'אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר' (ג): הלחנים והביצועים

שלמה דויטשר (דרורי) וחברתו (לימים רעייתו) שולה

החלק הראשון פורסם כאן

החלק השני – כאן

ג. הלחן של שלמה דרורי

'את חכי לי ואחזור' הוא מקרה מיוחד במינו בתולדות השירים הרוסיים שהושרו בארץ ישראל, שהמנגינה האהובה שלו, השגורה בפי רבים, אינה רוסית כלל! למרות שנכתבו מנגינות רוסיות לשיר, כפי שראינו בחלק הראשון, זו המוכרת לנו וזו שזוּמרה כאן מאז ומתמיד היא מקורית, כחול-לבן.

השיר הולחן בידי שלמה דויטשר (2010-1921), לימים דרורי, שעלה לארץ ב-1937 מווינה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בתפקידי שמירה. באחת השמירות על שובר הגלים של נמל חיפה – כך סיפר לימים – הוא קרא את תרגומו של שלונסקי (שכזכור נדפס בעיתון הארץ ב-19 בפברואר 1943) והלחן נצנץ בו מייד. כיוון שלא ידע לרשום תווים זמזם את הלחן לחברו ביחידה צבי בן-יוסף, שהיה מלחין מקצועי, והלה רשם את התווים. דרך אגב, השניים שיתפו פעולה עוד קודם לכן, כשכתבו יחד, ב-1941, את הלהיט 'הורה נהלל' (משתמט אני הייתי).

הלחן של דרורי זכה להצלחה מיידית – איך? זאת לא נדע... – ובזכותו, כנראה, הוזמנו השניים להצטרף ללהקת 'מעין זה' של הבריגדה בניהולו המוזיקלי של אליהו גולדנברג. שני השירים שלהם – 'הורה נהלל' ו'אַת חכי לי ואחזור' – לא היו חלק מהתוכנית הרשמית של הלהקה, אך בשל הפופולריות שלהם הושרו בפי דרורי כ'הדרנים' (שמואליק טסלר, שירים במדים, יד יצחק בן־צבי, 2007, עמ' 18). 

סיפורו של השיר ושל הלחן הובא בתוכניתם של אליהו הכהן ודן אלמגור, 'שרתי לך ארצי' (1975), ובהזדמנות זו סיפר דרורי על המפגש המקרי והמרגש שלו עם אימו ניצולת השואה, שהתרחש כאשר הופיעה להקת 'מעין זה' בבית האופרה בבַּארי שבדרום-מזרח איטליה בשנת 1945. הנה הוא מספר ושר: 

ההופעה ב'שרתי לך ארצי' הפיחה חיים חדשים בשיר. מכאן ואילך הרבו להשמיעו ולהקליטו, ואף על פי כן רבים וטובים לא ידעו כי זהו לחן עברי והיו בטוחים שמדובר בלחן רוסי. כך, למשל, המשורר והעיתונאי משה דור פרסם מאמר נרגש אחרי מותו של סימונוב, ותיאר את השפעת השיר המולחן על חיזוק הנטייה הפרו-סובייטית של בני דור הפלמ"ח (שהוא לא נמנה עימהם):

משה דור, 'את חכי לי...', מעריב, 7 בספטמבר  1979, ימים ולילות, עמ' 27

בשנת 2010, שנת חייו האחרונה של דרורי, נסע וולודיה לייקין, חבר קיבוץ מנרה וחוקר הזמר הרוסי, לבקר את דרורי בביתו בערד. הוא השמיע לו תחילה את השיר בעברית:

  

ואחר כך את השיר במילותיו המקוריות ברוסית על פי הלחן של דרורי (דרורי עצמו, יליד וינה, לא ידע רוסית):

בשנת 2004 ביקר אלכסיי סימונוב, בנו של סימונוב מאשתו השנייה יבגניה לאסקינה, בפעם הראשונה בישראל. בין השאר פגש את שלמה דרורי בביתו בערד. הוא אמר אז, כי מכל הלחנים הרבים של השיר (לדבריו נכתבו כ-25 לחנים, מה שנדמה כגוזמה גדולה), הלחן של דרורי הוא היפה מכולם... (מפי גרימי גלעד).

בעקבות פגישה זו נחשף אלכסיי למעמדו של השיר בישראל ולסיפור שמאחוריו. בתוך זמן קצר שב לארץ עם צוות צילום כדי לצלם את דרורי ולשלב את סיפורו בתוך סרט תיעודי שהכין על אביו. 

אלכסיי סימונוב (מימין) ושלמה דרורי (משמאל) בביתו של דרורי בערד (Jewish World)

אלכסיי ביקר בישראל שוב בנובמבר 2006 כדי להקרין את הסרט Ка-Эм (ק-מ, ראשי תיבות השם קונסטנטין מיכאלוביץ; בפי חבריו ובני משפחתו כונה סימונוב בראשי תיבות אלה) בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי 'עין יהודית'. הפסטיבל נערך בבאר שבע בהשתתפות משלחת רוסית נכבדה כדי לציין 15 שנים לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין רוסיה.

הנה קטע מהסרט של סימונוב המתעד את פגישתו עם דרורי. כדי לצפות בסרט יש ללחוץ על השורה 'לצפייה ב-YouTube' שבמרכז המסך. 

ד. מבחר ביצועים ללחנו של שלמה דרורי

השיר בעברית, בלחנו של דרורי, בוצע בפי זמרים רבים, הנה מעט מהם על פי סדר הקלטתם. 

1. ליאור ייני

ליאור ייני הוא המבצע המועדף עליי (אבל אולי זה רק אני). ההקלטה היא מ-1970, והעיבוד המוזיקלי הוא של אריה לבנון:

  

2. אריק לביא

הביצוע המוכר והנפוץ ביותר הוא כנראה זה של אריק לביא. ההקלטה הראשונה נמצאת בתקליטו 'שיר הוא לא רק מילים' (CBS), שנדפס ב-1974, ואחר כך בהקלטות רבות נוספות בהופעות פומביות ובאוספי שירים:

3. עוזי מאירי

עוזי מאירי בהקלטה מ-1975 (מאלבומו 'זמר הבאנו: מבחר שירים'). העיבוד המוזיקלי הוא של שמעון כהן:

 

4. טובה פירון

אומנם טובה פירון לא הייתה חברה בלהקת 'מעין זה' אלא בלהקה צבאית בריטית, אך גם היא שרה בפני חיילי הבריגדה ואחרי המלחמה הופיעה בכמה תוכניות של תיאטרון המטאטא. היא שרה לא מעט שירים רוסיים בתרגום עברי (זכור במיוחד השיר 'תכול המטפחת', שזוהה איתה) וגם את 'אַת חכי לי'. כאן הקלטה מ-1976, העיבוד המוזיקלי הוא של אילן גלבוע: 

5. לאה סיטין, תקווה הנדל

חוץ מטובה פירון, גם לאה סיטין – שדווקא כן הייתה ב'מעין זה' (ואחר כך הייתה גם אִמָהּ של נורית גלרון) – שרה את השיר, אולי כבר במסגרת הלהקה, אך מה שנותר הוא הקלטה ביתית חלקית שנמצאת בזמרשת ושם ניתן להאזין לה. 

זמרת נוספת שהקליטה את השיר על גבי תקליטון הייתה תקוה הנדל (אחותה של יפה ירקוני). באותן שנים לא נחשב הדבר למוזר, שמונולוג של גבר המופנה לאישה, יוּשׁר בפי אישה. גם מקרים הפוכים התקבלו אז בלי הרמת גבה (למשל, השיר 'מכתב מאמא' של נתן אלתרמן ושמואל פרשקו, שהוא מונולוג של אישה, הושר בפי יעקב טימֶן).  

הנה תקוה הנדל בהקלטה (חלקית) משנות החמישים:

  

6. חנן יובל

וכאן, חנן יובל בהקלטה משנת 1976: 

7. יהורם גאון

יהורם גאון בהקלטה משנת 2005 בעיבודו המוזיקלי של מישה סגל:

  

8. שלמה דרורי

שלמה דרורי עצמו, שגם ניחן בקול ערב, שר אותו לימים עבור תקליטור 'הגדודנים' שהוציאה 'חבורת שהם' בשנת 2008. ההקלטה נעשתה בביתו של דרורי בערד:

  

9. מישל כהן

והנה הנער מישל כהן מדימונה, שהתחרה בעונה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה 'בית הספר למוסיקה' (שודרה ב-2011, בערוץ 2, 'קשת') וזכה במקום הראשון. מישל, שהיה אז בן 13 וחצי, נתן לשיר טאץ' מזרחי:

 

10. עמיר בניון

ולסיום, עוד ביצוע בסגנון סלסולי דומה מפי עמיר בניון, בהקלטה שהקדיש לזכרו של אריק לביא:

  

ה. עוד לחנים עבריים 

לשיר 'חכי לי' בתרגומו של שלונסקי היו גם לחנים יפים אחרים. לא סתם יפים, אלא יפים מאוד, שכתבו כמה מגדולי המלחינים של הזמר העברי: דוד זהבי, מרדכי זעירא, אברהם מינדלין ורבקה גוילי. אף אחד מהם לא זכה להצלחה ולא התפשט בציבור. מדוע? מה היה סוד ההצלחה של גרסת דרורי לעומת הגרסאות האחרות? חידה היא ותהי לחידה. אבל מסקנה אחת ברורה: אין שני מלכים מחזיקים בכתר אחד. כשיש לחן כל כך מוצלח – כמו זה של דרורי – קשה 'לשווק' לחנים אחרים לאותן מילים, יפים ככל שיהיו. אכן, לא רבים הם המקרים בזמר העברי ששני לחנים לאותו שיר זוכים להצלחה במקביל. אני יכול לחשוב על אברהם צבי אידלסון וחנינא קרצ'בסקי, ש'התחרו' זה בזה והלחינו אותם שירים, אך בדרך כלל רק אחד מהם הצליח; וכן על כמה משירי רחל, כמו 'שַׁי' (אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן), 'זֶמֶר נוּגֶה' (התשמע קולי) או 'פגישה, חצי פגישה', שזכו, כל אחד, לשניים ואף לשלושה לחנים נפלאים, וגם במקרים אלה, רק לחן אחד מוכר ומושר.

הבה נאזין ללחנים הללו על פי סדר הלחנתם.

1. דוד זהבי 

דוד זהבי והחליל, שנות השלושים (צילום: אריה פק; ביתמונה, הספרייה הלאומית)

תחילה, הלחן היפהפה של דוד זהבי שכמעט אינו מוכר. על ראשיתו של לחן זה סיפר אליהו הכהן (חדשות בן עזר, 574, 16 בספטמבר 2010):

אליהו לא ציין תאריך או מספר גיליון. פשפשתי בעיתון הנדיר החייל העברי – דו-שבועון שערך משה מוֹסֶנזון מקיבוץ נען והופץ בין החיילים המתנדבים בצבא הבריטי – יגעתי ומצאתי. העיתון, שעותקים מתפוררים של גליונותיו שמורים בספרייה הלאומית, הודפס במכונת כתיבה ושוכפל על צידם השני, הריק, של טפסים צבאיים. התווים של זהבי נדפסו בגיליון 46, 11 בינואר 1944.  

אבל הלחן נכתב שלושה חודשים וחצי קודם לכן. בארכיונו של דוד זהבי בספרייה הלאומית השתמרו התווים בכתב ידו והתאריך שרשם זהבי הוא 28 בספטמבר 1943.

תווי 'את חכי לי', 1943 (ארכיון דוד זהבי, [MUS 0128 A 027 [2, הספרייה הלאומית)

מתברר כי היו ששרו את הלחן של זהבי גם בשנות החמישים והשישים, לפני שהתפשט לחנו של דרורי. שלמה אבן־שושן, שתרגם במקביל לשלונסקי (ראו ברשימה הקודמת) היה כזכור בביקור במוסקווה ונפגש עם סופרים רבים. כשביקר בדירתה של הסופרת (היהודייה) פרידה ויגדורובה, היא ביקשה ממנו שיקרא בפניה שיר בעברית. היה עימו עותק מספרו עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ (כדי להעניקו לסימונוב שגר בסמוך) והוא קרא מתוכו: 'סיפרתי לה על הפופולריות הרבה של השיר "חכי לי" בישראל והשמעתי את הלחן הישראלי של דוד זהבי חבר הקיבוץ' ('במחיצתם של ויגדורובה וראסקין', למרחב, 5 ביולי 1963, עמ' 4).

בין כך ובין כך, הנה דפנה זהבי, כלתו של דוד, בהקלטה מ-1984:

  

ביצוע מוקדם יותר של לחן זהבי (רק הבית הראשון) הוא של זמר הטנור מרדכי רוט (הקלטה משנת 1950):

 

2. מרדכי זעירא

מרדכי זעירא ובנו יובל. תל אביב, פסח 1945 (באדיבות יובל זעירא)

שני לזהבי היה מרדכי זעירא, חברו של דרורי בלהקת 'מעין זה' של הבריגדה. לחן זה לא צלחה דרכו, וככל הידוע זעירא זנח אותו לאחר שנוכח בהצלחת לחנו של דרורי (מפי אליהו הכהן).

תווי השיר בכתב ידו של מרדכי זעירא

ההקלטה היחידה של השיר היא של חבורת שהם בעיבודו המוזיקלי של מוטקה שלף, שקיבל את תווי השיר מידי אליהו הכהן. 

  

3. אברהם מינדלין

אברהם מינדלין, נגונים: מאה שירים ארץ-ישראליים, 1945

שלישי היה אברהם מינדלין, שהתפרסם בשירים כמו 'אדמה עבודה' (ממרומים ברכה יורדת) או 'יבורך היום יבורך הליל'. הלחן של מינדלין נדפס בחוברתו נגונים: מאה שירים ארץ־ישראליים, הוצאת יבנה, 1945, וככל הידוע מעולם לא בוצע או הוקלט. הנה אפוא התווים של מינדלין, אולי יבוא יום ויהיה מי שירצה לגאול אותם.

אברהם מינדלין, נגונים: שירים ארץ-ישראליים, עמ' 88

4. רבקה גוילי 

רבקה גוילי והפסנתר, שנות החמישים (ויקימדיה)

ואחרונה חביבה רבקה גוילי, שקנתה את עולמה בזכות הלחן המופלא שחיברה ל'פזמון ליקינתון' של לאה גולדברג. גם היא הלחינה את השיר, ככל הנראה סביב שנת 1950, אך הלחן השתכח לגמרי. התווים נדפסו באוסף מנגינותיה של גוילי, בחוברת ושמה יקינטון: נעימות י"א שירים לקול ופסנתר (ספרית פועלים, [תש"י?]). 

מה הביא את גוילי להלחין את השיר אחרי שכבר חוברו לו ארבעה לחנים? אין בידי תשובה.

האזינו לביצועו של זמר הבס-בריטון בוריס אגייב (שעליו כמעט ולא מצאתי מאומה):

 

 

ה. שונות ומשונות

השיר 'חכי לי' תורגם לשפות רבות, וכמובן גם לאנגלית (כאן אחד התרגומים). 

הנה סיר לורנס אוליבייה קורא את התרגום לאנגלית (תאריך ההקלטה אינו ידוע, אבל כנראה מדובר בשנות הארבעים או החמישים):

  

התרגום לאנגלית הותאם ללחן של מאטוויי בלאנטר:

  

יש גם גרסה הונגרית (כולל לחן הונגרי של הנריק נגרלי [Negrelli]):

  

עם הזמן נכתבו ל'את חכי לי' גם חיקויים (גרסאות כיסוי) ופרודיות, אחד החיקויים נכתב על ידי יצחק-יצחק (יצחק בן ישראל), איש קבוצת השרון (לימים קיבוץ יפעת) וחברו של דרורי ללהקת 'מעין זה'. השיר נדפס בחוברת שיריו של יצחק-יצחק, אלף לילה: שירי מלחמה, הוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, [1946] (מילות השיר הובאו גם בזמרשת).

החיקוי השני, שעל פי הגדרת מחברו הוא 'פרודיה', חובר בידי חייל ארץ־ישראלי בשם גדעון, שנלקח בשבי בידי הלגיון הירדני בימי מלחמת העצמאות (גם נוסח זה הובא בזמרשת). השיר, שהודפס במכונת כתיבה והופץ בשכפול, נמצא בארכיון לתולדות גוש עציון על שם דב קנוהל, ששמור בספרייה הלאומית. במדור 'חומר מזמן השבי' איתרתי את נוסח השיר, והרי הוא לפניכם. 

אפשר לראות שהמחבר הוא 'גדעון' (ולא 'גדעון ס', כפי שנכתב בטעות בזמרשת), אך מיהו גדעון זה?

בין שבויי גוש עציון מצאתי גדעון אחד, והוא גדעון הַנֶמַן (1974-1926), חבר קיבוץ משואות יצחק. גדעון, כמו עוד כ-700 לוחמים ומגינים ארץ־ישראלים, נלקח בשבי ירדן וישב קרוב לשנה במחנה השבויים שהוקם סמוך לאתר הארכאולוגי אום אל-ג'ימאל). לימים היה גדעון בלשן וחוקר לשון חז"ל, חיבר דוקטורט ולימד באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן עד מותו בתאונה ברומא. את המילה חסרת המשמעות 'גוואד', שבבית השני, יש מן הסתם לתקן ל'געוואַלד' (ביידיש: הצילו, עזרה).

לפחות שלושה ספרים ומחזה אחד השתמשו בכותרת השיר.

את חכי לי ואחזור... חליפת מכתבים, 1947-1942, הוא אוסף מכתבים ששלח יצחק צלניק, איש לח"י, לרעייתו רחל. לאחר רצח 'יאיר' מונה צלניק ליורשו אך כחצי שנה לאחר מכן, בראשית מאי 1942, החליט להסגיר עצמו לידי הבריטים.

בפתח הדבר כתבה רחל:

את חכי לי ואחזור..., [חיפה, הוצאת המשפחה], עמ' ג

זיכרונה מן הסתם בגד בה, ומדובר בקצת יותר מחצי שנה, שכן תרגומו של שלונסקי (שאותו הביאה בהקדמה בשלמותו) נדפס רק בפברואר 1943; את הלחן קלטה בוודאי רק בהמשך, ועל כל פנים אין לנו שום מידע על לחן לשיר זה שחיבר אחד האסירים ששהו בכלא באותה עת. אך זו עדות נוספת לרושם שהשאיר השיר על קוראים שמצאו במילות השיר הדהוד של חוויותיהם האישיות.

בשנת 2015 ראה אור ספר נוסף שהשתמש באותה כותרת ובאותו שיר. רומן המכתבים הזה, חכי לי ואחזור, נערך בידי אורלי עמית (דַפֵּי חַיים', תשע"ו/2015), וגם הוא אוסף של מכתבים בין אוהבים: אביגיל מלמד, ילידת פתח תקווה ובת ליוצאי תימן, ויצחק באב"ד, עולה חדש מפולין. 

ולבסוף, משה זעירי, חבר קבוצת שילר, שהתנדב לצבא הבריטי ומצא עצמו בדיונות החול ליד איסמעיליה שבמצרים, הרחק מביתו ומחברתו יהודית (לימים רעייתו). אוסף מכתביו, את חכי לי ואחזור, ראה אור בהוצאת המשפחה בשנת 2016 בעריכת יהודה יערי.

  

במכתב ששלח לחברתו יהודית ב-24 באפריל 1943 כתב זעירי: 

שולח אני לך תשורה את שירו של ק' סימונוב 'חכי לי'. יהיה הוא שמור איתך עד שובי. אמנם אינו מבטא הכל מה שרוחש ליבי, ובמקומות אחדים דברים שכלל לא עולים על רוחי, אך בכללו הוא יפה (עמ' 54).

הנה אפוא לפנינו מתנדב ארץ-ישראלי, שתרגומו של שלונסקי, שפורסם בפעם הראשונה חודשיים קודם לכן, הגיע לתשומת ליבו במרחקים. הוא גזר אותו מהעיתון, או העתיקו בכתב יד, ושלח לחברתו שבארץ. 

ולסיום, הפזמונאית והמלחינה דפנה אילת תרגמה לעברית את המחזה הרוסי הפופולרי חמישה לילות (Пять вечеров) מאת אלכסנדר וולודין (במקור ליפשיץ), שנכתב ב-1958, לקראת העלאתו בבית צבי בפברואר 1997. חוברת התרגום, חמישה לילות (את חכי לי ואחזור), נדפסה בשנת 2001. אומנם, במחזה עצמו שר אחד הגיבורים את שירו של סימונוב, אך ככל שביררתי, כותרת המשנה (שניתנה בסוגריים) היא תוספת של המתרגמת ואיננה במקור. 

תם ולא נשלם...

אברהם מינדלין: סיפורו של מלחין עממי שנשכח

מאת אליהו הכהן

אברהם מינדלין (1961-1900/1899)

היוצר שבו נעסוק ברשימה זו הלחין כמה משיריה הנודעים של הארץ, אך הוא עצמו נותר בצל, עזוב ונשכח. למעלה מיובל שנים לא הוקדשו תוכניות לשיריו בשום תחנת שידור או ערוץ טלוויזיה, לא נערכו ערבי זמר לזכרו וגם לא נכתבו עליו מאמרי מחקר. דיוקנו אינו מוכר כלל, אף כי הלחין
שירים שבשעתו כל ילד הכיר. אין לו צאצאים בארץ שידאגו לשַׁמֵר את פועלו המוזיקלי, וניסיונותיי לאתר את קרובי משפחתו דמו לסיפור בלשי ועלו בתוהו. הוא לא עמד אף פעם בקדמת הבמה ולא נחשף לאור הזרקורים – זהו אברהם מינדלין.

מינדלין לא נמנה עם השורה הראשונה של מלחיני הארץ, 
אך מי שעוסק בתיעוד הזמר העברי אינו יכול להרשות
לעצמו את ה'לוקסוס' לעסוק רק ביוצרים מליגת העל ועליו להתייחס גם לאלה שניצבו בשורה השנייה והשלישית. גם להם הייתה תרומה חשובה לשירת התקופה וגם הם זכאים לכבוד ולהוקרה. מינדלין היה אחד מבין מלחינים רבים בתקופת היישוב שתרומתם הוצנעה בקרן זוית והגיעה
העת להשיבם למקומם הראוי.

נספר קצת עליו ונביא צלילים אחדים משיריו. שירים אלה היו פעם מוכרים ואהובים, אך בימינו כבר שקעו בתהום השכחה, וחבל.

נתחיל עם 'אל הנגב' – 'שיר גבורה', שהולחן ב-1949 למילותיו של יעקב רימון.

הנה הקלטה משנת 1959 של גאולה גיל מלווה בלהקת 'אורנים צבר'.

דפרון 'אל הנגב', הוצאת נגונים, תל אביב 1949

א. ממרומים ברכה יורדת

אני זוכר היטב מתי שמעתי לראשונה שיר של מינדלין. זה קרה בימי מלחמת העולם השנייה. למדתי אז בבית הספר 'תחכמוני' ברחוב לילינבלום בתל אביב, שבו היו נהוגים שיעורי זמרה שבועיים בכל הכיתות. בניין בית הספר נבנה בצורת ח', ולכן יכולנו לשמוע בכיתה, מבעד לחלונות, גם את שיעורי הזמרה של הכיתות האחרות. כך זכיתי להכיר את השירים שנלמדו בכל הכיתות... מכולם קסם לי באותם ימים השיר 'אדמה – עבודה'. שיר חדש זה תאם להפליא לתמונה שהייתה תלויה על הקיר בכיתה, ובה נראה – כמו שתואר ב'שיעור מולדת' של עלי מוהר – איכר פוסע בין תלמים של אדמה חרושה, וברקע הברושים.

נחום גוטמן, נוף בשפלה (כנראה 1927-1926)

עבורי זו הייתה בשורת זמר חדשה. אני, שבאתי מהסמטאות הצרות של נווה צדק, שבהן הדהדו ניגוני בתי הכנסת וזמרת רוכלי הרחוב בקריאות ה'אַלטע זאַכן' המסולסלות, שמעתי לפתע צלילים חדשים של מנגינה קצבית ונמרצת בסולם מז'ורי, שכולה שיר הלל לאדמה ולעבודה: 

ממרומים ברכה יורדת / פרי צומח בשממה, / עם מצא את המולדת, / שב אדם לאדמה.

הפלגתי עם הצלילים למרחקים וראיתי בעיני רוחי מרחבי שדות, פרדסים וחורשות, ובעוד המורה מצייר על הלוח משולש שווה שוקיים, לבי הלך שבי אחרי שירתה של מקהלת התלמידים.

המשורר ש. שלום (1990-1904) כתב את מילות השיר וארבעה מלחינים (ובהם דוד זהבי) הלחינוהו, אך לחנו של מינדלין התפשט יותר מכולם. 

דפרון 'אדמה עבודה', הוצאת נגונים, תל אביב 1952 

הנה מקהלת נווה שיר בהדרכת נתן מרגלית שרה את 'אדמה עבודה' בעיבודו של יצחק גרציאני ובניצוחו. ההקלטה נעשתה במופע 'אנחנו שרים לך' שנערך בבנייני האומה בירושלים, במוצאי יום העצמאות תשל"ה (1975). המופע נערך על ידי דן אלמגור ועל ידי.

ללחן של מינדלין, שעלה ממנו הד קל של מַרְש גרמני, מיהרו והדביקו נוסח עממי וולגרי על היטלר ואשתו המטומטמת: 'ממרומים פצצה נופלת / היטלר רץ אל המקלט / ואשתו המטומטמת / עם התחתונים ביד'. זו הוכחה חותכת לתפוצתו הרבה של השיר, שכן רק למנגינות שכל אחד הכִּיר נהגו להתאים גרסות רחוב.

לימים התבררו לי שלוש עובדות נוספות על השיר: ראשית, שזהו לחנו הראשון של מינדלין; שנית, שהשיר הולחן בשנת 1939, כאשר מינדלין היה בן ארבעים, כלומר הוא החל להלחין מאוחר יותר מכל מלחיני הזמר העברי בני זמנו; ושלישית, שבתי השיר, שהוקדשו לשלושה נושאים – אדמה, עבודה ושלום – תאמו לכתובת שעל סמל הנוער העובד: 'לעבודה, להגנה ולשלום'.

סמל הנוער העובד

ב. אין דבר חביבי

השיר 'אדמה עבודה' הסתיים בקריאה לשלום: 'לא יוּלַד לקרב עוד ילד, וכל חרב תכוּתַת'. מילים נבואיות אלה נכתבו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה מלחמה נוראה נטלו חלק כ-36,000 צעירים ארץ-ישראליים, בתוכם אלפי נשים, שהיו כשבעה אחוז מכלל אוכלוסיית היישוב. הארץ כמעט התרוקנה מצעיריה.

מתוך עשרות שירי הזמר שחוברו לכבודם של החיילים המתנדבים, הלחין מינדלין לא פחות משמונָה-עשר שירים. חמישה מתוכם הוקדשו לחיילות שהתנדבו לשרת ב'חיל העזר לנשים' (ATS), שהיה חלק בלתי נפרד מחיל היבשה הבריטי. 

אחד השירים הללו היה 'אין דבר חביבי', פרי עטה של מרים ברנשטיין-כהן (1991-1895). ברנשטיין-כהן, ילידת קישינב, שאף זכרה היטב את חווית הפוגרום המפורסם בשנת 1903, הייתה אשת אשכולות: משוררת, סופרת, במאית, שחקנית וגם רופאה, ועל פועלה אף זכתה בפרס ישראל לתיאטרון (1975).

בימים שהשמיים היו זרועים עננים שחורים והניצחון לא נראה באופק, היא ביקשה לעודד את הרוחות ולהבטיח כי בוא יבוא הניצחון. השיר נכנס לקורפוס של השירה הארץ-ישראלית עוד לפני שהייתה לו הקלטה כלשהי, והוא חילחל אל לבו של כל חייל וחיילת שהתנדבו לשרת בחו"ל. 

אברהם מינדלין, 12 מנגינות לשירים ארץ-ישראליים, הוצאת חבר ידידים, 1942

בשנת 2008 הקליטה אותו 'חבורת שהם' והוא נכלל בתוך התקליטוֹר 'הגדודנים'.

ג. זמר אופרה

כמה פרטים ביוגרפיים על מינדלין: הוא נולד ברוסיה בשנת 1899 או 1900 ולמד מוזיקה בקונסרבטוריון ביקטרינוסלב (היום דנייפרו באוקראינה). לארץ עלה בשנת 1921 ואת הקריירה שלו כאן החל כזמר צעיר באופרה הארץ-ישראלית שהקים מרדכי גולינקין (1963-1875).

חזונו של גולינקין, שעלה לארץ בשנת 1923 לאחר קריירה מוזיקלית מדהימה ברוסיה, היה ללא תקדים. בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית הוצגו בארץ ישראל אופרות בין-לאומיות בשפה העברית. במשך ארבע שנים, משנת 1924 ועד שנת 1928, העלה גולינקין שמונֶה-עֶשרה אופרות, כולן בעברית. היישוב היהודי מנה בשנת 1924 פחות ממאה אלף איש, ומדובר אפוא בהישג תרבותי יוצא דופן.

מרדכי גולינקין על רקע 'קזינו גלי אביב' בחוף תל אביב, 1928 (צילום: שמעון קורבמן)

זאת ועוד, כל צופה קיבל תוכנייה שכללה את הליברטו המלא של האופרה בתרגום עברי מנוקד, כשבעמוד השער הופיעה רשימת ממלאי התפקידים העיקריים, וביניהם גם זמר הטנור אברהם מינדלין. 

תכניות האופרה הארץ-ישראלית, תל אביב [1925] (אוסף אליהו הכהן)

מינדלין, שסייע לגולינקין במפעלו, נעשה אצלו בן בית וסופו שגם נשא לאישה את שרה בתו... 

תקופה ארוכה הופיע מינדלין כזמר על במות שונות. שר אַרִיות אופראיות וסיים בשירים עבריים, בעיקר משל יואל אנגל.

באופרטה 'בר-כֹּכְבָּא' של אברהם גולדפדן, שהועלתה בתל אביב בשנת 1928, מילא מינדלין 
את תפקידו של שמעון בר-כוכבא. הפסנתרנית הייתה רעייתו שרה גולינקין (אוסף האפמרה; הספרייה הלאומית)

ד. יבורך היום, יבורך הליל

רק בעבוֹר כעשרים שנה החליט מינדלין לנסות את כוחו כמלחין. 

היו בארץ ישראל מלחינים שטווח פעילותם המוזיקלית השתרע על פני שישים שנה, משה וילנסקי וסשה ארגוב למשל. היו כאלה שפעלו כחמישים שנה, דוד זהבי ונחום נרדי למשל. היו שיצרו ארבעים שנה, מרדכי זעירא למשל. היו שהסתפקו בשלושים או בעשרים שנות יצירה. 

מינדלין יצר את רוב שיריו בעשור אחד: שנות הארבעים. אחדים מהם היו רבי תפוצה, והידוע שבהם הוא השיר 'יבורך היום, יבורך הליל', שנודע גם בשם 'לארצי'. מינדלין הלחין אותו בשנת 1944 למילותיו של אהרן רבינוביץ (2000-1911), משורר וגרפיקאי אמן, שנודע כמי שצייר מאות שלטים וכרזות ברחובות תל אביב, תחת השם 'ססגון', ואף הוא נעלם מן הזיכרון הקולקטיבי של אוהבי הזמר העברי.

דפרון 'יְבֹרַךְ היום יְבֹרַךְ הַלֵּיל', הוצאת נגונים, תל אביב 1948

זה היה שיר שהנשיא הראשון חיים וייצמן, כפי שהעיד באוזניי עוזרו הנאמן מאיר וייסגל, אהב לפזמו בשנותיו האחרונות, כשהיה מוקף חברים ונחה עליו הרוח.

הנה שושנה דמארי:

ה. פעילות מוזיקלית וספרותית

בשנת 1942 פרסם מינדלין חוברת שכללה את תריסר השירים הראשונים שהלחין בהוצאת 'חֶבֶר ידידים' – מן הסתם שם פיקטיבי שמציין הוצאה במימון עצמי. על עמוד השער של החוברת שברשותי הוא רשם  הקדשה למלחין יואל וַלְבֶּה ('כד קטן', 'הורה סחרחורת' ועוד רבים), שאותו כינה 'מורי ורבי, חלוץ הזמר העברי בארץ ישראל'.

מינדלין הלחין את שיריהם של מיטב משוררי התקופה, ובהם ביאליק וטשרניחובסקי, אלתרמן ואורלנד, רחל ואלישבע, ועוד רבים אחרים. הוא גם היה למלחין הראשון בתולדות הזמר העברי שהוציא בדפוס את אסופת כל שיריו, מאה במספר. וכל זאת עשה בשנת 1945, שש שנים בלבד לאחר שהחל להלחין. 

הוא קרא לספרו נגונים, בעקבות שיר בשם זה שכתבה באותם ימים פניה ברגשטיין. מינדלין הלחין את השיר מיד עם פרסומו ואף קבע את הבית הראשון שלו כמוטו בפתח ספרו. שלא כמו לחנו הידוע של דוד זהבי, לחנו של מינדלין ל'ניגונים' אינו מוכר. 

אברהם מינדלין, נגונים: מאה שירים ארץ-ישראליים, הוצאת יבנה, תל אביב 1945

בד בבד ערך מינדלין גם מופעי זמר ושירה בציבור, ניצח על מקהלות והקים חבורת זמר בשם 'צלילי-עם'.

'נשף הזמר העברי' עם להקת 'צלילי-עם' בניצוחו של מינדלין, תל אביב 1958 (אוסף אליהו הכהן)

ו. רעש בגינה

מינדלין הלחין שירי אהבה ושירי נוף, שירי מולדת ושירי עבודה, שירי ים ושירי מעפילים, שירי ערש וגם שירי ילדים. אחד משירי הילדים הנודעים שלו הוא 'רעש בגינה'. שיר זה נכתב על ידי אהרן רבינוביץ בראשית שנת 1944, לכבוד חנוכתו של 'גן מאיר' בתל אביב, ששימש מאז היווסדו גן השעשועים המרכזי של ילדי הסביבה. 

חנוכת 'גן מאיר', 10 במרס 1944 (פיקיוויקי)

בהקלטה הנדירה שלפנינו שרה את השיר זמרת האופרה הנשכחת חנה זמיר. היא משכה את הביצוע לכיוון הקלאסי-אופראי, אלא שהליווי הקליל של הפסנתרן שמואל פֶרְשְׁקוֹ, מלחין 'באב אל-וואד', העניק לשיר נופך עליז של ילדוּת. גם אם ממרחק השנים הביצוע הישן יעלה על פניכם חיוך, חשוב לזכור כי בשנות הארבעים זה היה תקליט מבוקש מאד, שעד מהרה אזל מן השוק. במשך שישים השנים האחרונות, לא הושמעה הקלטה זו ברדיו אפילו פעם אחת.

רַעַשׁ, רַעַשׁ בַּגִּנָּה, / יְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים
בְּגִילָה וּבְרִנָּה, / רַעַשׁ בַּגִּנָּה, רַעַשׁ בַּגִּנָּה.

לְכָל יֶלֶד פֶּרַח קָט / הַפּוֹרֵחַ בָּאָבִיב,
וְכָל יֶלֶד דָּץ וְדָץ / מִסָּבִיב וּמִסָּבִיב,
מִתְקַפֵּץ וְרָץ הַכְּבִישׁ / כֹּה חָבִיב וְכֹה פָּזִיז,
הַחִיּוּךְ הוּא אֲבִיבִי / וְשָׂמֵחַ וְעַלִּיז.

מַה יָּפֶה הַיּוֹם הַזֶּה! / חַי, צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם
מִשְׁתַּתְּפִים בַּמַּחֲזֶה / כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם.
הוֹי, רִקְדוּ, רִקְדוּ, קְטַנִּים, / הַמִּשְׂחָק כָּל כָּךְ נָעִים,
הַפְּרָחִים גַּם הֵם עוֹנִים: / נְשַׂחֵקָה בְּמַחְבּוֹאִים.

תֶּלֶם, תֶּלֶם, עֲרוּגָה, / פֶּרַח, צֶמַח וְשִׁירִים,
הַיַּלְדוּת הָעֲנֻגָּה / דֶּרֶךְ אוֹר וְשׁוֹשַׁנִּים.
וּבְחֵיק הָאִמָּהוֹת / יְלָדִים יָנוּמוּ הַס
וְחוֹלְמִים עַל מִלְחָמוֹת, / עַל חַיָּל וְעַל טַיָּס.

ז. בן עשרים

מינדלין היה הראשון שהלחין בשנות הארבעים שיר לזכר הנופלים במערכה. זה היה השיר 'בן עשרים' מאת אהרון אשמן (1981-1896), מי שחיבר את 'הֵי ציוניוני הדרך' ו'עד אור הבוקר', והיה מן המחוננים שבין כותבי הזמר העברי. השיר הפך להיות מעין 'דגם' לשירי הזיכרון הרבים שנכתבו באותו עשור. הוא התפרסם והושר בימי מלחמת העצמאות עוד לפני שנכתבו השירים על דּוּדוּ ועל יוּדְקֶה, אבל בפועל, ולמרות הכותרת שנדפסה על הדפרון ('מוקדש לגבורינו במלחמת השחרור'), הוא חובר ב-1945 לזכר הצעירים הארץ-ישראלים שנפלו בימי מלחמת העולם השנייה.

דפרון 'בן עשרים', הוצאת נגונים, תל אביב 1949

נשמע את השיר הנשכח הזה מפי שרה יערי:

ח. בחורים בחורות

אם את השיר 'בן עשרים' הלחין מינדלין עוד לפני שהחלה מלחמת העצמאות, הרי שאת השיר הנשכח 'בחורים, בחורות', שנקרא גם 'בעמדה', חיבר בעיצומה של המלחמה. שיר זה, שהיה מן הנפוצים באותן שנים, נעלם באורח פלא משירת הארץ ואין משמיעים אותו עוד. שאלו-נא את ותיקי הלוחמים שעדיין חיים אתנו: מה שרתם בימיה הראשונים של המלחמה, עוד לפני שנפוצו שירי הצ'יזבטרון, החישטרון ושאר הלהקות הצבאיות? או אז הם ייזכרו בשיר הזה, שאותו שרו במשלטים, ביישובים, בהכשרות ובעיקר במקלחות... שמואל פישר ('ארצנו הקטנטונת') הוא שכתב את המילים.

