עלי כותרת: כאן גרה בכיף משפחת מעשיהו

לתחרות בחירת כותרת הספר הגרועה ביותר לשנת 2015 (פעם כבר כתבתי כאן על כותרות ביזאריות של ספרים) אני מתכבד להגיש את הספר 'משפחת מעשיהו'. אני בטוח שהכותרת הזו תזכה באחד המקומות הראשונים. 

אתמול ביקרתי ב'היכל מנחם', חנות הספרים של חסידי חב"ד, שממוקמת  ברחוב ישעיהו בירושלים, והופתעתי לגלות על המדפים את ספר הילדים הנפלא הזה, שראה אור בשנה שעברה: משפחת מעשיהו: ספורים משלחן השבת המשפחתי, הממחישים שיחה שבועית עם הוראה למעשה.

הספר, ברוח ישראל סבא וברוח ערכי החסידות התמימה, מיועד לילדים ומנוקד כדבעי, אבל איך נאמר זאת בעדינות? נדמה לי שהמחבר (לוי יצחק מנדלזון) והמו"ל (ארגון 'הפנסאים', כפר חב"ד) לא ניחנו ולוּ בקמצוץ של אירוניה או מוּדעוּת עצמית.

אני מניח שיושבי האגף התורני בבית סוהר מעשיהו, בעבר (אריה דרעי ושלמה בן נזרי שכבר יצאו), בהווה (משה קצב), ובעתיד (אריה דרעי כבר אמרנו?) יימצאו עניין רב בספר. 

אכן משפחה שכזאת...

עלי כותרת: ה'חזירונים' של ליב קְוויטְקוֹ

חדי העין, שקראו בשבוע שעבר את הרשימה על גלגולי השיר 'דזשאַנקויע', שמו לב, מן הסתם, לאיור יוצא דופן שהובא שם ונלקח מתוך ספר ילדים ביידיש שחיבר ליב (לב) קוויטקו. כותרתו של הספר היא 'כאזערלעכ' (ברוסית: Поросята), דהיינו חזירונים. אמנם, ביידיש תקנית היה צריך לכתוב 'חזירלך' או 'כאַזיירימלך', אבל הכתיב של יידיש סובייטית לא הכיר במילים עבריות וגם לא באותיות העבריות הסופיות, ש'בוטלו' ב-1932.

הודות לאלכס נקריאקוב, שהעלה את עמודי הספר מתהום הנשיה לבלוג שלו (ברוסית), אפשר עתה להתוודע לפרסום נדיר זה (בספריה הלאומית, למשל, אין עותק ממנו). הספר – בעצם ספרון בן 12 עמודים – ראה אור באודסה בשנת 1935, בהוצאת 'קינדער-פאַרלאַג', שספריה, כמשתמע משמה, נועדו לילדים.

עשרים שנים קודם לכן קשה היה להעלות על הדעת שמחבר יהודי, גם אם איננו שומר מצוות, יפרסם באותיות עבריות ספר מתריס כל כך, שכותרתו 'חזירונים'. אבל בברית המועצות האנטי-קלריקלית, שבה נרדפו רבנים ויהודים שומרי מצוות על ידי אחיהם, אנשי ה'יבסקציה' (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שפעלה בין השנים 1930-1918 כדי לקדם תרבות יהודית פרולטרית ולהפיץ את רעיונות הקומוניזם בין היהודים), לא היה זה מתמיה כלל. אדרבה, התעסקותם של יהודים בגידול חזירים נחשבה לשיא השחרור מן המסורת וכבלי הדת. פרופ' אברהם נוברשטרן הפנה את תשומת לבי לשני פרסומים נוספים ביידיש, שראו אור בברית המועצות באותן שנים ועסקו גם הם בחזירים, שחיבר פלוני ושמו מ' דרויאנוב: 'האדעוואניע פון כאזיירים' (גידול חזירים), שנדפס במוסקבה בשנת 1931 (פרסומים יהודיים בברית המועצות, ערך חנא שמרוק, מס' 3316); 'כאזיירימ-פערמעס' (חוות חזירים), מוסקבה 1933 (שם, מס' 3319).

ספרות יידיש שראתה אור בברית המועצות הייתה חילונית ואתאיסטית לחלוטין, ויוצריה ניסו לקלוע לטעם שהוכתב על ידי השלטונות ועל ידי המציאות החברתית החדשה שבתוכה חיו. ספרון כזה השתלב יפה במגמה זו, שבה אין כל בעיה לצרף יהודים ושפת יידיש עם עבודה חקלאית בדיר החזירים של הקולחוז.

