ארץ הקודש: מתנות לאביונים, תהום, פיקוח, זמן ר"ת, אוטובוס הפאות

א. אביונים מהודרים

תודה לרעות ברוש

פורים כבר כאן ועמו מצוות 'מתנות לאביונים' (שאגב, היא טובה ונכונה גם לשאר ימות השנה). 

לא תאמינו כמה שליחים יש שישמחו להעביר את המתנות בשמכם תמורת עמלה קטנה. כזה הוא למשל, הגאון הרב זמיר כהן שליט"א, שמתנדב להיות 'השליח האישי שלך' (טוב, לא ממש). 

גם 'בית התבשיל' עומד לרשותכם לשליחויות כאלה, כולל מחירון. נכנסתי לאתר האינטרנט של 'בית התבשיל' וראיתי שמתפארים בו בשלושים שנות גמילות חסדים שבהן הם מאכילים כל דכפין בבתי תמחוי בבני ברק וברעננה. 

בין כך ובין כך, מה תגידו על המושג החדש 'אביונים מהודרים'?

מה זה? יש אביונים סתם ויש אביונים מהודרים-פריבילגים?

אתר בית התבשיל

ב. התהום המסוכן מתחיל בפורים

כמובן שתחפושות של שוטרים וחיילים אינן אלא תכסיס מחוכם ושפל של שלטונות הצבא והמדינה והבג"ץ, שנועד לטמא את נשמתם של ילדי ישראל הרכים ו'לנרמל את החיילים'...

צילום: דותן גורן

ג. פיקוח הלכתי על טהרת המשפחה

איראן זה כאן? 

'המרכז הארצי למען טהרת המשפחה', שאם הבנתי נכון עיקר עניינם הוא בהקמה ובשיפוץ של מקוואות, מצטייד ברכבים לפיקוח הלכתי. מעניין איזה אמצעי פיקוח וריגול יש להם ברכב הזה כדי למלא באמונה את תפקידם ולפקח על טהרת המשפחה. אני מנסה שלא לחשוב על רוֹגְלוֹת ומסכים...

צילום: אהר'לה ברט

ד. איך שהזמן ר"ת...

בשכונות החרדיות יש 'חדרי מחשבים'. כל בר דעת מבין שאי אפשר לזוז היום בלי מחשב ואינטרנט, אבל הרבנים... מה יהיה עם הרבנים שלא מרשים להכניס מחשב הביתה?

אז יש דרכים עוקפות, ודרכן מותר לבוא לקודש פנימה, עם הגבלות. למשל "אופיס פלוס" ברחוב מאה שערים בירושלים, שמציע 'מרחב עבודה מטופח', לגברים בלבד!

צילום: גדעון פליישמן

לא רק נשים אסורות בכניסה, אלא גם 'בחורים', כלומר אלה שעדיין אינם נשואים ויכולים לנצל את ההזדמנות שנקרתה לפניהם ולחטוא בכל מיני דברים.

אבל חוץ מנשים ובחורים שעות הפתיחה גמישות להפליא: משבע בבוקר ועד חצות הלילה. ממש 'קפה אינטרנט' של פעם.

ומה קורה במוצאי שבת? ובכן החדר נפתח 'משעה אחרי ר"ת' ועד חצות?

מה הם ראשי התיבות הללו? ביררתי עבורכם ומדובר בזמן ר"ת (למה לא זר"ת?), שנקבע על ידי לא אחר מאשר 'בעל התוספות', רבינו תם, מחכמי ישראל שחיו בצרפת במאה ה-12 (ונכדו של רש"י). הוא אשר קבע, כבר אז, כי אחרי צאת שבת יש לחכות בסבלנות (במיוחד אם אתם חסידי סאטמאר) ולהתאפק קצת יותר משעה, לפני שתרוצו לעניני החול שלכם...

ה. קאסטם או לייס שקוף? זאת השאלה!

צילום: עוזי סגל

יש כאלה שנורא חשוב להם לשלם על פרסום באוטובוס כדי להרים את קולם בשאלה הנוקבת איזו פאה נוכרית ראויה יותר מנקודת מבט הלכתית (אולי יזעיקו את רכב הפיקוח ההלכתי מלמעלה?): 'קאסטם' או 'לייס שקוף'. מנקודת מבטם – זו שמייצגת את מה שה' יתברך חושב ורוצה – כל הדיון הזה מצחיק.

לבוֹשְׁתי לא ידעתי כלל על מה מדובר כאן. עוזי סגל, שצילם, הפנה אותי למקורות מוסמכים ומהם למדתי כי קאסטם זו פאה בייצור והתאמה אישית, בעוד לייס שקוף הוא סרט משי שקוף שעליו נשזרת הפאה והוא מייצב אותה ומונע תזוזה. 

זה כל כך נִישָׁתִי, אז 'תצחקו על מישהו אחר! לא על השם יתברך'...