קורונה בארץ הקודש

ההתמודדות עם וירוס קורונה מזמנת לנצורים בבית זרם אינסופי של קוריוזים, בדיחות וסרטונים משעשעים (יותר או פחות). בתוך כל הדברים הללו שהגיעו לשולחן המערכת יש גם כמה דברים רציניים שראויים לתשומת לב.

א. חג שמח מהפילהרמונית ומהאופרה

איזה סרטון נהדר ומרגש הכינה לנו התזמורת הפילהרמונית לכבוד ליל הסגר...



וסולני האופרה הישראלית לא התמהמהו והכינו גם הם סרטון מקסים : לה טרוויאטה קורונה...


ב. זהו זה ולא אחרת!

והנה הפרקים הראשונים של 'זהו זה! 2020'. ותיקי התוכנית נחלצו חושים לשעשענו. נכון שלא הכל שנון וחד (למען האמת, הרוב לא שנון וחד), וגם הפאות מביכות ומודבקות, אבל רק בשביל 'שיר הפרנויה' עם שלמה גרוניך ובשביל הפינה הקצרצרה של יאצק, הלא הוא שלמה בר אבא, הכל שווה...



ג. הסעודה האחרונה בזום

אחד הפוסטים הראשונים בבלוג עונג שבת (פורסם ב-10 באפריל 2011) נקרא 'אז מה הם אכלו שם, ב"סעודה האחרונה"?'. הוא עסק בתפריט (או יותר נכון בדימויי התפריט) של אותה 'סעודה אחרונה', שכידוע אינה אלא ליל הסדר האחרון של ישוע.

הנה הווריאציה האקטואלית...

תודה למנחם קרן-קרץ ולטובה הרצל

ד. הלכות קורונה

פסח המתקרב הוא חג החומרות. בדרך כלל בתים חרדיים ודתיים יוצאים בעונה זו מהשיטה והמאבק הקדוש בפירורי החמץ גורם להם לגזור על עצמם אין סוף חומרות, מהן מטופשות בעליל, כגון כשרות לפסח של ניירות טואלט, אקונומיקה ושאר חומרי ניקוי (ראו למשל ברשימות שהתפרסמו בעבר בבלוג כאן, כאן וכאן). משפחות הוציאו ממון רב כדי לרכוש לכבוד החג מוצרים 'מהודרים' כביכול.

לא עוד. השנה 'נפל האסימון' בחוגים חרדיים שונים, ויש לקוות כי מה שהותר השנה, יוּתר גם בשנים הבאות. הנה למשל כרוז מעניין, ולמיטב ידיעתי גם המרחיק לכת ביותר מבין כל הקבוצות החרדיות, של ועד רבני חסידות קרלין-סטולין (שרבים מחסידיה גרים בשכונות החרדיות בירושלים, בגבעת זאב, בביתר עילית ובמודיעין עילית).

הקלקה על האיור תגדיל אותו

לצד הנורמלים והשפויים – ורוב הציבור החרדי הוא בצד הזה – יש גם את המטורפים הפנאטים, אלה שיעשו הכל כדי להתנגח ב'ציונים' ב'מדע' או השד יודע מה. הנה למשל כרוז שנחתם על ידי 'הנאנחים והנאנקים בשבי גוש הימין הציוני', לא פחות, שגורס כי 'עולם האקדמיה המדע והרפואה ... מתגלה באפסיותו וחדלונו המוחלט', וכמובן יש להפר את ההוראות ולהתפלל בציבור 'במסירות נפש':

וכאן, 'צדיקי הדור' מזהירים על האסון הנורא שנגרם בעקבות סגירת תלמודי התורה ובתי הכנסת (כאשר האמת היא, כפי שאנו כבר יודעים, היא שהאסון הגדול נגרם בגלל שלא סגרו את בתי הכנסת בזמן):

וכמו 'חוק גודווין' הידוע, שגורס כי ככל שדיון מתארך כן גדלה ההסתברות להופעת 'נאצים' או 'היטלר', גם בעולם השיח הפשקווילי, הופעת 'האינקוויזיציה' ו'הייבסקציה' או 'הקומוניסטים' היא רק שאלה של זמן:

עוד על כרוזים אלה ראו בבלוג של הרב פיני דונר.

