יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

גלגולו של ניגון: הסבא-רבא האוקראיני של 'משאת נפשי'?

המקהלה או גלריה של שָׁרי ישראל, מנצ'סטר 1903, עמ' 36

א. מרדכי צבי מַאנֶה ושירו 'משאת נפשי'

מרדכי צבי מַאנֶה (1886-1859), ששמו מוכר בעיקר מהרחובות הנושאים את שמו, היה משורר עברי וצייר, יליד העיירה רדושקוביץ (Radoszkowice) שבפלך וילנה, שמת בדמי ימיו, בן 27 בסך הכל. הוא כינה עצמו בשם 'המצי"ר', ראשי תבות: הבחור מרדכי צבי יליד רדושקוביץ, ובלי ספק גם רמז בכינוי זה לאומנותו כצייר (אף על פי שלמיטב ידיעתי מאומה מציוריו לא שרד לפלטה. תוספת: כפי שהודיעוני פרופ' אבנר הולצמן ואליהו הכהן: שתי תמונות של מאנה נדפסו בספרו של שלמה דמשק, במכחול ובעט, ניו-יורק תשי"ג, ומי יודע היכן הן היום ומה עלה בגורלן. מלבדן ומלבד כמה שערים מאוירים של כתבי-עת שרד עוד רישום פחם שלו האמור להימצא בארכיון ה-JTS בניו-יורק). 

מאנֶה קיבל חינוך מסורתי, למד בישיבה במינסק ואחר כך נשלח לווילנה כדי להמשיך בלימודיו התורניים, אך למעשה הקדיש את רוב זמנו להשכלה כללית וללימודי ציור. בשנת 1880 עבר לפטרבורג, שם התקבל לאקדמיה לאמנות, ובד בבד החל לפרסם את שיריו בעיתונות העברית וזכה להערכה רבה. בגיל 25 חלה מאנה בשחפת, חזר לעיירת הולדתו ושם נפטר בייסורים.

הנה כך הספיד אותו אביו במכתב מרגש ששלח לעיתון 'הצפירה' (ג' חשון תרמ"ז; 1 בנובמבר 1886):


מצבת קבורתו של מאנה בעיירה רדושקוביץ

שירו המפורסם ביותר, שאותו חיבר בערוב ימיו, כאשר שהה ברדושקוביץ באביב האחרון של חייו בשנת 1885, הוא 'משאת נפשי'. השיר ראה אור לראשונה בכרך הראשון של הקובץ 'כנסת ישראל', שנדפס בוורשה בשנת 1886, בעריכת שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר). מאנה הוא שצייר את שער הקובץ (ראו ראשי תיבות שמו המצי"ר בצד ימין של תחתית הציור):


'משאת נפשי' הוא שיר לירי, ארוך ונמלץ, שמוכר בזכות מילות הפתיחה שלו: 'שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה' (את השיר יש לקרוא כמובן בהברה אשכנזית). אגב, מאנה היה מראשוני המשוררים העבריים שעסקו באביב, וכבר שיריו הראשונים מוקדשים לעונה זו ('מבשרי האביב', 'האביב' נכתבו בווילנה שבנת 1879).

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה / עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;
זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה, / תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.

השיר, שמבטא כיסופים רומנטיים ואישיים מאוד לארץ ישראל, הלם היטב את רחשי לבו של הדור  ראשית ההתעוררות של 'חובבי ציון' בעקבות גלי הפרעות ברוסיה. אם הוא גם אוטוביוגרפי  ולמה לא להניח זאת?  הרי הוא משקף בצורה מרגשת את עולמו המיוסר של מאנה, שקיווה כי עוד יעמוד בו כוחו לעלות לארץ ישראל, שם יחשך כאבו, ואולי ישוב וירפא לו:

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ / רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;
אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ, / מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.

[...]

עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי / אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;
אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ, / אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.

אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי, / עַל תִּקְוֹתַי כָּלוּ;
יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט, / נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.

הנה המילים המלאות של השיר, כפי שנדפסו ב'כנסת ישראל':



בפרויקט בן-יהודה רוכזו כל כתבי מאנה, כולל כמובן השיר 'משאת נפשי'. הגרסה המושרת היא כמובן קצרה יותר:

שירו של מאנה הותאם ללחן 'עממי', שאיש לא יודע מי כתבוֹ, אך אין ספק שכבר בסוף המאה התשע-עשרה שרו אותו במזרח אירופה. עדות לכך יש בדיווח שהתפרסם בעיתון 'המגיד' ב-26 בדצמבר 1895, על מסיבת חנוכה שנערכה בעיר פשמישל שבגליציה:


אישור נוסף יש במודעה שהתפרסמה בעיתון 'המליץ', ב-28 באפריל 1901, ומבשרת על הופעת מהדורה שנייה של קובץ שירים 'אשר יושרו במנגינות בכל תפוצות ישראל':


עד כמה נפוצה הייתה מנגינת השיר במזרח אירופה אפשר ללמוד מכך שפרידין, גיבור הסיפור 'ג'ניה' של אורי ניסן גנסין (צללי החיים, 1904), זמזם אותו בכוונה:
החילותי מן הקצה השני.  
– ש-ם על שד-מות בר וָ-פ-רי... הראית את האורחה שם?
חברי נשא עלי את עיניו בגניבה וישתוק.
– אע-בוד גם א-נו-כי... מ?
– מה?
– ראית?
– את מי?
– את האורחה.
לימים סיפר אבא בלושר (1944-1873), חניך ישיבת וולוז'ין, כי חברו לספסל הלימודים בשנת 1891, נער צעיר מז'יטומיר ושמו חיים נחמן ביאליק, 'היה מחבב מאוד את "משאת נפשי" ו"אַל טַל" [שיר שחיברה שרה שפירא] והיה מזמרם, בקולו הצרוד, ברוב רגש ובכליון נפש' ('ביאליק בוולוז'ין', מאזנים, ד, תרצ"ה, עמ' 122; עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי [עורכים], ישיבות ליטא: פרקי זכרונות, מרכז שזר, תשס"ד, עמ' 167)

אך  בעיקר שרו אותו המתיישבים הראשונים בארץ ישראל, בני העליות הראשונה והשנייה, ובמושבה חדרה, שנוסדה בשנת 1891, הוא נחשב למעין המנון.

באתר של אלי אשד ציינה אחת המגיבות כי 'משאת נפשי' הושר גם בטיול המפורסם שערכו תלמידות בית הספר הירושלמי 'למל' באייר תרנ"ט (1899):
… המראה המרהיב עין [התלמידות ראו חסידות] הנראה מרחוק נסך רוח עליזות על אלה מתלמידינו אשר ישבו אתנו בעגלה, ויחלו לרנן בנעימה הידועה:
'היא החסידה, חשרת אבר 
זכת גו כסלת! 
שם במסילה הלאה, מעלה, 
תחצה ים התכלת!'
(דוד ילין, 'לארץ ירדן', בתוך יפה ברלוביץ, עורכת, אעברה-נא בארץ, משרד הביטחון, 1992, עמ' 241)

וב-12 בפברואר 1909 מספר עיתון 'הצבי' שערך אליעזר בן-יהודה, על טיול ט"ו בשבט שערכו ועל נטיעות שנטעו כשש מאות תלמידי בתי ספר עבריים וגימנסיות ביפו. כששבו לעת ערב מן הטיול התנגן השיר העצוב 'משאת נפשי' על שפתותיהם:


באתר זמרשת הובאו דבריה של גרטלה הורוביץ (בן זאב), ילדית ראשון לציון, שסיפרה בזיכרונותיה:
בערב, לאחר עבודה מפרכת בחום הלוהט, אחרי שהיינו מעלים את השקדים על הגג כדי לפזרם לייבוש ולכסותם מפני הטל, היינו מעלים את אחותנו הקטנה חבצלת בּקֻפָּה (סַל), מושיבים אותה לידנו, וכולנו במעגל יושבים על הגג, פנינו מופנים מערבה, נהנים מהנוף הנהדר, משקיעת השמש, מהדמדומים, מהחולות ומן הירק מסביב. רוח השירה שורה עלינו, וכולנו פותחים בשירה, הבוקעת את דממת הערב, והדיה נשמעים למרחקים...
(מתוך 'זכרונותיי מראשון לציון')
ובתה של גרטלה, ניצה וולפנזון, מוסיפה: 'אמי ז"ל סיפרה לי שבאותה הזדמנות היו שרות בעיקר את השיר "משאת נפשי". השורות הראשונות של השיר תאמו לאווירה'.

