יום שני, 10 בדצמבר 2018

סיבוב בתל אביב: גשם, ואהבת לרעך, רצח, מושב לצים, נדל"ן

א. הגשם זה עתה נפסק

אֲוִיר שְׁקִיעוֹת. נִיחוֹחַ דַּק.
הַגֶּשֶׁם זֶה עַתָּה נִפְסַק.
עֲלֵה וְשׁוּט וְהִסְתַּכֵּל

עַד מַה יָּפָה הִיא הַתֵּבֵל.

(נתן אלתרמן, 'דצמבר', דצמבר 1934)

צילום: איתמר לויתן

ב. ואהבת לרעך כמוך

פרס עונ"ש לחלון הראווה המוצלח בעיר מוענק ל'מכבסת העיר' של יובל ברחוב אבן גבירול.

צילום: איתמר לויתן

ג. רצח ארלוזורוב השני

הוועד להצלת העצים מעבודות הרכבת הקלה מודיע בתדהמה על גדיעתם הצפויה של עצים תל-אביבים קשישים.

צילום: איתמר לויתן

ד. מושב לצים

ברחוב ישכון 4, בשכונת כרם התימנים, נוסד מושב חדש, שמבוסס על עקרונות התנ"ך:
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב (תהלים, א 1)

צילום: בני עורי

ה. נדל"ן בתנועה

בועת הנדל"ן בתל אביב משבשת את דעתן של הבריות, כפי שיעיד השלט האוקסימורוני הזה:

צילום: אבישי ליוביץ'

נדל"ן פירושו 'נכסי דלא ניידי', כלומר נכסים המחוברים לקרקע ואי אפשר להזיז אותם וללכת...


יום שישי, 7 בדצמבר 2018

מי חידש את המילה 'סביבון'?

סביבון רולטה (עירית אביר, גראז' יודאיקה, 2018, עמ' 101)

מאת רחל ברלב

שמות עבריים רבים ניתנו ל'דריידל' המזרח-אירופי: 'חזרזר' אצל מנדלי מוכר ספרים, 'גַּלְגְּלוֹן' אצל דוד ילין, 'עגלגל' אצל מאיר סמילנסקי, וכמובן 'כִּרְכָּר' אצל ח"נ ביאליק. לצדם היו עוד שמות רבים וטובים, אך מכולם נקלט והשתרש השם 'סביבון'.

ח"נ ביאליק, שירים ופזמונות לילדים, מצוירים בידי נחום גוטמן

מזה כשני דורות מקובלת הסברה (השגויה) כי איתמר בן-אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית, הוא שהגה לראשונה את המילה 'סביבון'. איתמר (בן-ציון) רשם את הקרדיט על שמו בספרו האוטוביוגרפי עם שחר עצמאותנו, שהופיע לראשונה בשנת 1961. אך האם זה נכון? מתברר שלא ולא, ואת כתר הראשונים יש להניח  כל עוד לא יימצא מקור מוקדם יותר  על ראשה של אישיות חשובה אחרת, אף כי נשכחת: הסופר והמסאי דוד ישעיהו זילברבוש (1936-1854), יליד העיירה זָלִישְצִ'יק שבגליציה המזרחית.  

דוד ישעיהו זילברבוש (ויקיפדיה)

לראשונה, בכתובים, הופיע השם 'סביבון' בעיתון הוורשאי הצפירה, בכ"ט בכסלו תרנ"ח (24 בדצמבר 1897), ברשימה 'שיחת חולין לחנוכה' מאת זילברבוש, שגר אז בווינה. את המילה העברית החדשה 'סביבון' התאים זילברבוש למשקל 'שפיפון'.

הצפירה, 24 בדצמבר 1897

שבוע וחצי אחר כך חזר ה'סביבון' והופיע באותו עיתון, בכותרת של מאמר סאטירי שפרסם זילברבוש:


הצפירה, 4 בינואר 1898

מכאן ואילך מתמיד עיתון הצפירה לקרוא לצעצוע זה בשם 'סביבון'. בחנוכה תרס"א (1900) נדפסה רשימה נוספת בשם 'הסביבון' שכתב הסופר מרדכי רבינזון (1953-1877), ובה השווה את הסביבון 'הצנום והדל, חיוור וקודר', משחקם של ילדים יהודים, לכדור 'המלא והעגול, האדום והמבריק' שבו משחקים ילדי הגויים. 