ה. שיחון קורונה

בני ברק היא לא בדיוק תל אביב, אבל ממש בשכונה (וההכחשה לא תעזור לכם). השבוע קיבלו חיילי אוגדה 98 של צה"ל, ששוהים בעיר הנצורה, שיחון שיעזור להם להבין את היקום שמסביבם.

אמיתי או פרודיה? אני מתאר לעצמי ש-99 אחוזים מתושבי בני ברק יודעים עברית היטב וכל השיחון הזה מיותר ונובע מחוסר היכרות אמיתי עם תושבי העיר, אבל הרעיון דווקא נחמד ובא ממקום טוב. עכשיו צריך לקוות שהחיילים ינצלו את ההזדמנות גם ללימוד בסיסי של ערבית, רוסית ואמהרית...

הקלקה על האיור תגדיל אותו

ו. מקווה קורונה 

כל משבר ('לאור המצב') הוא גם הזדמנות.

לגברים בני העדות החסידיות, שמקפידים על טבילה והפרוטה מצויה בכיסם, מוצע מקווה פרטי בבית. חַבְּרוּ לברז, והרי לכם מקווה כשר. השם 'כתר' הוא כמובן התרגום ל'קורונה'...

האם זו בדיחה? כנראה שלא.

תודה לטובה הרצל

ז. שיר הקורונה

ולסיום, איך אפשר בלי הלהיט הענק של ר' יואל ראטה איש ברסלב: 'די עצה פֿאַר קאָראָנע איז אמונה'...

ארץ הקודש: מקווה, קידוש חילוני, חקלאי דרוזי, נר תמיד, אש ומזגן

א. מקווה לנכוֹת

כבר בשנת 2006 הקימו רשויות שונות מקווה טהרה לנשים נכוֹת בשכונת מוסררה בירושלים (היא שכונת 'מורשה', שם שאיש לא משתמש בו). גם בלי להיכנס פנימה, אפשר להניח שהכוונה היא למקווה טהרה רגיל שהותקנו בו סידורי נגישׁוּת המאפשרים כניסה נוחה לכסאות גלגלים, וכמובן מעקה ומדרגות רחבות לירידה נוחה אל מקווה המים שבו טובלות הנשים.

צילום: יוחנן פלוטקין

אינני יודע אם יש עוד מקוואות כאלה בארץ. הרעיון עצמו כמובן מבורך, אך לא מובן לי מדוע נכות צריכות מקווה משל עצמן – ועוד כזה המכריז על כך בשער בת רבים! – ואינן יכולות לטבול במקווה רגיל שפשוט יהיו בו סידורי נגישות לנכים.

ב. ורק האדם עוצר לו את הזמן

יאיר הרשלר מדווח:

לא מכבר ביקרתי בקהילת מגוון – קיבוץ עירוני הפועל בתוך העיר שדרות. המבנה המרכזי של הקיבוץ משמש למשרדים, למטבח, לחדר אוכל ויש בו גם 'מועדון לחבר'. על מדף שבקיר המועדון עומדים פמוטים וביניהם שלט עם נוסח 'ברכת היין', שנבחר על ידי חברי הקיבוץ להחליף את הנוסח המסורתי. שאלתי מספר אנשים מי חיבר את הנוסח, אך איש לא ידע.  מכל מקום, הנוסח חובר כבר לפני עשור. בשנת 2011 הועלתה 'ברכת היין' לאתר האינטרנט של הקהילה, ויש בנוסח זה כמה שינויים שאולי יעניינו את חוקרי תולדות התפילה:

יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם 

כי שבעה ימים סובבת ארץ על צירה 

ורק האדם עוצר לו את הזמן 

ומבדיל בין ימי החול ובין שבת קודשו

ויברך את יום השבת ויקדש אותו 

כי בו שבת מכל מלאכתו ואותו יעד לשאר רוחו 

סברי חברי: 

ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. 

לחיים!

