ארץ הקודש: נביאים, משיחים ואינקוויזיציה, מהיכן נכנסת השבת?

בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא [החוצפה תגדל], וְיֹקֶר יַאֲמִיר.  

הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר.  

וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה ... 

וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת ...  

פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב ... וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם 

(משנה סוטה, ט טו).

בדורנו ובימינו כמעט הכל נכון (היוקר יאמיר, המלכות תהיה למינות, והאמת תהיה נעדרת), רק למילה 'חוצפה' הייתי מוסיף 'טמטום'. 

הנה כמה דוגמאות:

א. מצע הנביא

זה מה שהודבק על לוח מודעות בתחנת הרכבת 'ההגנה' בתל אביב:

צילום: מנחם רוזנברג (הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה)

הנביא יהודה מור – ב'לוּק' אלביס של שנות השבעים – מציע לא רק משכנתא לחמש שנים (בבסיס התקציב יש גם 'לקיחת 8 ש"ח מכל משכורת בעולם היהודי' 😀), אלא גם הבטחה לפעול 'לחינוך של קבלת שבת וחג בלבן'...

'אני מרגיש שזאת בושה להיות נביא' חותם הנביא את נבואתו. ניבא ולא ידע מה ניבא...

ב. בושה!

שום דבר בשלט הזה אינו יוצא דופן: אסור ואסור ואסור. ברור שמי שעומד מאחורי השלט הזה הוא שטוף זימה בעצמו.

מה שיפה בו הוא המיקום: בתל אביב, ברחוב נתן הנביא (הוא הנביא האמיץ שהעז להוכיח את המלך דוד בפניו במשל 'כבשת הרש')...

צילום: איתמר לויתן

ג. כשהוא יבוא המשיח...

כתב לי שלמה רוזנר:

ספק בעיני אם כל מנויי עונ"ש חשופים למידע הבא: המשיח כבר כאן!

שכונתנו הירושלמית מוצפת באחרונה באינטנסיביות בבשורה חשובה. הבשורה מודפסת על גבי דף קטן, עבה, מודפס משני צדדיו, צבעוני מאד, והיא נוגעת לכל קהלא קדישא הדין, ולמעשה גם בכל אתר ואתר, בארץ ובעולם, וייתכן מאד שהעלמתה מעיני הכלל היא עבירה חמורה שעונשה מי ישורנו. על כן קמתי היום, אני הקטן, והעתקתיה בזה עבור כל קוראי עונ"ש ונגיל בה כולנו ובא לציון גואל. 

ואל תחזרו על טעותו של אכיש מלך גת ועל שאלתו (שמואל א, כא 15), שהרי היום כבר יודעים אנו מה היה סופו של השואל, ולאן הגיע זה שבגינו הוא שאל. במו עינינו אנו חוזים את בשורתו של הצאצא לבית דוד.  

כידוע למי שיודע, 'עד ביאת הגואל' היא ברכה מקובלת למי שמציין יום זיכרון לאחד מקרוביו. והנה הוא כבר כאן, והיא מתייתרת, וגם פוטרת את מי שנוהג לומר את 13 העיקרים של הרמב"ם מאמירת העיקר ה-12, כמנהגם המשוער של מאמיני שבתי צבי עד עצם היום הזה.

ד. היזהרו מן האינקוויזיציה!

בהפגנה חרד"לית נגד נוצרים, שנערכה לא מכבר ברובע היהודי, הניף הבחור הנלהב שבתמונה שלט רב-מבע, שבו תבע את עלבונו של העם היהודי והודיע בשמנו כי 'לא שכחנו'.

מילא שלא לימדו את הכותב שיש בשפה העברית פסיקים, אבל איך נשכח את האינקוויזיציה בספרד אם אפילו לכתוב את שמה הוא לא יודע?

צילום: טל סגל

אין בררה, נתנחם במערכון הבלתי נשכח 'אף אחד לא מצפה לאינקוויזיציה הספרדית' של חבורת מונטי פייטון משנת 1971:

  

ה. יכטה שומרת שבת

הדתה במרינה של הרצליה...

