'אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר' (ג): הלחנים והביצועים

שלמה דויטשר (דרורי) וחברתו (לימים רעייתו) שולה

החלק הראשון פורסם כאן

החלק השני – כאן

ג. הלחן של שלמה דרורי

'את חכי לי ואחזור' הוא מקרה מיוחד במינו בתולדות השירים הרוסיים שהושרו בארץ ישראל, שהמנגינה האהובה שלו, השגורה בפי רבים, אינה רוסית כלל! למרות שנכתבו מנגינות רוסיות לשיר, כפי שראינו בחלק הראשון, זו המוכרת לנו וזו שזוּמרה כאן מאז ומתמיד היא מקורית, כחול-לבן.

השיר הולחן בידי שלמה דויטשר (2010-1921), לימים דרורי, שעלה לארץ ב-1937 מווינה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בתפקידי שמירה. באחת השמירות על שובר הגלים של נמל חיפה – כך סיפר לימים – הוא קרא את תרגומו של שלונסקי (שכזכור נדפס בעיתון הארץ ב-19 בפברואר 1943) והלחן נצנץ בו מייד. כיוון שלא ידע לרשום תווים זמזם את הלחן לחברו ביחידה צבי בן-יוסף, שהיה מלחין מקצועי, והלה רשם את התווים. דרך אגב, השניים שיתפו פעולה עוד קודם לכן, כשכתבו יחד, ב-1941, את הלהיט 'הורה נהלל' (משתמט אני הייתי).

הלחן של דרורי זכה להצלחה מיידית – איך? זאת לא נדע... – ובזכותו, כנראה, הוזמנו השניים להצטרף ללהקת 'מעין זה' של הבריגדה בניהולו המוזיקלי של אליהו גולדנברג. שני השירים שלהם – 'הורה נהלל' ו'אַת חכי לי ואחזור' – לא היו חלק מהתוכנית הרשמית של הלהקה, אך בשל הפופולריות שלהם הושרו בפי דרורי כ'הדרנים' (שמואליק טסלר, שירים במדים, יד יצחק בן־צבי, 2007, עמ' 18). 

סיפורו של השיר ושל הלחן הובא בתוכניתם של אליהו הכהן ודן אלמגור, 'שרתי לך ארצי' (1975), ובהזדמנות זו סיפר דרורי על המפגש המקרי והמרגש שלו עם אימו ניצולת השואה, שהתרחש כאשר הופיעה להקת 'מעין זה' בבית האופרה בבַּארי שבדרום-מזרח איטליה בשנת 1945. הנה הוא מספר ושר: 

ההופעה ב'שרתי לך ארצי' הפיחה חיים חדשים בשיר. מכאן ואילך הרבו להשמיעו ולהקליטו, ואף על פי כן רבים וטובים לא ידעו כי זהו לחן עברי והיו בטוחים שמדובר בלחן רוסי. כך, למשל, המשורר והעיתונאי משה דור פרסם מאמר נרגש אחרי מותו של סימונוב, ותיאר את השפעת השיר המולחן על חיזוק הנטייה הפרו-סובייטית של בני דור הפלמ"ח (שהוא לא נמנה עימהם):

משה דור, 'את חכי לי...', מעריב, 7 בספטמבר  1979, ימים ולילות, עמ' 27

בשנת 2010, שנת חייו האחרונה של דרורי, נסע וולודיה לייקין, חבר קיבוץ מנרה וחוקר הזמר הרוסי, לבקר את דרורי בביתו בערד. הוא השמיע לו תחילה את השיר בעברית:

  

ואחר כך את השיר במילותיו המקוריות ברוסית על פי הלחן של דרורי (דרורי עצמו, יליד וינה, לא ידע רוסית):

בשנת 2004 ביקר אלכסיי סימונוב, בנו של סימונוב מאשתו השנייה יבגניה לאסקינה, בפעם הראשונה בישראל. בין השאר פגש את שלמה דרורי בביתו בערד. הוא אמר אז, כי מכל הלחנים הרבים של השיר (לדבריו נכתבו כ-25 לחנים, מה שנדמה כגוזמה גדולה), הלחן של דרורי הוא היפה מכולם... (מפי גרימי גלעד).

בעקבות פגישה זו נחשף אלכסיי למעמדו של השיר בישראל ולסיפור שמאחוריו. בתוך זמן קצר שב לארץ עם צוות צילום כדי לצלם את דרורי ולשלב את סיפורו בתוך סרט תיעודי שהכין על אביו. 

אלכסיי סימונוב (מימין) ושלמה דרורי (משמאל) בביתו של דרורי בערד (Jewish World)

אלכסיי ביקר בישראל שוב בנובמבר 2006 כדי להקרין את הסרט Ка-Эм (ק-מ, ראשי תיבות השם קונסטנטין מיכאלוביץ; בפי חבריו ובני משפחתו כונה סימונוב בראשי תיבות אלה) בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי 'עין יהודית'. הפסטיבל נערך בבאר שבע בהשתתפות משלחת רוסית נכבדה כדי לציין 15 שנים לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין רוסיה.

הנה קטע מהסרט של סימונוב המתעד את פגישתו עם דרורי. כדי לצפות בסרט יש ללחוץ על השורה 'לצפייה ב-YouTube' שבמרכז המסך. 