הצפירה , 25 בדצמבר 1900

ב-1904 חזר והופיע הסביבון בנובלה אוטוביוגרפית שכתב ההיסטוריון והסופר הוורשאי עזריאל נתן פְרֶנְקיצחק מאיר בילדותו (מחיי היהודים בפולין), ורשה תרס"ד, עמ' 24. המילה נקלטה אפוא היטב בעיתונות ובספרות העברית בפולין.

בשנת 1923 פרסם לוין קיפניס את שירו הידוע 'סביבון סוב-סוב-סוב' (בספרו מחרוזת, הוצאת אמנות, פרנפורט ע"נ מיין), שנדפס בעשרות מהדורות וקבצים ונפוץ בכל בית ובכל גן ילדים. מכאן ואילך נקבע השם 'סביבון' ללא ערעור.

בשנת תשכ"ב (1961), 18 שנים אחרי מותו של איתמר בן-אב"י (1943-1882), יצא לאור מעיזבונו ספר זיכרונותיו עם שחר עצמאותנו: זכרונות חייו של הילד העברי הראשון (הועד הציבורי להוצאת כתבי איתמר בן-אב"י). את ספרו זה כתב איתמר בשנות החמישים לחייו, ובין השאר סיפר שם על הכנות שעשה בילדותו עם אמו לטיול אל מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים: 

איתמר בן-אב"י, עם שחר עצמאותנו, עמ' 22

בן-אב"י העיד אפוא על עצמו כי הוא זה שחידש בילדותו את המילה 'סביבון', לצד אינספור מילים עבריות חדשות אחרות. ליומרנות זו אין כל ראיה נוספת מלבד עדותו שלו. עם כל הכבוד לזכויותיו הרבות של 'החצוף הארצישראלי', המצאת המילה 'סביבון' אינה אחת מהן. בשנת 1897, כאשר זילברבוש חידש את המילה, היה איתמר ילד בן חמש-עשרה. מי יודע, אולי הדהדה מילה זו בבית אביו ושם שמעה איתמר לראשונה והחל להשתמש בה, ולימים נדמה היה לו שהוא זה שהמציאה. ובכלל, איתמר היה בעל דמיון פורה, וכדבריה של זהר שביט: 'מעל לכל הבין את החשיבות של יצירת סיפור מעניין ומרתק, ככל הנראה גם על חשבון האמינות ההיסטורית ... ברור לגמרי שבחלק מהסיפורים האישיים מעדיף בן-אב"י את הסיפור המעניין על פני הנאמנות לעובדות' ('בחינה מחודשת של מיתוס אליעזר בן יהודה', הארץ, 20 בינואר 2017).

זאת ועוד, בעיתונים 'הצבי', 'האור' ו'השקפה', שערך אליעזר בן יהודה, אביו של איתמר, לא מצאתי שימוש במילה 'סביבון'. אפשר להניח שלוּ ידע אב"י על מילה זו, במיוחד אם הומצאה על ידי בנו, היא הייתה מוצאת את דרכה גם לאחד מעיתוניו. לא זו אף זו, ברשימה שנדפסה בעיתון הצבי בחנוכה תר"ס (1899), ובה דווח על חגיגות חנוכה בראשון לציון, נעשה שימוש בצורה קרובה 'סבסב – 'סבסב', ולא 'סביבון'.  

הצבי, 15 בדצמבר 1899, עמ' כו

ולכל זה אפשר להוסיף את העובדה שהמילה 'סביבון' אינה מובאת במילון העברית הישנה והחדשה של אליעזר בן יהודה.

