יום רביעי, 3 באפריל 2019

ארץ הקודש: מקווה, קידוש חילוני, חקלאי דרוזי, נר תמיד, אש ומזגן

א. מקווה לנכוֹת

כבר בשנת 2006 הקימו רשויות שונות מקווה טהרה לנשים נכוֹת בשכונת מוסררה בירושלים (היא שכונת 'מורשה', שם שאיש לא משתמש בו). גם בלי להיכנס פנימה, אפשר להניח שהכוונה היא למקווה טהרה רגיל שהותקנו בו סידורי נגישׁוּת המאפשרים כניסה נוחה לכסאות גלגלים, וכמובן מעקה ומדרגות רחבות לירידה נוחה אל מקווה המים שבו טובלות הנשים.

צילום: יוחנן פלוטקין

אינני יודע אם יש עוד מקוואות כאלה בארץ. הרעיון עצמו כמובן מבורך, אך לא מובן לי מדוע נכות צריכות מקווה משל עצמן – ועוד כזה המכריז על כך בשער בת רבים! – ואינן יכולות לטבול במקווה רגיל שפשוט יהיו בו סידורי נגישות לנכים.

ב. ורק האדם עוצר לו את הזמן


יאיר הרשלר מדווח:
לא מכבר ביקרתי בקהילת מגוון – קיבוץ עירוני הפועל בתוך העיר שדרות. המבנה המרכזי של הקיבוץ משמש למשרדים, למטבח, לחדר אוכל ויש בו גם 'מועדון לחבר'. על מדף שבקיר המועדון עומדים פמוטים וביניהם שלט עם נוסח 'ברכת היין', שנבחר על ידי חברי הקיבוץ להחליף את הנוסח המסורתי. שאלתי מספר אנשים מי חיבר את הנוסח, אך איש לא ידע.  מכל מקום, הנוסח חובר כבר לפני עשור. בשנת 2011 הועלתה 'ברכת היין' לאתר האינטרנט של הקהילה, ויש בנוסח זה כמה שינויים שאולי יעניינו את חוקרי תולדות התפילה:
יום השישי ויכולו השמים והארץ וכל צבאם 
כי שבעה ימים סובבת ארץ על צירה 
ורק האדם עוצר לו את הזמן 
ומבדיל בין ימי החול ובין שבת קודשו
ויברך את יום השבת ויקדש אותו 
כי בו שבת מכל מלאכתו ואותו יעד לשאר רוחו 
סברי חברי: 
ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. 
לחיים!

ג. דרוזי שומר מצוות

ולא סתם מצוות, אלא כאלה התלויות בארץ! על איסור ערלה (שזה ממש לא עורלה), שעל פיו אין לאכול פירות עץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, קראו כאן.

צולם בכניסה לנחל שניר ברמת הגולן.

צילום: דב גולדפלם

ד. נר תמיד

אם בדרוזים שמקפידים במצוות עסקינן, מה תגידו על הסיפור הבא.

מיקי מלכה שתה קפה בסניף ארומה שבעיר מעלות ושמח לגלות שבית הקפה ערוך לכל תרחיש.

צילום: מיקי מלכה

הצירוף 'נר תמיד' – שמקורו אמנם בתורה (ויקרא, כד 2), בהעלאת נר בבית המקדש שיאיר תמיד – קשור אצלי לבתי קברות צבאיים ולציון מותם של נופלים בקרב.

לשאלתי התמימה, מה עושה נר התמיד בלב התנור של 'ארומה', הפנה אותי מיקי לאתר המכון ההלכתי 'צומת', שמסביר דבר דבור על אופניו. ובכן, הכל קשור לכך שבמטבחים של 'ארומה' עובדים, לא עלינו, גם כאלה שאינם בני ברית, 'שכידוע אסור לאכול מתבשיליהם'.

דנו בסוגייה חכמי צומת ומצאו 'פתרון הלכטכני לבישולי נוכרים במטבח מוסדי'...


ה. האש שלי

ועוד בענייני אש תמיד, זו שלעולם לא תכבה.

דניאל סטולמן שם לב לסמליל המשונה שעל שקית הניילון העוטפת את מטף כיבוי האש שבביתו.


במבט מקרוב הוא זיהה את סמלם המוכר של חסידי ברסלב ה'נחנחים', מפלג ישראל אודסר. הסמליל מורכב מהמילים 'האש שלי', שרומזות למשפט מפורסם שאמר רבי נחמן: 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'.


'קצת משעשע', כתב לי אביעד סטולמן, אביו של דניאל, 'שאלה שדוגלים בהתמדתה של האש מתפרנסים גם מכיבויה'...


ו. 'קר לי' / 'חם לי', או מצוקת הגבאי

שלט במתחם השטיבלך שבשכונת קטמון הישנה בירושלים.