ליב קוויטקו (ביידיש: קוויטקאָ) היה סופר ומשורר יידיש מוערך. הוא נולד  ב-1890 (או 1893) בעיירה הוֹלוֹסְקוֹבוֹ, ליד אודסה, התייתם מהוריו בגיל צעיר וכבר כילד עבד לפרנסתו. ב-1915 עבר לגור באוּמָן וניסה לפרסם יצירות מפרי עטו. לאחר המהפכה עבר לקייב, וכיוון שהזדהה עמה בכל לבו וגם נתפס בקרב חבריו כקול 'עממי' אותנטי, השתלב במהירות בחבורת סופרי היידיש, כמו פרץ מרקיש ודוד הופשטיין, שהיו פעילים בחבורת 'קולטור-ליגע' (ליגת התרבות), שנוסדה בקייב ב-1918 על מנת לקדם תרבות יידיש חילונית מודרנית בספרות, בתאטרון, באמנות ובמחקר. קוויטקו כתב גם למבוגרים, אך זכה להערכה כללית דווקא בשל יצירותיו לילדים ולכן התמקד בהן.

ליב קוויטקו ומעריצים קטנים (מקור: תערוכת ספרי קוויטקו בספריה הלאומית ברוסיה)

בימי מלחמת העולם השנייה הצטרף גם הוא לפעילות הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. אך פעילותו זו, כמו גם הכיבודים הרבים שבהם נתכבד על ידי הממסד הספרותי הסובייטי לאורך השנים, לא עזרו לו ביום פקודה וסופו היה רע ומר. ב-1949 נכלא קוויטקו, יחד עם עוד סופרי יידיש (ובהם פרץ מרקיש, דוד הופשטיין, דוד ברגלסון ואיציק פפר), שהיו פעילים בוועד האנטי-פשיסטי, והואשם בבגידה. הוא טולטל במחנות מעצר ובבתי סוהר שונים, ולבסוף, ביום 12 באוגוסט 1952, הוצא בחשאי להורג בירייה עם עמיתיו, שלימים כונו 'הרוגי המלכות'. בני משפחותיהם של שלושה-עשר ההרוגים לא ידעו מאומה על גורלם, וזה נתברר רק לאחר מותו של סטאלין (אגב, השבוע צוין היאָהרצייט של סטאלין, שמת לפני שישים שנה בדיוק). בשנים 1956-1955 טוהרו שמותיהם של כל ההרוגים.

ליב קוויטקו (1952-1890) ורעייתו (מקור: ארכיון בית לוחמי הגטאות)

הנה הספר בשלמותו (הוא נמצא כאן, עם עוד ספרי ילדים של קוויטקו). אָנָה-וַאנָה ה'בריגדירית', היא ראש קבוצת העבודה בדיר החזירים של הקולחוז, והיא מארחת את הילדים שבאו לבקר בחווה ורוצים ללטף את החזירים הקטנים. האיורים הם מעשה ידיו של סרגיי יֶזַ'קוֹבְסְקִי והתרגום לעברית הוא כמובן מילולי.

הראי נא את החזירונים,

החדשים, היפים והקטנים.

– אנה-ואנה בריגדיר,

פתחי את דלת הדיר!

הרי ממש עכשיו אני באמצע רחצת החזירונים.

– מאוחר יותר, ילדים, חבריא,
אל תרעישו עכשיו.

– מאוחר יותר, ילדים, חבריא,
האם שכחתם?
 הרי בדיוק עכשיו החזירונים
צריכים לאכול!

– אנה-ואנה בריגדיר,
פתחי את דלת הדיר.
הניחי לנו בכל זאת ללטפם, –
האם רזים הם, או שמנים?

– אנה-ואנה בריגדיר,
כל הילדים מבקשים ממך!
– הסו, הסו, חברים קטנים,
ישנים החזירונים!

– אנה-ואנה בריגדיר,
פתחי את דלת הדיר!
מהר כבר הראי אותם, –
האם ורודים הם, או לבנים?

– מאוחר, ילדים, חבריא
היו בשקט, אל תרוצו,
ממש עכשיו אני משכיבה את החזירונים לישון.

הנה, הם כבר גומרים לנוח
אניח להם לצאת החוצה אליכם!

ספרון זה של קוויטקו זכה כנראה להצלחה. עובדה היא שהוא תורגם לרוסית כמה פעמים, ובתרגומים אלה כבר טושטש הרקע המקורי של השיר, שנכתב לילדים יהודים.

מהבלוג של אלכס נקריאקוב למדתי, שכבר בשנת 1939 הופיע התרגום הראשון מאת המשורר סרגיי מיכאלקוב (שהתפרסם כמחבר ההמנון של ברית המועצות ושל רוסיה), ובהמשך נדפסו תרגומים נוספים.

אנה-ואנה והחזירונים, מהדורת 1962

אנה-ואנה והחזירונים, מהדורת 1973

עמוד מתוך מהדורת 1973

אנה-ואנה, מהדורת 1982

עלי כותרת: הציצי של פיצי

שמם של ספרים עשוי להיות לעתים מוזר, ובחלוף הדורות אף מביך.

ההיסטוריון והביבליוגרף הדגול אברהם ברלינר (1915-1883) הקדיש לכך הרצאה מיוחדת, בכנס 'אגודת דיבוק חברים' שנערך בברלין בחנוכה תרס"ד (?). כותרת ההרצאה הייתה 'שמות ספרים עבריים' (Hebraeische Buechertitel), והיא נדפסה בגרמנית (Jahrbuch der Juedisch-literarischen Gesellschaft, III, 1904), ובתרגום עברי בספרו של ברלינר, כתבים נבחרים, ב, מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ט.

בספרות היהודית מוכרים לנו ספרים עם שמות מזעזעים עד מגוחכים.

הנה למשל, 'קונטרס שוחטי הילדים' של הפייטן הצפתי ישראל נג'ארה, שאינו אלא קיצור הלכות שחיטה בחרוזים. השם הוא על פי הפסוק בישעיהו נז, 5 והיצירה נדפסה לראשונה באמסטרדם תע"ח/1718 (בתוך הספר 'ימין משה'):



דוגמאות נוספות, שלא היו יכולות לראות אור בימינו, הן סדרת השירים המיזוגנית של המשורר האיטלקי בן המאה ה-15 אברהם סרטיאנו, שכותרתה 'שונא הנשים', או המקאמה של יהודה בן יצחק אבן שבתי, 'מנחת יהודה שונא הנשים', שנדפסה לראשונה בקושטא ש"ג/1543 (ראו דן פגיס, השיר דבור על אופניו, עמ' 124 ואילך):

יש לנו גם כמה ספרי הלכה אבודים, שרק חלקים מתוכם השתמרו. מה דעתכם על 'ספר הנייר' מן המאה ה-13, או על 'בשר על גבי גחלים' (בשום אופן לא מדריך להכנת מנגל!), מן המאה ה-11.

גם שמות המחברים עצמם צריכים מזל.

כזה היה גורלו של סופר נכבד בעברית וביידיש שנשכח, למרות ששמו הוא בלתי נשכח בעליל. קראו לו זלמן יצחק אהרונסון (1947-1877), אך משום מה הוא בחר לעברת את שמו לאנֹכי (1947-1878), ועל יצירותיו חתם: ז.י. אנֹכי, ובקול רם, ואם אתם קצת רשעים כמו בני דורו: זין אנוכי...

ולשומע יונעם.

*

ד"ר סמדר גלבוע מ-UCLA שלחה לי את ציצי-פיצי ספר ילדים חמוד שחיבר המשורר רפאל ספורטה, מעוטר באיוריו המקסימים של הנריק הכטקופף.

רפאל ספורטה (1983-1913)

ספורטה מוכר משירי הילדים היפים שלו (כמו 'כל הארץ דגלים', או 'מנורה וענפי זית') ומעשרות ספרונים של סיפורים ושירים לילדים, שאותם הוציא לאור בעצמו (הוצאת 'תפוח'). לאחרונה פרסם מאתר הספרים איתמר לוי רשימה מעניינת המרכזת מידע רב על ספריו הרבים של ספורטה.

ספורטה בוודאי לא תיאר לעצמו בשנת 1960 (התאריך משוער), שהכותרת שנתן לספרון 'ציצי-פיצי' תובן לימים בצורה שונה מאוד... אבל זהו ספר חמוד ולא מגיע לו שישכחו אותו.

ויש גם מי שטרח לאחרונה ודיקלם את הספר כולו ליו-טיוב!

בעלי התוספות

כתב אבי צוקר:

הספר ציצי פיצי ניתן לצפיה ולהורדה כקובץ PDF  מארכיון אליאסף רובינזון באתר אוניברסיטת סטנפורד. ויש שם עוד הרבה דברים יפים. הספר נמצא וניתן להורדה כאן. דף השער של האוסף, נמצא כאן.