יום רביעי, 13 במאי 2015

על דעת המקום: פְּלִשְׁתִּים עלינו!

רחוב עזה בירושלים הוא היום מרכז בילויים

מאת יהודה זיו

בשנת 1983, בעת היותי ראש מדור מורי"ה (מורשת ידיעת הארץ) בצה"ל, הפנה אלי הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה לוי (מוֹיְשֶׁה וַחֵצִי), מכתב שנשלח אליו, וביקש כי אשיב עליו בשמו. בפי הכותב, תלמיד כיתה ה' בבית ספר יסודי, הייתה טענה מעניינת, וכך כתב בקירוב: אחי משרת בצה"ל ולאחרונה קיבל דרגת סֶרֶןלמה משתמש צה"ל בדרגות פלשתיות? וכי אין לנו דרגות עבריות?

אפשר להניח כי זעמו של נער זה כלפי הפלשתים התחיל מן הסתם כבר בשיעורי 'תורה' בבית הספר היסודי, כאשר למד על 'דרך ארץ פלשתים', הדרך הקצרה ממצרים אל כנען, שמחשש התקפה מצד יושביה הופנו יוצאי מצרים אל 'דרך המדבר', ובה צעדו ארבעים שנה (שמות, יג 18-17). כשלמד ספרי 'נביאים ראשונים' יכול היה להתפעל מגבורת שמגר בן ענת, אשר היכה שש מאות פלשתים בְּמַלְמַד הַבָּקָר (שופטים, ג 31); לחלום להיות כשמשון, שהטעים את הפלשתים שוב ושוב מִנַּחַת זרועו (שופטים, יד-טז); ולהתלוות על בני דן, אשר מפחד התקפות הפלשתים נאלצו לנטוש את נחלתם המקורית ולהעתיק את מושבם אל העיר לַיִשׁ, היא דן, שלרגלי החרמון (הפסוק 'ודן למה יָגוּר [יִפְחַד] אֳנִיּוֹת?' [שופטים, ה 17] מתייחס כנראה לאניותיהם של הפלשתים, 'גויי הים'). כמוהו גם אנו, נדהמנו מתבוסת בני ישראל בקרב אָפֵק וממפלת ארון האלוהים ביד פלשתים, ושמחנו על הפרות, שנשאו את ארון האלוהים במעלה נחל שורק, עד בית שמש (שמואל א, ד-ו). גם אנו למדנו על מלחמת העצמאות של שאול ויהונתן  בין גֶבַע למִכְמָשׂ (שם, יג) – ואף על המלחמה בעמק הָאֵלָּה, בה הכה דוד את 'הפְּלִשְׁתִּי' גָּלְיָת (שם, יז). אלה מאתנו שהגיעו בלימודיהם בתנ"ך עד מלחמת פלשתים בישראל ומות שאול ובניו בהר הגלבוע (שם, לא) יזכרו עד היום בעל פה את קינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל ב, א 27-17). אחרים יזכרו את הכיבוש המוצלח של דוד ואנשיו את יְבוּס – היא ירושלים הקדומה (שם, ה 9-7) – שבעקבותיו נחלו הפלשתים מפלה גדולה בעמק רפאים, בניסיונם הכושל 'לבקש את דָוִד' (שם, 25-17). אין ספק, לכל מי שלמד תנ"ך היה חשבון ארוך עם הפלשתים. 

גם המבוגרים בינינו נשאו בליבם שנאה עמוקה לפלשתים משכבר הימים, ועד לכך הוא קוריוז משעשע שיוחס לאחד הקונגרסים הציוניים בהם השתתף יו"ר ההסתדרות הציונית והעיתונאי המפורסם נחום סוקולוב. בעת נאומו נשמעה מספסלי הצירים הדתיים קריאת ביניים קולנית: 'וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים' (שמות, יג 17), שנשמע בהברה אשכנזית: 'ולא נוּחֶם אלוקים', כלומר: נָחוּם סוקולוב איננו אלוהים ואין חובה לשמוע להנחיותיו. סוקולוב, שהיה איש חד לשון, מיהר להשיב להם מידה כנגד מידה בחלקו השני של אותו פסוק: 'דֶּרֶךְ אֶרֶץ, פְּלִשְׁתִּים'!

גרסה אחרת של סיפור זה העבירה את סוקולוב לביקור בחצרו של אחד האדמו"רים בפולין. החסידים, שידעו כי מדובר באחד מראשי הציונות החילונית, החלו לדחפו ולקנטרו. בתגובה אמר האדמו"ר לחסידיו: 'ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים', אכן נחום סוקולוב אינו אלקים ולא שומר מצוות, אבל 'דרך ארץ, פלשתים' – עליכם לנהוג בו בדרך ארץ, 'כִּי קָרוֹב הוּא', הרי הוא יהודי כמוני וכמוכם... 


