenly stopping abruptly at "v'ruach", and signed his name. I thanked him and told him that I had always wondered who the author of the Torah was, and was glad to have been given the answer. A weird and beautiful afternoon



שירי חשבון, הוצאת 'הדר', תשכ"ג