יום ראשון, 22 בספטמבר 2013

כאן גר מרדכי זעירא

מנהג יפה נוהגת עיריית תל אביב מזה שנים רבות, לכבד את זכרם של יוצרים ואמנים שגרו בה בהטבעת לוח זיכרון צנוע על קיר הבית שבו גרו ובו יצרו. מקומו של המלחין והפזמונאי מרדכי זעירא  מאבות הזמר הארץ-ישראלי  לא נפקד כמובן ממורשת הזיכרון של תל-אביב והעירייה החליטה, כבר לפני כמה שנים, לקבוע שלט הנצחה בחזית הבית שבו גר עם רעייתו שרה, ברחוב הירדן 15.

זהו סיפור של כוונות טובות, שהתפתח כקומדיה של טעויות.

לוח הזיכרון המקורי בחזית רחוב הירדן 15 (צילום: אבישי טייכר)

יורם ורותי ניב, ששרים בחבורת הזמר 'שהם' וגרים ברחוב הירדן 17, סברו כי נפלה כאן טעות. לדעתם משפחת זעירא גרה בכלל במספר 17 ולא במספר 15.

כהוכחה נחרצת לטענתם הם שלפו מכתב בכתב ידו של זעירא, שנשלח ביוני 1943 למשה שרת (אז שרתוק), שעמד אז בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. מחלקה זו הייתה מעין משרד החוץ של היישוב היהודי בארץ, וזעירא ביקש משרת שיפעיל את השפעתו כדי להציל את קיומה של 'הלהקה הצבאית'  להקת הזמר של מתנדבי הצבא הבריטי. להקה זו נוסדה בשנת 1942, בהדרכתו ובניהולו של צבי פרידלנד, ובין עשרת חבריה היו אליהו גולדנברג (אביו של דודו טופז), שמשון חלפי, בתיה לנצט, נתן קוגן, וכמובן זעירא שהלחין את שיריה. הלהקה התקיימה 11 חודשים בלבד, יבולה האמנותי היה דל מאוד וניהולה כושל (על כך גם רומז זעירא במכתבו). רוב הזמן שהו חבריה במחנה הצבאי הבריטי סרפנד (צריפין), ולבסוף היא התפרקה, ובמקומה נוסדה בקיץ 1944 להקת זמר ובידור חשובה הרבה יותר  להקת 'מְעֵין זה' (שעליה כתבנו לא מכבר בעונ"ש) של מתנדבי הבריגדה היהודית  שגם בה היה זעירא חבר ועבורה הלחין כמה משיריו הידועים ביותר.

מכל מקום, במכתב כתוב בפירוש שכתובתו היא רחוב הירדן 17...


וזה לשון המכתב, המעניין כשלעצמו:
לכבוד משה שרטוק. 
ח.נ! [חבר נכבד] 
הנני מעונין מאד לשוחח אתך בענין הלהקה הצבאית. בתור חבר בה, המנהל את החלק המוסיקַלי, הנני לוקח לעצמי רשות לבקש ממך את זאת. הענינים שלנו יגעים מאד. יש הרבה פרטים אשר, בטוחני, אינם ידועים לך. באם לא ננסה להציל, יתכן כי קרוב היום, שלא יהיה מה להציל. 
הנני מעונין מאד בקיום הנכס הלאומי הזה והנני [יודע] טוב מאוד את כל המגרעות אשר נעשו עד עכשיו ונעשים גם כעת. 
בבטחה גמורה שתתן לי את האפשרות להפגש אתך, הנני מבקש להודיע על יום ועל מקום בו אוכל לעשות זאת. נא להודיעני זמן מספיק למפרע, כי בתור חייל אינני חפשי תנועה ביותר. 
את תשובתך שלח, בבקשה, על פי הכתובת הציבילית [האזרחית] שלי – היא כתובת אשתי: ת"א. רח' הירדן 17א. שרה זְעִירָא. נא לכתוב בקצרה שהנך רוצה לראותי, מבלי להזכיר את מכתבי, כי יתכן שמכתבך יעזור לי להתפנות ולא הייתי רוצה שיוָדַע כי כתבתי לך. בכ'[בוד] ובב"ח [ובברכת חברים] מ. זעירא. 18.6.43
החייל מרדכי זעירא ובנו יובל, תל אביב, פסח 1945 (באדיבות יובל זעירא)

בני הזוג ניב נדנדו לפקידי העירייה שיעבירו את לוח הזיכרון למקום הנכון, והנה, זה לא מכבר הגיעו הפועלים, מברגיהם ומקדחותיהם בידיהם, אבל אבוי, הלוח נשבר במהלך פירוקו (זו הייתה הטבעה על טיח), ולכן צריך היה להכין שלט חדש...

לפני שבועיים הותקן השלט החדש בחזית בית מס' 17.







השמחה הייתה שלמה, אך יובל זעירא, בנו של המלחין, שבעצמו גר בבית זה, שפך עליה מים צוננים.

'חבל שלא שאלו אותי', כתב יובל ממקום מגוריו בניו-ג'רזי, 'אבל אנו גרנו כעשרים שנה (1959-1939) ברחוב הירדן 15. הדירה בת שלושת החדרים הייתה בקומה השנייה ופנתה לכיוון החצר. במכתב לשרת אבא כתב בטעות את המספר 17'.

יובל אף שלח כמה מסמכים המעידים על הכתובת הנכונה.



ועכשיו צריך לקוות שהעירייה תסכים להחזיר עטרה ליושנה, לתקן את התיקון ולהזיז שוב את השלט למקומו הנכון...

8 תגובות:

  1. zair po v'zair sham, uba al m'komo b'shalom...

    Zaira refers to the entertainment troupe is referred to as a "neches leumi" - very Interesting

    השבמחק
  2. צרוף מקרים ...אמש ביקרנו ידיד הגר ברחוב הירדן 17 ובראותי השלט - סופרו קורות חייו של זעירא ואפילו שרנו משיריו...תמהנו האם אנו יושבים ממש בדירתו. כעת מסתבר ששרנו בנין אחד הצידה מהמקום הראוי - אבל היה שווה
    יואב

    השבמחק
  3. כשאני שומע את החוקרים מתפּלספים בדבר השפעתם של 'גבּורי ההיסטוריא' על מהלך החיים של המין האנושי, שהללו אומרים : 'הגבּורים' הם יוצרי ההיסטוריא, והעם אינו אלא חומר ליצירתם ; והללו אומרים : לא, כי העם הוא הכוח המקורי, ו'גבּוריו' בכל דור הם אך תולדות מחויבות ממצבו של הדור ; כשאני שומע את הוכּוּחים האלה, אומר אני לעצמי : כמה עלולים הפלוסופים לעצום עיניהם מֵראות מה שלפניהם ולבקש בדרכים רחוקים את הקרוב להם ! והרי הדבר גָלוי, שגבּורי ההיסטוריא האמתּיים, כלומר אלו שנהיו לכוחות פועלים בחיי המין האנושי לדורות, אינם כלל בריות מוחשיות שהיו במציאות באיזה זמן. כי אין לך גבּור היסטורי, שלא נצטיירה צורתו הרוחנית בדמיון העם באופן שונה לגמרי ממה שהיתה במציאות, והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטוֹת רוחו, הוא הוא הגבּור האמתּי, שהשפעתו מַתמדת והולכת, לפעמים אלפי שנה, – ולא האוֹריגינַל המוחשי, שהיה זמן קצר במציאות, והעם לא ראהו כלל כמו שהיה...
    וכשאני רואה את המלומדים מתאבּקים בעפר ספרים וכתבים עתיקים, בשביל להעלות מקברם את 'גבּורי ההיסטוריא' בצורתם האמתּית, ומאמינים הם עם זה, שמאבּדים מאור עיניהם לשם 'האמת ההיסטורית', – אומר אני לעצמי : כמה עלולים המלומדים להפליג בערכם של חדושיהם, ואינם רוצים לראות דבר פשוט זה, שלא כל אמת אַרכיאוֹלוֹגית היא גם אמת היסטורית. האמת ההיסטורית אינה אלא זו, שמגַלה את הכוחות הפועלים בחיי החברה האנושית. כל שפעולתו בחיים ניכּרת, אף אם מצד עצמו אינו אלא ציור דמיוני, הרי הוא כוח היסטורי ממשי ומציאותו היא אמת היסטורית ; וכל שאין רשומו ניכר במהלך החיים הכלליים, אף אם מצד עצמו אין מציאותו המוחשית בזמן מן הזמנים מוטלת בספק, אינו אלא אחד מאלפי רבבות הנמצאים, שמציאותו של כל אחד מהם לעצמו היא בודאי 'אמת' במובן המוחשי, אבל – אמת שאינה מוסיפה ואינה גורעת כלום, ולכן היא כאִלו אינה, במובן ההיסטורי. 'וורטר' של גיטה, למשל, לא היה אלא ציור דמיוני, אבל מאחר שהשפעתו על הדור ההוא היתה גדולה כל־כך, עד שרבּו בגללו המאבּדים עצמם לדעת, – הרי הוא מצוּי אמתּי במובן ההיסטורי הרבה יותר מאיזה אשכנזי מוחשי, שחי באותו הדור לא בדמיון, אלא במציאות ממש, ומת ונשכח מלב והיה כלא היה. ועל כן איני מתפעל כלל, כשמעלים המלומדים במצודתם איזו 'אמת' חדשה ביחס לגבּור היסטורי ידוע, כשמראים הם באותות ומופתים, שפלוני הגבור הלאומי, החי בלב העם ומשפיע על הלך רוחו, לא היה ולא נברא, או שהוָיתו המוחשית לא היתה דומה כלל לתמונתו שנחקקה בדמיון העם ; – אלא אומר אני לעצמי במקרים כאלה : כל זה טוב ויפה, ובודאי עתידה 'אמת' זו למחוק או לשנות סעיף אחד או פרק אחד בספרי האַרכיאוֹלוֹגיא, אבל ההיסטוריא לא תמחוק את גבּוֹרה בשביל כך ולא תשנה את יחוסה אליו, לפי שההיסטוריא האמתּית אין לה עסק עם פלוני בן פלוני האיש המת, שלא נגלָה אלא למלומדים ולא לכלל העם ; היא יודעת אך את הגבּור החי, שנחרת בלבבות והיה לכוח פועל בחיים, ומה לה אם היה הכוח הזה בזמן מן הזמנים אדם חי מהלך על שתים, או שלא היה מעיקרו אלא ציור נפשי, שנקרא עליו שמו של איזה אדם מוחשי ? בין כך ובין כך מציאותו ודאית לה, מפני שפעולתו מורגשת לה.

    משה / אחד העם

    השבמחק
    תשובות
    1. מבלי לפגוע באף אחד, האם אתה יובל איתמר יכול גם לכתוב פירוש "רש"י, למה שכתבת ? אני אישית לא מבין מאומה ממה שרצית להגיד לנו במכתבך הארוך ומתאר לי שאני לא היחידי. מלבד זאת מה עניין שמיטה להר סיני ?

      מחק
    2. אהבתי את הסגנון.
      בסגנונך היפה והמרחיב אתה נופל לאותו בור שאתה רוצה למנוע מהפילוסופים לנפול בו.
      אתה מבקש בצדק לחפש את האמת ולא "לבקש בדרכים רחוקים את הקרוב להם ".
      תאר לך שהיו נוהגים כבקשתך מאין היינו שואבים את כל היופי המתגלה בחפירות שעורכים המלומדים.
      וכי אין הדרך חשובה יותר.
      אז תמשיך בסגנונך המרהיב ותכתוב חיובי ונהנה יותר.

      מחק
  4. לדוד שלום.
    אתה יכול לתת קרדיט לי כיוצר הצילום של לוחית הזיכרון למרדכי זעירא ברח' הירדן 15 ולא לכתוב סתם מקור ויקיפדיה.
    ד"ר אבישי טייכר

    השבמחק
  5. ברחוב הירדן גר גם מקס ברוד וראו יורם קניוק, הברלינאי האחרון, עמ' 21

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.