ד. מבחר ביצועים ללחנו של שלמה דרורי

השיר בעברית, בלחנו של דרורי, בוצע בפי זמרים רבים, הנה מעט מהם על פי סדר הקלטתם. 

1. ליאור ייני

ליאור ייני הוא המבצע המועדף עליי (אבל אולי זה רק אני). ההקלטה היא מ-1970, והעיבוד המוזיקלי הוא של אריה לבנון:

  

2. אריק לביא

הביצוע המוכר והנפוץ ביותר הוא כנראה זה של אריק לביא. ההקלטה הראשונה נמצאת בתקליטו 'שיר הוא לא רק מילים' (CBS), שנדפס ב-1974, ואחר כך בהקלטות רבות נוספות בהופעות פומביות ובאוספי שירים:

3. עוזי מאירי

עוזי מאירי בהקלטה מ-1975 (מאלבומו 'זמר הבאנו: מבחר שירים'). העיבוד המוזיקלי הוא של שמעון כהן:

 

4. טובה פירון

אומנם טובה פירון לא הייתה חברה בלהקת 'מעין זה' אלא בלהקה צבאית בריטית, אך גם היא שרה בפני חיילי הבריגדה ואחרי המלחמה הופיעה בכמה תוכניות של תיאטרון המטאטא. היא שרה לא מעט שירים רוסיים בתרגום עברי (זכור במיוחד השיר 'תכול המטפחת', שזוהה איתה) וגם את 'אַת חכי לי'. כאן הקלטה מ-1976, העיבוד המוזיקלי הוא של אילן גלבוע: 

5. לאה סיטין, תקווה הנדל

חוץ מטובה פירון, גם לאה סיטין – שדווקא כן הייתה ב'מעין זה' (ואחר כך הייתה גם אִמָהּ של נורית גלרון) – שרה את השיר, אולי כבר במסגרת הלהקה, אך מה שנותר הוא הקלטה ביתית חלקית שנמצאת בזמרשת ושם ניתן להאזין לה. 

זמרת נוספת שהקליטה את השיר על גבי תקליטון הייתה תקוה הנדל (אחותה של יפה ירקוני). באותן שנים לא נחשב הדבר למוזר, שמונולוג של גבר המופנה לאישה, יוּשׁר בפי אישה. גם מקרים הפוכים התקבלו אז בלי הרמת גבה (למשל, השיר 'מכתב מאמא' של נתן אלתרמן ושמואל פרשקו, שהוא מונולוג של אישה, הושר בפי יעקב טימֶן).  

הנה תקוה הנדל בהקלטה (חלקית) משנות החמישים:

  

6. חנן יובל

וכאן, חנן יובל בהקלטה משנת 1976: 

7. יהורם גאון

יהורם גאון בהקלטה משנת 2005 בעיבודו המוזיקלי של מישה סגל:

  

8. שלמה דרורי

שלמה דרורי עצמו, שגם ניחן בקול ערב, שר אותו לימים עבור תקליטור 'הגדודנים' שהוציאה 'חבורת שהם' בשנת 2008. ההקלטה נעשתה בביתו של דרורי בערד:

  

9. מישל כהן

והנה הנער מישל כהן מדימונה, שהתחרה בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה 'בית הספר למוסיקה' (שודרה ב-2011, בערוץ 2, 'קשת') וזכה במקום הראשון. מישל, שהיה אז בן 13 וחצי, נתן לשיר טאץ' מזרחי:

 

10. עמיר בניון

ולסיום, עוד ביצוע בסגנון סלסולי דומה מפי עמיר בניון, בהקלטה שהקדיש לזכרו של אריק לביא:

  

ה. עוד לחנים עבריים 

לשיר 'חכי לי' בתרגומו של שלונסקי היו גם לחנים יפים אחרים. לא סתם יפים, אלא יפים מאוד, שכתבו כמה מגדולי המלחינים של הזמר העברי: דוד זהבי, מרדכי זעירא, אברהם מינדלין ורבקה גוילי. אף אחד מהם לא זכה להצלחה ולא התפשט בציבור. מדוע? מה היה סוד ההצלחה של גרסת דרורי לעומת הגרסאות האחרות? חידה היא ותהי לחידה. אבל מסקנה אחת ברורה: אין שני מלכים מחזיקים בכתר אחד. כשיש לחן כל כך מוצלח – כמו זה של דרורי – קשה 'לשווק' לחנים אחרים לאותן מילים, יפים ככל שיהיו. אכן, לא רבים הם המקרים בזמר העברי ששני לחנים לאותו שיר זוכים להצלחה במקביל. אני יכול לחשוב על אברהם צבי אידלסון וחנינא קרצ'בסקי, ש'התחרו' זה בזה והלחינו אותם שירים, אך בדרך כלל רק אחד מהם הצליח; וכן על כמה משירי רחל, כמו 'שַׁי' (אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן), 'זֶמֶר נוּגֶה' (התשמע קולי) או 'פגישה, חצי פגישה', שזכו, כל אחד, לשניים ואף לשלושה לחנים נפלאים, וגם במקרים אלה, רק לחן אחד מוכר ומושר.

הבה נאזין ללחנים הללו על פי סדר הלחנתם.

