‏הצגת רשומות עם תוויות שנלר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שנלר. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 באוגוסט 2018

מעורב ירושלמי: שינויי דיירים, סכנה, כפיים, חסד, חודש טוב ושחיטוּת

א. שינויי דיירים

לחבורת 'מונטי פייתון' הבריטית יש מערכונים נפלאים על משרדים ממשלתיים, למשל 'המשרד להליכות מטופשות'.


ב'מתחם שנלר', הנבנה עבור האוכלוסייה החרדית, יש משהו שיכול לתת השראה למערכון דומה: 'משרד שינויי דיירים'. אפשר רק לדמיין איזה דברים נוראים נעשים לדייר שמעז להיכנס פנימה.

צילום: ברוך גיאן

ב. חמירא סכנתא מאיסורא

שלט כזה באתר בנייה תמצאו כנראה רק בירושלים.

'חמירא סכנתא מאיסורא' הוא כלל תלמודי (בבלי חולין, י ע"א), שפירושו כי אסור לאדם להעמיד את עצמו בסכנה ומעשה כזה הוא כשלעצמו עבירה חמורה יותר מסתם 'איסור'.

מחנה שנלר (צילום: ברוך גיאן)

ג. ניקיון כפיים 

כמו בכל בתי החולים בארץ שמבקשים לצמצם את הזיהומים המטיילים בחלל הפנוי, גם בכניסה לבית החולים 'משגב לדך' מבקשים מן הבאים בשער לסבן היטב את הידיים. בהזדמנות זו, של שמירה על הניקיון וההיגיינה, מזהיר השלט לשמור גם על היגיינה רוחנית ועל רמה מוסרית גבוהה.

בנוסף, גם 'אל תתנו יד' הוא שנינה מוצלחת וחביבה.

צילום: צבי פיש

ד. כל ישראל חברים? לא בחניה שלנו!

בחניון שברחוב כל ישראל חברים, שבנוי בסמוך לשוק מחנה יהודה ולמבנה ההיסטורי של בית הספר 'כל ישראל חברים', אין חסד ואין רחמים.

החבריא שמפעילים את החניון הזה הם לא מהסוג של רכרוכים שלוקחים שבויים. כאן לא יאפשרו לך ליהנות מרגע אחרון של חסד לפני שיורידו עליך את הגרזן.
אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על ... שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין (בבא מציעא, דף ל ע"ב)
צילום: מנחם רוזנברג

ה. נכון להיום

לוח שנה לטובת הציבור בחזית בית המעלות ברחוב המלך ג'ורג'.

צילום: מנחם רוזנברג

ו. בל תשחיט

צולם בנחלאות.

צילום: אריה הולצברג

יום ראשון, 30 ביוני 2013

ברוך הבא: פרידה ממחנה שנלר


כתב וצילם ברוך גיאן

רחוב מלכי ישראל בירושלים מוליך מבניין הטלוויזיה הישראלית אל כיכר השבת. בחלקו הצפוני של הרחוב נמתחת חומת אבן ארוכה ומעבר לה נמצא מתחם ענק הידוע כ'מחנה שנלר'. דומני שאין ירושלמי, לפחות לא בן הדור הקודם, ששם זה לא מרעיד נימים נוסטלגיים בלבו, שכן מי לא עבר שם פעם כדי להיבדק אצל רופא צבאי ולקבל 'גימלים'...

תולדותיו של מתחם זה שזורות בתולדות ירושלים ומדינת ישראל. עד לפני כשנתיים עוד היה זה בסיס צבאי לכל דבר, אך אז יצא צה"ל מ'שנלר' והוא הועבר לידי יזמי נדל"ן, ועל אדמתו תוקם בקרוב שכונה חרדית למהדרין בת כשש מאות יחידות דיור ושמה 'מרום ירושלים'. רגע לפני ש'שנלר' עומד לעבור שינוי נוסף, אולי האחרון בעתיד הנראה לעין, יצאתי להיפרד ממה שהיה במקורו בית יתומים נוצרי, שפעל עד ערב מלחמת העולם השנייה.

בתחילתו של רחוב מלכי ישראל, עוד קודם שמגיעים לשנלר, השתמרו עד היום כמה בתים גרמניים נאים עם גגות רעפים. בחזית הבתים נשתמרו שמות ערים גרמניות, כמו מינכן, פטרסבורג או האלה. כאן גרו המורים של בית היתומים. 



בית 'מינכן', רחוב מלכי ישראל 50

בית היתומים שנלר היה אחד משלושת מפעלי הבניה הגדולים שנחנכו בשנת 1860 והיו היסוד לעיר החדשה שמחוץ לחומות (השניים האחרים היו השכונה היהודית 'משכנות שאננים' שמול הר ציון, והמבנים הראשונים שהוקמו ב'מגרש הרוסים'). 