ג. דרוזי שומר מצוות

ולא סתם מצוות, אלא כאלה התלויות בארץ! על איסור ערלה (שזה ממש לא עורלה), שעל פיו אין לאכול פירות עץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, קראו כאן. 'אין צורך לעצר', איו פירושו 'אין צורך לעצור', אלא 'אין צורך לעשר'...

צולם בכניסה לנחל שניר ברמת הגולן.

צילום: דב גולדפלם

ד. נר תמיד

אם בדרוזים שמקפידים במצוות עסקינן, מה תגידו על הסיפור הבא.

מיקי מלכה שתה קפה בסניף ארומה שבעיר מעלות ושמח לגלות שבית הקפה ערוך לכל תרחיש.

צילום: מיקי מלכה

הצירוף 'נר תמיד' – שמקורו אמנם בתורה (ויקרא, כד 2), בהעלאת נר בבית המקדש שיאיר תמיד – קשור אצלי לבתי קברות צבאיים ולציון מותם של נופלים בקרב.

לשאלתי התמימה, מה עושה נר התמיד בלב התנור של 'ארומה', הפנה אותי מיקי לאתר המכון ההלכתי 'צומת', שמסביר דבר דבור על אופניו. ובכן, הכל קשור לכך שבמטבחים של 'ארומה' עובדים, לא עלינו, גם כאלה שאינם בני ברית, 'שכידוע אסור לאכול מתבשיליהם'.

דנו בסוגייה חכמי צומת ומצאו 'פתרון הלכטכני לבישולי נוכרים במטבח מוסדי'...

ה. האש שלי

ועוד בענייני אש תמיד, זו שלעולם לא תכבה.

דניאל סטולמן שם לב לסמליל המשונה שעל שקית הניילון העוטפת את מטף כיבוי האש שבביתו.

במבט מקרוב הוא זיהה את סמלם המוכר של חסידי ברסלב ה'נחנחים', מפלג ישראל אודסר. הסמליל מורכב מהמילים 'האש שלי', שרומזות למשפט מפורסם שאמר רבי נחמן: 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'.

'קצת משעשע', כתב לי אביעד סטולמן, אביו של דניאל, 'שאלה שדוגלים בהתמדתה של האש מתפרנסים גם מכיבויה'...

ו. 'קר לי' / 'חם לי', או מצוקת הגבאי

שלט במתחם השטיבלך שבשכונת קטמון הישנה בירושלים.

צילום: חיים וקסמן

פרנסות של יהודים: טבילה מהודרת במיוחד

המודעה הזו צולמה בשבוע שעבר בבית כנסת שכונתי בבית שמש, ובשל האקטואליות שלה אני ממהר לפרסמה לתועלת הכלל. ההזדמנות האחרונה תהיה מחר בין 12:00-09:00.

קשים חייו של פדיקוריסט עברי ממין זכר. לא די בכך שאין שום תהילה במקצוע זה אלא רק פטריות, אקזמות, ציפורניים חודרניות, יבלות ושאר מרעין בישין, הנה בדרך כלל הוא מזוהה עם נשים.

ישעי (מן הסתם ישעיה) הוא פדיקוריסט 'מוסמך ומורשה' (להבדיל, כמובן, מאלה המתחזים), שפועל במגזר החרדי. במגזר זה , שמלכתחילה אינו מעריץ גדול של קוסמטיקה וטיפוח גוף, לא יעלה על הדעת שגבר יקבל טיפול פדיקור מידיה של אשה. ולכן, כשאין בררה וכשצריך, נזקקים לשירותיו של גבר.

אבל יום אחד בשנה הפדיקוריסטים החרדים זוקפים את קומתם – ערב יום כיפור. ביום זה נחפזים אל המקווה חסידים ואנשי מעשה (כולל 'ליטאים', שזו הפעם היחידה בשנה שהם טובלים), רוחם טובה עליהם והם מקפידים על קלה כחמורה.

אך הלא גם הטבילה במקווה עשויה להיות מכשול ומקור לחטאים ושגגות! 'חציצה', למשל, היא עניין גדול בהלכות טבילה. אסור שמאומה יחצוץ בין הגוף הטובל לבין מי המקווה המטהרים, ולכן יש לחפוף היטב את השיער, לטול ציפורניים, לצחצח שיניים, ובאופן כללי לנקות טוב-טוב את הגוף.