ואכן, בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי', שערכו והנחו אליהו הכהן ודן אלמגור, נפתח הפרק הראשון 'לארץ אבותינו' (אפריל 1974), בשיר זה. הנה מקהלת רננים:



וגם כאן (בצבע):



יש ביצועים רבים ומקסימים לשיר, משמעון בר ועד יהורם גאון. הנה כמה ביצועים קוליים יפים מאוד, מהם נדירים ולא מוכרים, שהעליתי לרשת:

מקהלת קול ישראל (נשים) בהקלטה משנת 1962 (עיבוד של יהודה שרת):



שמעון בר בהקלטה משנת 1963 (תזמורת הבידור של קול ישראל; עיבוד של חנן וינטרניץ):



רן אלירן בהקלטה משנת 1967 (עיבוד של יחזקאל בראון).



וכאן, 'חבורת שהם' עם הסולן אבא'לה פורמן. ההקלטה היא משנת 2009 בתקליט 'ציון חמדתי: משירי העליה הראשונה' (לחצו על הקישורית).

הנה הקלטה של אופירה גלוסקא ומרי סוריאנו (לפני כן מספר דן אלמגור לרבקה מיכאלי מעט על השיר):



וכקוריוז סיום, ביצוע יפה של יהורם גאון שמשמש רקע לריקוד-עם (!) 'משאת נפשי':



ב. הסבא-רבא האוקראיני?

להקת 'נמייסטו', איוונו-פרנקובסק, אוגוסט 2012 (צילום: דוד אסף)

לפני שבוע שבתי מאוקראינה, שם הדרכתי, יחד עם ידידי הסופר חיים באר, סיור לימודי עמוס חוויות מטעם 'בית ש"י עגנון'.  בעיר איוונו-פרנקובסק (Івано-Франківськ) שבמערב אוקראינה, לשעבר סטניסלבוב שבגליציה המזרחית (קצת מבלבל...), הופיעה לפנינו להקת 'נמייסטו' (Намисто; שרשרת), שלוש נשים שפורטות עלי בָּנְדוּרוֹת ומזמרות שירי עם אוקראינים.


את הלהקה הזו, שנוסדה ב-1996 ושמה הרשמי הוא 'השלישייה העירונית של מנגנות הבנדוּרָה' Муніципальне тріо бандуристок)), אני מכיר מזמן (על הרכביה המשתנים)  הן מה שקרוי 'להקת פולקלור מקומית' אבל זו הפעם שמתי לב, כי אחד השירים ששרו מתנגן באופן חשוד מדי. אחת המטיילות, עליזה גוטר מירושלים בת המושבה רחובות, זיהתה מיד שמדובר בשיר 'משאת נפשי' (ואף סיפרה לי שזה היה שיר הערש שבו יישנו אותה בילדותה). האסימון נפל...

לאחר ההופעה רכשתי את התקליטור של הלהקה, ואכן שיר זה הוקלט שם. זהו שיר אהבה רומנטי ששמו הוא Коби м була така красна (לו היית כזאת יפה). בתיאור השיר צוין רק שזהו שיר עם אוקראיני ושמו של המעבד יורי קורצ'ינסקי Юрій Корчинський

הנה הוא:



השמעתי את השיר לאנשי 'הדסק הרוסי' של עונ"ש, אך למרות הקִרבה הרבה הסתייג אחד החברים וציין, כי כדי להוכיח השפעה אין די בכך שהמבנה דומה וניתן לשיר בקלות את השיר העברי בדיוק לפי הלחן האוקראיני.

פניתי אפוא לפרופסור שי בורשטין מאוניברסיטת תל-אביב, שמיהר להשיבני:
השירים בהחלט מזכירים זה את זה, אך בגלגולם הנוכחי (כבר?) אינם אותו שיר בשינויים מזעריים.  
אפרט קצת: רושם הקרבה נוצר מיד בהתחלה על ידי הפתיחה המלודית הזהה (והקצרה: בסך הכול חמישה צלילים, שאחד מהם חוזר פעמיים). זו תופעה שכיחה למדי במוסיקה עממית, ולכן גם זניחה כגורם משפיע על אומדן קרבה בין מנגינות עממיות. לכך נוסף מקצב דומה וגם מבנה פרזות דומה, אך לא זהה. אגב, הוא זה שמאפשר לשיר את מילות 'משאת נפשי' לצלילי הלחן האוקראיני. זה לא 'מוכיח' כלום. יש שוני מסויים במבנה ההרמוני, ובעוד כמה היבטים דקים שלא אלאה אותך בהם.
אבל למרות שאיני סבור שמדובר באותו לחן, אין לפסול את האפשרות שמדובר בקרובי משפחה, ושיש להם סבא (או לפחות סבא-רבא) משותף. זה קורה הרבה בלחנים עממיים שהתמסורת שלהם נעשית בעיקר בעל-פה, ושלא חלה עליהם 'קדושת' פרי רוחו של המלחין האמנותי האוסרת שינויים כלשהם. במקרים כאלה ודומים להם קשה לחרוץ מסקנה חד-משמעית. 

בקיצור: יש יחסי קרבה, אבל אין זהות.
כתוספת ברכה שלח לי שי את התווים של 'משאת נפשי', כפי שנדפסו על ידי חוקר המוסיקה אברהם צבי אידלסון ב'ספר השירים', מהדורה שנייה, הוצאת 'ילקוט', ברלין תרפ"ב, עמ' 117. 'שים לב', כתב שי, 'שאידלסון, שמוצאו מלטביה והכיר מוסיקה עממית מזרח אירופית לפני ולפנים, מכנה את הנעימה "סלבית". וכמובן, התעקשותו הידועה על הכפפת כיוון התווים לזה של המילים'.


גם המוסיקולוג איליה דובוסרסקי, שהתבקש לערוך השוואה בין שני השירים, ציין כי בין שתי המנגינות יש דמיון: הן מתחילות מאותו המשפט הקטן המוזיקאלי (המוטיב), אך מהתיבה השנייה (המוטיב הבא) ועד סוף השיר הכל שונה! מסקנות: אחד משני השירים הושפע ממשנהו. קרוב לוודאי שהמקור הנו השיר האוקראיני, ואילו העברי הושפע ממנו. מנגינת השיר העברי פשוטה יותר מזו האוקראינית. 

לאור כל זאת אפשר להניח שהיה 'סבא' משותף לשתי המנגינות, ובמהלך הדורות 'תוקנו' הלחנים  האוקראיני והעברי  כך שנוצרו שני 'ענפים' דומים אך שונים - 'פֿאַרטייטשט אונ' פֿאַרבעסערט' (מתורגם ומשופר), כפי שכתב אותו יהודי שתרגם את שייקספיר ליידיש...

ומי יודע, אולי בעתיד תימצא גם חוליית החיבור או 'האב הקדמון'.

ועד אז תודה לשי בורשטין, יוסי גולדנברג, אלכס נקריאקוב, אורי יעקובוביץ' וגרימי גלעד על השקלא וטריא ועל העזרה.

מרדכי צבי מאנה

בעלי התוספות

אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, מוסיף:
המאמר הראשון שפרסמתי בגיליון הראשון של כתב העת 'עתמול', לפני קרוב לארבעים שנה (אפריל 1975), הוקדש לשיר זה, ונקרא 'משאת נפשו של המשורר המצייר'. הוא פורסם לפני כן בכתב עת של אגודת הקומפוזיטורים. מאז הרחבתי דברים עליו בתוכניות רדיו ובמופעים.


