גלגולו של ניגון: הסבא-רבא האוקראיני של 'משאת נפשי'?

המקהלה או גלריה של שָׁרי ישראל, מנצ'סטר 1903, עמ' 36

א. מרדכי צבי מַאנֶה ושירו 'משאת נפשי'

מרדכי צבי מַאנֶה (1886-1859), ששמו מוכר בעיקר מהרחובות הנושאים את שמו, היה משורר עברי וצייר, יליד העיירה רדושקוביץ (Radoszkowice) שבפלך וילנה, שמת בדמי ימיו, בן 27 בסך הכל. הוא כינה עצמו בשם 'המצי"ר', ראשי תבות: הבחור מרדכי צבי יליד רדושקוביץ, ובלי ספק גם רמז בכינוי זה לאומנותו כצייר (אף על פי שלמיטב ידיעתי מאומה מציוריו לא שרד לפלטה. תוספת: כפי שהודיעוני פרופ' אבנר הולצמן ואליהו הכהן: שתי תמונות של מאנה נדפסו בספרו של שלמה דמשק, במכחול ובעט, ניו-יורק תשי"ג, ומי יודע היכן הן היום ומה עלה בגורלן. מלבדן ומלבד כמה שערים מאוירים של כתבי-עת שרד עוד רישום פחם שלו האמור להימצא בארכיון ה-JTS בניו-יורק). 

מאנֶה קיבל חינוך מסורתי, למד בישיבה במינסק ואחר כך נשלח לווילנה כדי להמשיך בלימודיו התורניים, אך למעשה הקדיש את רוב זמנו להשכלה כללית וללימודי ציור. בשנת 1880 עבר לפטרבורג, שם התקבל לאקדמיה לאמנות, ובד בבד החל לפרסם את שיריו בעיתונות העברית וזכה להערכה רבה. בגיל 25 חלה מאנה בשחפת, חזר לעיירת הולדתו ושם נפטר בייסורים.

הנה כך הספיד אותו אביו במכתב מרגש ששלח לעיתון הצפירה (ג' חשון תרמ"ז; 1 בנובמבר 1886):

מצבת קבורתו של מאנה בעיירה רדושקוביץ

שירו המפורסם ביותר, שאותו חיבר בערוב ימיו, כאשר שהה ברדושקוביץ באביב האחרון של חייו בשנת 1885, הוא 'משאת נפשי'. השיר ראה אור לראשונה בכרך הראשון של הקובץ כנסת ישראל, שנדפס בוורשה בשנת 1886, בעריכת שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר). מאנה הוא שצייר את שער הקובץ (ראו ראשי תיבות שמו המצי"ר בצד ימין של תחתית הציור):

'משאת נפשי' הוא שיר לירי, ארוך ונמלץ, שמוכר בזכות מילות הפתיחה שלו: 'שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה' (את השיר יש לקרוא כמובן בהברה אשכנזית). אגב, מאנה היה מראשוני המשוררים העבריים שעסקו באביב, וכבר שיריו הראשונים מוקדשים לעונה זו ('מבשרי האביב', 'האביב' נכתבו בווילנה שבנת 1879).

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה / עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;
זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה, / תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.

השיר, שמבטא כיסופים רומנטיים ואישיים מאוד לארץ ישראל, הלם היטב את רחשי לבו של הדור – ראשית ההתעוררות של 'חובבי ציון' בעקבות גלי הפרעות ברוסיה. אם הוא גם אוטוביוגרפי – ולמה לא להניח זאת? – הרי הוא משקף בצורה מרגשת את עולמו המיוסר של מאנה, שקיווה כי עוד יעמוד בו כוחו לעלות לארץ ישראל, שם יחשך כאבו, ואולי ישוב וירפא לו:

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ / רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ, / מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.

[...]

עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי / אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;

אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ, / אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.

אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי, / עַל תִּקְוֹתַי כָּלוּ;

יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט, / נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.

