 |
| צילום: מנחם רוזנברג |
ברחוב הרצל 28 בתל אביב נמצאת 'הפינה של עוזי תפוזי' לממכר כריכים ומיצים. פרנסה של יהודים עם שם מצחיק.
'עוזי תפוזי'... השם הזה ליווה את ילדותי בשנות השישים של המאה הקודמת. הן כך העליבו אז ילדים מנומשים או אדומי שיער, ג'ינג'ים, גם אלה ששמם לא היה עוזי.
בשנת 1969, כשהייתי בגיל בר-מצווה, כתב דן אלמגור פזמון מצחיק על ילד סדיסט ושמו עוזי תפוזי, שמתעלל בסבו ובסבתו, בהוריו, במוריו ובשכניו. השיר נכתב בהשראת Der Struwwelpeter (פטר מדובלל השיער), ספר הילדים הגרמני שחיבר ואייר הרופא היינריך הופמן באמצע המאה ה-19. הספר היה פופולרי בכל העולם, וגם בישראל. אצלנו הוא היה מוכר בשם יהושע הפרוע ובאמצעותו הפחידו אותנו הורינו ומורינו.
יהושע הפרוע תורגם לעברית ב-1940 על ידי ל"ץ (היא לילי צדק), ושלט בדמיונם ובסיוטיהם של ילדי ישראל (ואני בתוכם) ללא עוררין במשך יותר משנות דור. בשנת 1975 הוחלף יהושע הפרוע בילד אחר, מעודכן יותר, ושמו יפתח המלוכלך, מעשה ידיו ודמיונו של אורי סלע, שתרגם ועיבד מחדש את 'יצירת המופת' החינוכית הזו (הוצאת מודן). לימים התגוון מאגר הילדים הרעים בעברית ולצדו של יפתח המלוכלך צצו שוע הפרוע (מהדורת אוריאל אופק, זמורה ביתן, 1991) ואפילו גרסה נשית: יפית הלכלוכית (מהדורת מאשה קלו, מודן, 1984).
השבוע, בצירוף מקרים מפתיע, התפרסמה בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית רשימתו של חן מלול, שעוסקת גם כן בגלגוליו של ספר זה ('חלום בלהות: סיפורו של יהושע הפרוע'). אל חשש, דברינו אינם נוגעים אלה באלה.
נער הייתי בימי מלכותו של יהושע הפרוע והחוברת הדקה של עלילותיו הייתה גם בביתי. עד היום אני נזכר בחלחלה בדמותו המצוירת של ילד בן גילי, שלא צחצח את שיניו, לא סירק את שיערו, מיאן להחליף את בגדיו, ובעיקר לא נטל את ציפורניו ואלה גדלו וגדלו למימדים מפלצתיים.
ובמיוחד הפחיד אותי עזרא המפונק, סרבן המרק, שסיסמתו הייתה 'לא אוֹכַל ולא אשתה, מרק כזה איני רוצה!', עד שנהיה רזה כמו חוט ומת. הציורים, שהבהירו היטב את ההידרדרות במצבו, חקוקים עד היום בזיכרוני.
בבית 'הפולני' שלי מעולם לא אמרו 'תגמור את האוכל מהצלחת, אתה לא הבן של הגרף פוטוצקי'; די היה להזכיר ברמז את גורלו המר של עזרא הרזה ש'כְּחוּט היה', כדי שאסיים לבלוע את האוכל וגם ללקק את הצלחת.
לימים גיליתי כי במקור הגרמני שמו 'האמיתי' של עזרא היה קַסְפָּר (Suppen-Kaspar); אצל אורי סלע הוא הפך ל'ברק המפונדרק', ואצל אוריאל אופק: 'בָּלָק והמרק' (לא היכרתי אף ילד ישראלי עם שם כזה; אבל גם לא היה אף ילד שקראו לו שׁוּעַ). לא מכבר פרסמה הבלשנית פרופ' מאיה פרוכטמן מאמר השוואתי שהוקדש לעזרא וגלגוליו, וזו כותרתו הארוכה: 'מ"עזרא המפונק" ועד "יואש החלש כמו קש": מה צריך לאכול ומה קורה לילדים סרבניים בעבר ובהווה – עיוני לשון, סגנון ומסר בגלגולו של סיפור אחד מתוך "יהושע הפרוע" ', חלקת לשון, 51, תשע"ט, עמ' 113-94.
 |
| ויקיפדיה |
ובחזרה לשיר 'עוזי תפוזי'.