נחום סוקולוב הצעיר (מקור: אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

האנגלים, הנודעים כחובבי התנ"ך בתרגומו של המלך ג'יימס מן המאה ה-17, עושים גם הם שימוש בשם Philistine (פלשתי) ככינוי של גנאי למי שאין דעתם נוחה ממנו – יהא זה נציג השלטון, מבקר ספרות או אף אויב, אשר אנו מאחלים לאדם שנוא שייפול לידיו. לעומת זאת, בגרמנית מכנים בשם היווני Philister סטודנט שלא מן המניין ואף סתם בור ועם הארץ... 


Julie Rado Design, Visual Vocabular

גם אבי שלי, המורה בן-ציון זיו, הקפיד על אותו חשבון עתיק יומין עם הפלשתים. משנתכוון אחי הצעיר, המדען יעקב זיו, לקרוא לבנו השלישי אִתַּי, כשם מפקדו הַגִּתִּי (כלומר, בן העיר הפלישתית גת) של משמר המלך דוד ('שש מאות איש, אשר באו בְרַגְלוֹ מִגַּת' – שמואל ב, טו 19-18), התנגד אבינו למתן שם 'פלשתי'. הוא עמד על כך, שבמקום זאת יישא הרך הנולד שם דומה, עַתַּי, שאף הוא היה אחד מגיבורי דוד (דברי הימים א, יב 11).


קטע מתבליט במקדש שבנה רעמסס השלישי ובו מתוארת שיירת שבויים מ'גויי הים' (מקור: ויקיפדיה)

ראשיתו של 'חשבון' זה בשלהי המאה ה-13 לפני הספירה, כאשר 'גויי הים– בהם אף הפלשתים – פולשים אל חופיה הדרומיים של ארץ כנען (1150-1180 לפנה"ס). שמם של הפלשתים מופיע עוד לפני כן בכתובות חיתיות ואף מצריות, ולא פלישתם לארץ כנען היא אשר הולידה (כמקובל בטעות) את כינוים בפי יושבי הארץ, שכן באותו זמן פלשו לארץ כנען, מעבר הירדן המזרחי, גם שבטי ישראל. הקדומה ביותר בעדויות שבכתב על התנחלות אבותינו במערבה של ארץ ישראל הריהי 'מצבת ישראל' (1209/8 לפנה"ס), שהותיר אחריו פרעה מֶרְנֶפְתַח'נָבוֹזָה כנען ... ישראל הֻשַּׁם, אין זרע לו'. ישיבתנו פה, עד עצם היום הזה, מלמדת על מידת האמת בהכרזה שחצנית זו.  

מכאן ואילך אנו עדים להתמודדות בת דורי-דורות בין ישראל לפלשת, כמסופר בפרקי התנ"ך שהובאו לעיל. ככל הנראה, גם הדריאנוס, קיסר רומי, ידע על האיבה בין שני הלאומים: לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא (135-132 לספירה), אשר במהלכו הוקז דם רב בשני הצדדים, חיפש הדריאנוס דרך 'למחוק מן המפה' את שמה של ארץ יהודה (Judaea). בעקבות הכינוי 'פלשתינה', שהעניק יוליוס קיסר לחוף פלשת בעת מסעו אל מצרים (55 לפנה"ס), החליט הדריאנוס לכנות את יהודה, מכאן ואילך, בשם Provincia 'Syria Palaestina' (חלקה 'הפלשתי' של הפרובינציה הרומית סוריה). הקיסר הרומי עשה כן, אף שזה מכבר לא היו יושבי חבל ארץ זה 'פלשתים' בלבד, שכן במרוצת הדורות נטמעו ביושבי פלשת גם פיניקים ('לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים' – עזרא, ג 7; נחמיה, יג 16, וכן 'המערה הצידונית' בבית גוברין), אֳדוֹמִים ויוונים.  

אומנם, עזה הייתה אחת מערי הפלשתים, אך לימים נתווספו על תושביה גם יהודים, וקהילתם הפורחת נתקיימה שם מאות שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. באחד מעמודי המסגד הגדול בעזה נקבעה טבלת שיש ועליה תבליט מנורה בת שבעה קנים, ולצדדיה שופר, אתרוג ולולב, וכתובת הקדשה בעברית וביוונית: 'חנניה בן יעקב'.


תבליט מנורה עם כתובת הקדשה במסגד הגדול של עזה (מקור:  Michael Avi-Yonah [ed.], Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Massada, 1976, p. 414) 

כמו כן נמצא בעזה גם שבר של סורג שיש, שחקוקים בו מנורה, לולב ושופר.


(מקור: Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, p. 411) 

באזור התעשייה של נמל עזה הקדום, בצד שרידי מתקן רחב ידיים לצביעת בדים מן התקופה הביזנטית, נחשפה גם רצפת פסיפס של בית כנסת יהודי מאותה עת. הפסיפס עוטר במדליונים ובהם דמויות של חיות ועופות ובקדמתו גם כתובת הקדשה ביוונית. בקטע אחר של הפסיפס נראה איש, אשר כתר על ראשו והוא פורט על נֵבֶל, וכדי להסיר ספק נכתב אף שמו באותיות עבריות: דויד.


דויד המלך בחולות עזה (מקור: Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Landp. 411)
דמותו של דויד מהפסיפס בעזה כפי שהופיעה על מדליה שהונפקה בשנת 1995, שנה בה צוינו מלאת 3,000 שנה לירושלים (מקור: החברה הישראלית למדליות ומטבעות)

עוד יהודי חשוב שגר בעזה, אף כי לא הוסיף כבוד גדול לעמנו הוא אברהם נתן אשכנזי (1680-1643), המוכר יותר בשם נתן העזתי, נביאו של משיח השקר שבתי צבי, שלאחר נישואיו (בערך 1664) התגורר בעזה. בשנת 1665 בא שבתי צבי לעזה וביקר את נתן, שמכאן ואילך הפך לגדול מאמיניו. 


נתן העזתי, 1667

יושביה הערבים של עזה גם הם כבר שכחו את עברה הפלשתי של עירם. היישוב הערבי של העיר השתנה לא רק עם כיבוש הארץ בידי המוסלמים במאה ה-7, אלא אף בעקבות הגירתם לימים של ערבים 'גִ'בָּאלִים' ('הרריים', כינוים של יושבי הר חברון), ומכאן שמה של שכונת גִ'בָּאלִיָה, בצפון-מזרחה של עזה.

על עברה העשיר של עזה, אשר שימשה דורות רבים מרכז סחר אזורי, יעיד גם ייצור בד המלמלה, שבו נודעה. בד זה נושא, עד עצם היום הזה, את הכינוי 'גַּאזָה' (Gaze בצרפתית; Gauze באנגלית), שאינו אלא גלגול היגויו הקדום של שם העיר – 'גַצַתֻ' בפי המצרים הקדמונים, ועד היום אף غَزًّة (כתיב: עַ'זָּת וקרי: גַזָּה) בערבית.


גם בד הגאזה נולד בעזה

שמה לשעבר של פלשת, בגרסתו הרומית, הפך בתקופה הביזנטית-הנוצרית (משנת 409 ואילך) כינוי של כל מערב ארץ ישראל. יהודה ושומרון נקראו מכאן ואילך 'פלשתינה פְּרִימָה' (ראשונה); הגליל כונה 'פלשתינה סֶקוּנְדָה' (שנייה); ואילו הנגב נשא מאז את השם 'פלשתינה טֶרְצִיָּה' (שלישית). לפיכך נעשה Palestine אף שמם המדעי של בעלי חיים, עצים וצמחים בני ארצנו, למגינת לבם של קנאים  לאומנים (ראו את מחאתו המגוחכת של הזמר הימני המכונה 'הצל', על כך שבגן החיות בירושלים נרשם שמו של הצבי הארץ ישראלי בשמו האנגלי Palestine Gazelle). הערבים, אשר כבשו את ארץ ישראל במאה ה-7, הוגים עד היום את כינויה של פלשתינה על פי דרכם וקוראים לה فلسطين (פַלַסְטִין). זו הסיבה שלמן 1917, לאחר כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, היה שמה הרשמי של ממשלת המנדט הבריטי – Palestine, בעוד גרסתו העברית (אחת משלוש 'השפות הרשמיות' שלה) הורחבה ונקראה 'פלשתינה (א"י)'.


על בולי ממשלת המנדט הבריטי נכתב שם הארץ בשלוש שפות

'טבור העולם' (Omphalos ביוונית;  Umbilicus mundiבלטינית) הריהו אחד מכינוייה הרבים של ירושלים. בכניסה אל אולם התפילה של כנסיית הקבר בירושלים, מול 'קבר ישו', מוצב גביע עשוי אבן, אשר קו אורך מצטלב במרכזו בקו רוחב, כשהוא מציין כאן את מקומו 'המדויק' של אותו טבור.


גביע 'טבור העולם' בכנסיית הקבר (מקור: ויקיפדיה)

כך אף מפת עולם סמלית באותה רוח, דמוית פרח תלתן בעל שלושה עלי כותרת – אסיה, אירופה ואפריקה – שתמונת ירושלים במרכזו.  המפה, המכונה 'מפת בינטינג', על שם הכרטוגרף הגרמני הכומר היינריך בינטינג, נדפסה לראשונה בשנת 1581. ירושלים צויירה בה כעיר אירופית מבוצרת, וברור שהצייר לא היה מימיו בירושלים האמתית. פרט מעניין נוסף במפה זו הוא ציונו של 'העולם החדש' בשוליה, כשספינת מפרשים עושה את דרכה אל אמריקה מכיוון אירופה.

ירושלים טבור העולם במרכזה של מפת בינטינג (מקור: אוסף ערן לאור, הספרייה הלאומית)

על מעמדה של ירושלים כ'טבור העולם' מלמדים בפועל גם שמות שניים משערי העיר שנקבעו בחומותיה, וזאת בזכות הדרכים הראשיות שיצאו מהן משכבר הימים: 'שער שכם', הפונה צפונה, מכונה בערבית בָּאבּ אֶ-שָּׁאם (שער דמשק), והוא מוצאן של 'דרך שכם' ואף 'דרך יריחו'; וכמוהו 'שער יפו', אשר פניו מערבה וממנו יוצאות 'דרך יפו', 'דרך חברון', 'דרך בית לחם' ואף 'דרך עזה'. לעומת רחובותיה האחרים של הבירה, מתייחדות כל אלה בשמן הקדום, שהעניק להן, ורק להן, את הקידומת 'דרך'.

'דרך עזה' נתייחדה אף בעולי רגל יהודיים רבים, אשר עשו בה את דרכם ממצרים לכאן, ובהם, בין היתר, המשורר יהודה אלחריזי ופרשן המשנה עובדיה מברטנורא. ומעניין, שגם ה'טֶמְפְּלֶרִים' הגרמניים – מייסדי 'המושבה הגרמנית' בירושלים (1873) – כינו את שכונתם בשם 'רפאים' וקראו לרחובה הראשי בשם 'דרך עזה' (Gaza Strasse).


ואף על פי כן, רבים מיושביה היהודיים של ירושלים מתעלמים מן הקידומת ההיסטורית של 'דרך עזה' ומכנים אותה בשם המקטין 'רחוב עזה', ומה שחמור יותר הוא ששלטי הרחוב הרשמיים, שבאחריות העירייה, נוקטים גם הם בנוסח הקטנה זה. 


דרך עזה בירושלים (צילום: דוד אסף)
רחוב עזה בירושלים (צילום: דוד אסף)

זאת ועוד, ריבוי שמות הרחובות החדשים טשטש לחלוטין את התוואי של נתיב היסטורי זה. כבר בצאת דרך עזה משער יפו היא מכונה תחילה 'רחוב יצחק קָרִיב', ולאחר מכן 'רחוב גרשון אַגְרוֹן' (שניים מראשי העיר ירושלים לשעבר), כאשר 'רחוב רמב"ן', המצטרף ממערב אל 'רחוב קינג ג'ורג' ' (המלך ג'ורג' החמישי), נוגס גם הוא קטע מהדרך ההיסטורית. מכאן ואילך מוסיף להישמר בה כינויה המקורי, אף כי סמוך לרדתה אל עמקו של נחל שורק – עם מסילת הברזל, המוליכה בו לעבר פלשת  'נגזל' ממנה קטע נוסף, 'רחוב הרב הרצוג'. אך יושביה של דרך עזה, הגאים בעברה המפואר, מצאו להם דרך מקורית להכריז על היותה נתיב לעבר 'טבור העולם': במקום שבו מתחיל הקטע הנושא את שמו של הרב הרצוג, מסתעף ממנה גם 'רחוב הרב ברלין', וצירוף זה הוליד את שמה המתוחכם של חומוסיה המכונה 'בין עזה לברלין' –  ללמדך, כי עדיין נמצא אתה במרכז העולם. 


צילום: דוד אסף

בשלהי 1946, בבואי לאחר שירותי בפלמ"ח ללמוד בבית המדרש למורים על שם ילין בירושלים, למדה אז שם בכיתה מעלי גם תמר פלשתי. ואם לא די בשם משפחתה יוצא הדופן, נתברר כי לא היה זה כלל שם משפחה לועזי מעוברת, ואביה אף נשא את השם המפורש גֹּלְיָת פְּלִשְׁתִּי.


דבר, 25 ביולי 1933

היכרתי אותו, ואכן כשמו כן היה: איש ענק, אשר עסק באספקת חומרי בניין. הוא ומשפחתו  התגוררו אז בבית הצופה מקצה רחוב רמב"ן על מנזר הַמַּצְלֵבָה, ואף שרבים, כמוני, ביקשו לדעת למה בחר לקרוא לעצמו בשם זה ואם אכן היה זה שמו או רק כינויו, היה הדבר כעין סוד משפחה...

גלית פלשתי, נולד ב-1899 באוקראינה, בעיירה סטארו-קונסטנטינוב ושמו המקורי היה כנראה דב בן דוד. בשנות העשרים הקים בית חרושת לאבני חצץ, בסמוך לשכונת מגוריו רחביה. הוא נפטר ב-1988 ונקבר בהר המנוחות.
מעריב, 6 באפריל 1954


דבר, 5 בספטמבר 1937



במחזוריות קבועה מנהלים כמה מתושבי ירושלים מלחמת חורמה בשמה של 'דרך עזה' וטוענים שהגיעה השעה למחוק את החרפה ולהשכיח מחוצות ירושלים כל זכר לשמה של עיר הדמים. רק לאחרונה, בעקבות המלחמה שהייתה בקייץ בדרום, הציע אחד מסגני ראש העיר לשנות את שם הרחוב ל'צוק איתן'. אותו סגן קיבל בתקשורת את ה'כותרת' שציפה לה, אך שמה של הדרך ההיסטורית נשאר במקומו, ומן הסתם יישאר גם זמן רב אחרי לכתו של אותו פוליטיקאי.