1. דוד זהבי 

דוד זהבי והחליל, שנות השלושים (צילום: אריה פק; ביתמונה, הספרייה הלאומית)

תחילה, הלחן היפהפה של דוד זהבי שכמעט אינו מוכר. על ראשיתו של לחן זה סיפר אליהו הכהן (חדשות בן עזר, 574, 16 בספטמבר 2010):

אליהו לא ציין תאריך או מספר גיליון. פשפשתי בעיתון הנדיר החייל העברי – דו-שבועון שערך משה מוֹסֶנזון מקיבוץ נען והופץ בין החיילים המתנדבים בצבא הבריטי – יגעתי ומצאתי. העיתון, שעותקים מתפוררים של גליונותיו שמורים בספרייה הלאומית, הודפס במכונת כתיבה ושוכפל על צידם השני, הריק, של טפסים צבאיים. התווים של זהבי נדפסו בגיליון 46, 11 בינואר 1944.  

אבל הלחן נכתב שלושה חודשים וחצי קודם לכן. בארכיונו של דוד זהבי בספרייה הלאומית השתמרו התווים בכתב ידו והתאריך שרשם זהבי הוא 28 בספטמבר 1943.

תווי 'את חכי לי', 1943 (ארכיון דוד זהבי, [MUS 0128 A 027 [2, הספרייה הלאומית)

מתברר כי היו ששרו את הלחן של זהבי גם בשנות החמישים והשישים, לפני שהתפשט לחנו של דרורי. שלמה אבן־שושן, שתרגם במקביל לשלונסקי (ראו ברשימה הקודמת) היה כזכור בביקור במוסקווה ונפגש עם סופרים רבים. כשביקר בדירתה של הסופרת (היהודייה) פרידה ויגדורובה, היא ביקשה ממנו שיקרא בפניה שיר בעברית. היה עימו עותק מספרו עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ (כדי להעניקו לסימונוב שגר בסמוך) והוא קרא מתוכו: 'סיפרתי לה על הפופולריות הרבה של השיר "חכי לי" בישראל והשמעתי את הלחן הישראלי של דוד זהבי חבר הקיבוץ' ('במחיצתם של ויגדורובה וראסקין', למרחב, 5 ביולי 1963, עמ' 4).

בין כך ובין כך, הנה דפנה זהבי, כלתו של דוד, בהקלטה מ-1984:

  

ביצוע מוקדם יותר של לחן זהבי (רק הבית הראשון) הוא של זמר הטנור מרדכי רוט (הקלטה משנת 1950):

 

2. מרדכי זעירא

מרדכי זעירא ובנו יובל. תל אביב, פסח 1945 (באדיבות יובל זעירא)

שני לזהבי היה מרדכי זעירא, חברו של דרורי בלהקת 'מעין זה' של הבריגדה. לחן זה לא צלחה דרכו, וככל הידוע זעירא זנח אותו לאחר שנוכח בהצלחת לחנו של דרורי (מפי אליהו הכהן).

תווי השיר בכתב ידו של מרדכי זעירא

ההקלטה היחידה של השיר היא של חבורת שהם בעיבודו המוזיקלי של מוטקה שלף, שקיבל את תווי השיר מידי אליהו הכהן. 

  

3. אברהם מינדלין

אברהם מינדלין, נגונים: מאה שירים ארץ-ישראליים, 1945

שלישי היה אברהם מינדלין, שהתפרסם בשירים כמו 'אדמה עבודה' (ממרומים ברכה יורדת) או 'יבורך היום יבורך הליל'. הלחן של מינדלין נדפס בחוברתו נגונים: מאה שירים ארץ־ישראליים, הוצאת יבנה, 1945, וככל הידוע מעולם לא בוצע או הוקלט. הנה אפוא התווים של מינדלין, אולי יבוא יום ויהיה מי שירצה לגאול אותם.

אברהם מינדלין, נגונים: שירים ארץ-ישראליים, עמ' 88

4. רבקה גוילי 

רבקה גוילי והפסנתר, שנות החמישים (ויקימדיה)

ואחרונה חביבה רבקה גוילי, שקנתה את עולמה בזכות הלחן המופלא שחיברה ל'פזמון ליקינתון' של לאה גולדברג. גם היא הלחינה את השיר, ככל הנראה סביב שנת 1950, אך הלחן השתכח לגמרי. התווים נדפסו באוסף מנגינותיה של גוילי, בחוברת ושמה יקינטון: נעימות י"א שירים לקול ופסנתר (ספרית פועלים, [תש"י?]). 

מה הביא את גוילי להלחין את השיר אחרי שכבר חוברו לו ארבעה לחנים? אין בידי תשובה.

האזינו לביצועו של זמר הבס-בריטון בוריס אגייב (שעליו כמעט ולא מצאתי מאומה):

 

 

ה. שונות ומשונות

השיר 'חכי לי' תורגם לשפות רבות, וכמובן גם לאנגלית (כאן אחד התרגומים). 

הנה סיר לורנס אוליבייה קורא את התרגום לאנגלית (תאריך ההקלטה אינו ידוע, אבל כנראה מדובר בשנות הארבעים או החמישים):

  

התרגום לאנגלית הותאם ללחן של מאטוויי בלאנטר:

  

יש גם גרסה הונגרית (כולל לחן הונגרי של הנריק נגרלי [Negrelli]):

  

עם הזמן נכתבו ל'את חכי לי' גם חיקויים (גרסאות כיסוי) ופרודיות, אחד החיקויים נכתב על ידי יצחק-יצחק (יצחק בן ישראל), איש קבוצת השרון (לימים קיבוץ יפעת) וחברו של דרורי ללהקת 'מעין זה'. השיר נדפס בחוברת שיריו של יצחק-יצחק, אלף לילה: שירי מלחמה, הוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, [1946] (מילות השיר הובאו גם בזמרשת).

החיקוי השני, שעל פי הגדרת מחברו הוא 'פרודיה', חובר בידי חייל ארץ־ישראלי בשם גדעון, שנלקח בשבי בידי הלגיון הירדני בימי מלחמת העצמאות (גם נוסח זה הובא בזמרשת). השיר, שהודפס במכונת כתיבה והופץ בשכפול, נמצא בארכיון לתולדות גוש עציון על שם דב קנוהל, ששמור בספרייה הלאומית. במדור 'חומר מזמן השבי' איתרתי את נוסח השיר, והרי הוא לפניכם. 

אפשר לראות שהמחבר הוא 'גדעון' (ולא 'גדעון ס', כפי שנכתב בטעות בזמרשת), אך מיהו גדעון זה?

בין שבויי גוש עציון מצאתי גדעון אחד, והוא גדעון הַנֶמַן (1974-1926), חבר קיבוץ משואות יצחק. גדעון, כמו עוד כ-700 לוחמים ומגינים ארץ־ישראלים, נלקח בשבי ירדן וישב קרוב לשנה במחנה השבויים שהוקם סמוך לאתר הארכאולוגי אום אל-ג'ימאל). לימים היה גדעון בלשן וחוקר לשון חז"ל, חיבר דוקטורט ולימד באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן עד מותו בתאונה ברומא. את המילה חסרת המשמעות 'גוואד', שבבית השני, יש מן הסתם לתקן ל'געוואַלד' (ביידיש: הצילו, עזרה).

לפחות שלושה ספרים ומחזה אחד השתמשו בכותרת השיר.

את חכי לי ואחזור... חליפת מכתבים, 1947-1942, הוא אוסף מכתבים ששלח יצחק צלניק, איש לח"י, לרעייתו רחל. לאחר רצח 'יאיר' מונה צלניק ליורשו אך כחצי שנה לאחר מכן, בראשית מאי 1942, החליט להסגיר עצמו לידי הבריטים.

בפתח הדבר כתבה רחל:

את חכי לי ואחזור..., [חיפה, הוצאת המשפחה], עמ' ג

זיכרונה מן הסתם בגד בה, ומדובר בקצת יותר מחצי שנה, שכן תרגומו של שלונסקי (שאותו הביאה בהקדמה בשלמותו) נדפס רק בפברואר 1943; את הלחן קלטה בוודאי רק בהמשך, ועל כל פנים אין לנו שום מידע על לחן לשיר זה שחיבר אחד האסירים ששהו בכלא באותה עת. אך זו עדות נוספת לרושם שהשאיר השיר על קוראים שמצאו במילות השיר הדהוד של חוויותיהם האישיות.

בשנת 2015 ראה אור ספר נוסף שהשתמש באותה כותרת ובאותו שיר. רומן המכתבים הזה, חכי לי ואחזור, נערך בידי אורלי עמית (דַפֵּי חַיים', תשע"ו/2015), וגם הוא אוסף של מכתבים בין אוהבים: אביגיל מלמד, ילידת פתח תקווה ובת ליוצאי תימן, ויצחק באב"ד, עולה חדש מפולין. 

ולבסוף, משה זעירי, חבר קבוצת שילר, שהתנדב לצבא הבריטי ומצא עצמו בדיונות החול ליד איסמעיליה שבמצרים, הרחק מביתו ומחברתו יהודית (לימים רעייתו). אוסף מכתביו, את חכי לי ואחזור, ראה אור בהוצאת המשפחה בשנת 2016 בעריכת יהודה יערי.

  

במכתב ששלח לחברתו יהודית ב-24 באפריל 1943 כתב זעירי: 

שולח אני לך תשורה את שירו של ק' סימונוב 'חכי לי'. יהיה הוא שמור איתך עד שובי. אמנם אינו מבטא הכל מה שרוחש ליבי, ובמקומות אחדים דברים שכלל לא עולים על רוחי, אך בכללו הוא יפה (עמ' 54).

הנה אפוא לפנינו מתנדב ארץ-ישראלי, שתרגומו של שלונסקי, שפורסם בפעם הראשונה חודשיים קודם לכן, הגיע לתשומת ליבו במרחקים. הוא גזר אותו מהעיתון, או העתיקו בכתב יד, ושלח לחברתו שבארץ. 

ולסיום, הפזמונאית והמלחינה דפנה אילת תרגמה לעברית את המחזה הרוסי הפופולרי חמישה לילות (Пять вечеров) מאת אלכסנדר וולודין (במקור ליפשיץ), שנכתב ב-1958, לקראת העלאתו בבית צבי בפברואר 1997. חוברת התרגום, חמישה לילות (את חכי לי ואחזור), נדפסה בשנת 2001. אומנם, במחזה עצמו שר אחד הגיבורים את שירו של סימונוב, אך ככל שביררתי, כותרת המשנה (שניתנה בסוגריים) היא תוספת של המתרגמת ואיננה במקור. 

תם ולא נשלם...

איך שיר נולד? 'פזמון ליקינתון' (ב)

מאת אביעד תאני

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק השבעה עשר של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

החלק הראשון של הרשימה פורסם כאן.

ה. שתי חברות יצאו לדרך

לאה גולדברג ורבקה גוילי נפגשות ב'בית דניאל' 
(איור: רוני פחימה; שהם סמיט, יקינתון: סיפור על חברוּת ושיר, כינרת, 2015)

היו שהציעו כי התיאום הזורם שבין מילות השיר למנגינתו הוא תולדה של הקשר הקרוב שנרקם בין שתי היוצרות. ייתכן שכך הוא, אך מתברר כי ראשית היכרותן הייתה רק חודשים ספורים קודם לכן. ב-13 בספטמבר 1939, ערב ראש השנה ת"ש, הגיעו שתיהן בגפן לקונצרט שנערך ב'בית דניאל' – בית הבראה לסופרים, מוזיקאים ואמנים, שפעל בשולי המושבה זכרון יעקב – ושם שוכנו בחדר משותף. גולדברג כתבה ביומנה על החרדה (הרגילה) שתקפה אותה עם הנסיעה, וציינה בפרט את הפתעתה כשגילתה שעליה לחלוק חדר עם אישה זרה:

הפחד המגוחך בפני הנסיעה הקצרה ... ולפתע פתאום אותה חרדה ממושכת, דמדומית כמעט, בפני חליפת מקום ... כאן – הרגעים הראשונים כמו תמיד: אימת העזבוּת, אין אונים, פחד בפני מגע עם עולם חדש. בראש וראשונה הדהים חדר משותף (רחל ואריה אהרוני [עורכים], יומני לאה גולדברג, ספרית פועלים, 2005, עמ' 263–264).

אך כפי שהעיד לימים בעלה השני של גוילי, אלכסנדר ברוידא (שהיה מנכ"ל הוצאת 'דביר'), ההיכרות עלתה יפה: 'במשך יום תמים לא החליפו ביניהן השתיים מילה, אך בסופו של דבר נסתבר להן כי שתיהן פטפטניות גדולות וחברותן נתהדקה והלכה' (שם, עמ' 595 הערה 84). ואמנם, בתוך זמן קצר הפכו השתיים לחברות אינטימיות.

'בסופו של דבר נסתבר להן כי שתיהן פטפטניות גדולות' (איור: רוני פחימה)

גוילי וגולדברג היו, פחות או יותר, באותו גיל (בעת היכרותן בנות 29 ו-28, בהתאמה). שתיהן קיבלו חינוך 'אירופי' ועלו לארץ ישראל בשנות השלושים (העלייה החמישית), בהפרש של חמש שנים זו מזו. בין השתיים היו אמנם גם פערים לא מעטים. הבדלים אחדים ניכרו בגידולן ובחיי המשפחה שלהן: גוילי גדלה בווינה, בחיק משפחה אמידה ויציבה; משפחתה של גולדברג, לעומת זאת, נמלטה מקובנה, מחשש לפרעות במלחמת העולם הראשונה – לאה הייתה אז פעוטה בת ארבע. במהלך נדודיה של המשפחה נולד ללאה אח צעיר, שמת מדלקת קרום המוח, ואביה עבר עינויים, לקה במחלת נפש ולא עבד עוד. בעת היכרותן הייתה רבקה נשואה ואם לפעוט, בעוד לאה נותרה רווקה וחשׂוכת ילדים והתגוררה עם אמהּ עד מותה. אף שגוילי הייתה בעלת רקע תרבותי-מוזיקלי עשיר, גולדברג עלתה עליה בהשכלתה, השתלבה בחוגים הספרותיים ובחיי הבוהמה של תל אביב והייתה לאישיות ידועה. ואולם לצד כל אלה, השתיים חלקו אהבה משותפת למוזיקה ולספרות. שתיהן גם התפרנסו מעבודה עם ילדים או עבורם – גוילי הורתה זמרה וריתמיקה בגני ילדים, מוזיקה ומקהלה בבתי ספר ובקונסרבטוריון, וגולדברג שימשה סגנית עורך 'דבר לילדים' וכתבה שירים וסיפורים לילדים.

לאה גולדברג ורבקה גוילי יושבות על הלבנה (איור: רוני פחימה)

שתי היוצרות ניסו, כל אחת לבדה ושתיהן יחד, ליצור שירת ילדים בארצן החדשה. לדעת אריאל הירשפלד, 'הרואה את שיריהן המשותפים מבחין כי החיבור ביניהן היה עמוק הרבה יותר מן האתגר המשותף, המודע: שתיהן בונות בשירים הללו חיבור הזוי ומחודש עם עולם ילדותן במרכז אירופה'. 'שירי לאה גולדברג' – גרס הירשפלד – 'פתחו לפני רבקה גוילי פתח, אפשרות תקפה ומשכנעת, ליצור משהו הקשור בתמציתו של עולם ילדותה, ולהקימו לתחייה שאינה תלושה מן המקום והזמן. ההישג שבשירים הללו ואיכותם המוזרה, שהפכו אותם מקץ שני דורות לשירים אמנותיים לכל דבר, לא יובנו, אם לא תובן הטראומה שביסודם. השירים הללו אינם שירי ילדים רגילים. הם אינם צירוף פשוט של מנגינה עליזה, ריקודית ונוחה לזכירה, למלים פשוטות ומתנגנות. מלאכת המחשבת של שיר היקינתון היא רק אחד הסימנים המורים על כך ששירים אלה הם שירים של מבוגרים הבונים דרכם מבט חדש ומורכב על ילדותם'.

גוילי העידה על גולדברג, כי 'היה לה טעם טוב מאוד במוזיקה. וזה היה משהו שמשך אותי אליה מאוד' (שיחה עם אילנה צוקרמן, 'ציפור יחידה': משדר במלאת 20 שנה למותה של גולדברג, קול ישראל, 2 בספטמבר 1990). וכמו 'פזמון ליקינתון', שעל הלחן שלו אמרה כי 'היה טמון במילים של לאה' ('ימי שבט' עם נעמי שמר), כך אמרה גם על שירים אחרים של גולדברג שהלחינה: 'אני תמיד אמרתי: לאה, את כתבת אותם' (קול ישראל). את לחניה האחרים של רבקה גוילי אפשר לשמוע באתר 'זמרשת'.

לאה גולדברג מטיילת עם רבקה גוילי ובנה בשדרה בתל אביב (איור: רוני פחימה)

ו. האיורים לשיר

'פזמון ליקינתון' כתוב בלשון ציורית מאוד: הוא רווי האנשה; מופיעים בו דימויים רבים – לבנה, פרחים ובהם היקינתון, גינה, עננים, גשם, חלון, ילד ו'כולנו'; יש בו גם התרחשויות רבות – קשרי גומלין בין הלבנה לפרחים שבגינה, בין הלבנה לעננים, בין הגשם לחלון וליקינתון, סערה חורפית, יציאה לגינה, שירת הילד והשמחה שתהיה בגן. כל אלה זימנו אפשרויות רבות למאיירים, וכאן נביא כמה דוגמאות בולטות.

האיור הראשון של השיר, מעשה ידי אריה נבון, נדפס בספרה של לאה גולדברג 'מה עושות האַיָּלוֹת' (1949) 

ראשון המאיירים היה אריה נבון, שאיורו התפרסם בספר שיריה לילדים של גולדברג 'מה עושות האַיָּלוֹת' (1949). האיור, בקווים קלים, בעיפרון שחור וללא צבע, מציג פרח יקינתון תמיר, בולט על רקע צמחיה הנמוכים של גינה קטנה מוקפת גדר. שני עליו הגדולים פרושים לצדדים ותפרחתו הארוכה נישאת לשמים, המלאים בעננים ומעליהם הלבנה, ולה פנים אנושיים, המלכסנת מבטה אליהם. כל מרכיבי העלילה מוצגים באיור אחד: הלבנה, טיפות הגשם ופריחת היקינתון.‏ לדברי עדי שלח, 'בספרי השירה המוקדמים שאייר אריה נבון הופיעו איורים קטנים שתפסו מרחב מצומצם ביחס לטקסט. לחלק מן השירים לא נלוו איורים כלל, אחרים הודפסו עם איור יחיד ... נבון התמודד עם המגבלות באמצעות דימויים הלוכדים את מהות השיר ומפרשים אותו, תוך מיצוי מכלול האפשרויות הגלומות בקו – רציף וקל, מקוטע או שבור, בהתאם לנושא המתואר' (עדי שלח [אוצרת], לאה גולדברג: המשוררת שאהבה לצייר, מוזיאוני חיפה, 2014, עמ' 56).

איור בולט נוסף הוא מעשה ידיו של אבנר כץ, בקובץ שירי הילדים של לאה גולדברג 'החלום הוא צַיָּר גדול' (ספרית פועלים, 1998). באיור הצבעוני, שמוקדש לו עמוד ממול לעמודו של השיר, מתוארים פרחי היקינתון זוהרים באור יקרות על רקע לילי כהה. לדברי חוקרת ספרות הילדים פרופסור יעל דר, איוריו של כץ 'משחקים על הקו הדק שבין איור לציור. מצד אחד יש באיורים התייחסות ישירה לשיר המאויר ... ומצד שני רוב הציורים עומדים בפני עצמם כיחידה עצמאית, ושואבים מטכניקות של אמנות גבוהה. כץ לא דבק בטכניקה אחת. יש בספר איורים כתמיים מאוד, יש ציורים עם קוֹנטוּרים וקווים בעיפרון ששואבים מעולם הרישום, הצבעוניות משתנה – וכל זה קורא לדפדוף ועיון מעמיק גם בצד חסר המלים של הדף' (יעל דר, 'צבעוניות של רגע נדיר', הארץ, מוסף ספרים, 1 באפריל 1998). הספר גם זכה בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת 1998.

איור: אבנר כץ (החלום הוא צַיָּר גדול, 1998)

האיור של בתיה קולטון (בספר שערכה נירה הראל, שרשרת זהב: שירי מופת לילדים – מביאליק ועד יהונתן גפן, אחוזת בית, 2007) הופך 'את שיר הטבע הקטן להילולה קטנה לאור ירח, שבה שותפים דמויות מהאגדות, בעלי חיים וילדים' (עדי שלח, שם, עמ' 71). המאייר שחר קובר ציין, כי 'משיר ערש נוגה, הפכה קולטון את "פזמון ליקינתון" למסיבה אחת גדולה. שתיים למעשה – מסיבת לילה בה גמדים חוגגים סביב ניצני היקינתון, והירח, לבוש כותונת לילה צופה בהם ממעל. ומסיבת בוקר, בה היקינתון כבר פורח וילדים רוקדים מסביבו, שוב תחת עינו הפקוחה של הירח' (שחר קובר, מפגש פסגה, הפנקס: כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 25 במאי 2011). הספר זיכה את קולטון בציון לשבח במסגרת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק לשנת 2008.

איור: בתיה קולטון (שרשרת הזהב, 2007)

גם אורית ברגמן איירה את הפזמון (בספר שערך אביב מסינגר, חלומות שמורים: הספר השלם לשירי ערש עבריים, כנרת, 2008), לדברי שחר קובר, ברגמן 'מוסיפה הומור לשיר על-ידי האנשת הירח בעזרת כובע מצחיק, הבית הקטן והמוזר ממנו מציץ הילד אל עבר הירח, פרחי היקינתון המצוירים להפליא' (קובר, הפנקס, שם).

איור: אורית ברגמן (חלומות שמורים, 2008)

האיור של כריסטינה קדמון (בקובץ שירי הערש של גולדברג, מדוע הילד צחק בחלום, ספרית פועלים, 2010; ספר מקרטון קשיח לפעוטות) הוא למעשה סדרה של ארבע כפולות עמודים. אף שבשיר מתואר פרח אחד, קדמון מיקמה אותו בין פרחים רבים. האיור מציג 'דימוי של אדמה ירוקה כמעין רחם המכיל מגוון פרחים כגון נרקיסים ורקפות. ביניהן ניצן היקינתון כמעט סמוי מן העין, אך נפתח בהדרגה עד לפריחתו המלאה בכפולה האחרונה על הרקע הכתום. השיר הופך למעין מטפורה ליחיד הנפתח ומגלה את יופיו המיוחד בין רבים' (עדי שלח, שם, עמ' 71). 

האיור הראשון מתאר את הלילה ובו היקינתון הוא עדיין ניצן קטן בין הפרחים האחרים. באיור שלאחריו, היקינתון פורח ובולט באור השמש בין הפרחים האחרים.

איור: כריסטינה קדמון (מדוע הילד צחק בחלום, 2010)

ולבסוף, איורה של עפרה עמית (בקובץ שיריה של גולדברג שערכה יעל גובר, פזמון ליקינתון, כנרת, זמורה ביתן, דביר, 2011) מציג דימוי מינימליסטי, שמתמקד בילד האוחז בדובון ומשקיף החוצה מהחלון על היקינתון, שתפרחתו עפה לה ברוח. כביתר האיורים בספר, בולט השימוש בעיפרון על חשבון עבודת הצבע: צבועים (בצבע חזק) רק פרחי היקינתון, הדובון ולחייו של הילד. האיור, מינימלי, מאופק ונוגה, עומד בניגוד לשיר מלא ההתרחשות. לדעת שחר קובר, 'עמית מודעת היטב למעמדם של הטקסטים ובחרה בספר זה לאייר איורים קטנים וצנועים, אשר צפים על דפי הספר הלבנים ומאפשרים למילה הכתובה לקבל את הכבוד המגיע לה. הם אינם מתחרים בטקסט, אלא רק מוסיפים לו המחשה ויזואלית מעודנת ... עמית בוחרת לצייר מעט מאוד. היא בוחרת בסיטואציה אחת קטנה ונוגה ... כך נוצר קונטרסט מעניין בין ריבוי הדימויים, הסערה והמלל בשירה של גולדברג לבין האיור המינימאלי והנוגה של עמית' (קובר, שם).

איור: עפרה עמית (פזמון ליקינתון, 2011)

במקצת איוריה של רוני פחימה נפגשנו כבר בסעיף הקודם. הם הופיעו בספרה של שהם סמיט, שראה אור בשנה שעברה, 'יקינתון: סיפור על חברוּת ושיר' (כנרת, תשע"ה). ספר ילדים זה מביא את סיפורי חייהן, היכרותן וחברותן של המשוררת והמלחינה, שגולת הכותרת של יצירתן המשותפת הייתה הפזמון ליקינתון.

מרפסת מול מרפסת – לאה גולדברג ורבקה גוילי משוחחות מעל גינת היקינתון

ונסיים בקוריוז שמלמד לא רק על גלגולו של ניגון אלא גם על גלגולו של איור.