שיר זה, שאותו הלחין דובי זלצר, נכתב בשנת 1969 עבור תכניתו של יעקב בּוֹדוֹ 'הצביעו בעד בודו', שאותה ביים אריק לביא. המופע של בודו נקרא כך לפי שבסוף אוקטובר של אותה שנה נערכו הבחירות לכנסת השביעית.
לפני שלושה שבועות פגשתי את דן אלמגור ושאלתי אותו מה זכור לו על הרקע לכתיבת השיר. דן, שהודה כי בכלל שכח שכתב שיר כזה ('כתבתי שלושת אלפים שירים, איך אזכור את כולם?'), סיפר לי כי אכן השיר נכתב בהשראת סיפורי יהושע הפרוע, אך גם כתגובת-נגד פָּרוֹדִית לשיר ילדים ידוע אחר, שהפך סמל לצבר הטוב, המחונך והתמים: 'הוּדִי-חמודי', שכתב משה דפנא והלחין נחום נרדי.
ב-1942, כשנכתב השיר, היה הודי-חמודי ילד בן שלוש, 'שגר הוא הרחק שם בעמק בית שאן'. לימים התברר שאותו ילד חמוד אינו אלא אהוד דפנא, נכדו של מחבר השיר, שגדל בקיבוץ מעוז חיים שבעמק הירדן. ב-1973 סרן 'הודי' נפל ברמת הגולן במלחמת יום כיפור, ועל מעשי גבורתו קיבל את 'עיטור העוז'.
 |
| דן אלמגור ואנוכי, ינואר 2020 |
ומניין הגיע אלמגור לשם עוזי תפוזי? אולי שמע אותו ברחוב, אולי מבנותיו שהיו אז בגיל בית ספר ואולי מעיתוני דבר לילדים, שבהם התפרסם, החל משנת 1968, מדור קבוע ושמו 'יומנו הפרטי של עוזי תפוזי'. זה היה יומנו של נער ג'ינג'י שובב, שאת פרקיו השנונים חיברה נורית שחם. ב-1973 יצא לאור בהוצאת 'דבר' ספר בשם זה.
בשיטוט מהיר באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' גיליתי שגם שחם לא הייתה הראשונה לעשות שימוש בכינוי עוזי תפוזי, וקדם לה הסופר יעקב חורגין. בשנת 1957 פרסם חורגין בעיתון הבֹּקֶר סיפור מימי מלחמת השחרור ושמו 'עוזי עיזוזי': מעשה בילד אדמוני שחבריו לגלגו עליו וכינוהו עוזי תפוזי, אך בעקבות מעשה גבורה שעשה שינו את שמו לעוזי עיזוזי.
 |
| הבֹּקֶר, 24 במאי 1957, עמ' 6 |
הנה הביצוע המקורי (וכנראה גם היחיד) של השיר על ידי יעקב בודו:
חיפשתי את מילות השיר, וכיוון שאינן מצויות באתרי השירים העבריים במרשתת ביקשתי אותן מן המחבר. אלמגור, שכאמור שמח מאוד לשמוע על קיומו של השיר שנשמט מזיכרונו, חיפש וחיטט במחשבו (ארכיונו האישי הועבר במארס 2019 לספרייה הלאומית), אך לא הצליח למצוא את המילים. לעזרתנו נחלץ חוקר הזמר העברי יהודה בְּלֶכֶר והנה הן כאן באדיבותו, למען השעשוע ולמען ההיסטוריה:
עֻזִּי תַּפּוּזִי
עֻזִּי תַּפּוּזִי הוּא חֹמֶד שֶׁל יֶלֶד,
רֹאשׁ זְהַבְהַב וְעֵינַיִם שֶׁל תְּכֵלֶת.
אָח-אָח, אָח-אָח, זֶה לֹא יֶלֶד זֶה מַלְאָךְ,
אָח-אָח, אָח-אָח, זֶה לֹא יֶלֶד זֶה מַלְאָךְ.
עֻזִּי תַּפּוּזִי, יֶלֶד חָמוּד,
אֶת סָבְתָא תָּלִיתִי אֶתְמוֹל עַל עַמּוּד,
אָז אַבָּא אָמַר לַשּׁוֹטֵר הָרוֹגֵשׁ:
תִּרְאֶה אֵיזֶה מֹתֶק וְאֵין לוֹ עוֹד שֵׁשׁ.
לְסַּבָּא שֶׁלִּי זְקַנְקַן לְבַנְבַּן,
הִדְלַקְתִּי לְסַבָּא אֶת כָּל הַזָּקָן,
רָקַדְתִּי סְבִיבוֹ וְכֻלִּי מִתְרַגֵּשׁ
הַזָּקָן שֶׁל סַבָּא עוֹלֶה בָּאֵשׁ.
אָח-אָח...
אֶת דוֹדִי הַשָּׁמֵן, הַדּוֹד יַעֲקֹב,
תָּקַעְתִּי יָשָׁר עִם מַסְמֵר לַמַּשְׁקוֹף,
אָז אַבָּא אָמַר בְּקוֹלוֹ הַבָּרִיא:
הִזַּהֵר יַקִּירִי, יֵשׁ שָׁם צֶבַע טָרִי.
אֶת הַמּוֹרָה לְטֶבַע, לִכְבוֹד הַחַגִּים,
חָתַכְתִּי אֶתְמוֹל כְּפִתְּיוֹן לַדָּגִים,
אָמְנָם הַמּוֹרָה קְצָת חֲסֵרָה בַּכִּתָה,
אַךְ מֵאָז לַדָּגִים יֵשׁ טַעַם נִפְלָא.
אָח-אָח...
אָז אַבָּא שֶׁלִּי, לְיַלְדּוֹ הַבְּכוֹר,
חִפֵּׂשׁ מַתָּנָה וְקָנָה לִי מַשּׁוֹר.
אֲנִי מְנַסֵּר אוֹתְךָ, אַבָּא שֶׁלִּי,
רַק חֲבָל שֶׁלֹּא קָנִיתָ מַשּׁוֹר חַשְׁמַלִּי.
הַשְּׁכֵנָה אָז אָמְרָה: אֵיזֶה מֹתֶק אַתָּה,
אָז שַׁמְתִי לָהּ פְּצָצָה בַּמִּטָּה,
כָּתְבוּ בעִתּוֹן: זֹאת אוּלַי לֹא שִׁיטָה,
רַק מָה? זֶה הַכֹּל בִּגְלַל הַשְּׁבִיתָה.
עֻזִּי תַּפּוּזִי הוּא חֹמֶד שֶׁל יֶלֶד,
רֹאשׁ זְהַבְהַב וְעֵינַיִם שֶׁל תְּכֵלֶת
אָח-אָח...
יְחִי הַשְּׁבִיתָה!
איזה שיר חינוכי מקסים...
בעלי התוספות
מוטי שור הפנה את תשומת לבי למקור השראה נוסף: 'בלדה אירית' של המתמטיקאי, הסטיריקן, המלחין והתמלילן, הפסנתרן והזמר היהודי-אמריקני טום לרר (יליד 1928 ועדיין בחיים חיותו). דן אלמגור הכיר היטב את שיריו של לרר. הוא אף פגש אותו ופרסם כתבה מקיפה עליו (במדורו 'שיחת חוץ', מעריב, 10 בספטמבר 1965), ולימים גם תרגם כמה משיריו ('טנגו מזוכיסטי', 'כבד את אביך, ובעיקר את אמך', 'אדיפוס').
את השיר 'בלדה אירית' תרגם דידי מנוסי עבור אריק לביא, ששר אותו ב'מועדון התיאטרון' (ראו בכתבתו של אלמגור שם).
הנה הבלדה האירית. תחילה בביצועו של טום לרר מ-1967:
וכאן כבר בתרגום לעברית בהקלטה נדירה של שלישית פיקוד צפון (חוה אלברשטיין, חיותה דביר ומירי פליקס) מ-1966:
אלי גושן הפנה אותי לביצוע נוסף, של משה (מושיק) טימור. לא ברור מניין נלקח הסרטון הזה (נראה כמו תוכנית טלוויזיה) ומתי הוא הוקלט:
ואלה המילים (מתוך אתר זמרשת):
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שֶׁאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר.
אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים, תִים
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים.
אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
וּמֵאָז יֵשׁ לַמַּיִם מִין טַעַם מוּזָר,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁגַּם כָּל בְּנֵי הַכְּפָר
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין, גִּ'ין
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין.
אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אַבָּא שֶׁלָּה הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
וְעַל עֵץ בַּשְּׂדֵרָה הִיא תָּלְתָה אֶת הָרֹאשׁ,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁתַּחַת הַבְּרוֹשׁ
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין, תִּין
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין.