אפשר להניח שרוב ילדי ישראל לא נחשפו לספרו האוטוביוגרפי של איתמר בן-אב"י. שִׁמְעוֹ ועלילותיו הגיעו אליהם באמצעות ספריה של דבורה עומר (2013-1932), שעיבדה את זיכרונותיו לסיפור ילדים. סיפור זה זכה מאז פרסומו להצלחה אדירה. הוא שולב בתכניות הלימודים מטעם משרד החינוך ומורים ותלמידים קראוהו בשקיקה.


דבורה עומר מקבלת בשנת 2006 את פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית (צילום: מרק ניימן; אוסף התצלומים הלאומי)

למעשה כתבה עומר שני סיפורים שונים, ובהם הבליטה את אירוע חידוש המילה 'סביבון' על ידי איתמר בן-אב"י.

ספרה הבכור לבית אב"י, שראה אור לראשונה בספריית 'דן חסכן' (תשכ"ח / 1967) ומאז נדפס בתשע מהדורות ותורגם לשלוש שפות, נועד לבני נוער. עומר כתבה שם כי הילד בן-ציון המציא מילים חדשות כבר בהיותו בן ארבע, וכשלא מצא מילה לתאר משהו, המציא לו מילה עברית חדשה. אורח הביא לילד חפץ מסתובב על רגל אחת, 'ובן ציון קרא בקול תרועה אל אמו: הביטי, אמא, הוא מסתובב, מסתובב. יש לי סביבון קטן ויפה'. סיפור זה משתרע על חצי עמוד בספר (עמ' 19 במהדורת 1999). כך נולדה האגדה.


בספרה חַגֵי סְתָו וחֹרֶף (תשל"ז / 1976), שראה אור בהוצאת נ' קמחי ונועד לילדים קטנים, הופיע הסיפור 'בן ציון והסביבון הראשון'. עומר תיארה את בדידותו של בן-ציון (איתמר) הילד הקטן, שחונך לדבר רק בעברית, ולכן לא הרשו לו הוריו לשחק עם ילדי הרחוב שלא דיברו בשפה זו. אמו דבורה הכינה לו סביבון מדיסקית קרטון ועפרון, והילד, ששאל את הוריו איך ייקרא חפץ זה, הציע: 'אולי נקרא לו סביבון, כי מסתובב הוא?' (עמ' 82). הסיפור כולו משתרע על פני שבעה דפים (כולל איורים בשחור-לבן). 


בשנת 2011 סיפור זה זכה למהדורה מחודשת ומאוירת: ספרון בן 18 דפים וכותרתו בן-ציון והסביבון הראשון (הוצאת דני ספרים; 'ספריית פיג'מה'). זו גרסה מעובדת לפעוטות של אותו סיפור עצמו. הספרון מלא וגדוש באיורים צבעוניים מושכי לב ועין. מדי שנה, לקראת חג החנוכה, מוצג הספר למכירה בחנויות הספרים ונראה שמכירתו עושה חיל.



אין פלא אפוא שילדי ישראל (וכיום, גם בוגרים רבים) הפנימו את סיפוריה האהובים של דבורה עומר והם טועים לחשוב כי מחדש המילה 'סביבון' הוא איתמר בן-אב"י. דוד ישעיהו זילברבוש שמת ב-1936, 25 שנים בטרם יצא לאור עם שחר עצמאותנו, לא יכול היה לערער על טענתו של בן-אב"י שייחס את הסביבון לעצמו, ועל כן עשינו זאת במקומו.


לקריאה נוספת

אסתר גולדנברג, 'הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי', לשוננו לעם, מד (תשנ"ג), עמ' 11-3.

רחל ברלב, 'עגלגל הוא, מסתובב, מכרכר, מתגלגל, מפרפּר', ידע-עם, 80-79 (תשע"ט), עמ' 168-147. 

אורנה פיכמן (עורכת), סביבון סובב עולם מאוסף רחל ברלב, עיריית רעננה והגלריה העירונית, 2016, עמ' 22-4.
___________________________________

רחל ברלב היא אספנית סביבונים, פורפרות וג'רוסקופ, וגם כל מה שסביבונים מאוזכרים בו, כמו ספרים, שירים, ציורים וקריקטורות, עיתוני ילדים, בולים ועוד. הציגה מאוספיה במספר תערוכות, האחרונה בהן בבית 'יד לבנים' ברעננה (2016).