צילום: גדעון נח

ו. השבת נכנסת מכאן (ורק מכאן)

ואם בשבת עסקינן, הנה תמונה מעוררת מחשבות שצילם מנחם רוזנברג ברחוב יפו 212 בירושלים.

לי היא מזכירה את שירו הקסום של ביאליק 'שבת המלכה', שחובר באודסה ב-1902.

הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה -
בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה.
הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה
וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה.
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה!
בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה! 
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

מעורב ירושלמי: שינויי דיירים, סכנה, כפיים, חסד, חודש טוב ושחיטוּת

א. שינויי דיירים

לחבורת 'מונטי פייתון' הבריטית יש מערכונים נפלאים על משרדים ממשלתיים, למשל 'המשרד להליכות מטופשות'.

ב'מתחם שנלר', הנבנה עבור האוכלוסייה החרדית, יש משהו שיכול לתת השראה למערכון דומה: 'משרד שינויי דיירים'. אפשר רק לדמיין איזה דברים נוראים נעשים לדייר שמעז להיכנס פנימה.

צילום: ברוך גיאן

ב. חמירא סכנתא מאיסורא

שלט כזה באתר בנייה תמצאו כנראה רק בירושלים.

'חמירא סכנתא מאיסורא' הוא כלל תלמודי (בבלי חולין, י ע"א), שפירושו כי אסור לאדם להעמיד את עצמו בסכנה ומעשה כזה הוא כשלעצמו עבירה חמורה יותר מסתם 'איסור'.

מחנה שנלר (צילום: ברוך גיאן)

ג. ניקיון כפיים 

כמו בכל בתי החולים בארץ שמבקשים לצמצם את הזיהומים המטיילים בחלל הפנוי, גם בכניסה לבית החולים 'משגב לדך' מבקשים מן הבאים בשער לסבן היטב את הידיים. בהזדמנות זו, של שמירה על הניקיון וההיגיינה, מזהיר השלט לשמור גם על היגיינה רוחנית ועל רמה מוסרית גבוהה.

בנוסף, גם 'אל תתנו יד' הוא שנינה מוצלחת וחביבה.

צילום: צבי פיש

ד. כל ישראל חברים? לא בחניה שלנו!

בחניון שברחוב כל ישראל חברים, שבנוי בסמוך לשוק מחנה יהודה ולמבנה ההיסטורי של בית הספר 'כל ישראל חברים', אין חסד ואין רחמים.

החבריא שמפעילים את החניון הזה הם לא מהסוג של רכרוכים שלוקחים שבויים. כאן לא יאפשרו לך ליהנות מרגע אחרון של חסד לפני שיורידו עליך את הגרזן.

אמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על ... שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין (בבא מציעא, דף ל ע"ב)

צילום: מנחם רוזנברג

ה. נכון להיום

לוח שנה לטובת הציבור בחזית בית המעלות ברחוב המלך ג'ורג'.

צילום: מנחם רוזנברג

ו. בל תשחיט

צולם בנחלאות.

צילום: אריה הולצברג

ארץ הקודש: עליונים ועיגולים; לא תישא את שם ה-LO-RD לַשָּׁוְא

אין גבולות לקדושה, גם לא לצדקנות.

א. עליונים ששו ועיגולים עלזו

בעולמם של חרדים ארוכה במיוחד ידה של הצנזורה והיא מגיעה למקומות בלתי צפויים.

כבר מזמן עמדנו כאן על כך שבעיתונות החרדית לעולם לא יזכירו את סרטן השד – גם לא בהקשרים מדעיים ורפואיים מובהקים. שד זה איבר מין שנועד לגרות את היצר, ואם צריך ואין בררה תמיד יימצא הפתרון היצירתי ('סרטן נשים', 'המחלה', 'סרטן גרורתי'), העיקר לא לכתוב, חס וחלילה, את השם המפורש כפי שהוא מקובל בכל העולם וכמובן גם אצלנו.

והנה הגיעה יד הצנזורה גם לאוכל, שכידוע הוא מגרה את יצר המין בצורה שאין למעלה הימנה.

זה נשמע הזוי, וזה באמת הזוי, אבל כדאי שתדעו: 'חזה עוף' – אאוט. מעכשיו אמרו: 'עליונים'...