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
וְלָכֵן הִיא לָהּ שָׂמָה קְצָת רַעַל בַּסְּטֵיק,
וּכְשֶׁזּוֹ גָּסְסָה בְּחִיּוּךְ מְרַתֵּק
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין, כִּין
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין.
הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
וְלָכֵן הִיא צָלְתָה אֶת רֹאשׁוֹ עַל שִׁפּוּד.
הִיא עָרְכָה סְעוּדָה חֲגִיגִית עִם כִּבּוּד
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים, נִים
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים.
אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
בְּסַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא חָתְכָה לוֹ לָשׁוֹן,
וּמֵאָז הַמִּסְכֵּן בִּתְפִלּוֹת יוֹם רִאשׁוֹן
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים, טִים
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים.
כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
הִיא יָצְאָה וְסִפְּרָה אָז אֶת כָּל הָאֱמֶת.
הִיא זָכְרָה מִיַּלְדוּת שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא חֵטְא
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים, נִים
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים.
כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם,
עִם סַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא תָּסִיר אֶת רֹאשְׁכֶם!
אִם לֹא תִּקְרְאוּנִי לְעֶזְרַתְכֶם
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין, מִין
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין.
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
עַל בַּת חֲמוּדוֹת כָּאן הַזֶּמֶר יוּשַׁר
שֶׁאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר.
אֶת כָּל מִשְׁפַּחְתָּהּ הִיא רָצְחָה בְּדָם קַר
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים, תִים
וּמֵאָז הֵם בְּעֶצֶם מֵתִים.
אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת סָבְתָא שֶׁלָּהּ הִיא זָרְקָה לַנָּהָר
וּמֵאָז יֵשׁ לַמַּיִם מִין טַעַם מוּזָר,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁגַּם כָּל בְּנֵי הַכְּפָר
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין, גִּ'ין
יוֹם וָלַיְלָה שׁוֹתִים הֵם רַק גִּ'ין.
אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אַבָּא שֶׁלָּה הִיא חָתְכָה לְשָׁלוֹשׁ
וְעַל עֵץ בַּשְּׂדֵרָה הִיא תָּלְתָה אֶת הָרֹאשׁ,
וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁתַּחַת הַבְּרוֹשׁ
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין, תִּין
פּוֹחֲדִים בְּנֵי הַכְּפָר לְהַשְׁתִּין.
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא רָצְתָה לְסַלֵּק
וְלָכֵן הִיא לָהּ שָׂמָה קְצָת רַעַל בַּסְּטֵיק,
וּכְשֶׁזּוֹ גָּסְסָה בְּחִיּוּךְ מְרַתֵּק
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין, כִּין
בְּיָדָהּ עוֹד הֶחְזִיקָה סַכִּין.
הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
הָיָה לָהּ גַּם אָח כֹּה קָטָן וְחָמוּד
וְלָכֵן הִיא צָלְתָה אֶת רֹאשׁוֹ עַל שִׁפּוּד.
הִיא עָרְכָה סְעוּדָה חֲגִיגִית עִם כִּבּוּד
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים, נִים
וְהִזְמִינָה אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים.
אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
אֶת כֹּמֶר הַכְּפָר הִיא דָּקְרָה בְּקִלְשׁוֹן
בְּסַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא חָתְכָה לוֹ לָשׁוֹן,
וּמֵאָז הַמִּסְכֵּן בִּתְפִלּוֹת יוֹם רִאשׁוֹן
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים, טִים
מְגַמְגֵּם רַק קִטְעֵי מִשְׁפָּטִים.
כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִים
כְּשֶׁבָּאוּ שׁוֹטְרִים וְקָרְאוּ לָהּ לָצֵאת
הִיא יָצְאָה וְסִפְּרָה אָז אֶת כָּל הָאֱמֶת.
הִיא זָכְרָה מִיַּלְדוּת שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא חֵטְא
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים, נִים
וּבִכְלָל הִיא שׂוֹנֵאת שַׁקְרָנִים.
כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם
שִׁירִיקִיטִי רִיקִיטִי טִין
כָּעֵת מִסְתּוֹבֶבֶת הִיא כָּאן בֵּינֵיכֶם,
עִם סַכִּין כֹּה קְטַנָּה הִיא תָּסִיר אֶת רֹאשְׁכֶם!
אִם לֹא תִּקְרְאוּנִי לְעֶזְרַתְכֶם
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין, מִין
אֲבַקֶּרְכֶם בְּבֵית הָעַלְמִין.
