יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

מנחם בגין על השבת עקורי איקרית ובירעם

בוגרי כיתה ח' של בית הספר העממי בראשון לציון בבית הכנסת העתיק בכפר ברעם, מאי 1949. מצד שמאל עומדים שניים מתושבי הכפר (מתוך הבלוג של משה רימר)

היום, 16 באוגוסט, הוא יום הולדתו ה-99 של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, וזו הזדמנות לחשוף מכתב אישי שקיבלתי ממנו בדיוק לפני שלושים שנה.

השנה 1982. מלחמת לבנון הראשונה, שכונתה 'מבצע שלום הגליל', הייתה אז בעיצומה ואני סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית בירושלים וחייל מילואים. באותה עת כבר ישבו חיילי צה"ל על כביש ביירות-דמשק וכיתרו את ביירות. לאחר לבטים החלטתי לכתוב מכתב פרטי לראש הממשלה דאז מנחם בגין, כדין אזרח הפונה לראש ממשלתו, ולבקש את התערבותו בסוגיית החזרתם של פליטי איקרית ובירעם לאדמתם שנגזלה מהם שלא כדין. זהו אחד ממעשי העוול המקוממים שעשו שלטונות המדינה לאזרחים ישראלים, ועד היום הוא לא תוקן, בבחינת 'יהודי לא מגרש יהודי, אבל ערבי  למה לא?'

הנה הפרשה בקיצור נמרץ: בסוף אוקטובר 1948, בשלהי מלחמת השחרור, נכבשו שני הכפרים הללו במסגרת 'מבצע חירם'. הכפרים, שככל הידוע לא היו עויינים, היו מאוכלסים בערבים נוצרים (באיקרית הקתולית גרו כשש מאות אנשים, ובכפר בירעם המארוני  כאלף), ותושביהם התבקשו על ידי נציגי צה"ל לעזוב את כפריהם באופן זמני, כדי לא להיקלע לסיכון במהלך הקרבות. הובטח להם כי יוכלו לחזור בתוך שבועיים, אך השבועיים התארכו והתארכו ונציגי הממשלה ביקשו מהם להתאזר בסבלנות. במהלך השנים עשו ממשלות ישראל הכל כדי לא להחזירם לאדמתם  מהתעלמות או מתן פיצויים כספיים מופרכים ועד פיצוץ המבנים בכפרים, הפקעת האדמות וחלוקתן בין הקיבוצים ברעם, סאסא והמושבים שומרה, גורן, דובב ואבן מנחם.

פרטים נוספים רוכזו בערך 'עקורי איקרית ובירעם' בוויקיפדיה ובמאמרים רבים שניתן בקלות למצוא באינטרנט.

הכנסייה המארונית באיקרית, 2010 (צילום: אבישי טייכר)

ב-1977, זמן לא רב לאחר עלותו לשלטון, הצהיר מנחם בגין כי בדעתו לפעול לתיקון העוול. הוא הקים ועדה בראשותו של אריק שרון, וכל אחד יכול לנחש כיצד הסתיימו דיוני אותה ועדה ומה היו המלצותיה...

בשנת 1981 עתרו התושבים שוב לבג"ץ וביקשו לבטל את צווי ההפקעה. בג"ץ דחה אותם בנימוקים טכניים, אך השופט העליון יצחק כהן כתב בפסק דינו: 'אין לנו אלא להביע תקווה, שאם יחול שינוי ממשי לטובה במצב הביטחוני סמוך לגבול לבנון, יזכו העותרים לדיון אוהד לשם פתרון הוגן של בעיה אנושית זו, התלויה בחלל עולמנו זמן כה רב'. ואכן, במכתבי לבגין נסמכתי על משפט זה. והלא הוא עצמו טען כי חל שינוי לטובה במצב הביטחוני סמוך לגבול לבנון ועתה תשקוט הארץ לארבעים שנה! 

להפתעתי ולשמחתי מר בגין ענה לי בתוך זמן קצר, באגרת אישית ולבבית שאף תוכנה היה נדיב ולא אכזר. הוא הבחין בין תושבי איקרית לבין תושבי בירעם (אף כי ציין שאין הוא בטוח בנכונותה של הבחנה זו). הוא גם לא יכול היה להתאפק ועל כן שלח במכתב הקצר חיצים שנונים כלפי אנשי מפ"ם והתחשבן ברמז עם הקיבוצים שנואי נפשו. 

מנחם בגין, 1992-1913 (מקור: אתר הכנסת)

בעצם נכונותו של בגין להשיב למכתבי ראיתי גילוי אותנטי של תפיסותיו הליברליות והדמוקרטיות בכל מה שקשור לסדרי שלטון תקינים: כל אזרח רשאי לפנות לראש הממשלה שלו וזכאי להתייחסותו האישית והעניינית. אני בספק גדול אם יורשיו יכולים להתהדר באמות מידה כאלה.

עדיין לא מאוחר לעשות צדק בפרשה זו, ואולי יהיו דבריו אלה של מנחם בגין 'תנא דמסייע' בסוגייה כאובה זו, שפעם בשנה תופסת כותרת ואחר כך צוללת לנבכי השכחה. אגב, עוד שני פוליטיקאים מן הימין, שתמכו באופן עקבי בהחזרתם של העקורים לאדמותיהם  בניגוד לעמדת רוב חבריהם!  היו אנשי הליכוד, השר חיים לנדאו המנוח (אביו של שר התשתיות דהיום עוזי לנדאו, שחבר במפלגתו של אביגדור ליברמן), וחבר הכנסת והשר לשעבר, משה ארנס.

מעריב, 9 ביוני 1987

ונחזור למנחם בגין.

הנה צילום ההתכתבות בינינו (המכתבים המקוריים נמצאים ברשותי).

תחילה מכתבי (אני חתום בשם משפחתי המקורי 'קְרוֹנֶה'), ואחר כך תשובתו של ראש הממשלה המנוח, שנכתבה ב-16 באוגוסט 1982, בדיוק ביום הולדתו ה-69.





בראש המכתב ציין בגין כי הוא 'לא לפרסום', שכן הוא מבקש לנסות ולשכנע את חבריו לתמוך בעמדתו. בגין נפטר לבית עולמו לפני עשרים שנה (1992), בעייה העקורים לא נפתרה  וכנראה גם לא תיפתר – ושלושים השנים שעברו מאז מתירות לי, כך אני חושב, לפרסם עתה את את ההתכתבות, ולוּ למען ההיסטוריה.

בגין ואני לאחר שלושים שנה  שוק מחנה יהודה, 2012 (צילום: הלל אסף)

11 תגובות:

  1. נקודות למחשבה:

    "... זכותה של המדינה שלא לקיים הבטחה שלטונית אם הנסיבות מחייבות זאת ולאור הצהרתו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון על סכנה שהשבת העקורים עלולה להוות תקדים בעייתי מבחינת זכות השיבה אין לכפות על המדינה קיום ההבטחה השלטונית (מתוך הבג"צ)

    באויר מנסרת מחשבה טורדנית הנוגעת לאבחנה בין הבטחה יהודית לערבים לבין הבטחה ערבית לערבים. כשיהודים מתחייבים להשיב לבתיהם את פליטי המלחמה בתום הפורענות, היהודים חייבים. כשערבים מתחייבים להשיב אותם אחר יעבור זעם, היהודים אינם חייבים. והלא אלו ואלו אותם פליטים חיים?

    מבחינתו של הפליט הערבי, שהבטיחו לו לשוב לביתו ולאדמתו, מה לו הכא מה לו התם? המלחמה הסתיימה והוא פליט. הראייה ה"הומנית" נפגמת קמעה מן האיפה ואיפה... אם רוצים לעשות צדק, צריך להחזיר את כל מי שיצא מרצונו משום שהובטח לו לשוב, כי לא משנה לו מי הבטיח... הוא לא לקח חלק במלחמה... הוא נמנע מלהיות לנו אויב. זה צריך להספיק בשביל שיאפשרו לו לחזור הביתה.... אבל אנחנו, רוצים לעמוד בהבטחות שלנו ובמקביל לא לכבד הבטחות של אויבים גם אם זה באותו ענין ולאותו ציבור ובאותן נסיבות. זהו הצדק המערבי הנאור וההומני...

    "צדק" עם עקורי איקרית ובירעם יגרור בהכרח את אותו צדק לחיפה ויפו ולוד ורמלה וסומייל ומחלול וסארונא וסלאמה ומנשייה ואבו כביר ויאזור ושייח' מוניס ועוד ועוד... למעלה מ-400 כפרים!!!

    יש לזכור שכל הרעה הזאת באה בעקבות סירובם של הערבים לקבל את תכנית החלוקה של האו"ם, ופתחו במלחמה. ולולא הרעה הנוראה הזאת – לא היתה קמה מדינה ליהודים.

    ועוד דבר קטנטן... כ- 700.000 פליטים יהודים מארצות ערב הגיעו לכאן חסרי כל... והיטו שכם ולב למען תקומת ישראל. רבים מהם התיישבו על חורבות אלה שהיו לפליטים... אני, אחד כזה...

    השבמחק
  2. כל נושא זכות השיבה לא שייך לכאן ולדעתי שימש (ומשמש) רק תירוץ. והלא אין מדובר באנשים שגורשו בלהט החרב המתהפכת או ברחו אל מחוץ לגבולות המדינה. הסיפור כאן שונה לגמרי, משום שמדובר בכאלה שכבר התגוררו בתחומי מדינת ישראל לאחר הקמתה (ומכח זה היו לאזרחי המדינה) וקיבלו הבטחה מפורשת מנציגים רשמיים של המדינה שמזיזים אותם רק לשבועיים...

    אכן, העובדה שיהודים יוצאי מדינות ערב גורשו באלימות ומאז אינם יכולים (ובינינו גם אינם רוצים) לחזור לבתיהם בבגדד או בדמשק, כמו גם העובדה שיהודים יוצאי מזרח אירופה, שרידי חרב הנאצים, התיישבו כאן חסרי כל ואינם יכולים (וגם אינם רוצים) לממש את זכויותיהם הקנייניות בוורשה או בצ'רנוביץ, היא אחת הסיבות (ולא הסיבה היחידה) לכך שאל לנו, כמדינה חפצת חיים, להיענות למה שקרוי 'זכות השיבה'.

    אבל כאמור, לא זו השאלה כאן.

    השבמחק
  3. השאלה ברורה בתכלית... מדוע אין ישראל מקיימת הבטחה שלטונית?

    אבל השופטת דליה דורנר קבעה:

    בענייננו, ועדת ליבאי ביססה את המלצותיה, בין היתר, על שינויים מדיניים
    שחלו באזור, ובכללם הסכם השלום עם הרשות הפלשתינית ("הסכם אוסלו"). אלא,
    שכאמור, המציאות הפוליטית מאז השתנתה ולדעת ראש הממשלה, לנוכח שינויים
    אלה, לעת הזאת, כאשר שבה ועלתה דרישת הפלשתינאים לזכות השיבה, התקדים
    שבהחזרת העקורים עלול לפגוע באינטרסים החשובים של המדינה. עמדה זו נוגעת
    לעניין מדיני, שבו לממשלה שיקול- דעת רחב, ומתחם הסבירות הנתון לה רחב ביותר.
    ראו והשוו ע"א 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(455 (2, בע' 472. בנסיבות
    אלה, אין עילה לאכיפת ההבטחה השלטונית ליישב את העקורים באזור איקרית. עם
    זאת, לעותרים זכות לתחליף אכיפה, על- ידי הקצאת קרקעות במקום אחר או בתשלום
    פיצויים. (בג"ץ 840/97)

    השבמחק
  4. שלום דוד,

    ראשית, תיקון קטן: בגין הלך לעולמו לפני עשרים שנה. אך לעצם העניין: ראוי לזכור כי מנחם בגין היה האיש שפתח בפני הפלסטינים את שערי בית המשפט העליון והתיר להם לעתור נגד המדינה. בכך האיש הדגול הזה - שגם אם יש ביקורות עליו, ויש - הוכיח את הפנים האנושיות שלו.
    ייתכן כי הדבר נובע מכך שלא "הזדהם" בצבריות המחוספסת ונותר נאמן להוד ולהדר. מכתבו אליך רק מחזק תחושה זו.

    השבמחק
  5. אני מקווה לבדוק ביום ראשון בארכיון של מרכז בגין כי דומני שבגין כבר טיפל או התייחס לעניין הרבה לפני 1977

    השבמחק
  6. אני מקוה שמר דודו אלהרר שמע פעם את האמירה המאד עתיקה והמאד הומנית של אחד מגדולי המנהיגים היהודיים בכל הגורות רבי הלל שאמר: " מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" ובאר רבי יצחק הגדול שכל אדם הוא חבריך אפילו הוא אויביך . ואם אותך גרשו ממקום כל שהוא זאת לא אומרת שגם אתה חייב להתנהג באותה צורה. הכרתי אדם בירושלים שסירב לקבל ב1949 וילה בשכונת קטמון בחינם שהיתה שייכת לערבי נוצרי שברח או גורש בזמן הקרבות ונימוקו היה, אותי גירשו מביתי בגרמניה ואני מסרב לגור בבית של אדם שעקב המלחמה נאלץ להמלט . הוא נשאר שנים לגור בדירה קטנה למרות שהיה יכול לקבל וילה של ערבי . כן , היו עוד אנשים כאלה בארץ מסוגו של דוד קרונה שהיום הוא דוד אסף וכל הכבוד לו.

    השבמחק
    תשובות
    1. כך מסופר גם על השופט לנדוי.

      מחק

  7. למר דוד אסף (קרונה) של רב
    חן חן, למאמר ולפרסום שלך בנושא עקורי בירעם ואיקרת
    קראתי בעיון את המאמר שלך, וגם עיינתי יותר מפעם אחת בחלופת המכתבים בינך לבין ראש הממשלה מנחם בגין, אני מאמץ את דבריך כמעט מילה במילה, ויכול להעיד מתוך ידיעה אישית ומהותי אחד מבין העקורים, וכמי שמעורב במאבק למען חזרתם של עקורי בירעם, כי באמצעות משפטים מספר הצלחת להסביר את הפרשה של עקורי כפר בירעם ואיקרת בצורה טובה מאוד, ועל כך אני מברך אותך.
    כמובן אנו מודעים היטב לעמדתו האוהדת של מנחם בגין עוד בטרם הגעת הליכוד לשלטון ב 1977, כן אנו מודעים ומעריכים את דעתם ותמיכתם של רבים מאנשי "הימין" עוד לפני "המהפך" ב 1977 וגם לאחריו, דוגמת ערי ז. ז'בוטינסקי, חיים לנדאו, משה ארנס (כבודם במקומו מונח), ורבים נוספים וטובים התומכים בראש גלי בחזרת עקורי שני הכפרים הנ"ל.
    לצערנו ולדאבוננו, גם אחרי 65 שנים לעקירתנו, ועל אף התמיכה הרחבה ביותר מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל, מכל המפלגות ומכל הזרמים, לא זכו העקורים לפתרון שיחזירם לבים ולאדמתם, וכי הסבל שלהם נמשך ונמשך מול אוזלת יד והעדר אומץ של המנהיגים מקבלי ההחלטות בישראל, לאומר "כן" להחזיר אותם.
    מאמרים רבים מאוד אשר פורסמו לאורך כל שנות קיומה של הפרשה על העוול שנעשה לעקורים שאינו באשמתם, בנוסף לעמדתם של מאות רבות של פוליטיקאים, אנשי רוח וסופרים, אנשי חברה וזכויות האדם והאזרח ועוד .. אשר הביעו את תמיכתם בחזרת העקורים, וכולם קבעו כי שיקולים פוליטיים צרים- שאינם לגופו של עניין החזרת העקורים, כי לצרכים מפלגתיים ושיקולי בחירות ודעת קהל ברחוב היהודי, הם הם מאחורי "הסירוב" כביכול של מקבלי ההחלטות לאומר "כן" להחזרת העקורים.
    כל הסיבות אשר הועלו – במשך עשרות שנים – נגד חזרת העקורים, היו בבחינת "סיבה" תורנית בהתאם לנסיבות ולמידת השתכנעות הרחוב היהודי בה.
    במשך יותר משני עשורים ככב "הביטחון" כסיבה המובילה נגד, וכשי סיבה זאת נעשתה "פג תוקף" ואיננה בעלת משקל משכנע- לאחר מלחמת ששת הימים, הועלתה בתחילת שנות השבעים, "סיבה" תורנית חדשה "תקדים", וכשסיבה זאת צר חינה גם בתמיכת הרחוב- המגזר- הערבי, חיפשו הממשלות "סיבות" תורניות חדשות, אז הועלו "בעיות חברתיות" ו "בעיות כלכליות ותקציביות" ובעיות של "אין מקום לכולם" ומה לא.?.
    הדבר נמשך עד 1995 כאשר ועד שרים בראשות פרום' דוד ליבאי, שר המשפטים בה היו השרים: פרופ' אמנון רובינשטיין, מר בנימין בן אליעזר, מר יעקב צור, ורב אלוף מרדכי (מוטה") גור סגן שר הביטחון דאז, קבעה פה אחד במבוא להמלצותיה : כי אין מניעה להחזיר "חלק מהעקורים לחלק מהשטח". ז"א כל הסיבות שכיכבו נגד חזרת העקורים נפלו, וכי אין עוד מניעה.
    העקורים רואים בכל "הסיבות" נגד חזרתם, ומיוחד הסיבה "ביטחון" פגיע קשה באינטליגנציה של האזרח היהודי וכלי של הפחדה והטלת אימים עליו, וכן הטלת ספק ואשמה חמורה ביושר ובאזרחות ובנאמנות העקורים אזרחי המדינה.
    יום יבוא והעקורים יחזרו לביתם ולאדמתם, ויחיו בשיתוף ובדיו קיום עם כל שכניהם, עד אז ימשיכו העקורים לשאת את סבלם ויעלו את מאבקם כפי יכולתם, וממול ימשיכו ממשלות ישראל מול אזרחי המדינה ומול באי עולם לכסות את ערוותן ולתרץ אוזלת ידן, בטיעוני סרק לאי קיום הבטחות והתחייבויות של "שלטון גיבורים וגדולים" נגד אזרחים תמימים שכל אשמתם היא שהם: האמינו בכוחה של מלה, מלת כבוד של התחייבות נציג ממשלה בדרגה של שר בממשלת ישראל..... שחזרתם תובטח ותותר אחרי שבועיים, שארכו עד יום זה 23290 ימים!!!!!!
    הכותב, כאמל יעקוב- דובר ועד עקורי בירעם. 19/8/2012 www.birem.org

    השבמחק
  8. לאורי הנכבד... אכן, בישיבתך כאן, אתה וכל קרוביך, עם מכריךָ וכל חבריך לדרך החשיבה הזאת, אתה עושה מעשה שנוא מאוד על הערבים... הם ממש מאיימים למחוק אותנו מעל פני האדמה... רק בגלל שהציונות הינה מעשה שנוא מאין כמוהו... ואין נפקא מינה אם יהודים רכשו אדמות בכסף מלא או שילמו עליה בדמים ממש. כל פיסת אדמה על הארץ הזאת היא הקדש ("וואקף")... אין לאיש בעולם המוסלמי את הסמכות לבטל את ההקדש הזה... הכל כבוש... כל הכיבושים כולם אינם אלא כיבוש אחד קטן ליהודים... כמה אפשר לטמון את הראש בחול? ואז, מגיע טיעון של "זהב" האומר: "זה כבר לא ענין ערבי-יהודי או ישראלי-פלסטיני... כאן כבר מעורב העולם כולו וכל העולם (חוץ מהמאיימים להשמיד) כולו מבין ויודע ותומך בפיתרון שתי מדינות לשני עמים בגבולות 67 עם תיקונים קלים."

    וזה מרגיע על אף שהוא מוחץ בכסילותו... הגיע כבר הזמן להבין את הערבים ולא להתנשא מעליהם... צריך לכבד מאוד את אמירותיהם... ובעיקר להאמין להם... לא לזלזל ולדחות על הסף... זה לא יפה... וכך אולי נקלוט כולנו שאנחנו נמצאים באזור בו אין אנו רצויים ובלשון התמזערוּת... אין כל דרך שיסתגלו לנוכחותנו משום שהם מנפנפים בכל דרך כזאת טילים... וזה לא חשוב מה יגיד האיחוד האירופי, הקווארטט והסימפונייט... הערבים אינם רוצים ואי אפשר לעשות צעד בלי רשותם... אז העולם החליט... אז מה... היתה כבר פעם החלטה גורלית כזו של "העולם" בעצרת האומות המאוחדות... כט בנובמבר 1947... ישראל קיבלה את ההחלטה...

    את כמאל אני מבין. מאוד. כל עקור מאדמתו הוא טרגדיה. מי יתן ואלהי העמים ימנע מן האנושות את המלחמה. הרי כולם רוצים שיהיה טוב, ומלחמה היא רע... וגורמת רעות... אבל היא הכרח, בין יגונה בין אם לאו, מעבר לכוחו של בשר ודם למנוע... מלחמות היו, עודן ועוד תהיינה... ולצערנו, בעקבותיה של כל מלחמה מגיע האובדן והשכול וההרס וההשפלה, בשני הצדדים שנקלעו למלחמה... ההיסטוריה מוכיחה שבבוקר למחרת המלחמה, מתחילה התאוששות... אנשים קמים מחורבות והריסות ומתחילים להשתקם... בנחישות ומרץ... בונים וסוללים וחורשים וקוצרים... לא עוברות שנים מעטות והחיים הוטבו... עד שמשמינים כעגלי מרבק... מסתאבים... ומתבהמים והמוצא ישוב לחגור חגור...

    השבמחק
  9. "בעצם נכונותו של בגין להשיב למכתבי ראיתי גילוי אותנטי של תפיסותיו הליברליות והדמוקרטיות בכל מה שקשור לסדרי שלטון תקינים: כל אזרח רשאי לפנות לראש הממשלה שלו וזכאי להתייחסותו האישית והעניינית. אני בספק גדול אם יורשיו יכולים להתהדר באמות מידה כאלה".

    יצחק שמיר ז"ל, יורשו בתפקיד ענה למכר שלי שהיה באותה תקופה ילד בן שבע במכתב אורך ומנומק על השאלה: "מדוע אין עונש מוות למחבלים".
    כך שנראה שעכשו השאלה היא ביחס לאלה שקדמו לבגין...

    השבמחק
  10. ברעם המרונית אינה תקדים ואינה קשורה במאבק פלשתינאי וגם שני היישובים אינם קשורים במאבק יחדיו. כל יישוב ואנשיו וכל סיםור ובעייתו. בגין והימין התייחסו למרונים מבני בריתם וידידי היהודים וישראל מלפני הקמת המדינה אחרת ורואים זאת במכתבו של בגין. יכול להיות שגם איקרית היה כך אבל אינני יודע. כקצין צה"ל בצנחנים מצאצאים של ברעם המרונית אנו ממשיכים דרכם של אבותינו שרצו לחיות דווקא עם היהודים וכרתו בריתות והסכמים כולל תמכיה בהרמת בית לאומי ליהודים בארץ כל כך יעידו מסמכי הארכיון הציוני המרכזי וועדת האו"ם UNSCOP שיש לי העתקים מהם. אנו נמשיך דרכנו שלילוב עם ישראל והתחברות עם היהודים ובאותה מידה לדרוש יישום הבטחת המדינה למרונים משמרי הארמית הארץ ישראלית הכי קרובה לשפת אבות היהודים באזור. הקמת יישוב מרוני ארמי ישראלי הוא אינטרס ישראלי ציוני מובהק בעת זו. סרן מיל' שאדי חלול, וועד נציגי המשפחות המרוניות בברעם המרונית, info@aramaic-center.com

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.