סמלה של עיריית עזה

בימים אלה מציגים תלמידות שנה ד' של קורס אוֹצְרוּת במכללת 'ספיר', השוכנת בצד העיר שדרות אשר במבואות עזה, את התערוכה 'מאחורי הגדר'. התערוכה, כדברי האוצרת טלי תמיר, בוחנת את חוויית החיים ביישובי האזור ושואלת: מה אנו רואים כאשר אנו מסתכלים מערבה, לעבר עזה? צמד המילים 'עוטף עזה' מתעתע במשמעותו: בנסיבות אחרות היה ב'עיטוף' זה ביטוי להגנה ולחיבה, ולא לעוינות ולהתקפה...

מתוך דף ההסבר לתערוכה

מיכל שמיר, העומדת בראש בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית 'ספיר' (ובעת שירותה בצה"ל הייתה חניכתי), ביקשה ממני לשאת דברים בפתיחת התערוכה. בדרכנו מירושלים, דרך קריית גת, אל מכללת 'ספיר', התפעלנו למראה 'שדות פלשת' העטויים גוונים שונים של ירוק, עטורי גדילים מרהיבי עין של פרחי בר בשוליהם – חרציות צהובות ופרגים אדומים  אשר הותיר אחריו החורף הגשום. מראות אלה הזכירו לי את פסוקי תהלים: 'עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ ... יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ' (תהלים, סה 14-13). גם בארמית ובלשון געז (כמו אף באמהרית) – אחיותיה של העברית במשפחת לשונות כנען – השורש 'עטף', כסדר האמור באותו מזמור, משמעותו לעטור, לחגור, לכסות, ואף לחבוק.

על כן אף אמרתי בדברי הפתיחה לתערוכה, כי מן הדין היה לכנות אותה 'עוטף עזה', ולא 'מאחורי הגדר'. אומנם, השם הדו-משמעי נשאל מכותרת סיפורו הנודע של ביאליק, אך 'ייחוסו' אינו נוטל מתמונת הגדר את משמעותה השלילית והמאיימת. 

תגובתו של אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנכח אף הוא בפתיחה, שימחה אותי מאד'יהודה יקר', כך כתב לי, 'מילותיך הנפלאות עוטרות אותנו, חוגרות בנו אמונה ועוטפות אותנו באהבהברכת חג שמח ממישורי פלשת אל הרי יהודה, בואכה עיר ציון'

27 תגובות:

  1. כשחגגו לירושלים 3000 שנה לעיר דוד בחרו לשים על המדליה הממלכתית את אותה דמות של דוד כפי שמופיעה באותו פסיפס מעזה מיומס http://www.israelmint.com/?section=449&product=3524&lineItem=1678

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, קובי. הוספתי את התמונה למעלה.

      מחק
  2. לצדו של נתן העזתי, וכמשקל נגד חיובי לו, ניתן להזכיר יהודי מפורסם אחר שחי בסוף ימיו בעזה, ואף קבור בה. כוונתי לפייטן המפורסם ר' ישראל נג'ארה, שכיהן באחרית ימיו כרבה של הקהילה היהודית בעזה ונפטר שם בשנת 1628.

    השבמחק
  3. תודה, מעניין ביותר
    אני סקרן מה הייתה התשובה שלך לנער בשם הרמטכ"ל?

    השבמחק
  4. מאד מעניין ומאלף, ואיזו שליטה בכל מכמני הארץ (והלשון...)!
    אני, הדל באלפי מנשה, רק שאלה:
    מילדותי אני זוכר היטב את סדרת בולי פלשתינה (א"י),שלמיטב זכרוני היו בערכים של כמה מיל או כמה גרושים, לפיכך נדהמתי בראותי תמונת בול של 1 לירה פלשתינאית ( 1000 מיל! 20 שילינג וכו'). איזה שירות דואר עלה 1 לירה פלשתינאית?!
    הייתכן כי היתה כאן איזו מחשבה על אספנים לעתיד לבוא?
    מה דעתך?

    השבמחק
    תשובות
    1. כמי שילדותו עברה עליו בטבריה, אני זוכר את גאוות כל יושביה על ש'בול טבריה' נשא את הערך הגבוה שבכולם – 'לירה פלשתינאית', ראשי תיבות LP באנגלית ושל جف = جنية فلسطيبية ('ג'וּנָיָה פַלַשְׂתִינִיָּה', בעקבות 'לירה זהב' בריטית [=21 שילינג] המכונה Guinea /'גִינִי') - ושאותו היו מדביקים, מטבע הדברים, על חבילות כבדות משקל.

      מחק
  5. יגאל גרנות, מדרשת בן-גוריון13 במאי 2015 בשעה 17:52

    הקהילה היהודית בעזה לא חרבה במלחמת העולם הראשונה אלא עם מאורעות תרצ"ט (1929). עד אז התפרסמה הקהילה הזאת בעיקר בגלל המונופול שהיה לה על שיווק הצמח הרפואי אבטיח הפקועה לאירופה: הצמח הזה גדל בוואדיות חוליים במדבר והבדואים גידלו אותו ומכרו אותו לסוחרים יהודים מהקהילה בעזה. אלה מכרו את הצמח לבתי החולים באירופה שכן החומר שהפיקו מהפירות של הצמח היה המשלשל הרשמי של הרפואה בשנים ההן. במאורעות 1929 חרבה הקהילה, המסחר באבטיח הזה פסק והמונופול על שיווקו עבר למקומות אחרים. עד עצם היום הזה מופיע הצמח הזה ברשימת התרופות של בתי החולים באירופה אבל היום המקור שלו איננו בעזה אלא באלג'יריה.

    השבמחק
    תשובות
    1. דן גזית, גבולות14 במאי 2015 בשעה 0:55

      צודק יגאל גרנות. יהודי עזה אכן ניצלו במאורעות תרפ"ט (1929), הודות לאשת מפקד המשטרה הבריטית בעזה, ששכנעה אותו לפנות אותם במשאיות צבאיות מאובטחות ולהעלותם על הרכבת צפונה. הכל מתועד!
      על אבטיחי הפקועה ועל הסחר בהם נכתב רבות. אפילו נותרה חלקה גדולה שלהם ממזרח לכביש אורים-צאלים,
      עד שניטע עליה פרדס של מח"ע (ראשי-תיבות "משקי חבל עזה"...).

      מחק
  6. תודה על כתבה מרתקת. קראתי בענין עד הסוף, ולא מצאתי תשובה לשאלת הנער שפתחה את הכתבה—מה מקור שמות הדרגות בצה”ל, איך ומתי נבחרו שמות אלה, והאם אכן מקורם הוא פלישתי?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מה שכתבתי למיטב זיכרוני:
      דרגות הפיקוד, הנזכרות בתנ"כ, מלמדות על מספר הפקודים ביחידה - 'שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות' – שמות י"ח, 21, 25): 'שר-עשרה' היה כינויו של מפקד-כיתה (מ"כ); 'שר-חמישים' – מפקד-מחלקה (מ"מ); 'שר-מאה' - מפקד-פלוגה (מ"פ); 'שר-אלף' – מפקד-חטיבה (מח"ט) – אך, משום מה, לא נזכר בתנ"כ גם מפקד גדוד. כיון שדויד עם אנשיו שירתו בצבא אכיש, מלך גת-פלשתים, שאל צה"ל את הדרגה הפלשתית 'סרן' – אך בעקבות מספרם של אנשי-דויד ('וילך דוד, הוא ושש מאות איש אשר איתו', ככתוב בפרשת דויד בצקלג והמרדף אחר העמלקים - שמואל א' ל,9), העניקו אותה בצה"ל למפקד פלוגה (מ"פ).

      מחק
  7. מאירה אופיר14 במאי 2015 בשעה 8:03

    אולי כדאי להוסיף שלאחר אלפיים שנות גלות מעזה, חזרנו אליה שנית. ובשנת 1978 הקמנו את בית הספר הראשון ברצועת עזה ואני מאירה אופיר הייתי המנהלת הראשונה שהקימה את בית הספר במו ידי (ממש).

    השבמחק
  8. תשואות חן חן לכותב הרשימה. משיעור כה מעניין, שיש בו תנ"ך והיסטוריה ואהבת הארץ וענייני לשון, נפלאתי שנפלו בה כמה שגיאות ניקוד, מקצתן באו מן החוץ [שלטי רחוב] ומקצתן איני יודע מאין. איני בא להאשים, אלא מנצל הזדמנות להישיר וליישר. השם 'עזה' צריך להיות דגש בז', וכך 13 פעם במקרא מבראשית י 19 ועד עמוס א 1 [ולא רק בערבית]. וָחצי בו' קמוצה ולא פתוחה [שמות כה 10 - דניאל יב 7]. ב'עמק האֵלה' לא יבוא שום דגש [שמואל א יז 2 עוד פעמיים]. אֲדומים [דברי הימים ב כה 14, 17]. ואגב, אנו זוכרים בעיקר את אִתַּי הגִתי, שיש לו זכויות משלו והיה כעין אלוף פיקוד או מפקד עוצבה, אבל יש עוד אִתַּי משלנו הרשום ברשימה נכבדה: "אתי בן ריבַי מגבעת בני בנימן" [שמ"ב כג 29].
    ושוב תודה לכותב.

    השבמחק
  9. אבישי ליוביץ'14 במאי 2015 בשעה 18:32

    בקשור הבא מביא זאב גלילי את מאמרו של ישכר גולדרט ז"ל, חוקר מובהק של ארץ ישראל "מנורה, שולחן ולולב במסגד בעזה"
    http://www.zeevgalili.com/2009/07/5109

    השבמחק
  10. ראוי להוסיף עוד פן בכל הנוגע לגלית פלשתי המיתולוגי (לא מהתנ"ך, אלא מרחוב רמב"ן...); במדריך הטלפון של ירושלים, הופיע שמו ושם אשתו כ"גולית וגלית פלשתי, רחוב רמבן" (כתבתי בכתיב מלא, כדי שיובן ההבדל). היה משהו מהמשעשע בצירוף השמות.

    השבמחק
    תשובות
    1. טעות בידך שם סבי היה אמנם גולית, אן שם סבתי היה ברוניה....הנכד ירדן הורן

      מחק
  11. עלי כהן, קופנהגן15 במאי 2015 בשעה 9:08

    אליהו זהבי ("בוזי","בוהק") היה סופר "הארץ" בסקנדינביה וכתב "קול ישראל". הוא נפטר לפני 9 שנים בקופנהגן , נולד בעזה ב-1923. מקום הולדתו יוצא הדופן עורר תמיד חשדות כאשר היה 1)נכנס ו-2) יוצא דרך נמל התעופה בן-גוריון . (כמעט) תמיד היו מעכבים אותו אנשי הבטחון עד שאיפשרו לו לעלות לטיסה או להיכנס לתחומי ישראל. הוא היה נוהג להתבדח על הנושא הזה ואם זכרוני אינו מטעני הוא גם טיפל בנושא הרשום כמקום הולדתו במספר רשימות בעתונו. אנשי הבטחון חשבו ככל הנראה שעזה היתה מאז ומתמיד עיר עויינת ולא למדו שעזה היתה פעם (בשנות העשרים של המאה הקודמת) עיר שבה היתה גם קהילה יהודית ואנשים גם נולדו בה.

    השבמחק
  12. לדוד אסף, מיטב הברכות על הבלוג הנפלא בו משולבים יחד סיפוריארץ ישראל,שירים והסיפור מאחרי השיר ועוד ועוד. יישר כח והמשך להעשירנו בידע.
    רחל עזריה, חיפה

    השבמחק
  13. רמי
    תודה מעניין מאוד. לא גמרתי, אולי אתפנה בלילה (שווה). אבל כל זה עבר, כלומר פאסה. היום יש יהודים וערבים והם אמורים לחלוק ביושר את הארץ ואת הזכות לגור בה. דיי התעללנו בהם, בערבים או פלסטינים או מישהם. הם בני אדם כלומר ממש כמונו מזון עתידי לרימה ולתולעה. אולי מספיק להתנשא? אז מה עם היתה בעזה נוכחות יהודית? היום יש בה נוכחות ערבית של 2 מיליון פיות צווחים ברעב מחמת דיכוי ורמיסת זכויות, ואנו אנו המדכאים. דיי! חדל כיבוש ממאיר. שלום וכיבוד זכויות הזולת, או - בררה.

    השבמחק
    תשובות
    1. צודק---ע"פ שרת המשפטים יר"י ("ירום ייפייה ". קצת פחות "ירום חכמתה") צריכים לזרוק את הערבים.

      מחק
  14. השם פלסטינה מפיע כבר אצל הרודוטוס, במאה הששית לפני הספירה. הסיפור על המזימה הרומאית "למחות את הקשר בין
    ישראל וארצו" מתאים ל"ישראל היום".

    השבמחק
  15. תודה על הרשימה המעניינת.
    ברצוני לשאול האם מקובלת היום התיאוריה של יגאל ידין כי שבט דן מוצאו משבט דדן הפלישתי ואז מתברר כי חלק מהפלישתים מצאו בסוף דרך להצטרף לברית השבטים הישראלית הקדומה?
    לאחרונה ביקרתי במוזיאון הפלישתים באשדוד, היחיד המוקדש לעם זה בעולם.יתכן כי סוף סוף יקבלו את הפלישתים את הכבוד המגיע להם כחלק מתושבי הארץ.

    ניתאי שנאן

    השבמחק
    תשובות
    1. הדנאים הם עם אחר מגויי הים, אשר הגיע ארצה במקביל לפלשתים. מסורות שבט דן משמרות, כנראה, מיתוסים מן המרחב האגאי (פרסאוס\שמשון וכו'). הדנאים לא היו, כפי הנראה, פלשתים אלא הגיעו מצפון המרחב האגאי. לגבי הפלשתים, מקורם אולי בכרתים - הן בשל הזיהוי התנ"כי ("פלשתים העליתי מכפתור") והן בשל הגעת רובם לחופי מצרים גופא (מאבקם ברעמסס השלישי מונצח היטב) בעוד שבטים צפוניים יותר הגיען לחוף השרון, עכו ופיניקיה הקקרובים יותר לארצות מוצאם.

      מחק
    2. אכן, יש מציעים קשר בין בני-דן לבין ה"דֹדָנִים" (בראשית י:4) – אשר בדברי-הימים א' א:7 הם "רוֹדָנִים", בני האי רוֹדוֹס; ויש הרואים בהם "דַנָנִים'', בני קיליקיה שבאסיה הקטנה – אף הם מ"גויי הים".