הסירו דאגה מלבכם. ישעיה הטוב יעשה זאת עבורכם. הוא ינקה, יקצץ וישייף לעומק וללא כאבים את כל הפטריות והיבלות. כן, גם אתם שבכל ימות השנה מזלזלים בטבילה – הפעם עשו זאת כמו שצריך!

אבל גם ישעיה לא ייקח אחריות עד הסוף. נכון שהוא חודר לעומק, אבל מי כמוהו יודע שלהלכות חציצה אין שיעור וגבול, ולכן ליתר בטחון הוא מסתייג ('ואולי גם מניעת חציצה').

ובמילים אחרות: אני עושה מה שאני יכול, אבל אם אחד ה'גדויילים' יחליט שכדי למנוע חציצה לא מספיק לקצץ ולשייף את הפטריה, אלא צריך לקצץ את האצבע כולה – אני לא אחראי.

'זה החלון להוציא צוֹאָה': בית שימוש יהודי מהמאה ה-13?

כך נראתה הכתובת כשנמצאה וקודם שנוקתה ושוחזרה

על ה'סקופ' הארכיאולוגי הזה לא דווח למיטב ידיעתי בשום כלי תקשורת וזהו הפרסום הראשון שלו בעברית. אני מודה לפרופ' אליזבט הולנדר מאוניברסיטת גתה שבפרנקפורט על נהר מיין, ולפרופ' דוד ביאל ורעייתו רחל שהפנו את תשומת לבי לכך.

בעיר קלן (מוכרת גם כקולון או קולוניה; Köln; Cologne), שעל גדות נהר הריין במערב גרמניה, היה יישוב יהודי עתיק. כפי שאפשר לקרוא באתר המוזיאון היהודי של קלן, הקהילה היהודית שם הוכתה אנושות בימי מסע הצלב הראשון (תתנ"ו; 1096), אך היא התחדשה זמן לא רב לאחר מכן. רובע יהודי מובחן מתועד בקלן למן שנת 1135, ובשיא פריחתו גרו בו בין 1,000-800 יהודים.

בחפירות הארכיאולוגיות שנערכות מטעם המוזיאון היהודי Archäologische Zone / Jüdisches Museum מאז שנת 2007 (החפירות הראשונות החלו ב-1956), התגלו ממצאים מרשימים, הן מן התקופה הרומית הן מהשכונה היהודית של ימי הביניים. במהלך החפירות נחשפו בית כנסת, מקווה ועוד כמה בנייני ציבור. והנה, לפני כשמונה חודשים (דצמבר 2011), נתגלתה באחד המרתפים הסמוכים לבית הכנסת העתיק אבן משקוף שעליה נחקקה כתובת עברית מפתיעה.

הכתובת תוארכה על ידי מומחי המוזיאון למאה ה-12, אך כפי הנראה זו טעות והיא שייכת למאה ה-13. כתובת רצינית-משעשעת כזו לא מוכרת משום מקום, לא לפני כן ולא אחרי כן.

הנה הכתובת, כפי שהיא מוצגת באתר המוזיאון (דצמבר 2011):

מה פירושה ומשמעותה של כתובת מוזרה זו? האם זהו קיר (או חלון) של בית השימוש או של משהו אחר? ובכלל, מדוע היה צריך לחקוק באבן ובכתיבה חגיגית שזהו המקום שממנו מוציאים או משליכים צואה?

אליזבט הולנדר, שמתכוונת לפרסם מחקר על כתובת זו, כתבה לי כך:

The context is: The owner of the house east of the courtyard of the synagogue, built around 1266, had the cesspit for his house dug not on his property but in the courtyard of the synagogue. Medieval cesspits were usually pretty large and opened only every 10-20 years to extract the excrements and any garbage thrown into the cesspit

Usually they were opened from the top. In this case, the community had not been able to stop the (rather rich) owner of the cesspit to build it in the courtyard of the synagogue (not only reshut harabbim but also a place where one would expect special purity, since we are talking medieval Ashkenaz), but apparently they were able to prevent him from emptying his cesspit from the top, i.e. through the courtyard. So he had to have this 'window' built in the basement of his house, with a (usually sealed) opening to the cesspit through which the excrements could be taken out