בעלי התוספות

העיר אליהו הכהן: 

בנימין אברונין, איש משמר העמק, טען שאביו אברהם אברונין (1957-1869), הבלשן והמדקדק הנודע ומתרגם השיר 'ימי ‏החנוכה' מיידיש, הוא שאימץ את המונח 'סבסב' לסביבון. אברונין לא הקדים את זילברבוש ואת ‏בן אב"י בחידוש זה, ועובדה היא שבתרגומו ל'ימי החנוכה' (שנעשה לאחר 1912) כתב: 'לילה ויום סביבוננו ייסוב'. 

ראוי להזכיר שאברונין ‏היה היחיד בשירה העברית שחיבר שיר משעשע לכבוד הסבסב. השיר 'לסבסב' התפרסם בספרון הקטנטן והנדיר שירים לילדים, שהוציא אברונין ‏בשנת תרע"ח בצפת, לאחר שהוא ובני משפחתו גורשו על ידי הטורקים מתל אביב בשנת 1917.

הנה הוא השיר:


יום רביעי, 5 בדצמבר 2018

העגלה המלאה: עשרת הדיברות לנשים איכותיות בלבד


אתמול נערכו בכל רחבי הארץ הפגנות מחאה על אלימות כלפי נשים, תופעה שהיא חוצה דתות, מגזרים ומעמדות. יש עוד הרבה מה לעשות, בעיקר בתחום החינוך והמוּדעוּת לכך שנשים וגופן אינם רכושו של אף אחד, ושאסור שיהיו כאלה שידעו טוב מהן מה מותר להן ומה נכון עבורן.

החוברת המקוממת שאציג כאן אינה קשורה כלל לנושא האלימות, חס וחלילה, אלא להדרת נשים במסווה של דאגה לכבודן.

ד"ר ניתאי שנאן, איש הספרייה הלאומית, שלח לי חוברת ביזארית בת 24 עמודים, שהגיעה לשולחנו לא מכבר, ושמה בישראל עשרת הדברות: עשרה דברים שאשה צנועה אינה עושה. מופרך ולא יאומן ככל שזה יישמע, החוברת הזו מיועדת 'לנשים איכותיות בלבד'...

כותב החוברת נותר באנונימיותו, וכל מה שכתוב עליו הוא שמדובר ב'תלמיד חכם חשוב', אשר כתב זאת, כביכול, למען בני משפחתו ומתוך דאגה כנה להחדיר ולהשריש בנפש האשה 'רגשות טהורות' (כך!), כדי שתוכל למלא את 'תפקידה עלי אדמות', לפחות כפי שהכותב מבין אותו.


הפרסום ראה אור מטעם 'נפשנו  ארגון ארצי להחדרת תודעת הצניעות', שמרכזו כנראה בירושלים. הארגון פועל ברוחו הקנאית של הרב שמואל הלוי וואזנר (2015-1913), מחשובי פוסקי ההלכה החרדיים-חסידיים בדור האחרון. 


יש לארגון 'נפשנו' פרסומים רבים נוספים, כולם עוסקים בהחדרת תודעת הצניעות (ולא סתם אני מדגיש את הפועל האלים שבחרו הסוטים האלה).

ל'נפשנו' יש גם אתר אינטרנט (ומודגש שם בלשונית 'אודות', ש'אתר זה נערך על ידי נשים בלבד', משום שפעילי הארגון הגברים 'אינם מחוברים לאינטרנט ומקפידים ביותר על שמירת קדושת העיניים', והמאמין יאמין...).

כפי שאפשר לראות מרשימת הספרים והחיבורים (רובם כנראה עלונים), מחיר רוב הפרסומים הוא בין חצי שקל לשני שקלים. רוצה לומר: לא באנו להרוויח כסף, רק להחדיר תודעה וערכים... 

מי רוצה לרכוש בחצי שקל את הספר 'את לא עגבניה'?

לא נייגע את קוראינו בדברי הקנאות שיש ב'עשרת הדיברות' – כשלעצמה כותרת יומרנית-חתרנית שאינה הולמת אנשים יראי שמים. כך למשל, נאסר על נשים לחכות לבעליהן בפתח בית הכנסת או להשתתף ב'תשליך', ועוד חומרות מסוג זה. למעוניינים הנה הרשימה הקצרה:


נסתפק בעמוד אחד בלבד: איסור הנהיגה לנשים.

וכל כך למה? כי האשה מטבעה נבראה להיות 'אשת בית' – לשם היא שייכת, ורק שם היא חשה ומרגישה את מקומה הטבעי. ברגע שיש לה רישיון נהיגה היא נהפכת ל'יצאנית' (ושלא יספרו לנו שהם לא יודעים מה פירוש המילה הזו!), מאבדת את 'התחושות הפנימיות', ואבוי היא מתחילה להרגיש 'די טוב' עם עצמה...

קשה לקרוא את דברי ההבל האלה ולחשוב שהדברים נכתבים כאן ועכשיו, ושיש מי שקורא וקונה את הסחורה הזו.


לפרוטוקול נציין שאפילו בערב הסעודית בוטל השנה האיסור שהוטל על נשים לנהוג...

הלוגו של תנועת 'נשים להגה' בערב הסעודית (ויקיפדיה)

בעלי התוספות

יש מי שטרח להפנות את תשומת לבי ותשומת לב הקוראים, שלא כל פוסקי ההלכה החרדים חושבים כך. נהפוך הוא.

הרב בנימין יהושע זילבר (2008-1916), מחשובי הפוסקים בדור האחרון, נשאל כבר בשנת 1985 על נהיגת נשים. וזה מה שהשיב בספרו אז נדברו (חלק יג, תשמ"ה, סימן פ, עמ' קמו-קמח). מעניין שגם השואל קושר את מעוררי החומרה לחוג שומעי לקחו של הרב וואזנר, שפירשו שלא כהוגן את דבריו:


יום שני, 3 בדצמבר 2018

פרנסות של חיפאים: היו זמנים, קבלת שבת, המון בגרוש, פיפי וביבי

א. אופטיקאים דור שלישי

'השלט שהודבק על חלון ראווה ברחוב נתנזון', כתב לי איתמר לויתן, 'משך אותי לתוך חנות משקפיים שמנוהלת על ידי משפחת אמיתין. "משנת 1921, ולא כמו שכתוב בשלט", דייק האיש הנחמד שבפנים. הוא כבר דור שלישי בחנות'.

צילומים: איתמר לויתן

ב. קבלת שבת עם פירות ים

כל אחד והשבת שלו. לעדה הרומנית בחיפה בכלל ולחובבי המָמָליגה בפרט אין שום בעיה עם פירות ים בקבלת שבת.

צילום: איתמר לויתן

ג. מחפשים בית חדש 

'המון בגרוש' היא חנות של פריטי הלבשה ש'מחפשים בית חדש'. מתברר כי היא חלק מ'רשת חנוי[ו]ת יד שנייה' בעלת מוּדעוּת לשונית גבוהה במיוחד. על השלט ספרתי חמש שפות.

צילום: איתמר לויתן

ד. פיפי וביבי

'סלון פיפי לתסרוקות' נמצא בהדר. לו שאלו לדעתי הייתי מציע לחפש שם קצת פחות ניחוחי.

המודעה על Bébé – המוצץ המקורי לסרבנים – צולמה במתחם אלנבי, וכל דמיון למציאות על אחריותכם בלבד.

צילום: איתמר לויתן

יום שישי, 30 בנובמבר 2018

המכבים הגיבורים: מסע ברחובות ירושלים ותל אביב

'בתפילה – במלחמה', ניו יורק 1948; כרזה של מיטשל לואב (PPPA)

כמעט בכל עיר בארצנו יש רחובות על שם בני שושלת החשמונאים, ולכל הפחות על שמו של יהודה המכבי, שהיה גיבור ובן חיִּל עוד מנעוריו.