דפרון 'בחורים בחורות', הוצאת נגונים, תל אביב 1948

הנה הקלטה נהדרת וקצבית של השיר מפי ניקו פלדמן, מזמרי הטנור הטובים שהיו עמנו בשנות החמישים:

   

ט. שחורה אני ונאווה

שנות הארבעים היו שנות הלחנה אינטנסיבית של פסוקים מתוך שיר השירים. שרה לוי-תנאי הלחינה אז את 'אל גינת אגוז', ונירה חן את 'דּוֹדִי לי' ו'אִתִּי מלבנון'. באותו עשור גם החלה מסורת הכנסים למחולות העם שנערכו בקיבוץ דליה, שבהם נרקדו ריקודים רבים על פי לחנים לפסוקי שיר השירים, שינקו את השראתם משירת המזרח. כמעט כל המלחינים שפעלו בתקופת היישוב הלחינו גם שירים בהשפעת צלילי המזרח, והבולט שבהם היה כמובן נחום נרדי. 

מינדלין גם הוא הושפע מסגנון פיוטי זה בעבודותיו, והדוגמה לכך היא השיר הנשכח 'שחורה אני ונאוה', שראוי להימנות עם מבחר שירי שיר השירים שהולחנו בארץ.

ההקלטה שלפנינו היא משנת 1954. מינדלין היה אז חולה ובודד ופרנסתו הייתה מצויה רק בקושי. על משכבו בביתו שברחוב יהודה הלוי 145 בתל אביב הלחין את 'שחורה אני ונאוה', וחש סיפוק רב כש'קול ישראל' הקליט את השיר מפי הזמרת חנה אהרוני, בת למשפחה יהודית מתימן.

י. אחרית דבר

אברהם מינדלין לא הילך בגדולות ולא התיימר לסלול נתיבות חדשות בזמר הארץ-ישראלי. תמיד ראה את עצמו כמי שכותב נעימות פשוטות וקליטות, ובקונצרטים שערך הדפיס תחת שמו את התואר 'זמר' או 'מלחין עממי'.

תכנית של קונצרט מיצירות מינדלין ובהשתתפותו, 1946 (אוסף אליהו הכהן)

יהיו מן הסתם מי שיטענו כי מינדלין היה מלחין שמרן שלא צעד עם הזמן. אבל לשבחו ייאמר, שבזכותו כל האחרים כן צעדו עם הזמן, ולוּ מן הסיבה הפשוטה שבמקצועו היה שען. רבים ממלחיני הארץ הביאו אליו את שעוניהם לתיקון, והוא שירת אותם ללא תמורה. בחנותו ברחוב שינקין 2 ישב מינדלין במשך עשרות שנים, זכוכית מגדלת עגולה תקועה בעינו, על שולחנו גלגלי שיניים זעירים וקפיצים ובמוחו מרצדות מנגינות שאותן זמזם תוך כדי עבודה.

תשע בערב, 26 באוגוסט 1937

שנות ראשיתה של המדינה החדשה היו תקופת שפל בחייו האישיים של מינדלין. הוא חלה, סגר את חנותו, הסתגר בלית בררה בביתו ונותר ללא אמצעי מחיה. הוא לא היה המלחין היחיד במצוקה כלכלית – גם משה וילנסקי נאלץ לנגן מוזיקה לריקודים בבתי קפה על שפת הים, ולמרדכי זעירא החרימו פעמיים את הפסנתר, כי לא עמד בתשלומי חובותיו. 

מינדלין, שנשבר מטה לחמו, שלח מכתב מצוקה נוגע ללב אל מורי ותלמידי בית הספר הדתי ביל"ו ששכן ליד מקום מגוריו. הוא ביקש מהם שיביאו לו לביתו את שעוניהם המקולקלים, כדי לאפשר לו לתקנם במחיר סמלי ולהתפרנס בכבוד. 'לפני כשנה וחצי' – כתב – 'חליתי במחלה קשה וכל לקוחותי נטשו אותי'...

אוסף אליהו הכהן

ב-24 בפברואר 1961 הלך מינדלין לעולמו והוא בן שישים ושתיים. 

חודשים אחדים קודם לכן התקיים פסטיבל הזמר הראשון, שבו אמורים היו להתחרות עשרת השירים הטובים ביותר. בפועל בחרו שופטי הפסטיבל רק תשעה שירים, בנימוק שלא נמצא שיר עשירי ראוי. בשארית כוחותיו ארגן מינדלין פסטיבל מחאה ('פסטיבל המקופחים'), ב'בית הסופר' בתל אביב ובו העמיד לבחירת הציבור עשרים וארבעה שירים מתוך מעל הארבע מאות שנדחו. הציבור הצביע ובחר מתוכם את 'השיר העשירי'...

דבר, 28 בנובמבר 1960

לא רבים היו המלחינים שפעלו בתקופת היישוב. יש ביניהם יוצרים שיצקו יסודות לבניין הזמר העברי, אחרים בנו קומות והציבו קירות, ויש כאלה שהניחו לבנה אחת או שתיים. גם לבנאים הפשוטים, שמינדלין בוודאי היה אחד מהם, עומדת הזכות לא להישכח ולתפוס את מקומם הראוי בתולדות עיצובו של הזמר העברי.

 קונצרט לזכרו של מינדלין, 1961 (אוסף האפמרה; הספרייה הלאומית)

______________________________________

רשימה זו היא עיבוד של דברים בעל-פה שהשמעתי בכנס 'מי אני? שיר ישראלי' (אוניברסיטת בר-אילן, 16 ביוני 2014). ההרצאה זמינה גם ברשת יו-טיוב.

בעלי התוספות

גלי נחמן הפנתה את תשומת לבנו לסרטון קצר, מלפני שנה בדיוק, ובו מאתרים חברי 'זמרשת' את מצבת קברו של מינדלין בבית העלמין בקרית שאול ומנקים אותה מסבך הצמחייה.