This is basically the information included in the German text on the page. It is part of the official website of the Cologne excavations. (They have some other exciting finds ...) I'm actually planning a scholarly publication of this inscription, discussing the situation of the community that could not prevent someone from trespassing on the common property, but seem to have been able to prevent him from trespassing even further. In addition to being highly entertaining, this inscription is also a beautiful example to the fact that Hebrew was a living language in 13th century Ashkenaz

ואכן, בראש ובראשונה זו עדות חשובה ביותר לשימוש של העברית בחיי היומיום של יהודי אשכנז. המילה 'צואה' מסמנת כל סוגי ההפרשות, האשפה והלכלוך ולאו דווקא צואת אדם. לכאורה, לכתובת כזו יש משמעות רק בהקשר של בניין ציבורי, משום שאפשר להניח שבבית פרטי אין צורך בשילוט כזה (אמנם ביֵקים עסקינן, אבל גם להם יש גבולות). אך כפי שיובהר בהמשך, מדובר דווקא בבית פרטי של יהודי ושמו ליברמן (Lyvermann), שהבעלות הפרטית עליו תועדה ברישומי העירייה מאותה תקופה. זאת ועוד, אין מדובר בהשלכת הצואה החוצה אלא דווקא בהכנסתה פנימה כדי לפנותה מתוך הבית...

כדי להבין את תפקיד הכתובת צריך לדעת כיצד פינו צואה בתקופה העתיקה ובימי הביניים עד המצאת צנרת הביוב הזורם. הבעיה הייתה חריפה במיוחד בערים, היות שבאזורים הכפריים אפשר היה להתפנות בקלות ב'טבע' וכמובן היה מקום די והותר לבתי שימוש חפורים ליד כל בית. המנהג הרגיל היה להתפנות בסיר רחץ (מה שקוראים 'סיר לילה'), שהיה מונח בחדרי השינה (בדרך כלל מתחת למיטה), ואת תכולתו המצחינה היו משליכים מדי בוקר לבור רחב ועמוק שנחפר בשיפוע והיה משותף לשכנים רבים. את תכולת הבור היו מפנים אחת לעשר-עשרים שנה, על ידי פועלים מיוחדים (לא יהודים) שהוכשרו למלאכה זו, ומרוקנים אותה מחוץ לעיר, בדרך כלל לתוך הנהר.

עיון בדיון קצר שנערך בתלמוד הבבלי, בשאלה אם ניתן להתפלל בקרבת ריח רע של צואה, עשוי להבהיר גם את הראליה של בתי השימוש האשכנזים בימי הביניים.

במסכת ברכות, דף כה עמוד א, כתוב:

ריח רע שיש לו עיקר – רב הונא אמר מרחיק ד' אמות וקורא קריאת שמע, ורב חסדא אמר מרחיק ד' אמות ממקום שפסק הריח וקורא קריאת שמע ... לא יקרא אדם קריאת שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים ולא כנגד צואת אשפה שריחה רע, ואם היה מקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה טפחים יושב בצדו וקורא קריאת שמע, ואם לאו מרחיק מְלֹא עיניו.

ובהמשך (דף כו עמוד א):

והא אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל. הכא במאי עסקינן? בבית הכסא שאין בו צואה ... אמר רבא: הני בתי כסאי דפרסאי אף על גב דאית בהו צואה כסתומין דמו [אותם בתי כסא של הפרסים, אפילו שיש בהן צואה הרי הם כאילו סתומים].

רש"י, בן המאה ה-11, פירש על אתר:

דפרסאי: בחפירה היו ופיהם ברחוק מן הגוּמא [הגומה, הבור], והוא בשיפוע, והרְעִי מתגלגל ונופל לגומא.

ואת דברי הגמרא בדבר 'ריח רע שאין לו עיקר', הסבירו כך 'בעלי התוספות', שכידוע אינם אלא תלמידיו ותלמידי-תלמידיו של רש"י, שפעלו בצפון צרפת ובגרמניה במאות 13-12:

י"מ [יש מפרשים] דבתי כסאות שלנו בעומק, אם יש בהן מחיצה מפסקת הויא [היא] כמו ריח רע שאין לו עיקר, כמו בתי כסאות דפרסאי.

במילים אחרות, רש"י ובעלי התוספות מעידים שבתי הכסא של זמנם ומקומם היו בנויים בחפירות עמוקות ובעלות שיפוע. הצואה (ובעברית נאה: רְעִי) התגלגלה למטה ובשל צורת השיפוע שבה נחפר הבור הייתה נעלמת מן העין, וגם הריח הרע היה כביכול 'ננעל'. ואכן, באתר המוזיאון צוין כי מאחורי המשקוף שהתגלה היה בור שופכין בעומק של 6 מטרים.

דברי רש"י ובעלי התוספות אכן תומכים במה שהתגלה בחפירות. אליזבט הולנדר שבה וכתבה לי:

The cesspit does concur to Rashi's description: it is a deep pit that is far from the actual bet kisse: the room from where excrements and garbage were disposed into the cesspit (what you would call sherutim in Modern Hebrew) was probably on the ground floor of the building. A type of wide tube, build from stone, let from the sherutim to the cesspit. The remnants of it can still be seen. That room is not the one where the inscription was placed. The inscription is in the basement and its function is only to indicate where the wall can be broken in order to reach the cesspit when it needs to be emptied (and the waste dropped into the river or somewhere else far away from human habitation). From inside the cesspit one can see a kind of "patch" near the top, fitting the "window" with the inscription, where the wall was broken in order to reach the contents of the cesspit and rebuild afterwards. That probably happened every 10-20 years, maybe even less frequent. The owner of the house would pay for the services of people whose job it was to empty cesspits, but they would be used to opening the cesspit from the top, which was impossible in this case since the top was in/under the courtyard on the south-east side of the Synagogue. Thus "lehotsi" in this case really means "to take out", but out of the cesspit, not out of the house

The question remains, why the (comparatively rich) owner of the house decided to write in stone that this is where one opens the cesspit to take out the waste, and did not find a less expensive option. Also, the people who eventually did empty the cesspit were not Jews; the inscription in all its glory didn't help them. I don't have ready answers to these questions

  Who would think that modern scholars of medieval Jewish culture have to think about the architecture of medieval cesspits one day

לסיכום, לא מדובר כנראה בבית שימוש, אלא בפתח מיוחד שדרכו ניתן היה להוציא מן הבור הסמוך את הצואה ולפנותה מן הבית. עדיין נותרה השאלה במקומה: למה היו צריכים בעלי הבית (העשירים) לחקוק באבן כתובת בעברית. מי היה מאמין – סיכמה אליזבט את מכתבה – שחוקרי התרבות היהודית בגרמניה של ימי הביניים יצטרכו יום אחד להקדיש מחשבה כה מעמיקה לארכיטקטורה של בורות שפכים...

מעניין שפרסומה הבינלאומי הגדול של העיר קלן הגיע מסוג אחר לגמרי של ריחות – הבשמים הידועים בשם הגנרי 'או דה-קולון' (Eau de Cologne), או 'מי קולון', שהומצאו במאה ה-18.

ולסיום הנה כמה תמונות יפות של המקווה העתיק שנחשף בחפירות בקלן:

הכניסה למקווה

גרם המדרגות למקווה

המקווה

הגהות וזוטות: תמונות מברית מילה, היגיינה במקווה, ילדים זה שמחה

א. עבדאללה יכין לכם תמונות איכותיות מברית המילה

עלי כהן מקופנהגן שלח לי את המודעה הזו:

שולה אברמסקי שלחה לי את המודעה המקורית, בלי הקשקוש של עבדאללה יוסף (שכנראה מבקש ללגלג על הרב עובדיה יוסף):

ב. איזה כיף ללכת למקווה

ארי חיטריק מניו-יורק שלח לי את המודעה הזו. יש לקרוא בהברה אשכנזית ולשומע יונעם:

ג. ילדים זה שמחה (כל השנה ובכל שנה)

אביש שור ואלן נדלר שלחו לי את המודעה הזו: