יום שישי, 13 במרץ 2015

הסבא של מאיר דגן

מאיר דגן בהפגנת 'ישראל רוצה שינוי', 7 במרס 2015 (צילום: רפי מיכאלי)

כל מי שהיה בכיכר רבין במוצאי שבת, בעצרת הגדולה להחלפת השלטון (מה שדוברי הליכוד קראו בניו-ספיק שלהם 'הפלת השלטון'), לא יכול היה שלא להתרגש מנאומו של מאיר דגן, ראש 'המוסד' לשעבר ומגיבורי ישראל. דגן, שבּוּזה אחר כך על ידי אנשי הימין כ'גנרל מזדקן ומתוסכל' שמפטפט שטויות, הזכיר בנאומו את סבו שנרצח בשואה ותמונתו ליוותה וממשיכה ללוות אותו בכל מקום.

צביקה שורצמן מכפר סבא עיין מחדש באותה תמונה מפורסמת ואת מסקנותיו פרסם לפני כחודש בבלוג שלו. ברשותו אני מביא כאן את דבריו בשינויי עריכה קלים.

מקור: ארכיון יד ושם

מאת צביקה שורצמן

היהודי המושפל אינו כורע בתחינה לפני רוצחיו. הוא 'רוכב' על יהודי מושפל נוסף במשחק אכזרי ששמו: הסוס ורוכבועיון מחודש בצילום השואה המפורסם, שבו הדמות המושפלת מיוחסת לסבו של מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר.

צילום מפורסם זה, שקיבל ב'יד ושם' את הכותרת 'חיילים גרמנים משפילים יהודי עטוף בטלית כנראה בסתיו 1942', ראוי לעיון ובחינה מחודשת.

מקובל כי התמונה צולמה בלוּקוֹב הקרובה ללובלין, או בטַרנוּב הקרובה לקרקוב. הכיתוב הלועזי במאגר הצילומים ב'יד ושם' Lukov/Tarnow לא מתיר את הספק. 

המקום בו צולמה התמונה נראה כרחבה בקצה רחוב או כצומת בין שתי רחובות. העונה אכן נראית כסתיו. אין שלג אך כל המצולמים לבושים במעילים ארוכים. ברקע נראית קבוצת יהודים חרדים, כנראה חסידים, לבושים היטב, עומדים במסדר. חסידים  על פי כובעיהם, האופייניים לחסידויות רבות; ומסדר  על פי שורת נעליהם. אחד העומדים חבוש כובע קסקט ודשי מעילו מסתירים את פניו.

הגרמני המחייך  קצין על פי אקדחו – מחזיק בידו ענף עץ דק מעין שוט. לידו עומד חייל או קצין בעל תווי פנים חדות וסגפניות, רזה מאד, החלק התחתון של מעילו נפוח בצורה יוצאת דופן. על פי מצב ידו הימנית, הנראית כאוחזת ברצועת רובה, הוא אולי חייל המביט לעבר הקצין. השלישי שמימין נראה רק מגבו כשהוא מביט אל עבר הרחוב שמימין. היהודי המושפל שבמרכז התמונה, גלוי ראש, עטוף בטלית, עיניו מושפלות, כורע על ברכיו ואגרופיו מונפים. לא ברור מי צילם את התמונה. על פי פרסומים שונים, צעיר פולני בן המקום מצא אותה ומסרה ליהודים ששרדו וחזרו לעיירה לאחר המלחמה.

זהותו של היהודי המושפל

על פי הנכתב בארכיון יד ושם, שני אנשים זיהו את היהודי המושפל, כל אחד בזהות אחרת. מרטין ספט, ניצול שואה שגר בניו-יורק, זיהה את המצולם עם אייזיק ורובל (בן שלמה זלאטע), שלימד אותו לקרוא בתורה לקראת בר המצוה שלו. את המידע העביר פרופסור צבי אנקורי, בנו של ורובל ויליד טרנוב. אנקורי, שהתגורר בירושלים, נפטר לפני שנתיים. על פי כתבה שהתפרסמה בגיליון יום השואה של ידיעות אחרונות מ-12 באפריל 2010, האדם הכורע בחזית הוא בער (דב) ארליך סלושני, סבו מצד אמו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן.

הגרמנים

הקצין המחייך הוא ככל הנראה ,Obersturmführer Otto von Mallotke ששמו מוזכר גם בפרק 16 מספרו של תומס קנילי, Schindler's List, בהקשר לקרקוב ופלאשוב. מחפשים אותו גם ב-Axis History Forum, תחת הכותרת Looking for SS, SD and Gestapo men. היחידה הצבאית שאליה השתייך היא: Reserve Police Battalion 101. על מעלליו של הקצין המחייך אפשר לשמוע גם בעדותה המצולמת של  הלינה נלקן בפרוייקט התעוד של סטיבן שפילברג. הגרמנים האחרים שבתמונה לא זוהו.

על מה חשב המושפל ברגע הצילום?

אין ספק שמצבו הנפשי נורא. יהודי חרדי כמעט שאינו מסיר את כיסוי ראשו. השילוב של התעטפות בטלית וגילוי ראש הוא מצב בלתי מתקבל על הדעת מבחינתו. על פי שפת הגוף שלו ברור שהוא לא מתחנן בפני משפיליו שכן הוא כורע כשגיוו זקוף, עיניו מביטות לקרקע וידיו מאוגרפות. לוּ התחנן על נפשו היה מביט בגרמנים מלמטה למעלה כשידיו פרושות כלפיהם. האם הוא מתפלל? כנראה שלא, שכן אז היה מן הסתם פורש ידיו לשמיים. הוא כועס? על מי? האם הוא יודע שרגעיו ספורים והוא מקבל עליו את הדין ואומר וידוי? כנראה שלא ומאותה סיבה.

לאחר בחינה מדוקדקת של הצילום הגעתי למסקנה, ובדחילו וברחימו אני מציע אותה כאן: אנו צופים בצילום שבו הרוצחים מאלצים יהודי להשתתף במשחק משפיל ואכזרי. שם המשחק: רכיבה על סוס. צורת אגרופיו ומיקומם היחסי דומה לאחיזה שגויה המדמה עצירת סוס, שאופיינית לרוכב מתחיל כפי שאפשר לראות בסרטון הדרכה לרכיבה על סוסים.

היהודי המושפל אינו כורע סתם. הוא רוכב על יהודי מושפל נוסף. האחד משחק את הרוכב, והשני את הסוס.

הביטו היטב בהגדלה שלפניכם:


צילום 1

יהודי מבוגר רוכב על יהודי צעיר שגם הוא עטוף בטלית וראשו מורם אך מעט מעל לפני הקרקע. ידי 'הרוכב' אינן צמודות מדי לגופו והן מורמות מעל המידה כי 'הסוס' שלו קטן. הוא מביט למטה, אל היהודי שמתחתיו. ידיו אוחזות במושכות הדמיוניות, כדי 'לבלום את הסוס' שראשו מתרומם מעט עקב כך.

סיוע לתיאוריה זו מצאתי בשני צילומים, שאותם מצאתי בעזרת תכונה מיוחדת של 'גוגל' שמאפשרת חיפוש 'תמונות דומות'. הצילומים על פי המקום, הזמן והמצולמים הם בוודאות מאותו אירוע וצולמו, כנראה, כמה דקות קודם לכן.

צילום 2

בצילום הראשון נראית, על פי לבושה וצורת עמידתה, אותה קבוצת יהודים שבצילום המפורסם. זהו שלב מוקדם יותר במשחק המשפיל והאכזרי. רואים בו את שני היהודים, הצעיר והמבוגר, 'הסוס ורוכבו', ראשם עדיין מכוסה ב'ירמולקה' והם עטופים בטלית. מאחוריהם שני יהודים שכפות ידיהם פרושות לפנים ומבטם מופנה לגרמני הרזה שפניו מסוגפות. הוא מנחה את המשחק והם מנסים להבין את רצונו. הוא דובר גרמנית מן הסתם והם אינם מבינים. מאחורי היהודי בעל הזקן הלבן (זוהה במוזיאון השואה בוושינגטון כמוטל הרשברג) עומד הקצין החייכן. משמאל צופים באירוע ארבעה גרמנים נוספים, שלושה מהם בוודאות קצינים, לכולם אקדח ולא רובה. מימין לגרמני שמנהל את המשחק עומד כנראה הגרמני שנראה רק מגבו בצילום המפורסם.


בצילום השני, שוב אותה קבוצת משפילים ומושפלים. היהודי שעומד מאחורי היהודים הכורעים נסוג לאחור, הנאצי המחייך עבר קצת קדימה ומקלו-שוטו בידו, בדיוק כמו בצילום המפורסם.
ואכן, בכיתוב שנמצא מצידו השני של הצילום המפורסם ('איש ס.ס – Mallotke – מתעולל ביהודים לפני הריגתם') אפשר להבחין בקלות בתיקון שהכניס כותב ההסבר: 'יהודים' בלשון רבים ולא 'יהודי'. מקום האירוע צוין גם כן – טרנוב ולא לוקוב. 



הצילום התפרסם כמעט בכל שפה אפשרית בגלל ההשפלה היהודית (Jewish humiliation) המתועדת בו, בדגש על 'יהודית'. יש משמעות לכך שבמשחק הכפוי של 'סוס ורוכבו' נראים שני יהודים דתיים עטופים בטלית וגלויי ראש. 
  • רכיבה על סוס איננה מנהג יהודי, בוודאי לא של יהודים חרדים (כתב על כך אליעזר סגל).
  • יהודי חרדי מסיר את כיסוי ראשו רק לעתים נדירות.
  • שני היהודים המושפלים הוחרגו מהקבוצה; רק הם עטופים בטלית.
  • תספורתם  ראש מגולח, זקן ופיאות עבות – אף היא סמל חרדי מובהק.
השפלה שמשלבת את כל היסודות הללו מתאימה מאד ליחידת צבא גרמנית שבה שירתו אנשי מילואים מבוגרים, חלקם משכילים, שרק בפולין יכלו לפגוש יהודים מהסוג שעליו שמעו בנאומיו של הפיהרר או ראו קריקטורות שהתפרסמו בעיתון 'דר שטירמר'. ליהודים האורתודוקסים בגרמניה הייתה חזות שונה לגמרי, הם נראו פחות או יותר כמותם.

כתבתי ל'יד ושם' וביקשתי שיתקנו את הכיתוב שמתחת לצילום: 'חי
ילים גרמנים משפילים שני יהודים עטופים בטלית'.
הרבה זמן היססתי עד שהעזתי לפרסם רשימה זו. עכשיו משפרסמתי אני מצפה לקרוא את תגובותיכם.

אמר העורך:

על פי הכיתוב שמאחורי התמונה ייתכן והיא צולמה בטרנוב ולא בלוקוב. אם אכן כך, הרי שהיהודי שהושפל אינו סבו של מאיר דגן, שהתגורר בלוקוב, אלא אייזיק ורובל מטרנוב, אביו של צבי אנקורי. צביקה שורצמן מסר לי, כי לא ניתן להחליט באופן חד-משמעי רק על סמך הכיתוב. על פי בדיקותיו ייתכן שהאירוע צולם בתחנת הרכבת של לוקוב. 

האם זה משנה? ממש לא. כי היהודי הזה הוא הסבא של כולנו. הוא הסבא שלי (משני הצדדים) שנרצח בטרבלינקה, והוא הסבא של כל אחד ואחד מאתנו, גם של אלה שהסבים שלהם בכלל לא היו בפולין.

תוך כדי עיון בפרשה מצאתי עוד כמה תמונות שבהן נראים חיילים נאצים מתעללים ביהודים בדרך של משחקי השפלה.

הנה למשל תמונה מזעזעת מקרמניץ שבוולין (היום באוקראינה) ובה שלושה חיילי חיל האוויר הגרמני משפילים יהודי זקן ונמוך קומה (אף כי לא בהרבה מהנאצי המגחך שעומד מאחוריו), ואף הוא מושיט ידיו קדימה במעין תחינה.


מקור: יד ושם

תמונות נוספות צולמו בסלוניקי שביוון, ביולי 1942. גם כאן מנחים חיילים גרמנים את היהודים  חילוניים ואינטליגנטים למראה  במשחק השפלה כלשהו:


מקור: המוזיאון היהודי בסלוניקי

מקור: תפוז

בתמונה הזו רואים משחקי 'סוס ורוכבו' בעיירה מינסק מזובייצק שבפולין:

מקור: Pinterest

בעלי התוספות

בדצמבר 2016 העלה צביקה שורצמן למרשתת סרט תיעודי קצר שהפיק על סיפור זה: פרש בעל כורחו. הנה הוא:


14 תגובות:

  1. יעקב צ׳רקוב13 במרץ 2015 בשעה 7:33

    הסבים המשותפים הללו, הושפלו בכיכר. נכדיהם ששרדו, עמדו בכיכר אחרת, בעיר העברית הראשונה ודימו את עצמם כסוס ורוכב. איך נכדו של יהודי מושפל יכול לומר על ה"סוס" היהודי שלו שהוא מחריב לו את החזון הציוני. מי שמכניס את השואה לדיון, הפסיד בו מראש

    השבמחק
    תשובות
    1. מר צ'רקוב הנכבד,
      למרות כוונתך הברורה בא ונאמר שבמשל שלך לא ברור מי הסוס ומי הרוכב. מה שברור הוא שהסוסים והרוכבים עומדים להיפרד לשני עמים (יהודים, אם לא הבנת) שזה חורבן של החזון הציוני. כל זה בגלל חזון משיחי (של ארץ ישראל השלמה) שהגיע הזמן שנודה שבשלב זה אכן יש לדחותו לימי המשיח

      מחק
    2. אבל בכל מקרה - אולי נפסיק לתקוע את השואה בפוליטיקה העכשווית??? די כבר!

      מחק
  2. בכל פעם שאני רואה תמונות כאלה, אני חושב על סבי וסבתי שנרצחו בטרבלינקה. אינני יודע איזו השפלה הם עברו בדרך אל מותם, ואולי טוב שאינני יודע, בשבילי הרצח הוא כל הסיפור. התחנות בדרך אל המוות הן חסרות משמעות. מידת האכזריות של הרוצחים אינה מעלה או מורידה בפני את גודל הפשע. ובכל זאת, לשלב ההתעללות יש משמעות. לא בגלל הרחמים על הקרבנות האומללים, אלא בשל הבוז והגועל המתעורר כלפי החיילים הנאצים השפלים. רק כך אפשר להכיר את האכזריות הנאלחת בהתגלמותה. רק כך אפשר לראות את צבא הרוצחים הסדיסטים של הרייך, והתמונות הללו הם חלק מהעונש של הנאצים שייזכרו כך לדיראון עולם.

    השבמחק
  3. גדעון שטוסל13 במרץ 2015 בשעה 8:59

    מאד מרשים החקר היסודי ,ההשקעה , שימוש בגוגל למציאת תמונות דומות...הגילוי על היהודי הרוכב על יהודי אחר...גם סבתי ז"ל צירקה (צילה) וסבי לייזר (אליעזר) שצקץ נשלחו למותם מבריסל למחנות בפולין וכל בני המשפחה שלהם מפולין הושמדו ללא ניצול יחיד מבלי שידוע איך והיבן

    השבמחק
  4. אתה פשוט מטעה את הקוראים שלך,בעובדה אחת,
    אבא של מאיר דגן אחרי המלחמה חזר עם מספר אנשים מצומצם בשליחות השורדים מלוקוב שברחו לסיביר,ניצולי לוקוב שלחו את אבא של מאיר דגן ונתנו לו כסף שנאסף על ידי ניצולי לוקוב, לנסוע לעירה ולראות מה נישאר שם.
    כשהגיעו ללוקוב פגשו פולני שעבד אצל אחד הניצולים שגם סיפח לעצמו בית של אחד הנצולים, הפולני בא לאבא של מאיר דגן ואמר לו שיש לו תמונות של אנשי לוקוב וגם מהרגעים האחרונים שלהם,וכמו פולני "טוב" הציעה להם לקנות את התמונות,הניצולים שבאו עם כספם האחרון נאלצו לקנות את כול התמונות מהפולני,
    ניצולי לוקוב כתבו ספר על העירה ושיבצו בתוך הספר תמונות כמו תמונה מפורסמת,
    כול אחד יכול לכתוב בלוג מפולפל ולסלף עובדות מבלי שהקוראים שלו יוכלו לפקפק בו
    ראוי שנושא כול כך רציני וחשוב שיכול לפגוע בניצולים של לוקוב יעשה במחקר רציני ולא בגוגל.
    אני ממליץ לכול הקוראים שלך לפני שהם קוראים את הדברים שנכתבים יפה וכאילו מעמיקים ובעלי תוכן, ידעו שאתה כותב סלופי דברים לא מבוססים וכניראה אתה עושה "קופי פייז " מגוגל על כול מה שאתה כותב

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה מתחיל ב'סילוף עובדה אחת' ומסיים ב'סילוף עובדות'. קראתי וחזרתי וקראתי את תגובתך ולא הבנתי מה בדיוק סולף כאן (אבל זה לא משנה, כי ברור לי שהטענות שלך כלפיי לקוחות ממקומות אחרים לגמרי).

      מחק
  5. צילומים מחרידים.
    תגובתך, מר צ'רקוב, אינה ראויה.

    השבמחק
  6. ממליץ לקרוא את הספר של כריסטופר בראונינג ״אנשים רגילים״ שבו מסופר על יחידת המילואים המשטרתית גדוד מספר 101 מהעיר המבורג ומעשיה בחהשתתפות ברצח יהודים בפולין, ובו בין השאר מסופר (החל מעמוד 72) על הרצח בלוקוב ובו בספר גם צלומים ממה שאירע שם, אלה הם אותם הצילומים המופיעים במאמר למעלה ויותר צילומים מלוקוב. הספר יצא לאור בשנת 2008 בהוצאת ידיעות אחרונות. ספר מומלץ לכל מי שרוצה לדעת איך אנשים נורמלים בחייהם היום יומיים ומעל לגיל הגיוס כלומר בסביבות 40 נהפכו לרוצחים מרצון בגלל פקודות מלמעלה למרות שחלק מהם התנגד להשתתף ברצח ואלו שלא רצו לעשות זאת קיבלו פטור ללא שאונה להם דבר, פשוט ספר חובה לכל אדם נורמלי או שחושב את עצמו לנורמלי.

    השבמחק
  7. בכל מקרה אף אחד לא נשאר אדיש, אשיות בכירה מתרגש עד דמעות ,אם זה שאול מופז שהזכיר את אביו, נתניהו שהזכיר את אחיו או דגן שמזכיר את סבו.לחלק זה יוצר אנטיגוניזם ולחלק אמפטיה.
    יפה כתב המחבר שהסבא הוא בעצם של כולנו, הורי יוצאי עירק, אבל התחתנתי לבת לניצולי שואה , אבל גם אם לא , יש מישהוא שלא חושב שהסבא שבתמונה הוא לא הסבא שלו? הרי זה קרה ויכל לקרות לכל אחד מאיתנו בכל מקום

    השבמחק
  8. "סיפור דגן" – חותך בבשרי החי, פושט את עורי. והרי דווקא אני אמור הייתי להיות לכאורה יותר מחוסן...
    שהרי חשוב לפרסם, לספר ולקיים 'והגדת'.
    קבל זאת כאנחה אישית כבדה.

    השבמחק
  9. שלום אילתי היקר,
    אני סבור שבספרך המרגש "לחצות את הנהר" קיימת גם קיימת את מצוות "והגדת לבנך". חזק ואמץ!

    השבמחק
    תשובות
    1. ממש מזעזע , אין ספק , אך לא ברור לי איך אנשים שהגיעו לארץ לאחר השפלות כאלה השפילו את בני עדות המזרח יהודים כמותם.

      מחק
  10. ישנה נקודה שכל המגיבים לא התייחסו אליה. תמונה זו מאוד מפורסמת,'יד ושם' נתן לה פרסום,אך אף אחד לא ממש הביט בתמונה. שבלוניות הפרסום מראה על 'רצינותם' של המתבוננים ה'מקצועיים'(יש כאלה ב'יד ושם').צביקה, במבטו המיוחד כן התבונן.לאנונימי 13 במרץ, מציע להרגע. לא היה שום דבר בגילוי האמיתי הזה, שיפגע במי שאתה סבור כי יתכן וניפגע. מה עוד כי צביקה עצמו מצהיר כי אינו בטוח כי התמונה מטרנוב אע"פ שכתוב בגב התמונה. הפריצה הרועמת ל'דלת פתוחה' זו, אינה במקומה. היה זה גילוי של כיצד להתבונן ולראות מציאות אמיתית, דרך צילום של מקום, מצב, וזמן.יוסי ב.ל.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.