יום שישי, 22 ביוני 2018

אברהם מינדלין: סיפורו של מלחין עממי שנשכח

מאת אליהו הכהן

אברהם מינדלין (1961-1900/1899)
היוצר שבו נעסוק ברשימה זו הלחין כמה משיריה הנודעים של הארץ, אך הוא עצמו נותר בצל, עזוב ונשכח. למעלה מיובל שנים לא הוקדשו תוכניות לשיריו בשום תחנת שידור או ערוץ טלוויזיה, לא נערכו ערבי זמר לזכרו וגם לא נכתבו עליו מאמרי מחקר. דיוקנו אינו מוכר כלל, אף כי הלחין
שירים שבשעתו כל ילד הכיר. אין לו צאצאים בארץ שידאגו לשַׁמֵר את פועלו המוזיקלי, וניסיונותיי לאתר את קרובי משפחתו דמו לסיפור בלשי ועלו בתוהו. הוא לא עמד אף פעם בקדמת הבמה ולא נחשף לאור הזרקורים  זהו אברהם מינדלין.

מינדלין לא נמנה עם השורה הראשונה של מלחיני הארץ, 
אך מי שעוסק בתיעוד הזמר העברי אינו יכול להרשות
לעצמו את ה'לוקסוס' לעסוק רק ביוצרים מליגת העל ועליו להתייחס גם לאלה שניצבו בשורה השנייה והשלישית. גם להם הייתה תרומה חשובה לשירת התקופה וגם הם זכאים לכבוד ולהוקרה. מינדלין היה אחד מבין מלחינים רבים בתקופת היישוב שתרומתם הוצנעה בקרן זוית והגיעה
העת להשיבם למקומם הראוי.

נספר קצת עליו ונביא צלילים אחדים משיריו. שירים אלה היו פעם מוכרים ואהובים, אך בימינו כבר שקעו בתהום השכחה, וחבל.

נתחיל עם 'אל הנגב'  'שיר גבורה', שהולחן ב-1949 למילותיו של יעקב רימון.

הנה הקלטה משנת 1959 של גאולה גיל מלווה בלהקת 'אורנים צבר'.

דפרון 'אל הנגב', הוצאת נגונים, תל אביב 1949

א. ממרומים ברכה יורדת

אני זוכר היטב מתי שמעתי לראשונה שיר של מינדלין. זה קרה בימי מלחמת העולם השנייה. למדתי אז בבית הספר 'תחכמוני' ברחוב לילינבלום בתל אביב, שבו היו נהוגים שיעורי זמרה שבועיים בכל הכיתות. בניין בית הספר נבנה בצורת ח', ולכן יכולנו לשמוע בכיתה, מבעד לחלונות, גם את שיעורי הזמרה של הכיתות האחרות. כך זכיתי להכיר את השירים שנלמדו בכל הכיתות... מכולם קסם לי באותם ימים השיר 'אדמה – עבודה'. שיר חדש זה תאם להפליא לתמונה שהייתה תלויה על הקיר בכיתה, ובה נראה  כמו שתואר ב'שיעור מולדת' של עלי מוהר – איכר פוסע בין תלמים של אדמה חרושה, וברקע הברושים.

נחום גוטמן, נוף בשפלה (כנראה 1927-1926)

עבורי זו הייתה בשורת זמר חדשה. אני, שבאתי מהסמטאות הצרות של נווה צדק, שבהן הדהדו ניגוני בתי הכנסת וזמרת רוכלי הרחוב בקריאות ה'אַלטע זאַכן' המסולסלות, שמעתי לפתע צלילים חדשים של מנגינה קצבית ונמרצת בסולם מז'ורי, שכולה שיר הלל לאדמה ולעבודה: 
ממרומים ברכה יורדת / פרי צומח בשממה, / עם מצא את המולדת, / שב אדם לאדמה.
הפלגתי עם הצלילים למרחקים וראיתי בעיני רוחי מרחבי שדות, פרדסים וחורשות, ובעוד המורה מצייר על הלוח משולש שווה שוקיים, לבי הלך שבי אחרי שירתה של מקהלת התלמידים.

המשורר ש. שלום (1990-1904) כתב את מילות השיר וארבעה מלחינים (ובהם דוד זהבי) הלחינוהו, אך לחנו של מינדלין התפשט יותר מכולם. 


דפרון 'אדמה עבודה', הוצאת נגונים, תל אביב 1952 

הנה מקהלת נווה שיר בהדרכת נתן מרגלית שרה את 'אדמה עבודה' בעיבודו של יצחק גרציאני ובניצוחו. ההקלטה נעשתה במופע 'אנחנו שרים לך' שנערך בבנייני האומה בירושלים, במוצאי יום העצמאות תשל"ה (1975). המופע נערך על ידי דן אלמגור ועל ידי.



ללחן של מינדלין, שעלה ממנו הד קל של מַרְש גרמני, מיהרו והדביקו נוסח עממי וולגרי על היטלר ואשתו המטומטמת: 'ממרומים פצצה נופלת / היטלר רץ אל המקלט / ואשתו המטומטמת / עם התחתונים ביד'. זו הוכחה חותכת לתפוצתו הרבה של השיר, שכן רק למנגינות שכל אחד הכִּיר נהגו להתאים גרסות רחוב.

לימים התבררו לי שלוש עובדות נוספות על השיר: ראשית, שזהו לחנו הראשון של מינדלין; שנית, שהשיר הולחן בשנת 1939, כאשר מינדלין היה בן ארבעים, כלומר הוא החל להלחין מאוחר יותר מכל מלחיני הזמר העברי בני זמנו; ושלישית, שבתי השיר, שהוקדשו לשלושה נושאים  אדמה, עבודה ושלום  תאמו לכתובת שעל סמל הנוער העובד: 'לעבודה, להגנה ולשלום'.

סמל הנוער העובד

ב. אין דבר חביבי

השיר 'אדמה עבודה' הסתיים בקריאה לשלום: 'לא יוּלַד לקרב עוד ילד, וכל חרב תכוּתַת'. מילים נבואיות אלה נכתבו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה מלחמה נוראה נטלו חלק כ-36,000 צעירים ארץ-ישראליים, בתוכם אלפי נשים, שהיו כשבעה אחוז מכלל אוכלוסיית היישוב. הארץ כמעט התרוקנה מצעיריה.

מתוך עשרות שירי הזמר שחוברו לכבודם של החיילים המתנדבים, הלחין מינדלין לא פחות משמונָה-עשר שירים. חמישה מתוכם הוקדשו לחיילות שהתנדבו לשרת ב'חיל העזר לנשים' (ATS), שהיה חלק בלתי נפרד מחיל היבשה הבריטי

אחד השירים הללו היה 'אין דבר חביבי', פרי עטה של מרים ברנשטיין-כהן (1991-1895). ברנשטיין-כהן, ילידת קישינב, שאף זכרה היטב את חווית הפוגרום המפורסם בשנת 1903, הייתה אשת אשכולות: משוררת, סופרת, במאית, שחקנית וגם רופאה, ועל פועלה אף זכתה בפרס ישראל לתיאטרון (1975).

בימים שהשמיים היו זרועים עננים שחורים והניצחון לא נראה באופק, היא ביקשה לעודד את הרוחות ולהבטיח כי בוא יבוא הניצחון. השיר נכנס לקורפוס של השירה הארץ-ישראלית עוד לפני שהייתה לו הקלטה כלשהי, והוא חילחל אל לבו של כל חייל וחיילת שהתנדבו לשרת בחו"ל. 

אברהם מינדלין, 12 מנגינות לשירים ארץ-ישראליים, הוצאת חבר ידידים, 1942

בשנת 2008 הקליטה אותו 'חבורת שהם' והוא נכלל בתוך התקליטוֹר 'הגדודנים'.



ג. זמר אופרה

כמה פרטים ביוגרפיים על מינדלין: הוא נולד ברוסיה בשנת 1899 או 1900 ולמד מוזיקה בקונסרבטוריון ביקטרינוסלב (היום דנייפרו באוקראינה). לארץ עלה בשנת 1921 ואת הקריירה שלו כאן החל כזמר צעיר באופרה הארץ-ישראלית שהקים מרדכי גולינקין (1963-1875).

חזונו של גולינקין, שעלה לארץ בשנת 1923 לאחר קריירה מוזיקלית מדהימה ברוסיה, היה ללא תקדים. בפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית הוצגו בארץ ישראל אופרות בין-לאומיות בשפה העברית. במשך ארבע שנים, משנת 1924 ועד שנת 1928, העלה גולינקין שמונֶה-עֶשרה אופרות, כולן בעברית. היישוב היהודי מנה בשנת 1924 פחות ממאה אלף איש, ומדובר אפוא בהישג תרבותי יוצא דופן.

מרדכי גולינקין על רקע 'קזינו גלי אביב' בחוף תל אביב, 1928 (צילום: שמעון קורבמן)

זאת ועוד, כל צופה קיבל תוכנייה שכללה את הליברטו המלא של האופרה בתרגום עברי מנוקד, כשבעמוד השער הופיעה רשימת ממלאי התפקידים העיקריים, וביניהם גם זמר הטנור אברהם מינדלין. 

תכניות האופרה הארץ-ישראלית, תל אביב [1925] (אוסף אליהו הכהן)

מינדלין, שסייע לגולינקין במפעלו, נעשה אצלו בן בית וסופו שגם נשא לאישה את שרה בתו... 

תקופה ארוכה הופיע מינדלין כזמר על במות שונות. שר אַרִיות אופראיות וסיים בשירים עבריים, בעיקר משל יואל אנגל.

באופרטה 'בר-כֹּכְבָּא' של אברהם גולדפדן, שהועלתה בתל אביב בשנת 1928, מילא מינדלין 
את תפקידו של שמעון בר-כוכבא. הפסנתרנית הייתה רעייתו שרה גולינקין (אוסף האפמרה; הספרייה הלאומית)

ד. יבורך היום, יבורך הליל

רק בעבוֹר כעשרים שנה החליט מינדלין לנסות את כוחו כמלחין. 

היו בארץ ישראל מלחינים שטווח פעילותם המוזיקלית השתרע על פני שישים שנה, משה וילנסקי וסשה ארגוב למשל. היו כאלה שפעלו כחמישים שנה, דוד זהבי ונחום נרדי למשל. היו שיצרו ארבעים שנה, מרדכי זעירא למשל. היו שהסתפקו בשלושים או בעשרים שנות יצירה. 

מינדלין יצר את רוב שיריו בעשור אחד: שנות הארבעים. אחדים מהם היו רבי תפוצה, והידוע שבהם הוא השיר 'יבורך היום, יבורך הליל', שנודע גם בשם 'לארצי'. מינדלין הלחין אותו בשנת 1944 למילותיו של אהרן רבינוביץ (2000-1911), משורר וגרפיקאי אמן, שנודע כמי שצייר מאות שלטים וכרזות ברחובות תל אביב, תחת השם 'ססגון', ואף הוא נעלם מן הזיכרון הקולקטיבי של אוהבי הזמר העברי.

דפרון 'יְבֹרַךְ היום יְבֹרַךְ הַלֵּיל', הוצאת נגונים, תל אביב 1948

זה היה שיר שהנשיא הראשון חיים וייצמן, כפי שהעיד באוזניי עוזרו הנאמן מאיר וייסגל, אהב לפזמו בשנותיו האחרונות, כשהיה מוקף חברים ונחה עליו הרוח.

הנה שושנה דמארי:



ה. פעילות מוזיקלית וספרותית

בשנת 1942 פרסם מינדלין חוברת שכללה את תריסר השירים הראשונים שהלחין בהוצאת 'חֶבֶר ידידים' 
 מן הסתם שם פיקטיבי שמציין הוצאה במימון עצמי. על עמוד השער של החוברת שברשותי הוא רשם  הקדשה למלחין יואל וַלְבֶּה ('כד קטן', 'הורה סחרחורת' ועוד רבים), שאותו כינה 'מורי ורבי, חלוץ הזמר העברי בארץ ישראל'.


מינדלין הלחין את שיריהם של מיטב משוררי התקופה, ובהם ביאליק וטשרניחובסקי, אלתרמן ואורלנד, רחל ואלישבע, ועוד רבים אחרים. הוא גם היה למלחין הראשון בתולדות הזמר העברי שהוציא בדפוס את אסופת כל שיריו, מאה במספר. וכל זאת עשה בשנת 1945, שש שנים בלבד לאחר שהחל להלחין. 

הוא קרא לספרו נגונים, בעקבות שיר בשם זה שכתבה באותם ימים פניה ברגשטיין. מינדלין הלחין את השיר מיד עם פרסומו ואף קבע את הבית הראשון שלו כמוטו בפתח ספרו. שלא כמו לחנו הידוע של דוד זהבילחנו של מינדלין ל'ניגונים' אינו מוכר

אברהם מינדלין, נגונים: מאה שירים ארץ-ישראליים, הוצאת יבנה, תל אביב 1945

בד בבד ערך מינדלין גם מופעי זמר ושירה בציבור, ניצח על מקהלות והקים חבורת זמר בשם 'צלילי-עם'.

'נשף הזמר העברי' עם להקת 'צלילי-עם' בניצוחו של מינדלין, תל אביב 1958 (אוסף אליהו הכהן)

ו. רעש בגינה

מינדלין הלחין שירי אהבה ושירי נוף, שירי מולדת ושירי עבודה, שירי ים ושירי מעפילים, שירי ערש וגם שירי ילדים. אחד משירי הילדים הנודעים שלו הוא 'רעש בגינה'. שיר זה נכתב על ידי אהרן רבינוביץ בראשית שנת 1944, לכבוד חנוכתו של 'גן מאיר' בתל אביב, ששימש מאז היווסדו גן השעשועים המרכזי של ילדי הסביבה. 

חנוכת 'גן מאיר', 10 במרס 1944 (פיקיוויקי)

בהקלטה הנדירה שלפנינו שרה את השיר זמרת האופרה הנשכחת חנה זמיר. היא משכה את הביצוע לכיוון הקלאסי-אופראי, אלא שהליווי הקליל של הפסנתרן שמואל פֶרְשְׁקוֹ, מלחין 'באב אל-וואד', העניק לשיר נופך עליז של ילדוּת. גם אם ממרחק השנים הביצוע הישן יעלה על פניכם חיוך, חשוב לזכור כי בשנות הארבעים זה היה תקליט מבוקש מאד, שעד מהרה אזל מן השוק. במשך שישים השנים האחרונות, לא הושמעה הקלטה זו ברדיו אפילו פעם אחת.



רַעַשׁ, רַעַשׁ בַּגִּנָּה, / יְלָדִים מִשְׁתּוֹבְבִים
בְּגִילָה וּבְרִנָּה, / רַעַשׁ בַּגִּנָּה, רַעַשׁ בַּגִּנָּה.

לְכָל יֶלֶד פֶּרַח קָט / הַפּוֹרֵחַ בָּאָבִיב,
וְכָל יֶלֶד דָּץ וְדָץ / מִסָּבִיב וּמִסָּבִיב,
מִתְקַפֵּץ וְרָץ הַכְּבִישׁ / כֹּה חָבִיב וְכֹה פָּזִיז,
הַחִיּוּךְ הוּא אֲבִיבִי / וְשָׂמֵחַ וְעַלִּיז.

מַה יָּפֶה הַיּוֹם הַזֶּה! / חַי, צוֹמֵחַ וְדוֹמֵם
מִשְׁתַּתְּפִים בַּמַּחֲזֶה / כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם.
הוֹי, רִקְדוּ, רִקְדוּ, קְטַנִּים, / הַמִּשְׂחָק כָּל כָּךְ נָעִים,
הַפְּרָחִים גַּם הֵם עוֹנִים: / נְשַׂחֵקָה בְּמַחְבּוֹאִים.

תֶּלֶם, תֶּלֶם, עֲרוּגָה, / פֶּרַח, צֶמַח וְשִׁירִים,
הַיַּלְדוּת הָעֲנֻגָּה / דֶּרֶךְ אוֹר וְשׁוֹשַׁנִּים.
וּבְחֵיק הָאִמָּהוֹת / יְלָדִים יָנוּמוּ הַס
וְחוֹלְמִים עַל מִלְחָמוֹת, / עַל חַיָּל וְעַל טַיָּס
.

ז. בן עשרים

מינדלין היה הראשון שהלחין בשנות הארבעים שיר לזכר הנופלים במערכה. זה היה השיר 'בן עשרים' מאת אהרון אשמן (1981-1896), מי שחיבר את 'הֵי ציוניוני הדרך' ו'עד אור הבוקר', והיה מן המחוננים שבין כותבי הזמר העברי. השיר הפך להיות מעין 'דגם' לשירי הזיכרון הרבים שנכתבו באותו עשור. הוא התפרסם והושר בימי מלחמת העצמאות עוד לפני שנכתבו השירים על דּוּדוּ ועל יוּדְקֶה, אבל בפועל, ולמרות הכותרת שנדפסה על הדפרון ('מוקדש לגבורינו במלחמת השחרור'), הוא חובר ב-1945 לזכר הצעירים הארץ-ישראלים שנפלו בימי מלחמת העולם השנייה.

דפרון 'בן עשרים', הוצאת נגונים, תל אביב 1949

נשמע את השיר הנשכח הזה מפי שרה יערי:



ח. בחורים בחורות

אם את השיר 'בן עשרים' הלחין מינדלין עוד לפני שהחלה מלחמת העצמאות, הרי שאת השיר הנשכח 'בחורים, בחורות', שנקרא גם 'בעמדה', חיבר בעיצומה של המלחמה. שיר זה, שהיה מן הנפוצים באותן שנים, נעלם באורח פלא משירת הארץ ואין משמיעים אותו עוד. שאלו-נא את ותיקי הלוחמים שעדיין חיים אתנו: מה שרתם בימיה הראשונים של המלחמה, עוד לפני שנפוצו שירי הצ'יזבטרון, החישטרון ושאר הלהקות הצבאיות? או אז הם ייזכרו בשיר הזה, שאותו שרו במשלטים, ביישובים, בהכשרות ובעיקר במקלחות... שמואל פישר ('ארצנו הקטנטונת') הוא שכתב את המילים.

דפרון 'בחורים בחורות', הוצאת נגונים, תל אביב 1948

הנה הקלטה נהדרת וקצבית של השיר מפי ניקו פלדמן, מזמרי הטנור הטובים שהיו עמנו בשנות החמישים:

   

ט. שחורה אני ונאווה

שנות הארבעים היו שנות הלחנה אינטנסיבית של פסוקים מתוך שיר השירים. שרה לוי-תנאי הלחינה אז את 'אל גינת אגוז', ונירה חן את 'דּוֹדִי לי' ו'אִתִּי מלבנון'. באותו עשור גם החלה מסורת הכנסים למחולות העם שנערכו בקיבוץ דליה, שבהם נרקדו ריקודים רבים על פי לחנים לפסוקי שיר השירים, שינקו את השראתם משירת המזרח. כמעט כל המלחינים שפעלו בתקופת היישוב הלחינו גם שירים בהשפעת צלילי המזרח, והבולט שבהם היה כמובן נחום נרדי. 

מינדלין גם הוא הושפע מסגנון פיוטי זה בעבודותיו, והדוגמה לכך היא השיר הנשכח 'שחורה אני ונאוה', שראוי להימנות עם מבחר שירי שיר השירים שהולחנו בארץ.

ההקלטה שלפנינו היא משנת 1954. מינדלין היה אז חולה ובודד ופרנסתו הייתה מצויה רק בקושי. על משכבו בביתו שברחוב יהודה הלוי 145 בתל אביב הלחין את 'שחורה אני ונאוה', וחש סיפוק רב כש'קול ישראל' הקליט את השיר מפי הזמרת חנה אהרוני, בת למשפחה יהודית מתימן.


י. אחרית דבר

אברהם מינדלין לא הילך בגדולות ולא התיימר לסלול נתיבות חדשות בזמר הארץ-ישראלי. תמיד ראה את עצמו כמי שכותב נעימות פשוטות וקליטות, ובקונצרטים שערך הדפיס תחת שמו את התואר 'זמר' או 'מלחין עממי'.

תכנית של קונצרט מיצירות מינדלין ובהשתתפותו, 1946 (אוסף אליהו הכהן)

יהיו מן הסתם מי שיטענו כי מינדלין היה מלחין שמרן שלא צעד עם הזמן. אבל לשבחו ייאמר, שבזכותו כל האחרים כן צעדו עם הזמן, ולוּ מן הסיבה הפשוטה שבמקצועו היה שען. רבים ממלחיני הארץ הביאו אליו את שעוניהם לתיקון, והוא שירת אותם ללא תמורה. בחנותו ברחוב שינקין 2 ישב מינדלין במשך עשרות שנים, זכוכית מגדלת עגולה תקועה בעינו, על שולחנו גלגלי שיניים זעירים וקפיצים ובמוחו מרצדות מנגינות שאותן זמזם תוך כדי עבודה.


תשע בערב, 26 באוגוסט 1937

שנות ראשיתה של המדינה החדשה היו תקופת שפל בחייו האישיים של מינדלין. הוא חלה, סגר את חנותו, הסתגר בלית בררה בביתו ונותר ללא אמצעי מחיה. הוא לא היה המלחין היחיד במצוקה כלכלית  גם משה וילנסקי נאלץ לנגן מוזיקה לריקודים בבתי קפה על שפת הים, ולמרדכי זעירא החרימו פעמיים את הפסנתר, כי לא עמד בתשלומי חובותיו. 

מינדלין, שנשבר מטה לחמו, שלח מכתב מצוקה נוגע ללב אל מורי ותלמידי בית הספר הדתי ביל"ו ששכן ליד מקום מגוריו. הוא ביקש מהם שיביאו לו לביתו את שעוניהם המקולקלים, כדי לאפשר לו לתקנם במחיר סמלי ולהתפרנס בכבוד. 'לפני כשנה וחצי'  כתב  'חליתי במחלה קשה וכל לקוחותי נטשו אותי'...

אוסף אליהו הכהן

ב-24 בפברואר 1961 הלך מינדלין לעולמו והוא בן שישים ושתיים. 

חודשים אחדים קודם לכן התקיים פסטיבל הזמר הראשון, שבו אמורים היו להתחרות עשרת השירים הטובים ביותר. בפועל בחרו שופטי הפסטיבל רק תשעה שירים, בנימוק שלא נמצא שיר עשירי ראוי. בשארית כוחותיו ארגן מינדלין פסטיבל מחאה ('פסטיבל המקופחים'), ב'בית הסופר' בתל אביב ובו העמיד לבחירת הציבור עשרים וארבעה שירים מתוך מעל הארבע מאות שנדחו. הציבור הצביע ובחר מתוכם את 'השיר העשירי'...

דבר, 28 בנובמבר 1960

לא רבים היו המלחינים שפעלו בתקופת היישוב. יש ביניהם יוצרים שיצקו יסודות לבניין הזמר העברי, אחרים בנו קומות והציבו קירות, ויש כאלה שהניחו לבנה אחת או שתיים. גם לבנאים הפשוטים, שמינדלין בוודאי היה אחד מהם, עומדת הזכות לא להישכח ולתפוס את מקומם הראוי בתולדות עיצובו של הזמר העברי.


 קונצרט לזכרו של מינדלין, 1961 (אוסף האפמרההספרייה הלאומית)
______________________________________

רשימה זו היא עיבוד של דברים בעל-פה שהשמעתי בכנס 'מי אני? שיר ישראלי' (אוניברסיטת בר-אילן, 16 ביוני 2014). ההרצאה זמינה גם ברשת יו-טיוב.

בעלי התוספות

גלי נחמן הפנתה את תשומת לבנו לסרטון קצר, מלפני שנה בדיוק, ובו מאתרים חברי 'זמרשת' את מצבת קברו של מינדלין בבית העלמין בקרית שאול ומנקים אותה מסבך הצמחייה.



19 תגובות:

  1. הקטע מהשיר "בן עשרים" הקורא לאמא לא לבכות - מזכיר קטע דומה בשיר "בערבות הנגב"

    השבמחק
  2. איזה צירוף מקרים נפלא. הכתבה המעניינת והממצה של אליהו הכהן רק מעצימה את תכניתנו בחבורת שהם לחדש בהקלטה הבאה שלנו שניים משיריו של אברהם מינדלין שהוזכרו כאן:
    1. בן עשרים - שהלחין מינדלין למילותי ושל אהרון אשמן
    2לארצי - שהלחין מינדלין למילותיו של אהרון רבינוביץ
    וזהו צירוף המקרים - כתבה נהדרת שתוסיף עוד ועוד להקלטתנו הבאה בשירים הללו.
    עוד קצת סבלנות.... זה יגיע.

    השבמחק
  3. בצרוף מקרים ועיתוי - כתבה נפלאה זו של אליהו הכהן מתפרסמת בעוד אנחנו - חבורת שהם - מתכננים לחדש ולבצע בתקליטור הבא שלנו בעוד כשנה 2 משירי אברהם מינדלין
    1. בן עשרים
    2. לארצי
    כתבה מעניינת , מפורטת ונוגעת ללב על קשיי חייו של מלחין מעניין זה שהותיר אחריו כמה לחנים יפים המושרים עד היום.

    השבמחק
  4. סתם הערה דנייפרו קרוייה עד היום על ידי תושביה יקטרינוסלב על יקטרינה הקיסרית הגדולה.

    השבמחק
  5. ברכות לאליהו הכהן על התחקיר ועל המאמר היפה. אעיר, בכל זאת - וגם אליהו הכהן עצמו רמז (ויותר מרמז) על כך: מינדלין, אף שהיה אדם טוב ונדיב (כך אפשר להבין מהמאמר), ומוזיקלי בהחלט, באמת לא היה מלחין שהמוזיקה שלו בעלת ערך גדול. כמה משיריו היו יפים לשעתם. השעה ההיא עברה-חלפה. אין פלא שהשירים האלה אינם מוכרים עוד. די אם נשמע שוב, או נקרא בעיון, את הטקסט של "בחורים, בחורות " ( דרך אגב, גם לאה דגנית הקליטה את השיר הזה), כדי שנבין עד כמה אין בשיר הזה או בדומים לו שום דבר רלוונטי לכאן-ועכשיו. אכן, יש מקום ויש הצדקה לאיסוף ארכיוני של שירים שכאלה, ואליהו הכהן תורם לכך תרומה משמעותית. אבל לא הייתי שש לשמוע את השירים האלה בעיבוד חדש ובהגשה חדשה ובהקלטה חדשה. הייתי מקבל זאת כניסיון מאולץ לחלוטין.

    השבמחק
  6. שוב זכינו ברשימה נפלאה ומאלפת. חבל שלא המשיך במלים "הוולגריות" שניתנו בבית הספר תחכמוני בתל אביב. לנו בתחכמוני ירושלים היה נוסח יותר "צנוע". במקום "עם תחתונים ביד" שרנו "הוא צבט אותה ביד". מעניין היה להשוות את ההמשך.

    השבמחק
    תשובות
    1. הטקסט המלא של השיר הוולגרי הובא ב'זמרשת' - לחץ על הלינק הצבוע בכחול ותגיע לכל המילים השמחות...

      מחק
  7. עם טקסט השיר "בן עשרים" של אשמן, אפשר לייסד ענף ייחודי: "חקר המקבריות בזמר העברי"

    השבמחק
  8. לקרא את הכתבה שלך ולהתמןגג מהנאה עם דמעה של צער על מה שעלה בגורלו לעת זקנתו.

    השבמחק
  9. מוזמן להוסיף את הווידיאו שבו אנחנו חושפים את קברו:
    https://www.youtube.com/watch?time_continue=168&v=76_iWrZqlgg

    השבמחק
  10. אליהו הכהן הגדול, וואללה - צלילים של זיכרונות רחוקים מארץ שנראית היום כל כך רחוקה... תודה, בערבית אומרים יִשְׂלַמוּ אִידֶכְּ אלא שלא רק הידיים שלך עושות כאן במלאכה אלא הראש, הנפש, המוזיקליות ואהבת הזמר העברי. בעניין הסרטון של זמרשת - ראיתי אותו לאחר שפורסם, הערכתי הגדולה אל השמינייה שיצרה ובונה עד היום את זמרשת ואל נגה אשד שנטלה מעדר ביום קיץ יום חום למצוא את מצבת קברו של מינדלין שנשכח.

    השבמחק
  11. דוד היקר,
    תודה למאמר הנפלא של אליהו הכהן שפרסמת. ממש מרגש. בגילי מותר להתרגש מנוסטלגיה.

    השבמחק
  12. תודה רבה על המאמר המגוון שהציג מלחין שחלק משיריו מוכר למדי, ואת שמו מעודו לא שמעתי. האמת שהרלוונטיות של שיריו נמוכה מאד בעת הזאת אך הוא היה נדבך בין שאר היסודות שעליה נבנתה היצירה בארץ. המאמר כרגיל שופע תמונות, צלילים בנוסף לידע הרב, ותענוג לקראו. רק בריאות אליהו יקיר, והמשך פורה.

    השבמחק
  13. איזו רשימה יפה! תודה רבה!

    השבמחק
  14. נפלא ומרגש ביותר.יישר כח על הנצחה של אישיות ייחודית ובמיוחד של ארח החיים שאפיין את תולדות עם ישראל. אחדים מן השירים של א. מינדלין, היוו חלק בלתי נפרד מן הרפרטואר אותו נהגתי להקנות לתלמידי בבתי הספר. יישר כח!!!

    עופר טוֹריאל, מורה למוסיקה.

    השבמחק
  15. אלף תודות לאליהו הכהן ולדוד אסף על המתנה הנהדרת ועל הניסיון לתקן את המעוות

    השבמחק
  16. רשימה מלאת עניין ויופי. כל הכבוד! המאמץ הרב שהושקע בחשיפת השירים והנגשתם ראויים לכל שבח ולו משום שאנו יודעים עוד דבר ועוד דבר על האהבה למקום ולאנשים שחוללו את נס תרבותנו.
    תודה תודה רוחמה אלבג

    השבמחק
  17. רות גולדשטין24 ביוני 2018 בשעה 11:57

    אכן עונג שבת אמיתי! אליהו הכהן הגדול- יישר כח.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.