יום שישי, 19 ביולי 2019

'פולניה הרחוקה אינה שוכחת את אזרחיה': מעשה באמבטיה

Y. NAHARI-MIEDZYRZECKI TEL-AVIV

מאת עפרה פרי

אמבטיה מיניאטורית מצופת אמאיל בגוון ירקרק, מוצבת על כַּן ברזל, עומדת אצלי במטבח. קניתי אותה בשתי לירות לפני כארבעים שנה ממישהו שהוריד שמאַטעס מעגלה עם חמור בשוק הפשפשים ביפו. החפץ הזה עורר פתאום את התעניינותי, ובכמה שעות של גלישה במרשתת, בלי לקום מהכיסא, יצא סיפור קטן.

על כַּן הברזל שעליו מוצבת האמבטיה, שאורכה 14 ס"מ ורוחבה 6 ס"מ, מוטבעים כיתובים שונים.

PALESTINE
 EGYPT SYRIE
 HERZFELD & VICTORIUS S.A.

מהי האמבטיה המוזרה הזו, ומה פשר השמות שהוטבעו על כן הברזל?

תמיד חשבתי שזו מאפרה ששימשה פרסומת לכלים סניטריים, והנחתי שמדובר בשני סוחרים תל-אביבים, הרצפלד האשכנזי וויקטוריוס הספרדי, שכשותפים בתל אביב הקטנה של ימי המנדט המוקדמים עשו עסקים בתחום הכלים הסניטריים עם מצרים וסוריה השכנות. 

כלל לא עלה בדעתי שמדובר בשני יהודים יֶקים ילידי ראשית המאה ה-19, יוזף הֶרצפלד (1898-1832) וקרל ויקטוריוס (1906-1832). שניהם הקימו בעיר הפרוסית המוזנחת גראודנץ (Graudenz) בית יציקה ענק.

מפעל היציקה של ויקטוריוס והרצפלד (naszemiasto)
המייסדים: ויקטוריוס והרצפלד (naszemiasto)

בשנת 1918, עם הסכמי ורסאי, עבר 'המסדרון הפולני' לרשות הרפובליקה הפולנית החדשה, והעיר, שנמצאת בצפון המדינה, נקראת מאז בשם גרודז'ונדז (ובפולנית: Grudziądz). המפעל שוכן שם עד היום. יצקו בו תנורים מברזל ובעיקר צינורות ביוב וגם מכסי ביוב יפהפיים, כפי שרואים בערים גדולות וגם אצלנו.

מכסה ביוב עם הלוגו של ויקטוריוס והרצפלד HV

אז מה לכל זה ולתל אביב?

בארץ ישראל המנדטורית לא ייצרו ברזל בכמות מסחרית וגם לא 'כלים סניטריים', ובתערוכות הגדולות של יריד המזרחשהתקיימו בתל אביב בשנים 1934 ו-1936, הוצעו למכירה סחורות מסוג זה. רבות מהן הגיעו מפולין, שנקראה באותם ימים בפי כל בשמה היהודי העתיק 'פולניה'. ככל הנראה כך הגיעה האמבטיה שלי לארץ הקודש...

הביתן הפולני ביריד המזרח (ויקיפדיה)

יריד המזרח (rLevant Fai) הראשון נפתח ב-1934, ואף עוצב לו סמל מיוחד, 'הגמל המעופף', על ידי האדריכל הראשי אריה אלחנני. לכבוד היריד ניטעו ברחוב השפלה עצי דקל מזן וושינגטוניה, וארבעה מהם נמצאים שם עד היום. סיפורו של יריד המזרח כבר סופר במקומות רבים ולא נשוב עליו, אבל ליריד הזה יש לי גם קשר אישי.

אמי בלהה פסטמן (לימים סגל), שעבדה כ'קורספונדנטית' בחברת רסקו (חברה זו הוקמה בתל אביב ב-1934 על ידי הסוכנות היהודית והופעלה על ידי יהודים שעלו מגרמניה), הייתה נציגת החברה ביריד המזרח של שנת 1936. 

כרטיס הכניסה שלה, שהשתמר ונמצא ברשותי, הוחתם גם הוא בחותמת הגמל המעופף.

לקראת היריד הראשון של שנת 1934 יצא גיליון מיוחד של ארץ ישראל והמזרח הקרוב (כתוב בפולנית, בצרפתית, באנגלית, בעברית ובערבית) ועליו סמל הגמל המעופף.

חוברת מרתקת זו סרוקה בשלמותה כאן

הגיליון, שגדוש במודעות ובצילומים, הוקדש כולו ליחסי המסחר הפעילים בין ארץ ישראל המנדטורית לבין פולין. החוברת נפתחת בדברי ברכה של שר המסחר הפולני, של יו"ר הוועד הפולני למען ארץ ישראל ושל נכבדים רבים אחרים, כולל מאמרים וטבלאות נתונים על יחסי המסחר בין שתי הארצות. הקונסול הפולני בארץ ישראל סטניסלב לוקשביץ (Lukaszewicz) כתב בין היתר כי 'פולניה הרחוקה אינה שוכחת את אזרחיה ועוזרת להם במִדת האפשרות'. 'אזרחיה' הם כמובן יהודי פולין שעלו אז בהמוניהם לארץ בגל הגדול של העלייה החמישית.


בין המון המודעות של סוחרים ונציגים של חברות מסחריות, מצאתי את הרצפלד וויקטוריוס ואת יחיאל נהרי מתל אביב ששמותיהם חקוקים על האמבטיה הממוזערת שלי:


יחיאל נהרי (מינדז'יז'צקי), שחנותו הייתה ברחוב אלנבי 119 בתל אביב, היה הסוכן המורשה של החברה. עד מתי הוא פעל שם כנציג החברה לא מצאתי, אבל דוד אסף, עורך רשימתי, הצליח לאתרו.

מתברר כי אדון נהרי לא היה סוחר מתכות פשוט הספון בחנותו אלא איש עסקים בינלאומי, מיליונר ונדבן. הוא נולד בעיירה ונגרוב שבפולין, עלה לארץ ישראל והיה 'אזרח העולם', שהחזיק דירות בפריז ובלונדון. בנוסף, גם היה ברשותו אוסף נדיר של אמנות סינית ויפנית. האוסף שלו אף הוצג במוזיאון תל אביב. כך כתב עליו העיתונאי אורי קיסרי:

מעריב, 24 במאי 1953

נהרי נפטר בפתאומיות בלונדון במאי 1962, ובצוואתו (שסביבה התגלע סכסוך ארוך) הוריש את האוסף למוזיאון העירוני של רמת גן. היכן הוא האוסף היום? איני יודעת.

הבוקר, 31 במאי 1962

במפתיע, או שלא, ברחוב אלנבי 119 נמצאת גם כיום חנות לסחורות ברזל (פרזול ומנעולים). החנות שייכת לאחים ביטר, ובאתר האינטרנט שלהם כתוב בין השאר:
חברת אחים ביטר נוסדה  על ידי אברהם ביטר וחתנו יחיאל אלטמן בשנת 1945. החברה היתה מבתי העסק הראשונים אשר עסקו בפירזול בארץ ובמהרה הפכה לאבן שואבת לבעלי מקצוע ולקוחות פרטיים. 
חנות האחים ביטר בתל אביב, רחוב אלנבי פינת ליבונטין (צילום: איתמר לויתן)

סביר להניח שתנועת המסחר בין פולין לפלשתינה (א"י) נקטעה ב-1939, וכשהסתיימה המלחמה ב-1945 החליפו מוצרי הפרזול את האמבטיות הפולניות היצוקות אמאיל שנמכרו לאפנדים העשירים של פלשתינה, סוריה ומצרים.
__________________________________

עפרה פרי גרה בחיפה ועוסקת בעריכת לשון

14 תגובות:

  1. כמו שכתב עגנון "סיפור פשוט". פשוט יפה, פשוט מעניין, פשוט נחמד לפתוח כך את הסופ"ש.
    שבת שלום

    השבמחק
  2. נהדר.

    בשולי הדברים: לוויקיפדיה יש גרסה עברית לא רעה, בשם "ויקיפדיה העברית", שבה יש כמובן ערך מקביל (אם כי קצרצר) על העיר גראודנץ.

    אבל מה שבאמת חשוב הוא הפירוט שמופיע בה על יחיאל נהרי. אני לא מצליח להטמיע קישור, לכן אמליץ למעוניינים לקרוא, להיכנס לוויקיפדיה העברית, ובחלונית החיפוש לרשום: המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק, חפשו את הפרק "יחיאל נהרי".

    שבת שלום

    השבמחק
  3. מחקר כלבבי, מעניין - פריט עתיק + היסטוריה.

    השבמחק
  4. מעניין מאד ומאלף מאד. הכרתי את ביטר הזקן, בנו וכלתו.

    השבמחק
  5. מצטרף למברכים. סעיף משפחתי ליחיאל נהרי - בקיבוץ יגור; https://tinyurl.com/y3n27tpx

    השבמחק
  6. 'זכיתי' לבקר ב'ביתן פולניה' ביריד המזרח ‏בעודי ילד ‏טברייני בן שמונה, שהוא והוריו בילו אז כמנהגם את הקיץ בתל-אביב. וכך, לבד מן 'הגמל ‏המעופף' – ‏סמלו של 'יריד המזרח' – ופסל 'הפועל העברי', הנותן כבוד למקימי 'יריד המזרח' נחרת ‏ביתן זה בזכרוני ‏יותר מכל הביתנים האחרים, בשל תצוגה יוצאת דופן לפרסום קְרֶם פָּנִים מתוצרת פולניה: ‏כדי להמחיש ‏את יתרונו בהסרתם היעילה של נמשים ישב שם נער פולני, בעל אף סולד ושיער בלונדי – ‏שמחצית פניו‎ ‎‏בלבד‎ ‎היתה מכוסה בצפיפות שפע של נמשים... ‏עד היום שבים ועולים בזכרוני פרצופו של אותו 'שֵׁייגעֶץ', עם רחמי הרבים עליו ‏בשל דו-פרצופיות ‏זו שנגזרה עליו, מעתה ועד עולם...

    השבמחק
  7. תענוג צרוף! תודה רבה לכל העושים במלאכה.

    השבמחק
  8. לקרם המופלא קראו ''הלינה''. אימי, מיכל גולן ז''ל הייתה ביתו של אדריכל אריה אל-חנני (סבי) וכנערה צעירה ביקרה פעמים רבות ביריד. היא ספרה לי על הקרם הפולני והנער המנומש למחצה, שהקסימו אותה ואת חברותיה.

    השבמחק
  9. עפרה, כהרגלך את מצליחה להפוך את הסיפורים (והאובייקטים) הטריוויאליים ביותר לכאלה שאי אפשר לעזוב באמצע. גם קילוף תפוחי אדמה הופך אצלך לסיפור אלף לילה ולילה. וכמו תמיד, את ממחישה כמה כולנו תמיד רק השכבה העליונה של ההווה, הניצבת על סלע עתיק של אלפי שכבות טקטוניות שהיו כאן לפנינו. ישר כוח!

    השבמחק
  10. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  11. ואם מדברים על גאוות האומן, פעם צילמתי משהו ש'קפץ' לי מהרצפה-זכר לימים שהאומנים היו גאים במלאכתם-אולי גם פרסומת. טבועים ברצפה היו כלי עבודה ממתכת
    בסביבות רחוב המלך ג'ורג', הורדתי את עיני במקרה ומצאתי את
    ההטבעה הזו, של כלי עבודת האומן, למען ייודע שמו ומשלח ידו למרחוק, בגאון
    ובראש חוצות. אהבתי. הנה הקישור ב'במה חדשה' בסביבות רחוב המלך ג'ורג', הורדתי את עיני במקרה ומצאתי את
    ההטבעה הזו, של כלי עבודת האומן, למען ייודע שמו ומשלח ידו למרחוק, בגאון
    ובראש חוצות. אהבתי.
    הנה הקישור: http://stage.co.il/Stories/537363896

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.