      את הכתוב ב"שירת דבורה": "ודן למה יגור אניות?" (שופטים ה, 17) פירש ידין: "למה יִפְחַד מאוניות [של 'גויי הים']?"; ואילו האנגלים, חובבי התנ"כ הנודעים, מוסיפים לקרוא בו בעקבות "תרגום המלך ג'יימס": "And why did Dan remain in ships?" – ולפיכך יש ביניהם כת נוצרים, שעפ"י מסורתם נושעו בני דן מהליכה לגלות בבל משעלו על אוניותיהם, הפליגו בהן מערבה לחפש להם נחלה חדשה (מה שנקרא בפי חז"ל: "ראו חלום באספמיא") ואף יצאו במצר גיברלטר אל האוקיינוס האטלנטי. אך שם נלכדו בסערה פתאומית, אשר ניפצה את ספינותיהם אל חופי אי – שרק בנס הצליחו לעלות אל חופיו ולהקריב שם, על קרשי הספינות המנופצות, מנחת תודה לאלוהים. לפיכך כינו בני-דן את האי הבלתי-נודע בשם "בְּרִית אֳנִיָּה" (>Brit-Ania); ואילו לעיר, אשר בנו להם לימים במקום בו בילו את לילם הראשון על האי, קראו מטבע הדברים בשם "לָן דָּן" (Lon-Don)...

      את כל אלה נהגתי לשוב ולספר לחניכי ממרומי תל בית-שמש – לאחר קריאה בסיפור "הפרות, הנושאות את ארון ה'" (שמואל א', ו'). באחת הפעמים נלווה עלינו גם נהג האוטובוס, שהראה סימני קוצר-רוח למשמע דברי – ומשהגעתי אל נדידת בני דן צפונה, לא התאפק וקרא: "זה קורה רק ב'דן' – ב'אגד' זה לא היה קורה!"; ואני מיהרתי לנחם אותו: "אתה צודק! לא לחינם כתוב בתנ"כ: "מן 'אגד' תראה את הארץ!"...

      מחק
  16. אבי מורי לימדני שמשמעות המילה philistine באנגלית עתיקה הוא אחד שהורס לשם הרס.
    המקור לכך בסתימת בארות אברהם ויצחק במרחבי פלשת.
    לצערנו, גם כיום לא שינו הפלשתינים ממנהגם..

    השבמחק
    תשובות
    1. לצערי, אין כל עזרה בדבריך, שהרי אברהם וביתו נדדו אל הנגב במאה הי"ח לפנה"ס, וכבר אז הציעו שם פקידי הסוכנות אשר קלטו את אותם 'עולים חדשים מעיראק', כמקובל, מגורים ב'קראוואנים' – ככתוב: 'וילך אברהם הלוך ונסוע הנגבה – ויגר בִּגְרָר'...
      בעוד הפלשתים פלשו אל ארצנו רק לאחר כחמש מאות – במאה הי"ג!

      מחק
  17. קראתי בענין את דברי יהודה זיו, שאהבת ישראל עצומה והומור מושחז כרוכים בה זה בזה. בענין סבי גלית פלישתי הריני לציין כי הוא נולד באוקראינה תחת השם דב (ברל'ה) פלישתין (מבוטא פלישצ'ין), ולו אחד עשר אחיות ואחים. בשל "בריונותו ועוז רוחו" כונה על ידי חבריו ל"חיידר" גלית בזיקה מאוד ברורה לשם משפחתו...כאשר באחרית ימיו רואיין ע"י גל"צ ונשאל האם גובהו "שש אמות וזרת" לא התבלבל סבי שלא היה גבוה במיוחד, אבל רחב מאוד : "טוב, אם לא בגובה אז ברוחב..."
    גלית הלזה היה בנו של דוד (וכך אף קרא לעצמו מדי פעם כשעלה לתורה בשם דב בן דוד) ואפילו חתנו (אבי) נקרא דוד, וכיום נינו (בני)...ובענין המחצבה המפורסמת: היא הפכה למיטווח משטרתי ליד הר המנוחות בגבעת שאול, ובטוחני שהשוטרים ואנשי המשא"ז שמתאמנים בה תוהים מדוע נקרא המטווח "מטווח גלית"...

    הנכד ירדן הורן.

    השבמחק
    תשובות
    1. אם שמעת אמש, סמוך לחצות, את ה'בּוּ-וּ-וּם' – הייתה זו האבן, אשר נגולה מעל ליבי למקרא מכתבך המלבב!
      נראה, כי משפחתו של סבך – 'גוליית פלשתי' הירושלמי – מקורה בעיירה בחבל בּוּקוֹבִינָה, בשם פְּלְיֶשְׁצִ'ין (Plyeshchin) הַנֶּהֱגֶה פְּלֶשְׁטִין (Pleshtin) - ואין פלא אפוא שהוכתר בכינוי 'פלשתי', גם אם כדבריו 'לא היה גבוה במיוחד, אבל רחב מאד!!!'... אך לדבריו, אשר הובאו ברשימה המדוברת, נולד בעיירה סְטָארָה-קוֹנְסְטַנְטִינוֹב הסמוכה אל העיר קיוב, בירת אוקראינה.
      ולידיעתך: צאצא אחר של משפחת פלשטין>פליישצ'ין מסטארה-קונסטנטינוב הריהו השר נפתלי בנט, הכותב: 'משפחת אבי – משפחת פליישצ'ין מסטארא-קונסטנטינוב – נורו אל הבור באוקראינה (הי"ד)'. ואם אותו 'בור' הריהו גיא ההריגה הנודע בשם 'באבי-יאר' – גם דודתי ברכה ורוב משפחתה נמנו שם עם חללי אותו קטל...

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.