הנה המילים המלאות של השיר, כפי שנדפסו בכנסת ישראל:

בפרויקט בן-יהודה רוכזו כל כתבי מאנה, כולל כמובן השיר 'משאת נפשי'. הגרסה המושרת היא כמובן קצרה יותר:

שירו של מאנה הותאם ללחן 'עממי', שאיש לא יודע מי כתבוֹ, אך אין ספק שכבר בסוף המאה ה-19 שרו אותו במזרח אירופה. עדות לכך יש בדיווח שהתפרסם בעיתון המגיד ב-26 בדצמבר 1895, על מסיבת חנוכה שנערכה בעיר פשמישל שבגליציה:

אישור נוסף יש במודעה שהתפרסמה בעיתון המליץ, ב-28 באפריל 1901, ומבשרת על הופעת מהדורה שנייה של קובץ שירים 'אשר יושרו במנגינות בכל תפוצות ישראל':

עד כמה נפוצה הייתה מנגינת השיר במזרח אירופה אפשר ללמוד מכך שפרידין, גיבור הסיפור 'ג'ניה' של אורי ניסן גנסין (צללי החיים, 1904), זמזם אותו בכוונה:

החילותי מן הקצה השני.  

– ש-ם על שד-מות בר וָ-פ-רי... הראית את האורחה שם?

חברי נשא עלי את עיניו בגניבה וישתוק.

– אע-בוד גם א-נו-כי... מ?

– מה?

– ראית?

– את מי?

– את האורחה.

לימים סיפר אבא בלושר (1944-1873), חניך ישיבת וולוז'ין, כי חברו לספסל הלימודים בשנת 1891, נער צעיר מז'יטומיר ושמו חיים נחמן ביאליק, 'היה מחבב מאוד את "משאת נפשי" ו"אַל טַל" [שיר שחיברה שרה שפירא] והיה מזמרם, בקולו הצרוד, ברוב רגש ובכליון נפש' ('ביאליק בוולוז'ין', מאזנים, ד, תרצ"ה, עמ' 122; עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי [עורכים], ישיבות ליטא: פרקי זכרונות, מרכז שזר, תשס"ד, עמ' 167)

אך  בעיקר שרו אותו המתיישבים הראשונים בארץ ישראל, בני העליות הראשונה והשנייה, ובמושבה חדרה, שנוסדה בשנת 1891, הוא נחשב למעין המנון.

באתר של אלי אשד ציינה אחת המגיבות כי 'משאת נפשי' הושר גם בטיול המפורסם שערכו תלמידות בית הספר הירושלמי 'למל' באייר תרנ"ט (1899):

… המראה המרהיב עין [התלמידות ראו חסידות] הנראה מרחוק נסך רוח עליזות על אלה מתלמידינו אשר ישבו אתנו בעגלה, ויחלו לרנן בנעימה הידועה:

'היא החסידה, חשרת אבר 

זכת גו כסלת! 

שם במסילה הלאה, מעלה, 

תחצה ים התכלת!'

(דוד ילין, 'לארץ ירדן', בתוך יפה ברלוביץ [עורכת], אעברה-נא בארץ, משרד הביטחון, 1992, עמ' 241)

וב-12 בפברואר 1909 מספר עיתון הצבי שערך אליעזר בן-יהודה, על טיול ט"ו בשבט שערכו ועל נטיעות שנטעו כשש מאות תלמידי בתי ספר עבריים וגימנסיות ביפו. כששבו לעת ערב מן הטיול התנגן השיר העצוב 'משאת נפשי' על שפתותיהם:

באתר זמרשת הובאו דבריה של גרטלה הורוביץ (בן זאב), ילדית ראשון לציון, שסיפרה בזיכרונותיה:

בערב, לאחר עבודה מפרכת בחום הלוהט, אחרי שהיינו מעלים את השקדים על הגג כדי לפזרם לייבוש ולכסותם מפני הטל, היינו מעלים את אחותנו הקטנה חבצלת בּקֻפָּה (סַל), מושיבים אותה לידנו, וכולנו במעגל יושבים על הגג, פנינו מופנים מערבה, נהנים מהנוף הנהדר, משקיעת השמש, מהדמדומים, מהחולות ומן הירק מסביב. רוח השירה שורה עלינו, וכולנו פותחים בשירה, הבוקעת את דממת הערב, והדיה נשמעים למרחקים... (מתוך 'זכרונותיי מראשון לציון').

ובתה של גרטלה, ניצה וולפנזון, הוסיפה: 'אמי ז"ל סיפרה לי שבאותה הזדמנות היו שרות בעיקר את השיר "משאת נפשי". השורות הראשונות של השיר תאמו לאווירה'.

ואכן, בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי', שערכו והנחו אליהו הכהן ודן אלמגור, נפתח הפרק הראשון 'לארץ אבותינו' (אפריל 1974), בשיר זה. הנה מקהלת רננים:

וגם כאן (בצבע):

יש ביצועים רבים ומקסימים לשיר, משמעון בר ועד יהורם גאון. הנה כמה ביצועים קוליים יפים מאוד, מהם נדירים ולא מוכרים, שהעליתי לרשת:

מקהלת קול ישראל (נשים) בהקלטה משנת 1962 (עיבוד של יהודה שרת):

שמעון בר בהקלטה משנת 1963 (תזמורת הבידור של קול ישראל; עיבוד של חנן וינטרניץ):

רן אלירן בהקלטה משנת 1967 (עיבוד של יחזקאל בראון).