עטיפת הספר, שאיירה רוני פחימה, מציגה את שתי החברות, לאה ורבקה משוחחות משתי מרפסות, כשלמטה נמצאת גינת היקינתון. למעשה, מקור ההשראה לאיור לקוח מתקופה אחרת לחלוטין בחייה של לאה גולדברג: מגוריה למן שנת 1955 בשכונת רחביה בירושלים. הנה היא כאן (מימין), משוחחת עם השכנה. מרפסת מול מרפסת, אבל לא ברחוב ארנון 15 בתל אביב, אלא בדירת הקרקע שברחוב אלפסי 16 בירושלים...



ז. מבחר ביצועים

ביצוע הבכורה של ה'פזמון' שמור, כאמור, למרים סגל, שהקליטה אותו בינואר 1940, אך ביצוע זה לא השתמר. מאז ועד היום זכה השיר לעשרות גרסאות, וכמובן שאין טעם להביא את כולן. נסתפק אפוא בבחירה סובייקטיבית של כמה מן הביצועים הטובים והמעניינים ביותר לטעמנו, ונביאם לפי סדר כרונולוגי (פחות או יותר).

את ביצועהן של אסתר עופרים ונחמה הנדל מ-1961 הבאנו בחלק הראשון של הרשימה, והנה אריק איינשטיין יושב עם חבורת ילדים מסביב ל'מדורה'... (השיר הוקלט באלבומו 'ילדים', פונוקול 1976).

וכאן השחקנית והזמרת נירה רבינוביץ, בתוכנית הטלוויזיה 'מה פתאום?' ('קישקשתא', 1981-1976).

 

והנה קולו החם והמרגיע של יהורם גאון באלבום 'שיר ערש לילדי הקטן' (סי. בי. אס., 1981).

ירדנה ארזי, ראובן גבירץ, מזי כהן ויואל לרנר, בתוכנית 'ימי שבט' שהנחתה נעמי שמר (הטלוויזיה הישראלית, 1980), על הפסנתר יושב המעבד גיל אלדמע.

ושוב ירדנה ארזי, הפעם לבד (מתכנית הטלוויזיה 'ניסים ונפלאות', 1981).

יוני רכטר (שר ומנגן), בעיבוד מהיר כבמקור, בפרק הצדעה לשירי לאה גולדברג של הסדרה 'זמרת הארץ' בהנחיית אהוד מנור (הטלוויזיה הישראלית, 1985).

הביצוע המופתי של אחינועם ניני לקוח מאלבומה הראשון, 'אחינועם ניני, גיל דור – בהופעה חיה' (NMC,‏ 1991). קולה העשיר, שירתה המדויקת והעיבוד המיוחד שיצרו היא ושותפה המוזיקלי דאז גיל דור הופכים את הביצוע הזה לטוב ביותר לטעמי. אגב, השם באנגלית שניתן שָם לשיר הוא 'Moon Tune', לא פחות...

שלום חנוך, מתי כספי ומאיר אריאל (על האקורדיון) יושבים על הדשא בתוכנית 'קיבוץ בלב' (הטלוויזיה הישראלית, 1992), שרים ומאלתרים.

 

ואנחנו כבר במאה ה-21...

ברי סחרוף, בביצוע רוקיסטי ומהיר, מתוך המופע 'שרים לאה גולדברג', שנערך בבריכת הסולטן בירושלים במסגרת פסטיבל ישראל 2003.

 

וכאן הביצוע היפה של קרולינה, שליווה את סרטו התיעודי של יאיר קדר 'לאה גולדברג בחמישה בתים' (2011).

 

רונה קינן, מתוך מופע לציון 35 שנים לתוכנית 'ארבע אחרי הצהריים' של גלי צה"ל (פסטיבל ראשון לציון, 12 באוקטובר 2014).

סרטון הנפשה, עם השיר המושר בקול ילדותי, שיצרה נילי אבני עבור ערוץ המוזיקה לילדים 'הופ! ילדות ישראלית'.

 


ואיך אפשר בלי הגרסה ההודית, יותר נכון ההינדית, של ליאורה יצחק (השיר נכלל גם באלבום השני של פרויקט בייבי אוריינטל', 2014).

 

וכרגיל, במרשתת ובאתר זמרשת ניתן למצוא ביצועים נוספים, בהם של אהובה צדוק (משנת 1955), צפרירה ירוני (1958), גידי גוב, שמיניית ווקאל, מירה זכאי, יעלה אביטל עם שלישיית עתר, שלמה גרוניך, קרן הדר, רות דולורס-וייס, מיקי גבריאלוב עם זמרי האופרה, ועוד ועוד. שני ביצועים יפים שלא מצאנו ברשת הם של עפרה חזה (באלבומה 'עפרה חזה לילדים', הד ארצי, 1982) ושל יהודית רביץ (באלבום שיריה של גוילי, 'יקינתון', NMC,‏ 1997).

מילות ה'פזמון' תורגמו גם לאנגלית, לאיטלקית ולסלובקית, אך לא הצלחנו למצוא ביצוע של השיר בשפות עם זר.

_________________________________________________________

חובה נעימה היא להודות לד"ר גדעון טיקוצקי, לעדי שלח, לפרופסור דוד נבון (בנו של המאייר אריה נבון), לאורית ברגמן, אבנר כץ, עפרה עמית, רוני פחימה, כריסטינה קדמון ובתיה קולטון על הסכמתם להציג את איוריהם, וכמובן לפרופסור דוד אסף, עורך הבלוג, על האירוח ועל העריכה.