במחשבה נוספת זה די הגיוני. מה יותר מדליק ומגרה מחזה עוף?!

מותר

אסור

והנה, הצנזורה החרדו-גסטרונומית לא נעצרת בחזה. היא פתחה חזית נוספת, גברית יותר: ביצים. ובכן, גם עם 'ביצים' כבר לא טוב להם, ומעכשיו אִמרו: 'עיגולים'!

מחדל! מישהו לא שם לב שבמדבקה בצד שמאל נותרה המילה המסוכנת 'ביצים'

ובהזדמנות זו אולי כדאי גם לשנות את השם של 'מסכת ביצה' בתלמוד ל'מסכת עיגול'...

(תודה לאליחנן מלכיאור ולמאיר בולקה)

ב. אוי, מיי לורד!

לאחרונה הוצמדה לגבם של אוטובוסים בירושלים פרסומת מוזרה, שלא ברור מה מטרתה ומי עומד מאחוריה. מה שברור הוא שאלו הם אנשים דתיים מאוד, שמקפידים לא להגות ולא לכתוב את השם המפורש, ולשם כך הטילו מקפים בין האותיות של 'אדני אלהינו'.

נו מילא, לזה כבר התרגלנו... והרי יש מחמירים שאפילו כשהם מצטטים פסוקים מכתבי הקודש הם טורחים לשנות ולכתוב 'יקוק', כדי להימנע מכתיבת השם המפורש והנורא 'יהוה', ואפילו אינם מסתפקים בקיצור הרווח ה' (או ד').

ולצדם, זקופי קומה וגאים בדתיותם, עומדים הבורים הצדקנים שהאנגלית היא שפתם. אלה מקפידים לכתוב God עם מקף ובהשמטת האות O, כלומר G-d.

עכשיו נטפלו המחמירים אל המילה Lord, שגם היא הפכה למילה קדושה שאסור לכתוב אותה כצורתה, אלא רק LO-RD.

ככל שידוע לי המונח Lord ככינוי לאלוהים רווח בעיקר בחוגים נוצריים; יהודים אמריקנים לא נוהגים לכנות את אלוהי ישראל בשם זה (באנגליה זה קצת יותר רווח גם אצל יהודים).

אז נכון שיד ה' לא תקצר ובורא עולם בוודאי קורא ומבין את כל השפות בעולם (כולל אנגלית). אבל דחילק... שתו מים ותירגעו.

צילום: דוד אסף

הנה השיר O My Lord, ששר סמי יוסוף ושזכה להצלחה גדולה



ג. צחוק בצד

ואם כבר אנחנו כאן, זו הזדמנות להציג כמה קטעים הומוריסטיים הדנים באמירת שם השם המפורש, ובראשם, כמובן, חבורת מונטי פייתון בסרטם הבלתי נשכח 'בריאן כוכב עליון' (Life of Brian, 1979).

ראו מה קורה למי שנושא את שם ה' לשווא...



ומי שלא מסתפק במועט ומעוניין, בצדק, בסרט המלא (עם כתוביות בעברית), הנה הוא כאן להנאתכם המלאה:



ולסיום משהו צנוע יותר, אבל משלנו: 'זה לא השם'.

 מוני מושונוב בתכנית 'היהודים באים' בערוץ הראשון ז"ל (2016).

ספינת האהבה מפליגה בין כוכבים עם צוות לעניין וחונה בדאלאס ובטירת קאמלוט

הרשומה הזו כולה דברי הבאי, הבל ושטות. הזרקה ישירה לבלוטות הנוסטלגיה של אלה שהתמכרו בשנות השמונים לסדרות טלוויזיה אמריקניות מטופשות במיוחד.

מסתבר שיש ביו-טיוב סוגה פרודית המכליאה פתיחות ידועות של סדרות טלוויזיה עם סרטים ידועים לא פחות. התוצאה משעשעת ביותר.

דאלאס ומלחמת הכוכבים

נתחיל בדאלאס. לא בירת טקסס, אלא סדרת הטלוויזיה המפורסמת.