הלחן האוקראיני שעלית על עקבותיו הוא רק אחד הלחנים של השיר. במופע פומבי שערכתי והנחיתי בשנת 1982, בחצר היקב בראשון, במלאת מאה שנים למושבה, ובמהלכו ריאיינתי שניים מאלה שחיו במושבה במאה התשע עשרה (זרובבל חביב ופסיה ויגודסקי), חשפתי לראשונה את מי שעמד מאחורי המנגינה ה'עממית' השנייה של 'משאת נפשי' ומאחורי לחן 'ציון תמתי' שהיה מקובל עד אז כלחן 'עממי'  היימן קאהן. אם אני זוכר נכון, כללתי באותו מופע שתיים או שלוש מנגינות של 'משאת נפשי' כמחרוזת שהושמעה מפי אופירה גלוסקא. המופע שודר ב'קול ישראל' ובארכיונו צריכה להיות שמורה ההקלטה שלו.  
ועוד הערה. ביזמתי כתב משה וילנסקי עיבוד תזמורתי חדש לשיר הזה. הוא אהב לחדש שירים ישנים, ויחד אתו ערכתי בשנות השבעים תוכנית בשם 'המנגינה לעולם נשארת', שהוקדשה כולה לשירים ולמלחינים שנשכחו. העיבוד התזמורתי שלו ל'משאת נפשי' הושמע פעמים רבות ברדיו, גם כאות תוכנית, ובטלוויזיה נהגו להשמיעו כמנגינת ביניים לפני 'מבט לחדשות', עד שירשו אותו הזיקוקין של 'כוכב נולד. 
במופע שערכתי 'אנו עולים ושרים'  על תקופת העלייה הראשונה ושיריה (הופעתי בו עשרות פעמים בשנים האחרונות בלווית הזמרת אורה זיטנר), הקדשתי קטע מיוחד לשיר ולמחברו מרדכי צבי יליד רדושקוביץ. 
ובאשר לזיהוי עם הלחן האוקראיני.
לדעתי אי אפשר לבסס דמיון בין צלילי שני שירים על סמך שלושה או ארבע טאקטים ראשונים זהים. הרי כבר בטאקט החמישי מתרחקים הצלילים משירנו העברי והם שונים לחלוטין. לאן נעלם בשיר האוקראיני לחן הבית השני של 'משאת נפשי', המתחיל ב'סביב תשלט שלוות השקט'? כולו חסר, על ארבעת שורותיו, ואין לו זכר בשיר האוקראיני. 
במקרה של 'משאת נפשי' הלחן של המקור הלועזי צריך להיות מאד מאד קרוב ללחן השיר העברי, שכן השיר לא הגיע אלינו ב'תיווך' שיר דומה ביידיש. לא היה כאן תהליך רב-שלבי, כמו שקרה בשירים רבים בזמר העברי, כאשר בשלב ראשון הוסבו מנגינות רוסיות (או אוקראיניות או פולניות) למילים ביידיש, תוך כדי שינויים כאלה או אחרים, ובשלב הבא, בדרכם אל העברית, הן עברו שוב שינויים והתאמות המתחייבים משינוי השפה והסביבה והעדר אמצעי תקשורת אמינים, וכך התרחקו מעט או יותר מן המקור. 
השיר 'משאת נפשי' הושר בעברית עוד באוקראינה, במקום שבו שרו את הלחן האוקראיני המקורי. התאמתו של הלחן הלועזי לשיר העברי נעשתה אפוא סמוך מאד לזמן חיבורו, כך שלא היו כאן מרחקי זמן וגלגולים לארץ אחרת העשויים לגרור אחריהם שינויי לחן. 
האזן, למשל, למקור הרוסי של 'תחזקנה' וראה כמה הוא דומה ללחן שירו העברי של ביאליק. האזן לצלילי המקור של 'בגליל בתל חי' ושל 'היתה צעירה בכנרת' וראה כמה צלילי השירים האלה בעברית דומים להם.  
נראה לי אפוא שהשיר שמצאת איננו סבא-רבא, גם לא בן-דוד וגם לא גיס של החותנת של השיר העברי... מובטחני שאי-שם במרחבי מזרח אירופה עדיין שגורים צלילי המקור של 'משאת נפשי' בפי ישישי אוקראינה הזוכרים את ניגוני הסבא-רבא שלהם, ועוד יום יבוא ויתגלו.

פרופסור אבנר הולצמן, מהחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב מוסיף:

יישר כוחך על המסע הנפלא והמרתק שערכת בעקבות 'משאת נפשי'  תענוג צרוף לקרוא ולהאזין.

אפנה את תשומת לבך לפרק המפורט שהקדשתי למאנה ('מרדכי צבי מאנה, משורר וצייר') בספרי 'מלאכת מחשבת: תחיית האומה', ובו הבאתי בין השאר רפרודוקציות של שני ציורי השמן היחידים ששרדו מפרי מכחולו: דיוקנאות של אביו ושל אמו שהתגלגלו אחרי עשרות שנים אל ביתם של קרובי משפחה בארצות הברית.

ובהזדמנות זו עוד שני פירורי מידע על השיר וסביבו:

א. לפי עדות חברו של מאנה, א"ל שיינהויז, במבוא שהקדים לקובץ כתביו ב-1897, השיר נכתב בהשפעת מאמר של דוד גורדון ב'המגיד' ('הגיוני המגיד', גיליון 7, 18.2.1886), שבו העלה תוכנית קצת ביזארית ליישב את ארץ-ישראל באלפי חולי שחפת יהודים שיבואו להתרפא בה וכך יעשירו את כלכלתה במקום שיפרנסו את אתרי המרפא בדרום אירופה. מאנה הגווע נאחז ברעיון זה כבקש הצלה אחרון, ומכאן התקווה המובעת בשיר לעלות ארצה ולחדש בה את כוחותיו.

ב. אחד מחבריו של ביאליק בישיבת וולוז'ין סיפר, כי 'משאת נפשי' היה חביב ביותר על ביאליק, והוא היה נוהג לזמרו בקולו הצרוד ברוב רגש ובכליון נפש (אבא בלושר, 'ביאליק בוולוז'ין', מאזניים, ד, תרצ"ה, עמ' 122). מכיוון שמדובר בשנת 1890 או 1891 הרי זוהי אולי העדות המוקדמת ביותר על התפשטות השיר והשמעתו הספונטנית בפומבי כארבע שנים בלבד אחרי כתיבתו.

15 תגובות:

  1. תודה על המחקר - היה מאוד מעניין.

    השבמחק
  2. רחל פרומן קומלוש6 בספטמבר 2012 בשעה 21:07

    בלוג נפלא ובו פוסט נפלא עונג צרוף לכל ימי השבוע.

    השבמחק
  3. מסע מרשים ומחכים!
    בעידן שבו חברת "אגד" החליטה לכרוז בכרוז האוטומטי שבאוטובוסיה על התחנה בפינת הרחובות אבן גבירול-מאנה בתל אביב כ"מַאנָה", הפוסט הזה הוא לפיד נגד הבערות.
    אגב שיבוש ההגייה הזה, מכתב שכתבתי בעניין ל"אגד", למפקח על התעבורה ולאקדמיה ללשון העברית לא זכה לתגובה (אפילו לא כזאת פורמלית, של "קיבלנו את פנייתך ונטפל בה בהמשך") מאף לא אחד משלושת הגופים, ובינתיים זיהום הסביבה (הלשוני) נמשך במלוא עוזו. אלפי אנשים נחשפים לטעות האיומה הזאת ולדומותיה - כך, למשל, קווי "דן" שנוסעים לאוניברסיטת תל אביב מכריזים על תחנת "בית אבות פּיכמן" ברמת אביב, בפ"א דגושה, ויש עוד לא מעט דוגמאות שכאלה, לא רק בגוש דן. לרוב הנוסעים זה כלל לא צורם. למעטים - זהו אות למשהו חמור בהרבה מן השיבוש הנקודתי כשלעצמו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תנוח דעתך. שיבושים כאלה יש בקווי אגד בכל הארץ.

      בירושלים, למשל, מכריז הרמקול על רחוב חנוך אַלְבָּק...

      מחק
    2. Maybe they didn't want to confuse him with
      Hassen Bek :-)

      מחק
  4. בעבר חיכיתי לשישבת כדי לנוח. עכשיו אני מחכה לו כדי לפגוש את הבלוג שלך.
    הפוסט הזה, כמו רבים אחרים, מעמיק, מקיף ומלמד - תודה תודה!
    הביצוע של נשות מקהלת קול ישראל בעיבוד של יהודה שרת הרטיט את לבי.

    השבמחק
  5. בן-ציון קליבנסקי7 בספטמבר 2012 בשעה 12:45

    הופתעתי לשמוע את מנגינת "משאת נפשי" ואת המחקר על אודותיה. והנה אבי ז"ל היה שר את השיר הזה (לְמדו מן הסתם בראשית שנות השלושים בקובנה) במנגינה אחרת לגמרי, ודומה שאף מתאימה יותר לרוח השיר. ייתכן שזו המנגינה השנייה אשר אליה כיוון אליהו הכהן במאמרו.
    ולמבחר הציטוטים מהעיתונות אוסיף ציטוט מתוך דברי א"ל שיינהויז בכל כתבי מרדכי צבי מנה, ורשה תרנ"ז: "... ובסוד קהל ועדת חובבים ישירו אותו במקהלות עד היום הזה".

    השבמחק
  6. תודה! נהדר לקרוא את הבלוג שלך. היום קראתי מכתב שלך ב"הארץ". בלוג פשוט מצוין. מה שכתב אליהו הכהן ומה שכתב שי בורנשטיין מחזק את הטענה שאין כאן סבא-רבא משותף למנגינה היהודית ולאוקראינים. אני שמעתי אותו בבית הורי, ילידי טבריה, הרחק הרחק מאוקראינה, ושרתי אותו לילדי, ילדי קיבוץ דביר הם היו אז, עוד יותר רחוק מהדנייפר, ההוא שבמורדותיו רכבו סוסים, פרשים קוזאקים מגדודי בודיוני והשומר הצעיר, שניסו להשכיח את הפרשים הקוזאקים מגדודי חמלניצקי.
    מצפה לבלוג הזה בכל יום, והוא אכן מגיע לעתים קרובות בשבוע.
    יישר כוח, או מה שנקרא בלשון העם: כל הכבוד!
    כרמלה לכיש
    סופרת, עורכת, מו"ל
    carmelim.net

    השבמחק
  7. נכון שאנו שרנו "למה לא יבוא פורים פעמיים בשבוע" אך אני בטוח שרבים רבים היו רוצים לראות את הפוסט שלך פעמיים בשבוע!!
    זה לא רק עונג שבת זה פשוט עונג צרוף המרחיב א הדעת ומעשיר את הנפש!!
    תחזקנה ידיך!!

    השבמחק
  8. קו מספר 7 המוליך אל קיבוץ רמת רחל מכריז על רחוב לייב יפה ("יפה" - כ"Yafa")....

    השבמחק
  9. ראשית כל, ברצוני לשבח את דוד אסף על הכתבה הנהדרת על השיר ו"תקיפתו" מכל ההיבטים האפשריים. גם התוספות של שי בורשטיין ואליהו הכהן, מרתקות מאוד.
    כאן, ברצוני לשאול שאלת הבהרה:
    שי הראה כי אידלסון הביא את תווי השיר [במשתמע, השיר עם המנגינה המקובלת, שביצועים שלה הובאו לעיל] שלגביו נרשם כי הנעימה סלבית, במהדורה השנייה של ספרו שיצא בשנת תרפ"ב [1922]; אליהו הכהן דיבר על הספר של אידלסון שיצא לאור בשנת 1912 [תרע"ב], שבו הובאה מנגינה שניה לשיר, גם היא מזרח-אירופאית, אך זו לא זכתה להתפשט כקודמתה.
    ואני תוהה אם אידלסון הביא את שתי המנגינות השונות, כל אחת מהן בנפרד בספר שונה או שמא מדובר כאן בטעות...

    השבמחק
    תשובות
    1. לא מדובר כאן בטעות, אלא בשני לחנים שונים לחלוטין שהותאמו למילות "משאת נפשי". בין שתי מהדורות "ספר השירים" מפריד עשור (מהדורה א' - 1912, מהדורה ב' - 1922). את הנעימה "האחרת" (ממהדורת 1912) כינה אידלזון "עממית". בהקדמה המאלפת הוא מסביר:

      "את החומר לנגינה [למוסיקה] לקחתי מהנגינה העממית, בין שהיא אשכנזית ובין שהיא ספרדית, כי יסוד אחד להן ומקורן הוא - מקור ישראל. השירים הללו מצוינים בשם "נעימה עממית". וכן לקטתי נעימות שונות ממחברים יהודים שונים. ויש שנתתי נעימות זרות שנתקבלו בתוך העם ויתאזרחו בקרבו. את הנעימות הללו צינתי בשם "נעימה מקבלה" או "נעימה נכריה" ליתר השירים חברתי אני בעצמי נעימות".

      על פי אידלזון, אם כן, הלחן ממהדורה א' הוא "ממקור ישראל". מידידי אליהו הכהן למדתי זה עתה שמלחין השיר הוא היימן קאהן. אוסיף כי בדיקה מדוקדקת של אפיוני הלחנים שכלל בשירוניו מעלה שלא תמיד נהג אידלזון בעקביות על פי הגדרותיו שלו.