בשנת 1856 החל המיסיונר הגרמני יוהן לודוויג שנלר לבנות את ביתו על אדמה שנרכשה מערביי ליפתא, אך בשל תנאי הביטחון המעורערים נאלץ לחזור ולהשתכן בביתו המוגן שבעיר העתיקה והבית הגדול נותר ריק. ב-1861, שנה לאחר שנחנך הבית, דיכאו הדרוזים שבהר הלבנון ברצחנות את מרד האיכרים המארונים (המארונים הם כידוע נוצרים) וטבחו אלפים מהם. שנלר נסע לביירות במטרה להציל יתומים וחזר עם תשעה מהם. זה היה הגרעין ממנו התפתח לימים המוסד הפרוטסטנטי הגדול הזה, שהיה ל'בית היתומים הסורי'.

בשנת 1867 – כך למדתי מספרו של פרופסור יהושע בן-אריה, 'עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה' – נפתחו שערי המוסד גם לבנות. חזונו של שנלר היה להפוך יתומים, נכים (בעיקר עיוורים) ונערים נטושים לבוגרים בעלי מקצוע מועיל לחברה. המשמעת הגרמנית המפורסמת הייתה אבן יסוד בחיי המוסד, וססמתו הייתה: 'דבר האל ועבודה'.


יוהאן לודוויג שנלר (1896-1821)
שנלר ורעייתו קבורים בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון

ביקורו החגיגי של קיסר גרמניה וילהלם השני, בשנת 1898, נתן דחיפה של ממש לבית היתומים. בשנת 1910, בחגיגות היובל לייסודו מנה בית היתומים 1,169 חניכים ואנשי סגל. בראשית המאה ה-20 הוקם המבנה המרכזי במתחם. בניין ענק בן ארבע קומות ששימש למגורי החניכים ומשפחת המנהל. בחזיתו של מגדל הפעמונים דמוי הבצל, שבלט למרחוק, נחקקה כתובת בגרמנית ובערבית: 'ישו המשיח רחם עלינו' ועיטורים של בלוטי אלון ושה, שמסמל את ישו.


שה האלוהים וכתובות בגרמנית וערבית – האם כל זה ישאר גם בעתיד?

בשטח רחב הידיים שסביב הבניין המרכזי היו נגריה, טחנת קמח ומאפיה, בית דפוס, מסגריה, סנדלרייה, חדר חייטים, משתלה ומפעל קדרוּת. בתחילת המאה ה-20 הוקם בחלק הצפוני של המתחם מפעל גדול ללבנים ורעפים, ובשנת 1910 היה כאן גם משק חי קטן, שכלל תשע פרות, שישה סוסים, שלוש פרדות ושני שוורים לעבודה.


מתחם שנלר בשנות השלושים

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה סולקו אחרוני הגרמנים משנלר, והמקום נתפס על ידי הבריטים שהפכוהו למחנה צבאי. לאחר הקמת המדינה נמסר המחנה לידי צה"ל, ומאז, במשך כשישים שנה, שימש בסיס צבאי. 'שנלר' היום מוקף מכל עבריו בשכונות חרדיות, והייתה זו רק שאלה של זמן עד ששטח זה יהפוך גם הוא לפרויקט נדל"ן יוקרתי. כאמור, בקרוב תקום כאן שכונת מגורים חדשה ובכניסה למתחם כבר ממוקם משרד המכירות. הניסיון מלמד שעם כל ההבטחות היפות לשימור, בעבודות פיתוח כה גדולות נגרמים נזקים אדירים למבנים המקוריים. 

הנה אפוא מה שנשאר מ'שנלר', בעיקר מן הבניין המרכזי והמרשים והחצר הפתוחה שמאחוריו. אי אפשר שלא לשים לב לעבודות האבן המוקפדות, למגדלים הכמו-אירופיים, לגרמי המדרגות ולגילופי העץ של הדלתות. 

הבה נקווה ששיני הדחפורים יותירו משהו מתפארת העבר גם לדורות הבאים.


מבט אל החצר הפנימית

קן לציפור על שרידי מנורת ניאון צה"לית

גג הרעפים

רעף מתוצרת מפעלי שנלר

המגדל האחורי. בשנת 1856 נרכשה הקרקע ובשנת 1900 הוקם המבנה.

השעון הגדול כבר אינו מורה את השעה הנכונה. המחוג נפל על משמרתו...

מגדל הפעמונים

שרידי חדר צבאי עם נוף שלא מכאן...

מגדל וגגות רעפים. ברקע בנייני מרכז העיר.

בית הספר לעיוורים (השלט המקורי כתוב בגרמנית ובערבית)

מבנה האבן נותר כפי שהיה, כולל גרם המדרגות והמעקה

הדלת המגולפת של הכנסייה בקומה השנייה

הדלת נבנתה בשנת 1911 לאחר שפרצה שריפה במקום. המזבח שהיה כאן הועבר לכנסיית אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הצופים

ומה תהיה דמותה של השכונה החדשה שתקום על חורבות שנלר? השלט שמודבק על הקיר מספר את כל הסיפור.