זיכרון בספר: שלונסקי החברהמן והילד רן

ציונה תג'ר, 'דיוקן אברהם שלונסקי' (1925)

הגר גולן מקיבוץ משמר העמק פשפשה בספרייתה ומצאה מרגליות יקרות. הקדשות חמודות להפליא שרשם אברהם שלונסקי על שניים מספריו שאותם העניק במתנה לנער רן. אלה הם שירי הקדשה קטנים, ולמיטב ידיעתנו הם מעולם לא פורסמו.

א. 'עלילות מיקי-מהו'

וכה כתב שלונסקי אברהם (משום מה הוא העדיף לכתוב כך את שמו על העמוד הראשון של הספר):

לְרָן –

כְּדֵי שֶׁיִשְׂמַח בַּקְרִיאָה וְיִצְהָל:

הַדְרָן!

וּכְדֵי שֶׁיֹאמַר: "הֲלֹא אֲנִי מַכִּיר

אֶת שְׁלוֹנְסְקִי אַבְרָהָם בַּעַל הַשִׁיר!"

וְיוֹסִיף וְיַכְרִיז בְּגָאוֹן:

הוּא חֶבְרֶהמַן – אַיְזֶן בֶּטוֹן!

בידידות

אברהם שלונסקי

אמנם ההקדשה איננה מתוארכת, אך הספר 'עלילות מיקי-מהו' נדפס ב-1947 ואפשר להניח בוודאות שזהו גם מועד כתיבת ההקדשה.

ומיהו הילד רן?

זהו רן גולן, בן קיבוץ משמר העמק (יליד 1934) וטייס קרב לשעבר בחיל האוויר, שחי עד היום בקיבוץ.

הנער רן גולן

הגר, רעייתו, כתבה לי כך:

אביו של רן, שמואל (מילק) גולן, למד פסיכואנליזה בברלין והיה מהוגי רעיון החינוך המשותף וממקימי המוסד החינוכי המפורסם של משמר העמק וסמינר הקיבוצים. יונה גולן (אמא של רן) הייתה פעילה במחלקת התרבות בקיבוץ הארצי / השומר הצעיר ושותפה להקמת המועדון לתרבות מתקדמת (מה שהיום קרוי 'צוותא'), ושם פגשה בין היתר גם את שלונסקי. בין שתי המשפחות נוצר קשר חברי עמוק. רן היה בן בית בביתם של אברהם ומירה שלונסקי, וכשהספר ראה אור, ב-1947, שלונסקי הביא לרן (אז בן 13) עותק עם הקדשה.

משמאל לימין: שלונסקי, יונה גולן ומשה סנה
ועידת הליגה לקשרי ידידות ישראל-ססס"ר, ראשית שנות החמישים

כידוע, ב'עלילות מיקי מהו' תיאר שלונסקי בחרוזי נונסנס (אִיגָיוֹן) שנונים ובהומור דמות אנושית של נער שובב ששמו רומז למיקי מאוס הידוע של וולט דיסני. שלונסקי לא היה הראשון, וגם לא האחרון, שהאניש את העכבר האמריקני החמוד והעביר אותו לארץ ישראל. רשימה מרתקת על תולדותיו וגלגוליו של מיקי מאוס בעברית, 'מיקי מאוז - תוצרת ארץ ישראל', פרסם אלי אשד בבלוג שלו ('המולטי יקום של אלי אשד').

ובאשר לתוכן ההקדשה, דומני שהיום צריכים להסביר גם את הסלנג של פעם. חברהמן עוד איכשהו שרד, אך מה זה 'אייזן בטון'?

אייזן ביידיש – ברזל; אייזן בטון – ברזל+בטון, כלומר בטון מזוין, יציקה חזקה-חזקה. ובהשאלה: מחמאה למשהו מצוין; בחור טוב, למשל.

וכלשון השיר הידוע על 'הדודה כרמלה':

יש לי דודה אייזן דודה (רומבה-לה, רומבה-לה, רומבה-לה) 

היא שותה קפה עם סודה (כנ"ל)

מי היה מאמין שאפשר להשיג קפה עם סודה

ועוד מילה על סדרת המופת 'אנקורים' של ספרית פועלים, שלאה גולדברג הייתה העורכת הראשית שלה.

על תולדות הסדרה כתבה עינת אמיתי לפני כשנתיים בבלוג שלה – יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים. רשימה מרתקת ומומלצת.

ב. אני וטלי בארץ הלָמָה

עשר שנים מאוחר יותר, ב-1957, העניק שלונסקי הקדשה נוספת לנער רן (שכבר לא היה ממש נער). הפעם נרשמה ההקדשה בספר הילדים החדש שלו, שהתפרסם לא פחות, 'אני וטלי או ספר מארץ הלמה' שהופיע באותה שנה גם כן בהוצאת 'אנקורים'. בספר משיב המשורר על שבע שאלות 'למה' ששואלת הנערה הסקרנית.

לְרָן
גוֹלָן
מֵהַשַעֲרוּרָן
וְהַמְחוֹלְלָן,
הַקוּנְדֵס הַגָדוֹל וְ... הֶחָכָם,
שֶׁשְׁמוֹ –
שְלוֹנְסְקִי אַבְרָהָם

סוף חנוכה תשי"ז

המילה 'שערורן' פירושה מחולל שערוריות, סקנדליסט, ושלונסקי אכן עשה בה שימוש בכתביו. במילון אבן-שושן מצאתי: 'שַׁעֲרוּרָן זֶה לְפָנִים, רַבַּן כְּנוּפְיָה שֶׁל קַלְפָנִים' (שלונסקי, תר' פושקין 161).

'והמחוללן' – הכוונה מן הסתם למחולל שערוריות.

'הקונדס' – חומד לצון, שובב. אפשר לכתוב כשלונסקי קֻנְדֵּס ואפשר – כפי שרווח – קֻנְדַּס.

מעניין הדימוי העצמי של שלונסקי שמשתקף מההקדשות:

הוא היה רוצה שבני נוער כמו רן, שקוראים את ספריו, יחשבו כי הוא 'חברהמן – איזן בטון', ולהצטייר בעיניהם כמחולל שערוריות, ליצן גדול וחכם...

ואגב אורחא. 'טלי', שנלווית למחבר במסעו בארץ הלמה, היא נכדתו חמוטל כוגן (בתם של בימאית הטלוויזיה דנה כוגן ושחקן התיאטרון נתן כוגן, שנפטר ב-2009. דנה היא בתה של מירה, אשתו של שלונסקי, מנישואיה הראשונים לסופר יעקב הורוביץ).

חמוטל גרייף-ירון, שהוריה היו בקשר עם שלונסקי וגם היא זכתה ליהנות מקרבתו, הביאה בבלוג שלה צילום של הקדשה חיננית ששלונסקי כתב לה על ספרו זה (ותודה לה על הסכמתה וסיועה):

ג. שלונסקי בעונ"ש

תזכורת: כאן אפשר לראות ולשמוע את שלונסקי, בשר ודם, כשהוא מתראיין בטלוויזיה החינוכית.
וגם כאן (הזדמנות נדירה לראות גם את שאול טשרניחובסקי !!!).

ועוד ענייני שלונסקי בעונ"ש:

* על 'שחקי שחקי' של טשרניחובסקי שמנגינתו מיוחסת לטוביה שלונסקי.

*  על 'תכול המטפחת'

* על 'האינטרנציונל' 

* על 'שלום עירי נֻחָמָה'

* על 'שיר הפרטיזנים'

משה מבורך, אנשי רוח בישראל: דיוקנאות סופרים, מסדה תשט"ז