רוב ההיסטוריונים של תקופת הבית השני גורסים כי האיות הנכון של השם הוא בכלל 'מקבי', באות ק', שכן ראשו או גופו היו בצורה מקבת, כלומר פטיש. כזכור לחובבי התנ"ך מקבת היא כלי הרג לכל דבר. יעל אשת חבר הקיני הרגה את סיסרא שר הצבא של יבין מלך כנען באמצעות יתד ומקבת: 'וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ' (שופטים, ד 21). 


בספרו 'מלחמות החשמונאים' (תשמ"א) מקפיד ההיסטוריון בר-כוכבא לכנות את יהודה בתואר 'מקבי'

אבל מאז שיש 'מכבי' כמועדון ספורט ציוני, ובזכות הנוטריקון העממי הרווח (מי כמוך באלים ה'), השתלטה צורת מכבי / מכבים על חיינו הלשוניים, והקרב הזה, ככל הנראה, אבוד.

בול מועדים לשמחה תשכ"ב (עיצוב: אשר קלדרון)

אפשר היה לצפות שלפחות בנושא המכבים והחשמונאים תהיה איזו שהיא אחידות בניקוד או בתעתיקים של שמות הרחובות בארץ. לא נופתע אם נגלה שגם כאן, בוקה ומבוקה ומבולקה...

לכבוד החג המתקרב נבדוק את הייצוג של החשמונאים ברחובות ערינו הגדולות ירושלים ותל אביב. אני מניח שבערים אחרות המצב לא יותר טוב. תודה לצלמים המתמידים איתמר לויתן ומנחם רוזנברג שהתגייסו לטובת הפרויקט.

א. מתתיהו הכהן הגדול

מי לה' אליי! מתתיהו מצית את המרד בעיני גוסטב דורה, 1866 (ויקיפדיה)

מתתיהו הכהן, אבי המשפחה ומעורר המרד, זוכה כמובן לכבוד בכל עיר.

בבָּקְעַה, שכונת מגוריי בירושלים, יש סמטה קטנה היוצאת מדרך בית לחם ושמה 'מתתיהו'. רק שלט רחוב אחד מצאתי שם.

צילום: דוד אסף

נתעלם מהניקוד החלקי, אך מה עם ההסבר הלא מדויק?

האם באמת היה המרד 'ביוונים', כלומר בתושבי יוון? ברור שלא, נכון יותר לומר שהמרד היה בשלטון הממלכה ההלניסטית הגדולה של בית סלאוּקוס, שמרכזה היה בסוריה, וב'מתיוונים', כלומר ביהודים שנטו לתרבות ההלניסטית וגרו בעריה ובכפריה של ארץ ישראל.

ועוד, כמה T צריך בשם מתתיהו? התעתיק על השלט הוא שילוב משובש של השם הלטיני Mattathias, עם השם האנגלי Matityahu הנהוג בפינו ובלשוננו.

בתל אביב, לעומת זאת, מתתיהו זכה לתוארו 'כהן גדול' ולכמה מילות הסבר מדויקות. התעתיק הלועזי הוא עם T אחת, כמו שצריך.

צילום: איתמר לויתן

ב. חמשת האחים

חמישה בנים היו למתתיהו וכל אחד מהם – גבר גבר. בשכונת מקור ברוך בירושלים זכו רק שלושה מהם – אלעזר, יהודה ושמעון – לרחובות על שמם. כולם מכונים בצורה אחידה 'מכבים'. אלא שזו טעות. הכינוי 'מכבי' ניתן רק ליהודה, ואילו אחיו כונו בשמות אחרים (אלעזר החורני, שמעון התרסי, יוחנן הגדי, יונתן הוופסי) או בשם הכולל 'חשמונאים'.

צילומים: מנחם רוזנברג

מדוע נפקד מזלם של שני האחים הנותרים, יוחנן ויונתן? אולי הם נכללו ברחוב החשמונאים הסמוך?