זו היתה, כזכור לרבים, אופרת סבון על הסכסוכים העסקיים והאהבות המופרכות של בני משפחת יואינג, בעלי שדות נפט המתגוררים בחווה ושמה סאות'פורק / Southfork Ranch (להבדיל, כמובן, מסדרת הטלוויזיה החתרנית סאות' פארק / South Park, שנמצאת בכלל בקולורדו).

'דאלאס' שודרה לראשונה ב-1978 וזכתה להצלחה אדירה בכל העולם, כולל אצלנו. הסדרה שודרה בזמני צפיית שיא והחזיקה מעמד 13 עונות עד שגוועה ב-1991.

בישראל החלו לשדר את הסדרה בשנת 1981. ואיך אהבנו את האח הטוב בובי ואיך תיעבנו את האח הרע ג'יי אר... כמה מכוכבי הסדרה הזוטרים אפילו הטריחו את עצמם בשנת 1982 לארץ הקודש והתקבלו כאן בכבוד מלכים. זכורה פגישתם ההזויה עם ראש הממשלה דאז מנחם בגין, שחבש על ראשו את כובע הבוקרים של אחד השחקנים וביקש ממנו למסור ל-JR שהוא נבל אמיתי...

מי לא יזכור את הפתיחה הדרמטית, את המנגינה המטמטמת?



על בסיס פתיחה זו נוצרה הכלאה משעשעת עם סרט המדע הבדיוני של ג'ורג' לוקאס 'מלחמת הכוכבים' (Star Wars) משנת 1977.



ספינת האהבה ומסע בין כוכבים


 

נמשיך עם 'ספינת האהבה' (The Love Boat).

זו היתה קומדיה מטופשת להפליא (כולל צחוקים מוקלטים מאוסים), ששודרה בין השנים 1981-1976 וכללה את צוות השחקנים הקבוע של הספינה (בראשות קפטן סטובינג הקרח) ושחקנים אורחים ידועים. העלילה מקפצת בין שלל אירועי אהבה מגוחכים שהתרחשו על הסיפון ובחדרי המגורים במהלך מסעות התענוגים על פני הים הגדול.

זה המקור:



וזו ההכלאה עם 'מסע בין כוכבים' (Star Track).

בניגוד לסדרות המטופשות כאן מדובר במשהו אחר לגמרי, אמנם מדע בדיוני אבל נהדר ובעל קסם בלתי פתור עבור דורות של מתמכרים. הסדרה החלה ב-1966, ובמסגרתה נוצרו עד היום 726 פרקי טלוויזיה, 11 סרטי קולנוע ואין סוף חיקויים ומוצרי לוואי. אין צריך לומר שהסדרה העניקה השראה לחוקרי החלל האמיתיים ושמות החלליות שלה - 'אנטרפרייז', 'וויאג'ר' - הוענקו בנאס"א למעבורת חלל ולגשושית חלל אמיתיות.



צוות לעניין ומסע בין כוכבים



'צוות לעניין' (A-Team) היתה סדרת פעולה הומוריסטית ששודרה בשנים 1987-1983. הסדרה עסקה בקבוצת חיילים משוחררים ממלחמת וייטנאם שגרים בלוס אנג'לס ומציעים את שירותיהם למרבה במחיר. הם נקראים 'לפתור בעיות' ועושים זאת באש, בתמרות עשן ועם הרבה כיף.

זו היתה הפתיחה המקורית של הסדרה:



וזו ההכלאה עם העונות הראשונות של 'מסע בין כוכבים' (עם קפטן קירק, מיסטר ספוק ושאר החבר'ה):




מסע בין כוכבים ומונטי פייתון והגביע הקדוש

ולסיום, הנה סרטון נהדר שבו נוסעים, כביכול, שחקני 'מסע בין כוכבים' אל הטירה המיתולוגית 'קאמלוט' (Camelot) של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול.

זו פרודיה מדויקת למדי על פי הקומדיה 'מונטי פייתון והגביע הקדוש' (1975):




(תודה לגיא מירון על הרעיון)

אז מה הם אכלו שם, ב'סעודה האחרונה'?

לפעמים אנו שוכחים – או שמא פשוט לא יודעים – שהסעודה האחרונה של ישוע הייתה סעודת ליל הסדר. בסעודה זו אכל ישוע עם 12 תלמידיו, 'השליחים' (לא 'השלוחים'...) וסיפר להם כי אחד מהם (יהיה זה יהודה איש קריות) יבגוד בו עד עלות השחר ויביא למותו.

