בורא מיני מזונות: פלאפל ושווארמה, גלידה וג'לי, חומוס מריר וסנדוויץ'

א. מועצת גדולי הפלאפל והשווארמה

בראש המועצה, המתכנסת לישיבותיה ברחוב ירושלים ביפו, עמד בשעתו הרב הגאון חיים חפר זצוקללה"ה.

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. סמליל השווארמה

ומהשווארמה היפואית האולטימטיבית לשווארמה של אבו האני בנצרת.

האותיות הערביות של המילה הטורקית 'שווארמה' עוצבו (פחות או יותר) בצורת מתקן הגריל שעליו מסתובב גליל הבשר נוטף השומן.

צילום: בני עורי

ג. דוקטור אייס קרים

בממשק שבין אקדמיה לאוכל גילינו בכפר הדרוזי עוספיה את הדוקטור לגלידה.

צילום: גדעון פליישמן

ולעומת ההשכלה האקדמית שמושקעת בגלידה הדרוזית, בשכונת גאולה בירושלים הולכים על החיבור לשטעטל: ביידיש 'זיס' זה 'מתוק', ו'זיסעלך' זה 'מתקתק'. ו'לֶק' – נו, את זה כל אחד יודע...

צילום: זאב וגנר

ד. ג'לי שמחות

צילום: יוסף במברגר

המוצר הזה נועד כנראה לחוגגי בר-מצוות על פי הנוסח הישן, כלומר אלה שמקפידים – בהינתן האות – להטיח בנער הנרגש מטר של סוכריות בכינון ישיר מעזרת נשים.

סוכריות הג'לי הרכות הללו, גם אם תפגענה במטרה, לא תבאנה את חתן הבר-מצווה לחדר המיון ביום חגו...

הטעמים, אגב, 'משמחים', וההכשר הוא כפול וסכיזופרני במידה הרווחת במקומותינו: הכשר של הבד"ץ 'לא כולל פסח', ושל חוג חתם סופר 'כשר לפסח ללא חשש קטניות'.

ה. אפוקליפסה עכשיו  

אם יכולים לייצר – וכנראה גם לאכול – מעדן חומוס בטעם שוקולד מריר (Dark Chocolate Dessert Hummus), אז כנראה שבאמת כלו כל הקצין ומלחמת גוג ומגוג בשער.

למרבית המזל, בינתיים זה רק בארה"ב. אבל אל תופתעו אם בקרוב נקבל מילקי בטעם חומוס (או ההפך).

צילום: טובה הרצל

ו. חזון אחרית הימים

כנראה שבקרוב כולנו נאכל מזון דיגיטלי-אלקטרוני: E-food

למרבית המזל, בינתיים זה רק באתונה שביוון. או-טו-טו בכל העולם וגם אצלנו...

צילום: מנחם רוזנברג

ז. סנדוויץ' מטבחים

מצד אחד, הסנדוויצ'ים שמכינים ברחוב קיבוץ גלויות 53 בתל אביב יקרים להחריד; מצד שני, הם מאוד מאוד מיוחדים.

צילום: נטע אסף

הכתובת הייתה על הקיר: חרפת מגידו; חידה בעוספיה; שינוי הסדירים

א. ביזיון בארמגדון

יהושע לביא ביקר לא מכבר בתל מגידו, מן התלים הארכאולוגיים החשובים ביותר בארצנו, מקום שבו על פי המסורת הנוצרית יתקיים הקרב הגדול של אחרית הימים ('ארמגדון'). התל גם הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

אוי לאותה בושה! בכניסה לתל נמצא מודל שעבר עיצוב מחודש. דא עקא, 'רשות הטבע והגנים', האחראית לתחזוקת התל, מסרה כנראה את ביצוע העבודה לחברת שילוט מוואדי ערה, או אולי מג'נין (ראו 'קנראה לבולחן'), אבל איש לא טרח לקרוא מה כתוב בשלט לפני שתקעו אותו באדמה. לדברי יהושע, התמונה הזו היא רק דוגמית מהשפע שפוזר באתר.

צילום: יהושע לביא

והנה עוד שלט הזוי. זה מה שיצא להם כשניסו לתרגם ארמון וקטע חומה ( Palace and parts of the wall from Solomon Times)...

ב. שחיתות בעוספיה?

אלון ריבק צילם בשבוע שעבר את השלט הזה, המוצב ברחוב הראשי של העיר הדרוזית עוספיה שעל הכרמל. הוא שבר את הראש, בלי הצלחה – מאיפה התגלגלה השגיאה הזו? כלומר, מה בעצם כתוב כאן?

אולי מישהו מהקוראים יכול לסייע?

צילום: אלון ריבק

ג. זהירות! שינוי בהסדירים

לעומת השלט בתל מגידו, השלט הזה, שצולם ברחוב כנפי נשרים בירושלים, הוא בבחינת פכים קטנים וקוצו של יוד.

צילום: ישראל ויינגולד