בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא [החוצפה תגדל], וְיֹקֶר יַאֲמִיר.
הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר.
וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה ...
וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת ...
פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב ... וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
(משנה סוטה, ט טו).
בדורנו ובימינו כמעט הכל נכון (היוקר יאמיר, המלכות תהיה למינות, והאמת תהיה נעדרת), רק למילה 'חוצפה' הייתי מוסיף 'טמטום'.
הנה כמה דוגמאות:
א. מצע הנביא
זה מה שהודבק על לוח מודעות בתחנת הרכבת 'ההגנה' בתל אביב:
![]() |
| צילום: מנחם רוזנברג (הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה) |
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
כתב לי שלמה רוזנר:
ספק בעיני אם כל מנויי עונ"ש חשופים למידע הבא: המשיח כבר כאן!
שכונתנו הירושלמית מוצפת באחרונה באינטנסיביות בבשורה חשובה. הבשורה מודפסת על גבי דף קטן, עבה, מודפס משני צדדיו, צבעוני מאד, והיא נוגעת לכל קהלא קדישא הדין, ולמעשה גם בכל אתר ואתר, בארץ ובעולם, וייתכן מאד שהעלמתה מעיני הכלל היא עבירה חמורה שעונשה מי ישורנו. על כן קמתי היום, אני הקטן, והעתקתיה בזה עבור כל קוראי עונ"ש ונגיל בה כולנו ובא לציון גואל.
ואל תחזרו על טעותו של אכיש מלך גת ועל שאלתו (שמואל א, כא 15), שהרי היום כבר יודעים אנו מה היה סופו של השואל, ולאן הגיע זה שבגינו הוא שאל. במו עינינו אנו חוזים את בשורתו של הצאצא לבית דוד.
כידוע למי שיודע, 'עד ביאת הגואל' היא ברכה מקובלת למי שמציין יום זיכרון לאחד מקרוביו. והנה הוא כבר כאן, והיא מתייתרת, וגם פוטרת את מי שנוהג לומר את 13 העיקרים של הרמב"ם מאמירת העיקר ה-12, כמנהגם המשוער של מאמיני שבתי צבי עד עצם היום הזה.
![]() |
ד. היזהרו מן האינקוויזיציה!
בהפגנה חרד"לית נגד נוצרים, שנערכה לא מכבר ברובע היהודי, הניף הבחור הנלהב שבתמונה שלט רב-מבע, שבו תבע את עלבונו של העם היהודי והודיע בשמנו כי 'לא שכחנו'.
מילא שלא לימדו את הכותב שיש בשפה העברית פסיקים, אבל איך נשכח את האינקוויזיציה בספרד אם אפילו לכתוב את שמה הוא לא יודע?
![]() |
| צילום: טל סגל |
אין בררה, נתנחם במערכון הבלתי נשכח 'אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית' של חבורת מונטי פייטון משנת 1971:
ה. יכטה שומרת שבת
הדתה במרינה של הרצליה...
![]() |
| צילום: גדעון נח |
ו. השבת נכנסת מכאן (ורק מכאן)
ואם בשבת עסקינן, הנה תמונה מעוררת מחשבות שצילם מנחם רוזנברג ברחוב יפו 212 בירושלים.
לי היא מזכירה את שירו הקסום של ביאליק 'שבת המלכה', שחובר באודסה ב-1902.
הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה -
בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה!
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה!
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
