אבל מה הם אכלו שם, בסעודה האחרונה?

לפי הברית החדשה התפריט כלל יין ולחם (אכן במקרא מצה נקראת גם 'לֶחֶם מַצּוֹת' – שמות, כט 2) וכנראה גם בשר מקורבן הפסח. כך נכתב בבשורה של מרקוס, פרק יד:

12 וַיְהִי בְּחַג הַמַּצּוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִזָּבַח הַפֶּסַח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו אֵיפֹה תַחְפֹּץ לֶאֱכֹל אֶת־הַפֶּסַח וְנֵלְכָה וְנָכִין׃ 13 וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ הָעִירָה וּפָגַע אֶתְכֶם אִישׁ נֹשֵׂא צַפַּחַת מָיִם לְכוּ אַחֲרָיו׃ 14 וּבַאֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה אִמְרוּ לְבַעַל הַבָּיִת כֹּה אָמַר הָרַב אַיֵּה הַמָּלוֹן אֲשֶׁר אֹכַל שָׁם אֶת־הַפֶּסַח עִם־תַּלְמִידָי׃ 15 וְהוּא יַרְאֶה אֶתְכֶם עֲלִיָּה גְדוֹלָה מֻצָּעָה וּמוּכָנָה וְשָׁם הָכִינוּ לָנוּ׃ 16 וַיֵּצְאוּ תַלְמִידָיו וַיָּבֹאוּ הָעִירָה וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם וַיָּכִינוּ אֶת־הַפָּסַח׃ 17 וַיְהִי בָּעָרֶב וַיָּבֹא עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר׃ 18 וַיַּסֵּבּוּ וַיֹּאכֵלוּ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אֶחָד מִכֶּם יִמְסְרֵנִי וְהוּא אֹכֵל אִתִּי׃ 19 וַיָּחֵלּוּ לְהִתְעַצֵּב וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זֶה אַחַר זֶה הֲכִי אֲנִי הוּא׃ 20 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֶחָד מִשְּׁנֵים הֶעָשָׂר הוּא הַטֹּבֵל עִמִּי בַּקְּעָרָה׃ 21 הֵן בֶּן־הָאָדָם הָלֹךְ יֵלֵךְ כַּכָּתוּב עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ יִמָּסֵר בֶּן־הָאָדָם טוֹב לָאִישׁ הַהוּא שֶׁלּא נוֹלָד׃ 22 וַיְהִי בְאָכְלָם וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ לֶחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר קְחוּ אִכְלוּ זֶה הוּא גּוּפִי׃ 23 וַיִּקַּח אֶת־הַכּוֹס וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיִּשְׁתּוּ מִמֶּנָּה כֻּלָּם׃ 24 וַיֹּאמֶר לָהֶם זֶה דָמִי דַּם־הַבְּרִית הָחֲדָשָׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים׃ 25 אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא־אֶשְׁתֶּה עוֹד מִפְּרִי הַגֶּפֶן עַד־הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אֹתוֹ חָדָשׁ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים׃ 26 וְאַחֲרֵי קָרְאָם אֶת־הַהַלֵּל וַיֵּצְאוּ אֶל־הַר הַזֵּיתִים׃

זו תמונה משנת 1654 של הצייר הצרפתי פיליפ דה-שאמפן (De Champaig​ne)

 

והנה, השולחן ריק מאוכל. איפה מטעמי הסדר? היכן מרק העוף עם הקניידלך, המרור והחרוסת...

לאחרונה התגלה עותק בלתי מצונזר של הציור, ומתברר שהתפריט המקורי כלל סודה, מצות וגפילטע פיש של מנישביץ... (תודה ליורם בילו).



צחוק, צחוק, אבל גם בתמונות אחרות קשה לזהות את האוכל.