אם בירושלים התעתיק של 'מכבי' הוא ב-C, בתל אביב הולכים בדרך כלל על K...

זה מתחיל ברחוב 'המכבי', סמוך לשוק בצלאל ולרחוב המלך ג'ורג':


אבל באותו רחוב עצמו אפשר למצוא גם את ה-C הירושלמית. ולא סתם C אלא פעמים CC – ממש שיא השיאים...

צילומים: מנחם רוזנברג

בתל אביב, למרבית התימהון, יש שני רחובות על שמו של יהודה המכבי. הרחוב המפורסם יותר נמצא כידוע בצפון הישן. גם שם הולכים על האות K.

לעומת זאת, מתגלים חילוקי דעות בשאלת הניקוד העברי: קמץ או פתח? המָכָּבִּי או הַמַּכַּבּי?

צילומים בתל אביב: איתמר לויתן

ובאשר לאֶחָיו של יהודה, בתל אביב הם זכו לכבוד המגיע להם ונקראים בשמותיהם המלאים, כפי שנרשמו בספרי מקבים. דא עקא, שפירוש כינוייהם אינו ברור ושנוי במחלוקת, ואולי היו אלה בכלל כינויי סתר מחתרתיים שהם העניקו לעצמם. מי יודע?

יוחנן הגדי, שבשל מיקומו כראשון ברשימת הבנים גם נחשב כבכור, נקרא כך אולי בשל מזלו הטוב ('גד', מזל), אולי בשל זיקה כלשהי לשבט גד.


יונתן הוופסי, כנראה צעיר הבנים, ירש את מקומו של יהודה אחיו כמנהיג וככהן גדול. אמנם השם 'וָפְסִי' מופיע באוצר השמות התנ"כי (במדבר, יג 14), אך סביר להניח שמדובר כאן בשיבוש של מילה יוונית כלשהי.


פירוש שמו של שמעון התרסי (או התַּסִי), שירש את מקומו של אחיו יונתן, גם הוא סתום. אולי זה קשור ל'תריס' (מגן; 'בעלי תריסין' הם חיילים אמיצים), ועל כל פנים נראה שאין קשר לעיר טָרְסוּס שבאסיה הקטנה, שבה ייוולד יותר ממאה שנה אחר כך שאול התרסי, הוא פאולוס. שמעון, כמו יתר אחיו, לא מת מוות טבעי. בשנת 134 לפני הספירה הוא נרצח באזור יריחו בידי חתנו תלמי.

השלט ברחוב הנושא את שמו מוזר מאוד. עולה ממנו כי הוא הספיק די הרבה בשש השנים שבהן הוא חי...



ולבסוף, אלעזר החורני, ששמו מצביע על מקום מגוריו ביישוב בית חורון הסמוך למודיעין. אלעזר התפרסם במותו ההרואי בקרב בית זכריה (162 לפני הספירה), כאשר דקר את הפיל שהיה אמור לשאת את ליסיאס שפיקד על המערכה מהצד הסלאוקי. זו הייתה טעות קריטית, כי ליסיאס רכב על פיל אחר, אבל אלעזר נכנס להיכל המכבים הגיבורים.

מות אלעזר מתחת לפיל, איור של גוסטב דוֹרֶה (ויקיפדיה)

בירושלים נקרא אלעזר בשם 'אלעזר המכבי', ואילו בתל אביב – החורני. ברחוב בתל אביב לא נמצא שלט הסבר.


ג. יוחנן הורקנוס

בעיר תל אביב–יפו עושים כבוד מיוחד ליוחנן הורקנוס (הראשון), בנו ויורשו של שמעון התרסי, שמת בשנת 104 לפני הספירה. מכל מעשיו בחרו להלל אותו כאן דווקא בתואר 'כובש יפו'...


בתל אביב מנקדים הוּרְקָנוֹס; בירושלים זה הוֹרֶקָנוֹס...

