יום שישי, 22 במרץ 2013

'התדעו מה אעשה': שיר פסח לא ידוע של אנדה עמיר

אנדה עמיר-פינקרפלד (1981-1902)

המשוררת והסופרת אנדה עמיר-פינקרפלד, שהייתה מוכרת בעיקר בשמה הפרטי 'אנדה', בו חתמה על רבים משיריה הנדפסים, התפרסמה בעיקר בזכות שירי הילדים שכתבה. היא גם תרגמה לעברית ספרי ילדים רבים מספרות העולם ובשנת 1978 קיבלה את פרס ישראל לספרות ילדים. 

ברשותה של מיה ברתל השתמר דף מחברת ובו שיר קטן לפסח בכתב ידה של אנדה. השיר נכתב לפני חמישים ואחת שנים, 'עם פרוש פסח תשכ"ב' (1962). אנדה הקדישה אותו ליהודה גבאי, שהיה ממייסדי תיאטרון 'האֹהל' ומשחקניו. גבאי עצמו חיבר גם כן שירי ילדים, שהתפרסמו בעיקר ב'דבר לילדים'. ככל הידוע, שיר זה של אנדה לא התפרסם אף פעם.

כתבה לי מיה:
דּוֹדִי, יהודה גבאי, עלה לארץ מאוקראינה ב'עלייה הרביעית' בהיותו בן שבע-עשרה. הוא היה שחקן בתיאטרון 'האֹהל' מגיל צעיר מאוד ובמשך שנים רבות אסף מסמכים ותצלומים הקשורים לתיאטרון העברי בארץ ובתפוצות, ובלשונו 'בארץ ובגולה'. במשך הזמן הצטברו מסמכים, תכניות הצגות, תצלומים, מכתבים, ציורים ושרטוטים של תלבושות ותפאורות מהצגות שונות שהועלו על הבמות בארץ. האוסף נתרם לעיריית תל אביב במטרה להקים בעיר מוזיאון לתולדות התיאטרון העברי. לאחר ש'האהל' נסגר, ניהל יהודה את המוזיאון, שמשכנו הזמני היה בדירה ברחוב מלצ'ט 7, שהייתה שייכת למניה ביאליק והיא הורישה אותה לעיריית תל אביב.   
יהודה גבאי היה נשוי לדודתי (אחותו של אבי) ג'ניה ברגר (2000-1910), שהייתה קרמיקאית, ציירת ומעצבת תפאורות ותלבושות לתיאטרון. האוסף היה יקר מאוד ללבם של בני הזוג והם קיוו שעיריית תל אביב תעמוד בהבטחתה ותקצה בניין או מדור מיוחד בתוך אחד המוזיאונים הקיימים ובו יאוחסנו ויוצגו המסמכים והתצלומים, אך תקוותם לא התגשמה.   
יהודה היה גבר יפה תואר. גבה קומה, בעל בלורית שחורה ועיניים כחולות. הוא לא היה שחקן מן השורה הראשונה אך שיחק בתיאטרון שנים רבות. יהודה וג'ניה הכירו זו את זה בהצגה "'אופרה בגרוש', כשהוא גילם את מֶקִי סכינאי והיא עיצבה את התפאורה. לבני הזוג לא נולדו ילדים. הם גרו ברחוב דב הוז בתל אביב וביתם שימש 'בית ועד' לאמנים, סופרים, משוררים ושחקנים. שניהם האריכו ימים ועד יום מותם כמעט לא היה יום בו לא הגיע אורח לבית. הדלת סבבה על צירה. 
יהודה גבאי בתפקיד מֶקִי סכינאי בתאטרון 'אהל', שנות השלושים (מקור: ויקיפדיה)
לאחר מותו של יהודה, ב-1994, עזרתי לדודתי לסדר את הניירת שהשאיר אחריו. השיר של אנדה היה באחת המגרות ודודתי נתנה לי אותו במתנה. לאחר פטירתה של ג'ניה הועבר האוסף למחסני העירייה וכיום הוא נמצא בשלמותו בספריית בית אריאלה בתל אביב ופתוח לעיון לקהל הרחב. כל המוצגים שמורים ומטופלים במקצועיות ומפעם לפעם מוצגים לראווה בספרייה. 
לפני כמה שנים שוחחתי בטלפון עם בנה של אנדה, תא"ל (מיל') עמוס עמיר, שהיה בעבר מפקד טייסת בחיל האוויר, והוא אישר באוזניי שהשיר מעולם לא פורסם. שוחחתי גם עם קרוב משפחה נוסף, עד כמה שזכור לי היה זה בן אחיה של אנדה, והוא סיפר לי כי בני משפחת עמיר נוהגים לקרוא את השיר הזה מדי שנה ליד שולחן הסדר (וכך נוהגת גם אני...).  
ובמאמר מוסגר: אחיה של אנדה עמיר, יעקב פינקרפלד, היה אדריכל וחוקר בתי כנסת. הוא נהרג בשנת 1956 מאש חיילים ירדנים, שירו על סיור של משתתפי כנס 'החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה' שנערך ברמת רחל. ובאשר לאנדה, בנוסף לעבודתה כמיקרו-ביולוגית ולכתיבת שירי ילדים היא עבדה בהתנדבות  במחלקה להנצחת החייל של אגף השיקום במשרד הביטחון וסייעה לכתיבת ביוגרפיות של חללי צה"ל. היא ערכה את הרשימות האלו במשך שנים רבות, בכישרון ובעדינות הראויה.  


אנדה עמיר


הֲתֵדְעוּ מָה אֶעֱשֶׂה
בְּלֵיל-שֶׁל-סֵדֶר זֶה?
אַסְתִּיר הַגְּדִי שֶׁל הַהַגָּדָה;
וְהֶחָתוּל כְּלָל לֹא יֵדַע
הֵיכָן הַגְּדִי וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ:
יָבוֹא, יֹאמַר: הַגְּדִי אֵינֶנּוּ!

וְלֹא יִקֹּם אוֹתוֹ הַכֶּלֶב,
וְלֹא מַקֵּל, לֹא אֵשׁ אוֹכֶלֶת,
לֹא מַיִם, וְלֹא שׁוֹר נַגָּח.

כִּי אֶת הַגְּדִי אֲנִי אֶקַּח,
אַסְתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ מַחֲבוֹא,
וְכָל רָעָה לֹא עוֹד תָּבוֹא. 

                                              לגבאי ידידי,
                                              עם פרוש פסח תשכ"ב




9 תגובות:

  1. נהדר
    מריח אנדה מקילומטרים.

    השבמחק
  2. ברוח ההגדה: ולו רק בגלל השיר הזה - דיינו - כדאי היה לי להיות מנויה בבלוג שלך.
    תודה וחג שמח!

    השבמחק
  3. שְׁאָר רוּחַ

    תודה

    השבמחק
  4. אם קוראים בהגדה את חד- גדיא מנסים לחשב מי צודק, אחד כן ואחד לא אזי יוצא שהקב"ה הוא רשע. מאז ילדותי לא הבנתי למה שרשרת ההישרדות הזו חייבת להיות בהגדה. מעתה גם אני אכלול שיר זה בהגדה במקום החד-גדיא. רעיון מדהים.

    השבמחק
  5. מצטרף למודים. לעולם הידע מתרחב. חג שמח לך דוד ולקוראים הנאמנים.

    השבמחק
  6. ממש התרגשתי מהשיר. אני מחזיקה בבית שנים רבות את קובץ שיריה של אנדה עמיר. גם מחזה שכתבה.
    בנה, תא"ל עמוס עמיר היה מפקדי בצבא פרק-זמן לפני שנים רבות, בטייסת. יום אחד סיפרו לי שאמו משוררת, ואז הבנתי שלא סתם הערכתי אותו כאדם אציל-נפש. באמת. היתה לי זכות גדולה למפקד כזה.

    השבמחק
  7. תודה רבה. גם אני אקריא את השיר השנה בשולחן הסדר.נירה

    השבמחק
  8. אני נהנת מכל מה שאתה מפרס עבורנו הקוראים

    תודה רבה עליזה רוטנברג נהלל ילידת ירושלים לטעבר
    חג עצמאות שמח .

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.