צילום: חיים וקסמן

16 תגובות:

  1. תודה שהארת את עיני - מעכשיו אדע להמנע ממקומות שמצהירים שבתנורם מותקן "נר תמיד". זה ממש ‏מביך אותי, כיהודי, שיש בינינו כאלה שזה מה שמעסיק אותם.

    השבמחק
    תשובות
    1. כפועל יוצא תהנה מאכילה במקומות בהם לא נותנים לאינם יהודים לבשל כלל. אין ספק, עדיף להמשיך להיות חשוך ולא להמציא פתרונות.

      מחק
  2. אני תמהה עליך דוד, הלא בשכונתך ממש (ברח' גדעון) נמצא מקווה טהרה שהונגש לנכות. כמדומני שעד 2006 היה זה המקווה הנגיש היחיד בעיר.

    השבמחק
  3. אם לא תהיה אש לא יהיה צורך בכבאים ויצרני ציוד כיבוי. ונמצא פרנסתם מקופחת

    השבמחק
  4. *אני מקוה שהלחתי לתקן את שם הפרופיל שלי (מנפלאות הטכנולוגיה)

    השבמחק
  5. מה נטפלת למקוה עבור נכות.
    ב"מקוה רגיל" אין נגישות לנכות. יש מדרגות למקוה, מעברים צרים, רצפה חלקה וכד'.
    הלכו ועשו מקוה עם כל סידורי הנגישות (אגב, יש אחד גם בבקעה)
    עכשיו גם זה לא טוב לך. אתה רוצה שיהיה מקוה רגיל אבל עם נגישות.
    בקיצור, מקוה עם מדרגות אבל שאין בו מדרגות.

    השבמחק
  6. מה שלא טוב לי זה שהשלט מכריז בריש גלי שהמקווה מיועד לנכות. המקווה אמור להיות לכולן ואם יש בו גם סידורי הנגשה - וכדאי שיהיו - צריך להודיע זאת ולא ליחד משהו רק לנכים.

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכים. בשביל זה יש סמליל נכות במקום לקרוא למקום "מקווה לנכות".
      כמו כן, עדיף לייחד חדר בודד במקווה שכונתי בכמה שכונות מלגרור את כולן למוסררה

      מחק
    2. מדובר אם כך בעניין של טעם (במקרה דנן טעם רע). קבלתי והפנמתי.
      במחשבה נוספת נראה לי שהשלט לא מיועד כלל עבור הנשים הנכות. עבורן יספיק להוסיף סמליל המורה על נגישות לנכים (וכמובן פרסום מיקומו של המקווה בבמות שבהן מחפשים מקווה שכזה, פרסומי המועצה הדתית, עלוני שבת וכד').
      השלט הזה מיועד לשאר באי עולם ובו מכריזות ארבע הרשויות הנקובות בשמן ובסמלילן בראש השלט: ראו את מעשה ידינו!!!
      הנח להם להכריז על פעלם בטעם רע ומתוך כך ירבו (אולי) מפעלים מועילים בישראל

      מחק
  7. אצלינו אין נר תמיד בטח לא מהסוג הזה

    השבמחק
  8. ולגבי השלט בכניסה לנחל שניר. "אין צורך לעצר", לכאורה תמוה. מדוע הוא מוותר על לקוחות, ומשמיע באוזניהם, שהם יכולים לפסוח על דוכנו, ולא לעצור? אלא סוד גדול יש כאן. לא רק שאין בפירות חשש "עורלה", שכן ניטעו לפני למעלה מעשור, אלא שגם לא צריך לחשוש שמא לא הפרישו מן הפירות תרומות ומעשרות, ו ל ע ש ר (= "לעצר" בפי הרוכל הדרוזי), שכן אלו פירותיו של נכרי, שגדלו ברשותו, לפני שמכרם ליהודי.

    השבמחק
  9. שלום.
    בנוסח הקידוש יש לתקן:
    במקום השורה בתעתיק "סברי חברי" כתוב במקור: "ועל כן נברך ככל ישראל".
    יחי ההבדל הקטן...

    השבמחק
    תשובות
    1. באתר הקהילה, שאליו יש קישורית בפוסט, כתוב 'סברי חברי'. והרי כתבתי בפירוש שיש הבדלי נוסח בין האתר לבין הנוסח שבתמונה.

      מחק
  10. אין הבדל בין ערלה לעורלה. זו אותה מלה בדיוק. אלא שנהוג משום מה להשתמש לזה בכ"ח ולזה בכ"מ.
    הטעות היא באות מ'. יש לכתוב "חשש ערלה", לא "חשש מערלה".

    השבמחק
  11. האש: ראו גם את הבול לזכר השואה שבו אותיות שמע ישראל עולות באש בעיצוב דומה

    השבמחק
  12. לגבי השלט קר לי - חם לי: אפשר להתקין בכל אוטובוס.... חחח

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.