הנה למשל התמשיח (פְרֶסְקוֹ) של פרה אנג'ליקו (1455-1395) – השולחן ריק מאוכל. קדושים וטהורים כנראה אינם צריכים לאכול:

התמונה המפורסמת של הסעודה האחרונה היא כמובן התמשיח של ליאונרדו דה-וינצ'י, שצויר בין 1495 ל-1498 ועבר שיקומים רבים, שכל אחד מהם חשף תמונה קצת שונה:

ואלה הגדלות של המזון שעל השולחן – חוץ מכוס מים ו'אַ שטיקעלע ברויט' לא הצלחתי לזהות את הפריטים (יכול להיות שהיו להם מאפרות לסיגריות?).

'הסעודה האחרונה' העניקה השראה לאין סוף חיקויים ומחוות, בעיקר בתרבות הפופולרית המודרנית. נעיף מבט בכמה מהם ונתחיל עם חיוך.

במערכון הדגול של חבורת מונטי פייתון נוזף האפיפיור במיכלאנג'לו על ביצוע כושל של 'הסעודה האחרונה':

ונמשיך עם הקטע המטורף של 'הסעודה האחרונה' בסרטו מ-1981 של מל ברוקס, 'ההיסטוריה המטורפת של העולם'
History of the World, Part I (תודה לאביתר מרינברג).

בשנת 1955 סיים הצייר הספרדי הנודע סלוודור דאלי תשעה חודשים של עבודה על 'הסקרמנט של הסעודה האחרונה' (התמונה מוצגת במוזיאון הלאומי לאמנות בוושינגטון DC). גם מן הציור הזה לא ברור מה אכלו שם, ומכל מקום ישוע של דאלי הוא – כנראה בפעם הראשונה בתולדות האמנות – חתיך בלונדיני. המיקום של הסעודה – לפחות לפי הנוף הנשקף מבעד לחלון – רחוק מאוד מירושלים...



ידועה גם סדרת הציורים 'הסעודה האחרונה' שיצר אנדי וורהול בשנים 1986-1985 (כ-100 ציורים!). הנה אחד מהם, שזכה לכינוי 'ישוע הכפול':

והנה פרי עבודתה של הצלמת האמריקנית הידועה אנני לייבוביץ, שצילמה ב-1999 את כוכבי תוכנית הטלוויזיה 'הסופרנוס' (השני מימין הוא 'הֶש' רבקין, מלווה בריבית קצוצה וחברו היהודי של טוני):


וזה צילום פרסומת שנעשה עבור חברה אופנה צרפתית. הוא צולם ב-2005 ונקרא 'A tribute to women':

תמונה ידועה אחרת צילם הישראלי עדי נס. הוא ביים סעודה של חיילי צה"ל (משום מה 14 ולא 12+1). תמונה זו נמכרה ב-2007 בסכום של 264,000 דולר – אומנם אלה לא המחירים של דה-וינצ'י, אבל בכלל לא רע:

יש כמובן גם הסעודה האחרונה של הומר סימפסון:

באינטרנט אפשר למצוא עוד אין סוף מחוות לסעודה האחרונה. הנה כאן כמה קישוריות למיטיבי לכת:

http://kuiliu.wordpress.com/2009/04/21/different-versions-of-the-last-supper/

http://terrychay.com/article/last-suppers.shtml

http://agenda.nana10.co.il/149/forum/395755

http://search.it.online.fr/covers/?m=1495

בעלי התוספות

כמה תוספות שקיבלתי אחרי הפרסום:

רמי נוידרפר המליץ על הסרטון האמריקני הזה:

וגם על הפרודיה על אן רובינסון ותוכניתה 'החוליה החלשה' של ה-BBC:

וגם על הפרסומת הנהדרת לרעל עכברים (צ'ילה 2007):

אלי ס"ט שלח לי צילום של הדפס מאת יוסל ברגנר משנת 1971. לשיטתו של ברגנר הם אכלו פומפיה (המוטיב האהוב עליו). צריך להודות שיש דמיון מסוים בין מצה לפומפיה...

איתמר וכסלר הפנה אותי לשלושת הציורים של הסעודה האחרונה שצייר דומניקו גירלנדיו, איש הרנסנס שגר בפירנצה. הנה הציור מ-1480:

בבחינה מקרוב של האוכל אפשר למצוא שם כיכרות לחם (כשר לפסח) ודובדבנים:

ויקימדיה

ואולי תפוזים:

ואולי ביצים או תפוחי אדמה: