גלגולו של ניגון: מי היא הצעירה שהייתה בכנרת?

אבא פניכל, רישום לשירה של רחל 'כנרת' (שירת רחל, הוצאת 'דבר', תשל"ח, עמ' סד)

פנחס שדה, החיים כמשל, שוקן, 2010, עמ' 42

'הייתה צעירה בכנרת' הוא משירי תנועות הנוער הידועים ביותר שהודבקו לימה הקטנה והאהובה שלנו. הוא שוכן בפנתיאון מפואר ורב קומות של שירי כנרת רבים מִסְפוֹר: 'קסם על ים כנרת', 'על שפת ים כנרת', 'שם הרי גולן', 'ואולי', 'יש לי כנרת', 'כנרת כנרת אלייך נמשכת', ועוד ועוד.

איש לא יודע מי כתב את המילים של 'הייתה צעירה' (ששרים במלעיל, כמובן), אבל זה לא ממש חשוב, שהרי המילים, בינינו, די טיפשיות, וגם החריזה לא משהו (גליל / גיל). אבל היה לשיר יופי וקסם מדבק, שמוסבר בהיותו שיר 'מעגלי', שזנבו מתחבר לראשו, ואפשר לחזור עליו כמה פעמים בלי להתבלבל או להשתעמם. ואכן, כך שרנו, וכך שרו אבותינו ואמותינו, עד שאיכשהו כבר לא היה כוח והשיר נפח את נשמתו ונמוג לתוך עצמו.

דוגמאות מוכרות נוספות לשירים מעגליים הן הפזמון החוזר ל'שיר העבודה' ('כחול ים המים') של נתן אלתרמן ונחום נרדי ('שִׁיר, שִׁיר, עֲלֵה נָא / בַּפַּטִּישִׁים נַגֵּן, נַגֵּנָה / בַּמַּחְרֵשׁוֹת רַנֵּנָה / הַשִּׁיר לֹא תַּם, / הוּא רַק מַתְחִיל', וחוזר חלילה), או בשיר העבדים האמריקני 'Pick a Bale of Cotton', שההתגלגל אצלנו ל'בים לבן קבוצת שחורים קוטפת / בשדה כותנה קוטפת כל היום / הו, הו, הו, החמה יוקדת / הו, הו, הו, יוקדת כל היום' (וחוזר חלילה, בשלושה קולות).

וכמובן השירים הילדותיים וה'גסים':

זלמן יש לו מכנסיים / מגיעות עד הברכיים / אם ייפלו המכנסיים  /יראו לו את הז... זלמן יש לו וכו'

קומו, קומו, ילדים / הזקנה בבית חולים / היא נפלה מאוטובוס / ושברה לה את ה... קומו, קומו וכו'

כך אן כך, ה'צעירה' מהכנרת כבר לבטח הזדקנה, וזו הזדמנות לבקרה ולדרוש בשלומה.

אז קודם כל, הנה המילים לדוֹר אשר לא ידע:

שקופית לשירה בציבור (יוצר: משה בנציון; ציור: נורית יובל)

מילים פשוטות, אבל תמיד היו כאלה ששיבשו אותן, בתמימות או בזדון, ושרו: 'התצא העירה לכנרת', או 'כל היום הייתה שרה שיר חדוה רגיל'... 

מטבע הדברים שיר זה לא זכה להקלטות רבות, ובכל זאת מצאתי במרשתת שלושה ביצועים ישנים נושנים שטעמם כיין המשומר לצדיקים.

הביצוע המוקדם ביותר הוא של פיטר הפצ'ר, שהוקלט בגרמניה בשנות השלושים (תודה לטושי):



וכאן ריקה זראי בהקלטה משנת 1955:

והנה מרים אביגל וניסן כהן הב-רון:



ב. מתי הגיע השיר לארץ ישראל? 

כאמור, איש אינו יודע מי כתב את מילות השיר. אך מה באשר ללחן? כפי שנראה בהמשך, מקורו החד-משמעי הוא אוקראיני, ואם כך השאלה המעניינת היא: מתי הגיע השיר לארץ ומתי התחילו לשיר אותו כאן?

המקור המודפס המוקדם ביותר של השיר הארץ-ישראלי, שעליו ידוע לי, הוא ספר תווים בעריכת תלמה גולדפרב, שמכל המקומות בעולם נדפס דווקא בגולת ברוקלין שבניו-יורק בשנת תרפ"ט (1929). הספר נקרא Echoes of Palestine, ובעברית 'הֵדֵי הארץ'.

גם הפולקלוריסט יעקב צדקוני, שעלה לארץ ב-1924, רשם את מילות השיר בפנקסו (הנ"ל, 'מה שרו בארץ בראשית העליה השלישית?', ידע-עם, יז-יח, תשט"ז, עמ' 151). עורכי ידע-עם העירו שם, כי זו פרודיה המבוססת על שיר עם רוסי ושמו У попа была собака (הייתה לכומר כלבלבת). השיר היה שגור מאוד בפי הנוער החלוצי שעלה מרוסיה ו'במסיבות עליזות היו ממשיכים שיר זה עד בלי סוף'. 

אפשר אפוא להניח שלפחות מראשית שנות העשרים של המאה הקודמת שרו בארץ ישראל את 'הייתה צעירה בכנרת'.

ג. חוות העלמות

מה היתה קרקע המציאות שממנה נולד וצמח שיר זה? אין לכך תשובה של ממש, אבל שערי ההשערות לא ננעלו ואציע אפוא אחת משלי.

אחד הסיפורים הידועים של תולדות ההתיישבות החלוצית בעמק הירדן קשור ב'חוות הפועלות' (שכונתה גם 'חוות העלמות' או 'חוות הצעירות'), שייסדה האגרונומית חנה מייזל-שוחט בשנת 1911 בחצר כנרת. חווה זו, שבה הוכשרו נערות צעירות (ביניהן גם המשוררת רחל) לעבודה חקלאית, פעלה כשש וחצי שנים עד שנסגרה באוגוסט 1917. זה היה מיזם פמיניסטי מרהיב, עוד אחד מחידושיהם פורצי הדרך של אנשי ונשות העלייה השנייה, ועל אף הקשיים הרבים בניהול החווה ובחיי היומיום של הפועלות הצעירות, שמה התפרסם בכל היישוב.

צעירות כנרת, 1912. עומדות מימין: חנה ציז'יק, שרה שטורמן, עטרה קרול, שושנה בלובשטיין (אחותה של רחל). שורה מרכזית: ציפורה דרוקר, לאה מרון-כצנלסון, חנה מייזל-שוחט (המנהלת), שרה לייקין, שרה מלכין. שורה תחתונה: רחל רוזנפלד, ציפורה אברמסון, יהודית קרביצקי.

על תולדות החווה כתבה פרופ' מרגלית שילה מאמר מסכם ('חוות-הפועלות בכנרת, 1917-1911, כפתרון לבעיית הפועלת בעלייה השניה', קתדרה, 14, 1980, עמ' 112-81). הנה קטע מתוכו (עמ' 99) ובו נדונה השפעת הקרבה לים כנרת על החיים בחווה:

סיפור חוות העלמות שבה גם את דמיונה של הסופרת שולמית לפיד, שבשנת 2006 פרסמה בהוצאת 'כתר' רומן בשם זה:

האם יהיה זה מופרך לשער, שבשיר 'הייתה צעירה בכנרת' מהדהד זיכרונן של אותן צעירות בבגדי לבן, שגם אם לא שרו כל היום שירי חדוה וגיל, עוררו את דמיונם ואת מעיינות יצירתם של בני התקופה?

מעין זכר לדבר השתמר אולי בגרסה ששר פרץ צבי הכהן גרוס (נפטר 1988) כשביקש להרדים את ילדיו: 'עַלְמָה הָיְתָה לָנוּ בַּכִּנֶּרֶת אֲשֶׁר בַּגָּלִיל' (במלעיל!), כך סיפרה לי בתו נילי בן ארי, חברת קיבוץ טירת צבי.

צעירה מבערת עשבים שוטים במושבה כנרת, 1912 (מקור: ספריית אוניברסיטת חיפה)

הנה כך תיאר זלמן רובשוב (לימים זלמן שזר, נשיא המדינה השלישי) את החוויה הרוחנית המרעישה שעבר באותו יום קיץ לוהט של חודש אב תרע"א (1911), כשהגיע  לביקור בחוות העלמות וראה לראשונה את רחל. מאמרו הנוגע ללב, 'אורה הזרוע', נדפס בעיתון דבר, ב-30 באפריל 1946, ביום השנה החמש-עשרה למותה של רחל:

ד. ילדה, גברת, ואולי בכלל סבא?

יהיה אשר יהיה הרקע ההיסטורי להולדת השיר, היו לשיר גם נוסחים חלופיים. כך למשל, 'הייתה גברת בכנרת' (שברור כי אינו הנוסח המוקדם אלא ניסיון לשפרו בחריזה מתבקשת של 'גברת-כנרת'), או 'הייתה ילדה בכנרת'.

נוסח ה'ילדה' נרשם ב'חוברת שירים' של בית החנוך בצפון [תל אביב], שנכתבה בתמוז תרצ"ה (1935):

מקור: אוסף מאיר נוי בספריה הלאומית

בעמוד 9, תחת הכותרת 'מַה' (ומתברר כי מילה זו הייתה פעם חלק מן השיר), נכתב כך:

על המצאת נוסח מאוחר – 'היה סבא בכפר סבא' – סיפר נחומי הרציון באתר 'זמרשת':

ביוני 1959, בטיול סיום י"ב לפני הגיוס, ישבו חברי גרעין 'יעל' על שפת הכנרת ושרו, וכמובן ששרו גם 'הייתה צעירה בכנרת'. במהלך השירה, התחיל מישהו מחברי הגרעין: 'היה סבא בכפר סבא' – ומישהו אחר הוסיף: 'אשר בשרון' (גרעין 'יעל' היה מיועד להשלמת קיבוץ ניר אליהו). מיד המשכתי בשורה שנייה: 'כל היום היה שר שיר חדוה ורון' ושוב, מישהו מהחבר'ה, המהם: 'כל היום היה הוא שר', ואז השלמתי את השורה הרביעית: 'שיר אחד הוא רק זכר ש...'.

את מילות השיר, מסרתי לחוקר הזמר העברי והיידי, מאיר נוי, וכך מצוי השיר בארכיון מאיר נוי לזמר עברי בספריה הלאומית. במשך השנים השיר יצא ממסגרת של 'שיר מקומי' והושר במסגרות רחבות יותר.

רמז לשיר 'הייתה צעירה בכנרת' התגלגל לימים גם לשיר 'כנרת אחרת', שחיבר יעקב שרת והלחין משה וילנסקי עבור להקת פיקוד צפון. השיר בוצע לראשונה בתכנית 'שמח בצפון', שעלתה בשנת 1967, עוד לפני מלחמת ששת הימים:



בבית הראשון נכתב כך:

כשהיינו צעירים מאוד מאוד,
טהורים, זכים, תמימים, יפים ועוד, 
אז גם שרנו לך הרבה הרבה שִׁירוֹת
ולשמך קשרנו קשר אגדות.

צעירה יפה הייתה לך בגליל, 
שידעה לשיר רק בחדווה וגיל,
על שפתך אז נער חמד פעם גר 
ותורה למד מפי נביא נסתר.

שני שירים נרמזו כאן, על 'צעירה' ועל 'נער'. הצעירה היפה היא כמובן 'הייתה צעירה בכנרת', ואילו נער החמד הושאל משירם המפורסם של יעקב פיכמן וחנינא קרצ'בסקי, 'אגדה' ('על שפת ים כנרת'), ובו השורות: 'מִי גָּר שָׁם? רַק נַעַר / כָּעוֹף בִּדְמִי יַעַר! / לוֹמֵד שָׁם תּוֹרָה הוּא / מִפִּי הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ'.

ה. 'זורם לו הפלג': הגרסה האוקראינית

המציאות הארץ ישראלית לא תאמה תמיד את הדימוי הרומנטי שטיפחו אנשי העליות הראשונות בהשפעת התנ"ך. נהר הירדן, שזרם לכנרת ועל גדותיו התרחשו כמה מאירועי המפתח של העם היהודי הקדמון, לא היה דומה כלל וכלל לדנייפר או לבוג הדרומי, נהרותיה האדירים של אוקראינה שזורמים בשצף-קצף לים השחור. וכאשר נפתלי הרץ אימבר, משורר 'התקווה', כתב על הירדן: 'הָלְאָה יַרְדֵּן, הָלְאָה זֹל! יֶהֱמוּ גַּלֶּיךָ / עֲלֵי גְדוֹתֶיךָ שְׁטֹף וְגֹל / חֶלְאַת אַרְצֶךָ', לא יכול היה לשער שמדובר בנחל כמעט ללא גלים, שזורם 'כמי השילוח ההולכים לאט' ולכל היותר יכול להזכיר פלג נחל זעיר מארץ הולדתו.

והנה, דווקא כאן נקשרה הכנרת של 'הייתה צעירה' עם פלגי מים אוקראינים.

כפי שכבר נכתב לעיל, הלחן המקורי של השיר אינו משלנו אלא נובע מהאב הקדמון, שהוא השיר המעגלי ברוסית 'או פאפא בילא סובקה' (לכומר הייתה כלבלבת). מן הרוסית התגלגל השיר לאוצר הזמר העממי האוקראיני וכפי שלמדתי מהמידע שהובא ב'זמרשת' זהו שיר-עם ושמו Тече річка невеличка, שפירושו 'זורם לו הפלג'. 

הנה שש צעירות אוקראיניות נאוות פורטות עלי בנדורה:



כאן זמרת העם האוקראינית-אמריקנית קויטקה סיסיק (Kvitka Cisyk):

ולסיום, זמרת העם האוקראינית דיאנה פטריננקו (ילידת 1930):

ו.  הנוסח ביידיש

שלמה שביט שלח לי את נוסח הגרסה ביידיש כפי שהתפרסמה בספר אונדזער געזאַנג (השיר שלנו), שערכה בינה שטיינברג (בהוצאת י"ל פרץ, 1984, עמ' 94):

שקופית לשירה בציבור (יוצר: שלמה שביט)

ז. בעלי התוספות

כתמיד, עונג הוא לי לפרסם את השלמותיו והוספותיו של אליהו הכהן. הנה מה שכתב לי על ראשיתו של השיר, ובעיקר על הנוסח המקורי 'הייתה צעירה בת כינרת', שעם השנים נדבקו שתי המילים האחרונות זו לזו והאות ת' נשמטה:

זכות הבכורה לתרגום השיר הזה מגיעה לסופר הירושלמי ח"ד שוורץ (לימים שחר). הוא תרגם את השיר המקורי הזה בירושלים כבר בשנת 1916, בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה. השיר נדפס בחוברת ב' של 'מזמורים לילדים', שיצאה ביפו בשנת תרע"ז, בהוצאת צמד המורים יש"י אדלר וש,ח בֶּרְכּוּז. 

וזה לשון השיר:

כך שרו בתחילה ילדיהם של אנשי העלייה השנייה. 

לנוסח החדש, המאוחר יותר, של הצעירה בכנרת, אין כמובן קשר לטקסט המקורי, אך גם כאן חלה סטייה מהמקור. הניסוח המקורי של השיר היה 'היתה צעירה בת כינרת', אלא שתוך כדי שירה נבלעה סיומת הת' של המילה 'בת', והב' נצמדה ל'כינרת'... 

כך העידו בפניי אחדים מאנשי העלייה השנייה, וגם הסופר יהודה בורלא שהיה יליד הארץ והכיר את הגרסה המקורית. 

בכתב העת 'תצליל' (בעריכת משה גורלי), ח (1968), עמ' 48-39, נדפסה רשימה של רות רובין על השפעות סלאביות על השיר היהודי העממי. בין היתר מזכירה רובין בעמ' 40 את המקור הרוסי, ואת שלל הגרסאות ביידיש שנכתבו בהשפעתו – על רבי שהייתה לו חתולה, ועל אשת הרבי שהיה לה תיש ועוד, ורק את 'הייתה צעירה בכינרת' היא לא מזכירה... 

ומוסיף גם דן אלמגור:

ובעקבות הכלבלבת של הכומר, שהזכיר צדקוני, שרו בחיפה בשנות השלושים והארבעים למנגינת הצעירה מהכנרת:  

לאבי היה כלב / והוא אהב אותו. / פעם אכל חתיכת בשר (שלוש המלים האחרונות במלעיל) / והוא הרג אותו. / הוא הרג, והוא קבר/  ועל המצבה כתב (חרת / רשם): / ש... לאבי היה כלב... 

אורי סלע, בספרו 'ילדות קלה', כלל (בעמ' 47-46) גם את 'היתה צעירה בכנרת', ו'בא הכלב המטבחה': 

 ושם גם: 'זלמן יש לו מכנסיים' (עמ' 70); ו'טוסו, טוסו ילדים', 'קומו, קומו ילדים', 'טרללה, ילדים / הזקנה בבית חולים' (עמ' 73-72). 

גלגולו של ניגון: המקור האוקראיני של 'כי בשמחה תצאו' ו'ניצנים נראו בארץ'

לכבוד חג שמחת תורה, הנה ניגון של שמחה.

א. 'כי בשמחה תצאו': הניגון של חסידי חב"ד

בקרב חסידי חב"ד מושר ניגון עליז למילות הפסוק 'כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף' (ישעיהו, נה 12). על פי חב"דפדיה נהגו החסידים לזמרו בעת פרידה (זמנית כמובן) מהרבי בסיום התוועדויות או בשעת סיום סעודות בימים טובים.

מתי נכנס שיר זה להווי המוסיקלי של חב"ד אין לדעת, אבל הרבי האחרון, מנחם מנדל שניאורסון (שנפטר בשנת 1994) חיבב שיר זה, ופעמים רבות פתח בו ביזמתו כאשר עזב את האולם בו התכנסו החסידים (ראו למשל כאן).

הנה הקלטה של הרבי שר סולו עם חסידיו.



וכאן מקהלת חסידי חב"ד, מתוך תקליט של ניח"ח (ניגוני חסידי חב"ד).

שמואל זלמנוב, ספר הניגונים, תש"ט, מס' קנט

תוספת 
(23 בינואר 2017)

הלל מונדשיין, בנו של ידידי המנוח הרב יהושע מונדשיין, מצא בזיכרונותיו של חסיד חב"ד משה רוזנבלום (1928-1850) עדות לכך שכבר בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויץ' שרו את השיר הזה (אם אכן באותה מנגינה לא נדע, אך הדעת נותנת שכן). כך תיאר רוזנבלום את סעודת י"ט בכסלו (סוף שנת 1901) בישיבה:

ובצאת כבוד המנהל נתנו כולם קולם בשיר וינגנו את הפסוק: 'כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו', במנגינה הידועה (בנועם נגינת המקרא הזה ילוו תמיד בימי מועד ושמחה את כ"ק אדמו"ר שליט"א בצאתו מבית התפלה ללכת לביתו) ותיבקע הארץ לקולם. וככה ליווהו עד פתח ביתו (כרם חב"ד, ג [תשמ"ז], עמ' 57).

ב. 'נצנים נראו בארץ': הגרסה של שרה לוי-תנאי

שרה לוי-תנאי (2005-1910)

גרימי גלעד, ראש המדור לאיתור שירים רוסיים מגויירים בעונ"ש, הפנה את תשומת לבי לפני כמה חודשים לזהות בין הניגון החב"די לבין אחד השירים שהיו ועודם פופולריים בגני הילדים ובבתי ספר יסודיים בישראל, במיוחד בטקסים ובמסכתות לכבוד שבועות. זהו השיר 'נצנים', על פי פסוקים משיר השירים שצירפה וחיברה הכוריאוגרפית המפורסמת שרה לוי-תנאי (מייסדת להקת 'ענבל').

נִצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ,
עֵת זָמִיר וְקוֹל הַתּוֹר.
בִּמְחוֹלוֹת הַמַּחֲנַיִם
הָבָה וְנִפְצַח מִזְמוֹר.
צְרוֹר הַמּוֹר לִי, צְרוֹר הַמּוֹר לִי,
צְרוֹר הַמּוֹר לִי, צְרוֹר הַמּוֹר.
בִּמְחוֹלוֹת הַמַּחֲנַיִם
הָבָה וְנִפְצַח מִזְמוֹר.

הנה מרים אביגל:



כאן אפשר לשמוע את מקהלת כפר הנוער 'הדסים' בניצוחו ועיבודו של נתן שחר.

ואלה כבר ילדי בית הספר 'בין ההדרים' בשרון:

ג. המקור האוקראיני המשותף

אם לא די בזהות בין שני השירים העבריים, הנה זיהה גרימי גם את 'האבא' האוקראיני המשותף שלהם. מספר גרימי:

לפני כמה שנים צפיתי בסרטון וידאו שיצר כוראוגרף מסוים לריקוד הלאומי האוקראיני 'הופאק'. זו מנגינה קצרה, שאינה מספיקה להכיל קליפ שלם, ולכן נהוג לשלב בקליפ, בין פרק לפרק של המנגינה הראשית, גם ריקודים וקטעים של מנגינות משנה. באחת ממנגינות המשנה הללו זיהיתי את הלחן של 'ניצנים נראו בארץ'. המוסיקאי איליה דובוסרסקי שעמו נועצנו זיהה את המנגינה, ששמה grits mene, moya mati , שנכתבה למקצב של ריקוד אוקראיני עממי המכונה 'טרפק' (Trepak; ТРЕПАК), וכך גם נכתב באתר 'זמרשת'.

בלחיצה כאן אפשר לשמוע את המנגינה האוקראינית (בתזמון: 0:38) בביצוע תזמורת בנדוּרוֹת שמנגנת סדרת ריקודי עם. ההקלטה נעשתה בקייב בשנת 1935.

כאן העליתי את המנגינה על סרטון:



וכאן התווים. מי שיודע לקרוא תווים מוזמן לנסות ולהשוותם לתווים של 'ספר הניגונים' החב"די שהובאו למעלה.



ד. אז מי השפיע על מי?

אפשר להניח במידה רבה של סבירות שהניגון החב"די עשה שימוש בניגון האוקראיני. כפי שכבר ראינו במדור זה לא פעם, אין זה המקרה היחיד שהמוסיקה האוקראינית והרוסית השפיעו על הניגון החסידי.

אך מניין קלטה שרה לוי-תנאי התימנייה את הניגון 'שלה' – מחסידי חב"ד או מהריקוד האוקראיני?

בהעדר תיעוד קשה לענות בביטחון על שאלה זו, אך הדעת נותנת שלא מחסידי חב"ד.

מפי ד"ר אבנר בהט, שערך לאחרונה את ספרה של שרה לוי-תנאי, שאו זמרה (הוצאת תיאטרון ענבל ומרכז אעלה בתמר, 2012), למדתי כי השיר 'נצנים נראו בארץ' נדפס לראשונה בשנת 1948 בחוברת 'שירים לקול ולפסנתר', מס' 5, עם ליווי של נחום נרדי. באותה עת, מספרם של חסידי חב"ד בארץ לא היה רב וכל שכן השפעתם הייתה מועטה. בשנות הארבעים פעלה לוי-תנאי בעיקר כגננת ובמאית וככותבת של טקסים ומסכתות בהתיישבות העובדת. ולכן – למרות שאין בכך ודאות – המקור שהזין אותה בשיר זה היה, ככל הנראה, הריקוד האוקראיני, שאותו אולי שמעה בקיבוץ רמת הכובש בו חיה באותן שנים.

מועדים לשמחה!

גלגולו של ניגון: הסבא-רבא האוקראיני של 'משאת נפשי'?

המקהלה או גלריה של שָׁרי ישראל, מנצ'סטר 1903, עמ' 36

א. מרדכי צבי מַאנֶה ושירו 'משאת נפשי'

מרדכי צבי מַאנֶה (1886-1859), ששמו מוכר בעיקר מהרחובות הנושאים את שמו, היה משורר עברי וצייר, יליד העיירה רדושקוביץ (Radoszkowice) שבפלך וילנה, שמת בדמי ימיו, בן 27 בסך הכל. הוא כינה עצמו בשם 'המצי"ר', ראשי תבות: הבחור מרדכי צבי יליד רדושקוביץ, ובלי ספק גם רמז בכינוי זה לאומנותו כצייר (אף על פי שלמיטב ידיעתי מאומה מציוריו לא שרד לפלטה. תוספת: כפי שהודיעוני פרופ' אבנר הולצמן ואליהו הכהן: שתי תמונות של מאנה נדפסו בספרו של שלמה דמשק, במכחול ובעט, ניו-יורק תשי"ג, ומי יודע היכן הן היום ומה עלה בגורלן. מלבדן ומלבד כמה שערים מאוירים של כתבי-עת שרד עוד רישום פחם שלו האמור להימצא בארכיון ה-JTS בניו-יורק). 

מאנֶה קיבל חינוך מסורתי, למד בישיבה במינסק ואחר כך נשלח לווילנה כדי להמשיך בלימודיו התורניים, אך למעשה הקדיש את רוב זמנו להשכלה כללית וללימודי ציור. בשנת 1880 עבר לפטרבורג, שם התקבל לאקדמיה לאמנות, ובד בבד החל לפרסם את שיריו בעיתונות העברית וזכה להערכה רבה. בגיל 25 חלה מאנה בשחפת, חזר לעיירת הולדתו ושם נפטר בייסורים.

הנה כך הספיד אותו אביו במכתב מרגש ששלח לעיתון הצפירה (ג' חשון תרמ"ז; 1 בנובמבר 1886):

מצבת קבורתו של מאנה בעיירה רדושקוביץ

שירו המפורסם ביותר, שאותו חיבר בערוב ימיו, כאשר שהה ברדושקוביץ באביב האחרון של חייו בשנת 1885, הוא 'משאת נפשי'. השיר ראה אור לראשונה בכרך הראשון של הקובץ כנסת ישראל, שנדפס בוורשה בשנת 1886, בעריכת שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר). מאנה הוא שצייר את שער הקובץ (ראו ראשי תיבות שמו המצי"ר בצד ימין של תחתית הציור):

'משאת נפשי' הוא שיר לירי, ארוך ונמלץ, שמוכר בזכות מילות הפתיחה שלו: 'שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה' (את השיר יש לקרוא כמובן בהברה אשכנזית). אגב, מאנה היה מראשוני המשוררים העבריים שעסקו באביב, וכבר שיריו הראשונים מוקדשים לעונה זו ('מבשרי האביב', 'האביב' נכתבו בווילנה שבנת 1879).

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה / עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;
זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה, / תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.

השיר, שמבטא כיסופים רומנטיים ואישיים מאוד לארץ ישראל, הלם היטב את רחשי לבו של הדור – ראשית ההתעוררות של 'חובבי ציון' בעקבות גלי הפרעות ברוסיה. אם הוא גם אוטוביוגרפי – ולמה לא להניח זאת? – הרי הוא משקף בצורה מרגשת את עולמו המיוסר של מאנה, שקיווה כי עוד יעמוד בו כוחו לעלות לארץ ישראל, שם יחשך כאבו, ואולי ישוב וירפא לו:

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ / רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ, / מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.

[...]

עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי / אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;

אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ, / אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.

אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי, / עַל תִּקְוֹתַי כָּלוּ;

יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט, / נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.

הנה המילים המלאות של השיר, כפי שנדפסו בכנסת ישראל:

בפרויקט בן-יהודה רוכזו כל כתבי מאנה, כולל כמובן השיר 'משאת נפשי'. הגרסה המושרת היא כמובן קצרה יותר:

שירו של מאנה הותאם ללחן 'עממי', שאיש לא יודע מי כתבוֹ, אך אין ספק שכבר בסוף המאה ה-19 שרו אותו במזרח אירופה. עדות לכך יש בדיווח שהתפרסם בעיתון המגיד ב-26 בדצמבר 1895, על מסיבת חנוכה שנערכה בעיר פשמישל שבגליציה:

אישור נוסף יש במודעה שהתפרסמה בעיתון המליץ, ב-28 באפריל 1901, ומבשרת על הופעת מהדורה שנייה של קובץ שירים 'אשר יושרו במנגינות בכל תפוצות ישראל':

עד כמה נפוצה הייתה מנגינת השיר במזרח אירופה אפשר ללמוד מכך שפרידין, גיבור הסיפור 'ג'ניה' של אורי ניסן גנסין (צללי החיים, 1904), זמזם אותו בכוונה:

החילותי מן הקצה השני.  

– ש-ם על שד-מות בר וָ-פ-רי... הראית את האורחה שם?

חברי נשא עלי את עיניו בגניבה וישתוק.

– אע-בוד גם א-נו-כי... מ?

– מה?

– ראית?

– את מי?

– את האורחה.

לימים סיפר אבא בלושר (1944-1873), חניך ישיבת וולוז'ין, כי חברו לספסל הלימודים בשנת 1891, נער צעיר מז'יטומיר ושמו חיים נחמן ביאליק, 'היה מחבב מאוד את "משאת נפשי" ו"אַל טַל" [שיר שחיברה שרה שפירא] והיה מזמרם, בקולו הצרוד, ברוב רגש ובכליון נפש' ('ביאליק בוולוז'ין', מאזנים, ד, תרצ"ה, עמ' 122; עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי [עורכים], ישיבות ליטא: פרקי זכרונות, מרכז שזר, תשס"ד, עמ' 167)

אך  בעיקר שרו אותו המתיישבים הראשונים בארץ ישראל, בני העליות הראשונה והשנייה, ובמושבה חדרה, שנוסדה בשנת 1891, הוא נחשב למעין המנון.

באתר של אלי אשד ציינה אחת המגיבות כי 'משאת נפשי' הושר גם בטיול המפורסם שערכו תלמידות בית הספר הירושלמי 'למל' באייר תרנ"ט (1899):

… המראה המרהיב עין [התלמידות ראו חסידות] הנראה מרחוק נסך רוח עליזות על אלה מתלמידינו אשר ישבו אתנו בעגלה, ויחלו לרנן בנעימה הידועה:

'היא החסידה, חשרת אבר 

זכת גו כסלת! 

שם במסילה הלאה, מעלה, 

תחצה ים התכלת!'

(דוד ילין, 'לארץ ירדן', בתוך יפה ברלוביץ [עורכת], אעברה-נא בארץ, משרד הביטחון, 1992, עמ' 241)

וב-12 בפברואר 1909 מספר עיתון הצבי שערך אליעזר בן-יהודה, על טיול ט"ו בשבט שערכו ועל נטיעות שנטעו כשש מאות תלמידי בתי ספר עבריים וגימנסיות ביפו. כששבו לעת ערב מן הטיול התנגן השיר העצוב 'משאת נפשי' על שפתותיהם:

באתר זמרשת הובאו דבריה של גרטלה הורוביץ (בן זאב), ילדית ראשון לציון, שסיפרה בזיכרונותיה:

בערב, לאחר עבודה מפרכת בחום הלוהט, אחרי שהיינו מעלים את השקדים על הגג כדי לפזרם לייבוש ולכסותם מפני הטל, היינו מעלים את אחותנו הקטנה חבצלת בּקֻפָּה (סַל), מושיבים אותה לידנו, וכולנו במעגל יושבים על הגג, פנינו מופנים מערבה, נהנים מהנוף הנהדר, משקיעת השמש, מהדמדומים, מהחולות ומן הירק מסביב. רוח השירה שורה עלינו, וכולנו פותחים בשירה, הבוקעת את דממת הערב, והדיה נשמעים למרחקים... (מתוך 'זכרונותיי מראשון לציון').

ובתה של גרטלה, ניצה וולפנזון, הוסיפה: 'אמי ז"ל סיפרה לי שבאותה הזדמנות היו שרות בעיקר את השיר "משאת נפשי". השורות הראשונות של השיר תאמו לאווירה'.

ואכן, בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי', שערכו והנחו אליהו הכהן ודן אלמגור, נפתח הפרק הראשון 'לארץ אבותינו' (אפריל 1974), בשיר זה. הנה מקהלת רננים:

וגם כאן (בצבע):

יש ביצועים רבים ומקסימים לשיר, משמעון בר ועד יהורם גאון. הנה כמה ביצועים קוליים יפים מאוד, מהם נדירים ולא מוכרים, שהעליתי לרשת:

מקהלת קול ישראל (נשים) בהקלטה משנת 1962 (עיבוד של יהודה שרת):

שמעון בר בהקלטה משנת 1963 (תזמורת הבידור של קול ישראל; עיבוד של חנן וינטרניץ):

רן אלירן בהקלטה משנת 1967 (עיבוד של יחזקאל בראון).

וכאן, 'חבורת שהם' עם הסולן אבא'לה פורמן. ההקלטה היא משנת 2009 בתקליט 'ציון חמדתי: משירי העליה הראשונה' (לחצו על הקישורית).

הנה הקלטה של אופירה גלוסקא ומרי סוריאנו:

וכקוריוז סיום, ביצוע יפה של יהורם גאון שמשמש רקע לריקוד-עם (!) 'משאת נפשי':

ב. הסבא-רבא האוקראיני?

להקת 'נמייסטו', איוונו-פרנקובסק, אוגוסט 2012 (צילום: דוד אסף)

לפני שבוע שבתי מאוקראינה, שם הדרכתי, יחד עם ידידי הסופר חיים באר, סיור לימודי עמוס חוויות מטעם 'בית ש"י עגנון'.  בעיר איוונו-פרנקובסק (Івано-Франківськ) שבמערב אוקראינה, לשעבר סטניסלבוב שבגליציה המזרחית (קצת מבלבל...), הופיעה לפנינו להקת 'נמייסטו' (Намисто; שרשרת), שלוש נשים שפורטות עלי בָּנְדוּרוֹת ומזמרות שירי עם אוקראינים.

את הלהקה הזו, שנוסדה ב-1996 ושמה הרשמי הוא 'השלישייה העירונית של מנגנות הבנדוּרָה' Муніципальне тріо бандуристок)), אני מכיר מזמן (על הרכביה המשתנים) – הן מה שקרוי 'להקת פולקלור מקומית'– אבל זו הפעם שמתי לב, כי אחד השירים ששרו מתנגן באופן חשוד מדי. אחת המטיילות, עליזה גוטר מירושלים בת המושבה רחובות, זיהתה מיד שמדובר בשיר 'משאת נפשי' (ואף סיפרה לי שזה היה שיר הערש שבו יישנו אותה בילדותה). האסימון נפל...

לאחר ההופעה רכשתי את התקליטור של הלהקה, ואכן שיר זה הוקלט שם. זהו שיר אהבה רומנטי ששמו הוא Коби м була така красна (לו היית כזאת יפה). בתיאור השיר צוין רק שזהו שיר עם אוקראיני ושמו של המעבד יורי קורצ'ינסקי Юрій Корчинський

הנה הוא:

השמעתי את השיר לאנשי 'הדסק הרוסי' של עונ"ש, אך למרות הקִרבה הרבה הסתייג אחד החברים וציין, כי כדי להוכיח השפעה אין די בכך שהמבנה דומה וניתן לשיר בקלות את השיר העברי בדיוק לפי הלחן האוקראיני.

פניתי אפוא לפרופסור שי בורשטין מאוניברסיטת תל-אביב, שמיהר להשיבני:

השירים בהחלט מזכירים זה את זה, אך בגלגולם הנוכחי (כבר?) אינם אותו שיר בשינויים מזעריים.  

אפרט קצת: רושם הקרבה נוצר מיד בהתחלה על ידי הפתיחה המלודית הזהה (והקצרה: בסך הכול חמישה צלילים, שאחד מהם חוזר פעמיים). זו תופעה שכיחה למדי במוסיקה עממית, ולכן גם זניחה כגורם משפיע על אומדן קרבה בין מנגינות עממיות. לכך נוסף מקצב דומה וגם מבנה פרזות דומה, אך לא זהה. אגב, הוא זה שמאפשר לשיר את מילות 'משאת נפשי' לצלילי הלחן האוקראיני. זה לא 'מוכיח' כלום. יש שוני מסויים במבנה ההרמוני, ובעוד כמה היבטים דקים שלא אלאה אותך בהם.

אבל למרות שאיני סבור שמדובר באותו לחן, אין לפסול את האפשרות שמדובר בקרובי משפחה, ושיש להם סבא (או לפחות סבא-רבא) משותף. זה קורה הרבה בלחנים עממיים שהתמסורת שלהם נעשית בעיקר בעל-פה, ושלא חלה עליהם 'קדושת' פרי רוחו של המלחין האמנותי האוסרת שינויים כלשהם. במקרים כאלה ודומים להם קשה לחרוץ מסקנה חד-משמעית. 

בקיצור: יש יחסי קרבה, אבל אין זהות.

כתוספת ברכה שלח לי שי את התווים של 'משאת נפשי', כפי שנדפסו על ידי חוקר המוסיקה אברהם צבי אידלסון ב'ספר השירים', מהדורה שנייה, הוצאת 'ילקוט', ברלין תרפ"ב, עמ' 117. 'שים לב', כתב שי, 'שאידלסון, שמוצאו מלטביה והכיר מוסיקה עממית מזרח אירופית לפני ולפנים, מכנה את הנעימה "סלבית". וכמובן, התעקשותו הידועה על הכפפת כיוון התווים לזה של המילים'.

גם המוסיקולוג איליה דובוסרסקי, שהתבקש לערוך השוואה בין שני השירים, ציין כי בין שתי המנגינות יש דמיון: הן מתחילות מאותו המשפט הקטן המוזיקאלי (המוטיב), אך מהתיבה השנייה (המוטיב הבא) ועד סוף השיר הכל שונה! מסקנות: אחד משני השירים הושפע ממשנהו. קרוב לוודאי שהמקור הנו השיר האוקראיני, ואילו העברי הושפע ממנו. מנגינת השיר העברי פשוטה יותר מזו האוקראינית. 

לאור כל זאת אפשר להניח שהיה 'סבא' משותף לשתי המנגינות, ובמהלך הדורות 'תוקנו' הלחנים – האוקראיני והעברי – כך שנוצרו שני 'ענפים' דומים אך שונים - 'פֿאַרטייטשט אונ' פֿאַרבעסערט' (מתורגם ומשופר), כפי שכתב אותו יהודי שתרגם את שייקספיר ליידיש...

ומי יודע, אולי בעתיד תימצא גם חוליית החיבור או 'האב הקדמון'.

ועד אז תודה לשי בורשטין, יוסי גולדנברג, אלכס נקריאקוב, אורי יעקובוביץ' וגרימי גלעד על השקלא וטריא ועל העזרה.

מרדכי צבי מאנה

בעלי התוספות

אליהו הכהן, חוקר הזמר העברי, מוסיף:

המאמר הראשון שפרסמתי בגיליון הראשון של כתב העת 'עתמול', לפני קרוב לארבעים שנה (אפריל 1975), הוקדש לשיר זה, ונקרא 'משאת נפשו של המשורר המצייר'. הוא פורסם לפני כן בכתב עת של אגודת הקומפוזיטורים. מאז הרחבתי דברים עליו בתוכניות רדיו ובמופעים.

הלחן האוקראיני שעלית על עקבותיו הוא רק אחד הלחנים של השיר. במופע פומבי שערכתי והנחיתי בשנת 1982, בחצר היקב בראשון, במלאת מאה שנים למושבה, ובמהלכו ריאיינתי שניים מאלה שחיו במושבה במאה התשע עשרה (זרובבל חביב ופסיה ויגודסקי), חשפתי לראשונה את מי שעמד מאחורי המנגינה ה'עממית' השנייה של 'משאת נפשי' ומאחורי לחן 'ציון תמתי' שהיה מקובל עד אז כלחן 'עממי' – היימן קאהן. אם אני זוכר נכון, כללתי באותו מופע שתיים או שלוש מנגינות של 'משאת נפשי' כמחרוזת שהושמעה מפי אופירה גלוסקא. המופע שודר ב'קול ישראל' ובארכיונו צריכה להיות שמורה ההקלטה שלו.  

ועוד הערה. ביזמתי כתב משה וילנסקי עיבוד תזמורתי חדש לשיר הזה. הוא אהב לחדש שירים ישנים, ויחד אתו ערכתי בשנות השבעים תוכנית בשם 'המנגינה לעולם נשארת', שהוקדשה כולה לשירים ולמלחינים שנשכחו. העיבוד התזמורתי שלו ל'משאת נפשי' הושמע פעמים רבות ברדיו, גם כאות תוכנית, ובטלוויזיה נהגו להשמיעו כמנגינת ביניים לפני 'מבט לחדשות', עד שירשו אותו הזיקוקין של 'כוכב נולד. 

במופע שערכתי 'אנו עולים ושרים' – על תקופת העלייה הראשונה ושיריה (הופעתי בו עשרות פעמים בשנים האחרונות בלווית הזמרת אורה זיטנר), הקדשתי קטע מיוחד לשיר ולמחברו מרדכי צבי יליד רדושקוביץ. 

ובאשר לזיהוי עם הלחן האוקראיני.

לדעתי אי אפשר לבסס דמיון בין צלילי שני שירים על סמך שלושה או ארבע טאקטים ראשונים זהים. הרי כבר בטאקט החמישי מתרחקים הצלילים משירנו העברי והם שונים לחלוטין. לאן נעלם בשיר האוקראיני לחן הבית השני של 'משאת נפשי', המתחיל ב'סביב תשלט שלוות השקט'? כולו חסר, על ארבעת שורותיו, ואין לו זכר בשיר האוקראיני. 

במקרה של 'משאת נפשי' הלחן של המקור הלועזי צריך להיות מאד מאד קרוב ללחן השיר העברי, שכן השיר לא הגיע אלינו ב'תיווך' שיר דומה ביידיש. לא היה כאן תהליך רב-שלבי, כמו שקרה בשירים רבים בזמר העברי, כאשר בשלב ראשון הוסבו מנגינות רוסיות (או אוקראיניות או פולניות) למילים ביידיש, תוך כדי שינויים כאלה או אחרים, ובשלב הבא, בדרכם אל העברית, הן עברו שוב שינויים והתאמות המתחייבים משינוי השפה והסביבה והעדר אמצעי תקשורת אמינים, וכך התרחקו מעט או יותר מן המקור. 

השיר 'משאת נפשי' הושר בעברית עוד באוקראינה, במקום שבו שרו את הלחן האוקראיני המקורי. התאמתו של הלחן הלועזי לשיר העברי נעשתה אפוא סמוך מאד לזמן חיבורו, כך שלא היו כאן מרחקי זמן וגלגולים לארץ אחרת העשויים לגרור אחריהם שינויי לחן. 

האזן, למשל, למקור הרוסי של 'תחזקנה' וראה כמה הוא דומה ללחן שירו העברי של ביאליק. האזן לצלילי המקור של 'בגליל בתל חי' ושל 'היתה צעירה בכנרת' וראה כמה צלילי השירים האלה בעברית דומים להם.  

נראה לי אפוא שהשיר שמצאת איננו סבא-רבא, גם לא בן-דוד וגם לא גיס של החותנת של השיר העברי... מובטחני שאי-שם במרחבי מזרח אירופה עדיין שגורים צלילי המקור של 'משאת נפשי' בפי ישישי אוקראינה הזוכרים את ניגוני הסבא-רבא שלהם, ועוד יום יבוא ויתגלו.

פרופסור אבנר הולצמן, מהחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב מוסיף:

יישר כוחך על המסע הנפלא והמרתק שערכת בעקבות 'משאת נפשי' – תענוג צרוף לקרוא ולהאזין.

אפנה את תשומת לבך לפרק המפורט שהקדשתי למאנה ('מרדכי צבי מאנה, משורר וצייר') בספרי 'מלאכת מחשבת: תחיית האומה', ובו הבאתי בין השאר רפרודוקציות של שני ציורי השמן היחידים ששרדו מפרי מכחולו: דיוקנאות של אביו ושל אמו שהתגלגלו אחרי עשרות שנים אל ביתם של קרובי משפחה בארצות הברית.

ובהזדמנות זו עוד שני פירורי מידע על השיר וסביבו:

א. לפי עדות חברו של מאנה, א"ל שיינהויז, במבוא שהקדים לקובץ כתביו ב-1897, השיר נכתב בהשפעת מאמר של דוד גורדון ב'המגיד' ('הגיוני המגיד', גיליון 7, 18.2.1886), שבו העלה תוכנית קצת ביזארית ליישב את ארץ-ישראל באלפי חולי שחפת יהודים שיבואו להתרפא בה וכך יעשירו את כלכלתה במקום שיפרנסו את אתרי המרפא בדרום אירופה. מאנה הגווע נאחז ברעיון זה כבקש הצלה אחרון, ומכאן התקווה המובעת בשיר לעלות ארצה ולחדש בה את כוחותיו.

ב. אחד מחבריו של ביאליק בישיבת וולוז'ין סיפר, כי 'משאת נפשי' היה חביב ביותר על ביאליק, והוא היה נוהג לזמרו בקולו הצרוד ברוב רגש ובכליון נפש (אבא בלושר, 'ביאליק בוולוז'ין', מאזניים, ד, תרצ"ה, עמ' 122). מכיוון שמדובר בשנת 1890 או 1891 הרי זוהי אולי העדות המוקדמת ביותר על התפשטות השיר והשמעתו הספונטנית בפומבי כארבע שנים בלבד אחרי כתיבתו.