וכאן, 'חבורת שהם' עם הסולן אבא'לה פורמן. ההקלטה היא משנת 2009 בתקליט 'ציון חמדתי: משירי העליה הראשונה' (לחצו על הקישורית).

הנה הקלטה של אופירה גלוסקא ומרי סוריאנו:

וכקוריוז סיום, ביצוע יפה של יהורם גאון שמשמש רקע לריקוד-עם (!) 'משאת נפשי':

ב. הסבא-רבא האוקראיני?

להקת 'נמייסטו', איוונו-פרנקובסק, אוגוסט 2012 (צילום: דוד אסף)

לפני שבוע שבתי מאוקראינה, שם הדרכתי, יחד עם ידידי הסופר חיים באר, סיור לימודי עמוס חוויות מטעם 'בית ש"י עגנון'.  בעיר איוונו-פרנקובסק (Івано-Франківськ) שבמערב אוקראינה, לשעבר סטניסלבוב שבגליציה המזרחית (קצת מבלבל...), הופיעה לפנינו להקת 'נמייסטו' (Намисто; שרשרת), שלוש נשים שפורטות עלי בָּנְדוּרוֹת ומזמרות שירי עם אוקראינים.

את הלהקה הזו, שנוסדה ב-1996 ושמה הרשמי הוא 'השלישייה העירונית של מנגנות הבנדוּרָה' Муніципальне тріо бандуристок)), אני מכיר מזמן (על הרכביה המשתנים) – הן מה שקרוי 'להקת פולקלור מקומית'– אבל זו הפעם שמתי לב, כי אחד השירים ששרו מתנגן באופן חשוד מדי. אחת המטיילות, עליזה גוטר מירושלים בת המושבה רחובות, זיהתה מיד שמדובר בשיר 'משאת נפשי' (ואף סיפרה לי שזה היה שיר הערש שבו יישנו אותה בילדותה). האסימון נפל...

לאחר ההופעה רכשתי את התקליטור של הלהקה, ואכן שיר זה הוקלט שם. זהו שיר אהבה רומנטי ששמו הוא Коби м була така красна (לו היית כזאת יפה). בתיאור השיר צוין רק שזהו שיר עם אוקראיני ושמו של המעבד יורי קורצ'ינסקי Юрій Корчинський

הנה הוא:

השמעתי את השיר לאנשי 'הדסק הרוסי' של עונ"ש, אך למרות הקִרבה הרבה הסתייג אחד החברים וציין, כי כדי להוכיח השפעה אין די בכך שהמבנה דומה וניתן לשיר בקלות את השיר העברי בדיוק לפי הלחן האוקראיני.

פניתי אפוא לפרופסור שי בורשטין מאוניברסיטת תל-אביב, שמיהר להשיבני:

השירים בהחלט מזכירים זה את זה, אך בגלגולם הנוכחי (כבר?) אינם אותו שיר בשינויים מזעריים.  

אפרט קצת: רושם הקרבה נוצר מיד בהתחלה על ידי הפתיחה המלודית הזהה (והקצרה: בסך הכול חמישה צלילים, שאחד מהם חוזר פעמיים). זו תופעה שכיחה למדי במוסיקה עממית, ולכן גם זניחה כגורם משפיע על אומדן קרבה בין מנגינות עממיות. לכך נוסף מקצב דומה וגם מבנה פרזות דומה, אך לא זהה. אגב, הוא זה שמאפשר לשיר את מילות 'משאת נפשי' לצלילי הלחן האוקראיני. זה לא 'מוכיח' כלום. יש שוני מסויים במבנה ההרמוני, ובעוד כמה היבטים דקים שלא אלאה אותך בהם.

אבל למרות שאיני סבור שמדובר באותו לחן, אין לפסול את האפשרות שמדובר בקרובי משפחה, ושיש להם סבא (או לפחות סבא-רבא) משותף. זה קורה הרבה בלחנים עממיים שהתמסורת שלהם נעשית בעיקר בעל-פה, ושלא חלה עליהם 'קדושת' פרי רוחו של המלחין האמנותי האוסרת שינויים כלשהם. במקרים כאלה ודומים להם קשה לחרוץ מסקנה חד-משמעית. 

בקיצור: יש יחסי קרבה, אבל אין זהות.

כתוספת ברכה שלח לי שי את התווים של 'משאת נפשי', כפי שנדפסו על ידי חוקר המוסיקה אברהם צבי אידלסון ב'ספר השירים', מהדורה שנייה, הוצאת 'ילקוט', ברלין תרפ"ב, עמ' 117. 'שים לב', כתב שי, 'שאידלסון, שמוצאו מלטביה והכיר מוסיקה עממית מזרח אירופית לפני ולפנים, מכנה את הנעימה "סלבית". וכמובן, התעקשותו הידועה על הכפפת כיוון התווים לזה של המילים'.

גם המוסיקולוג איליה דובוסרסקי, שהתבקש לערוך השוואה בין שני השירים, ציין כי בין שתי המנגינות יש דמיון: הן מתחילות מאותו המשפט הקטן המוזיקאלי (המוטיב), אך מהתיבה השנייה (המוטיב הבא) ועד סוף השיר הכל שונה! מסקנות: אחד משני השירים הושפע ממשנהו. קרוב לוודאי שהמקור הנו השיר האוקראיני, ואילו העברי הושפע ממנו. מנגינת השיר העברי פשוטה יותר מזו האוקראינית. 

לאור כל זאת אפשר להניח שהיה 'סבא' משותף לשתי המנגינות, ובמהלך הדורות 'תוקנו' הלחנים – האוקראיני והעברי – כך שנוצרו שני 'ענפים' דומים אך שונים - 'פֿאַרטייטשט אונ' פֿאַרבעסערט' (מתורגם ומשופר), כפי שכתב אותו יהודי שתרגם את שייקספיר ליידיש...

ומי יודע, אולי בעתיד תימצא גם חוליית החיבור או 'האב הקדמון'.

ועד אז תודה לשי בורשטין, יוסי גולדנברג, אלכס נקריאקוב, אורי יעקובוביץ' וגרימי גלעד על השקלא וטריא ועל העזרה.

מרדכי צבי מאנה

בעלי התוספות

אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, מוסיף:

המאמר הראשון שפרסמתי בגיליון הראשון של כתב העת 'עתמול', לפני קרוב לארבעים שנה (אפריל 1975), הוקדש לשיר זה, ונקרא 'משאת נפשו של המשורר המצייר'. הוא פורסם לפני כן בכתב עת של אגודת הקומפוזיטורים. מאז הרחבתי דברים עליו בתוכניות רדיו ובמופעים.

הלחן האוקראיני שעלית על עקבותיו הוא רק אחד הלחנים של השיר. במופע פומבי שערכתי והנחיתי בשנת 1982, בחצר היקב בראשון, במלאת מאה שנים למושבה, ובמהלכו ריאיינתי שניים מאלה שחיו במושבה במאה התשע עשרה (זרובבל חביב ופסיה ויגודסקי), חשפתי לראשונה את מי שעמד מאחורי המנגינה ה'עממית' השנייה של 'משאת נפשי' ומאחורי לחן 'ציון תמתי' שהיה מקובל עד אז כלחן 'עממי' – היימן קאהן. אם אני זוכר נכון, כללתי באותו מופע שתיים או שלוש מנגינות של 'משאת נפשי' כמחרוזת שהושמעה מפי אופירה גלוסקא. המופע שודר ב'קול ישראל' ובארכיונו צריכה להיות שמורה ההקלטה שלו.  

ועוד הערה. ביזמתי כתב משה וילנסקי עיבוד תזמורתי חדש לשיר הזה. הוא אהב לחדש שירים ישנים, ויחד אתו ערכתי בשנות השבעים תוכנית בשם 'המנגינה לעולם נשארת', שהוקדשה כולה לשירים ולמלחינים שנשכחו. העיבוד התזמורתי שלו ל'משאת נפשי' הושמע פעמים רבות ברדיו, גם כאות תוכנית, ובטלוויזיה נהגו להשמיעו כמנגינת ביניים לפני 'מבט לחדשות', עד שירשו אותו הזיקוקין של 'כוכב נולד. 

במופע שערכתי 'אנו עולים ושרים' – על תקופת העלייה הראשונה ושיריה (הופעתי בו עשרות פעמים בשנים האחרונות בלווית הזמרת אורה זיטנר), הקדשתי קטע מיוחד לשיר ולמחברו מרדכי צבי יליד רדושקוביץ. 

ובאשר לזיהוי עם הלחן האוקראיני.

לדעתי אי אפשר לבסס דמיון בין צלילי שני שירים על סמך שלושה או ארבע טאקטים ראשונים זהים. הרי כבר בטאקט החמישי מתרחקים הצלילים משירנו העברי והם שונים לחלוטין. לאן נעלם בשיר האוקראיני לחן הבית השני של 'משאת נפשי', המתחיל ב'סביב תשלט שלוות השקט'? כולו חסר, על ארבעת שורותיו, ואין לו זכר בשיר האוקראיני. 

במקרה של 'משאת נפשי' הלחן של המקור הלועזי צריך להיות מאד מאד קרוב ללחן השיר העברי, שכן השיר לא הגיע אלינו ב'תיווך' שיר דומה ביידיש. לא היה כאן תהליך רב-שלבי, כמו שקרה בשירים רבים בזמר העברי, כאשר בשלב ראשון הוסבו מנגינות רוסיות (או אוקראיניות או פולניות) למילים ביידיש, תוך כדי שינויים כאלה או אחרים, ובשלב הבא, בדרכם אל העברית, הן עברו שוב שינויים והתאמות המתחייבים משינוי השפה והסביבה והעדר אמצעי תקשורת אמינים, וכך התרחקו מעט או יותר מן המקור. 

השיר 'משאת נפשי' הושר בעברית עוד באוקראינה, במקום שבו שרו את הלחן האוקראיני המקורי. התאמתו של הלחן הלועזי לשיר העברי נעשתה אפוא סמוך מאד לזמן חיבורו, כך שלא היו כאן מרחקי זמן וגלגולים לארץ אחרת העשויים לגרור אחריהם שינויי לחן. 

האזן, למשל, למקור הרוסי של 'תחזקנה' וראה כמה הוא דומה ללחן שירו העברי של ביאליק. האזן לצלילי המקור של 'בגליל בתל חי' ושל 'היתה צעירה בכנרת' וראה כמה צלילי השירים האלה בעברית דומים להם.  

נראה לי אפוא שהשיר שמצאת איננו סבא-רבא, גם לא בן-דוד וגם לא גיס של החותנת של השיר העברי... מובטחני שאי-שם במרחבי מזרח אירופה עדיין שגורים צלילי המקור של 'משאת נפשי' בפי ישישי אוקראינה הזוכרים את ניגוני הסבא-רבא שלהם, ועוד יום יבוא ויתגלו.

פרופסור אבנר הולצמן, מהחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב מוסיף:

יישר כוחך על המסע הנפלא והמרתק שערכת בעקבות 'משאת נפשי' – תענוג צרוף לקרוא ולהאזין.

אפנה את תשומת לבך לפרק המפורט שהקדשתי למאנה ('מרדכי צבי מאנה, משורר וצייר') בספרי 'מלאכת מחשבת: תחיית האומה', ובו הבאתי בין השאר רפרודוקציות של שני ציורי השמן היחידים ששרדו מפרי מכחולו: דיוקנאות של אביו ושל אמו שהתגלגלו אחרי עשרות שנים אל ביתם של קרובי משפחה בארצות הברית.

ובהזדמנות זו עוד שני פירורי מידע על השיר וסביבו:

א. לפי עדות חברו של מאנה, א"ל שיינהויז, במבוא שהקדים לקובץ כתביו ב-1897, השיר נכתב בהשפעת מאמר של דוד גורדון ב'המגיד' ('הגיוני המגיד', גיליון 7, 18.2.1886), שבו העלה תוכנית קצת ביזארית ליישב את ארץ-ישראל באלפי חולי שחפת יהודים שיבואו להתרפא בה וכך יעשירו את כלכלתה במקום שיפרנסו את אתרי המרפא בדרום אירופה. מאנה הגווע נאחז ברעיון זה כבקש הצלה אחרון, ומכאן התקווה המובעת בשיר לעלות ארצה ולחדש בה את כוחותיו.

ב. אחד מחבריו של ביאליק בישיבת וולוז'ין סיפר, כי 'משאת נפשי' היה חביב ביותר על ביאליק, והוא היה נוהג לזמרו בקולו הצרוד ברוב רגש ובכליון נפש (אבא בלושר, 'ביאליק בוולוז'ין', מאזניים, ד, תרצ"ה, עמ' 122). מכיוון שמדובר בשנת 1890 או 1891 הרי זוהי אולי העדות המוקדמת ביותר על התפשטות השיר והשמעתו הספונטנית בפומבי כארבע שנים בלבד אחרי כתיבתו.