      ובהזדמנות זו - הערה לדבריו של אליהו אודות הקרבה המוסיקלית בין השירים:

      כפי שכותב אליהו, בהחלט יתכן שהשיר האוקראיני שלו הותאמו מילות "משאת נפשי" קיים "אי שם במרחבי מזרח אירופה" וממתין לגילויו. אין זה סותר את קביעת הקרבה המשפחתית בין השירים. בתגובה מוקדמת ששלחתי לדוד אסף (ושהושמטה מפאת כורח הקיצור) הזכרתי את רעיונו המצוין של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין אודות "דמיון משפחתי" בין תופעות שונות שיש ביניהן קוי דמיון וקוי שוני בעת ובעונה אחת (הדוגמאות שלו לקוחות מעולם המשחקים). זו מטאפורה מוצלחת המבהירה את סבך היחסים בין לחנים דומים/שונים. אפילו אותה פרזה בלחן "משאת נפשי" (למילים "סביב תשלט שלוות השקט") שאליהו טוען שהיא שונה לגמרי, קשורה קשר משפחתי לפרזה המקבילה בשיר האוקראיני, למרות שונותן על פני השטח (שני המוטיבים המלודיים המופיעים שם דומים, אך מופיעים בסדר הפוך בשני השירים). כשאליהו כותב "לא סבא רבא ולא בן דוד" הוא לכאורה סותר את עמדתי. ולא היא. למעשה, שנינו נמצאים באותו מחנה ומייחלים לגילוי האב הישיר. אבל, מה לעשות, בינתיים המציאות כופה עלינו להסתפק ב"גיס של החותנת".

      מחק


  10. תשובה לשאלתו של אורי יעקובוביץ':

    ספר השירים של אידלסון, שיצא על ידי חברת העזרה ליהודי גרמניה בברלין בשנת תרע"ב, כלל מאה שירים, וביניהם רק לחן אחד של "משאת נפשי". לחן זה, שכונה על ידי אידלסון "נעימה עממית", לא הוקלט ולא התפרסם בארץ.

    בשנת תרפ"ב הוציא אידלסון בהוצאת "ילקוט" בברלין מהדורה שנייה של אותו ספר, שבסופה הוסיף עוד תריסר שירים וביניהם לחן שני של "משאת נפשי", הוא הלחן המפורסם ורב הביצועים המוקלטים שאליו התייחס דוד אסף בכתבתו. את הלחן הזה הגדיר אידלסון כ"לחן סלאבי" והורה משום מה לשיר אותו "בהליכה איטית". ספק אם רבים צייתו להנחיה זו.

    לכן שני הלחנים אינם מופיעים במהדורה זו בזה אחר זה אלא במקומות שונים.


    תשובה לשי בורשטיין:

    1. על ההשערה כי השיר האוקראיני שהביא אתו דוד אסף הוא הסבא-רבא של לחן "משאת נפשי" נוכל שנינו להסכים כי אין מאחוריה בסיס מוצק, על אף כל הניסיונות למצוא פה ושם קווי דמיון. בהקשר זה אני נזכר במשפט ביידיש שהסבתא-רבא של בנותיי נהגה להרגיע בה את חברתה שהתעקשה למצוא קירבה משפחתית ביניהן: "מיין זיידע און דיין זיידע / ליגט אין דער ערד ביידע" (סבי וסבך / שוכבים בעפר זה ליד זה)...

    2. כדי למנוע אי-הבנה, אנסה לעשות סדר בלחני "משאת נפשי":

    שני הלחנים המופיעים בספר השירים של אידלסון, ביניהם הלחן המוכר שהוא נשוא הכתבה של דוד אסף. מקורם המדויק טרם אותר.

    לחן נוסף, שלישי, נחשף והוקלט בארץ פעם אחת בלבד – במופע שנערך ביקב ראשון לציון בשנת 1982, במלאת 100 שנים למושבה. מחברו של לחן זה הוא היימן קאהן, מי שהלחין את הלחן המוכר של "ציון תמתי".

    בזה לא תמה הרשימה. עד שנת 1911 הולחנו והותאמו לשיר "משאת נפשי" לפחות חמישה לחנים. יותר מכולם התפשט והרטיט לבבות בארץ ובעולם היהודי הלחן ה"סלאבי" הידוע והמוכר, שאליו מכוונות כל ההתייחסויות בספרות ובזיכרונות ותיקי היישוב. אוכל להביא אלף ציטטות המספרות בשבח השיר והלחן הזה, אך אסתפק באחת שכתב הסופר יוסף חיים ברנר בהערכתו על הספר "כתבי יהושע ברזילי" (יפו, תרע"ג): "אילו היו מצרפים לתום העלומים שבספר את צלילי 'על ראש גבנון בדד דומם' (מתוך "משאת נפשי" – א.ה.), היתה השירה מרקיעה למרומי נפש זקן ונער".

    שנה טובה

    אליהו הכהן


    השבמחק
  11. https://www.youtube.com/watch?v=zFyYgGJJYmk

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.