צילומים: מנחם רוזנברג

ד. אריסטובולוס

אם התבלבלנו בשאלת המלך החשמונאי האחרון, הבה נבדוק את אזכוריו של המלך החשמונאי הראשון, יהודה אריסטובולוס (הראשון), בנו בכורו של יוחנן הורקנוס (הראשון) ואביו של אלכסנדר ינאי. לאחר מות אביו הכתיר את עצמו יהודה אריסטובולוס כמלך, אבל הוא הספיק למלוך שנה אחת בלבד, עד מותו בשנת 103 לפני הספירה.

בירושלים זכה אריסטובולוס לניקוד מוזר (שווא באות א' וחוֹלָם באות ו' האחרונה במקום שורוק).

צילום: מנחם רוזנברג

ואילו בתל אביב מציעים לא רק ניקוד שונה אלא גם כתיב שונה – אריסטובולוס באות ת'...


ה. מרים החשמונאית

למיטב ידיעתי, המלך הורדוס, בונה בית המקדש השני, לא זכה לרחוב בשום עיר בארץ. רעייתו, מרים, המכונה 'החשמונאית', שנודעה ביופיה הרב, דווקא כן.

הורדוס נשא אותה לאישה כילדה, ועל פי יוסף בן מתתיהו הוא גם זה שנתן את ההוראה לרצוח אותה בשנת 29 לפני הספירה. מותה ערער את הורדוס לחלוטין, על פי אגדת התלמוד הוא שמר את גופתה בדבש במשך שבע שנים...

בירושלים ובתל אביב יש רחוב על שמה של מרים, אך ההסבר הוא לא עליה אלא על בעלה.

זה מה שקורה בתל אביב:


מצד אחר, מרים החשמונאית זכתה בתל אביב גם לחניון שייקרא על שמה.

צילומים: איתמר לויתן

בירושלים נושא את שמה של מרים רחוב קטן בדרום העיר המחבר את דרך חברון ודרך בית לחם.

ההסבר על מרים קצר מאוד וגם כאן היא מוצגת רק בתור 'אשתו של'.

שימו לב לניקוד החסר מתחת לאות ח' ובמיוחד לתעתיק המוזר: Ha-Hasmonayit (החשמוניית)...

צילום: דוד אסף

התעתיק בשלט הנוסף (והיחיד) שמצאתי ברחוב, שונה לגמרי (שלא לדבר על התעתיק האופציונלי הנוסף שיש בתל אביב).

השם המקובל שלה בלועזית הוא Mariamne; אמנם הגיוני שאצלנו יעדיפו להעתיק את שמה כמרים, אבל למה פעם ככה (Miryam) ופעם ככה (Miriam)?


והכי אהבתי את השלט הזה: מ. החשמונאית...

צילומים: דוד אסף

ו. אגריפס ואנטיגונוס 

רחוב אגריפס בירושלים הוא נתיב תחבורה ראשי, מקביל לרחוב יפו, שחוצה את שוק מחנה יהודה. לכל ארכו אין ולוּ שלט הסבר אחד, רק שלטים מהסוג 'המואר'. גם הם לא אחידים, יש אגריפס עם קמץ באות פ, ויש אגריפס עם פתח...

בהעדר שלט הסבר עלינו להניח שהכוונה היא לאגריפס השני, בנו של אגריפס הראשון ונינו של הורדוס, שהיה המלך האחרון (בחסות רומית) בימי המרד הגדול וחורבן הבית, ונהנה מתדמית חיובית בדרך כלל בספרות חז"ל.

צילומים: מנחם רוזנברג

בתל אביב  אגריפס, הוא בלי ספק אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס שמת בשנת 44 לספירה.

הניקוד של שמו הוא בפתח, אבל בתעתיק הלועזי מסתפקים ב-P אחת (בירושלים הלכו על שתיים).


זאת ועוד,  אגריפס התל-אביבי, נכדה של מרים החשמונאית, נחשב למלך האחרון ביהודה.

אבל גם השלט ברחוב אנטיגונוס ה-II בתל אביב טוען שבעליו היה אחרון מלכי יהודה...

מבולבלים? גם אנחנו.

ובכלל איזה כיף לגור ברחוב אנטיגונוס השני מספר 1.