יום שישי, 21 במרץ 2025

קבלת שבת במנזר


 כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון

מנזר הנשים בבית גִ'מָאל שוכן מדרום לבית שמש. לפי המסורת הנוצרית כאן היה כפר גמלא ובו אחוזתו של רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הסנהדרין והיה גם רבו של פאולוס (שנקרא אז שאול התרסי). על פי מסורת זו רבן גמליאל, שהתנצר בחשאי, מנע מהסנהדרין לרדוף את הנוצרים החדשים ואף הצליח להביא לקבורה באחוזתו את סטפנוס הקדוש, המרטיר הנוצרי הראשון, שגם הוא היה תלמידו. המנזר, שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, שייך למִסְדר הסלזיאני, שעוסק בחינוך. תחילה תפקד המנזר כמעון ובית ספר לילדים עניים ויתומים וכך פעל עד שנות השמונים. ב-1985 הגיעו למקום נזירות ממסדר בית לחם שבצרפת והסבו את מבנה הפנימייה למנזר.



שמו הרשמי של המִסְדר הוא 'נזירות בית לחם של האסמפטיון והקדוש ברונו'. המסדר נוסד בשנת 1950. הוא מחזיק 14 מנזרים בעולם וכפוף למסדר בן אלף השנים של ברונו הקדוש, שנזיריו הם קונטמפלטיבים ומתבודדים ותקנוניהם סגפניים במיוחד. בבית ג'מאל גרות כמה עשרות נזירות שמבלות את רוב זמנן בהתבודדות בתאיהן, בתפילה ובקריאה בספרי הקודש. פרט לסעודה משותפת אחת ביום ראשון, את כל שאר הארוחות (הצמחוניות) הן אוכלות לבדן בתאן. הן משכימות בארבע בבוקר, עובדות במשק החקלאי או בעבודות אחרות במנזר, ובשאר הזמן הן מתבודדות. למרות חייהן הסגפניים כולן נראות מאושרות וחייכניות. רובן דוברות צרפתית, אך לא מעטות מהן דוברות גם עברית. כמה נזירות מופקדות על הקשר עם העולם החיצוני, ואת החדשות מהארץ ומהעולם מביאה להן נזירה שזה תפקידה והיא מתעדכנת באינטרנט.

במרחק של כ-500 מטרים מהמנזר, בלב היער, שוכן מנזר הגברים של אותו מסדר, שכיום יש בו רק חמישה נזירים. הנזירים מתפללים עם הנזירות ואחד מהם משמש כומר שמנהל את הפולחן. עוד כמה נזירות מהמסדר חיות במבדד נטופה שבגליל התחתון.

בסדנת הקרמיקה הנזירות מכינות מוצרים עדינים ויפהפיים.


בחנות המזכרות מוכרות הנזירות את מוצרי הקרמיקה שלהן, עבודות יד ומוצרי משק (דבש, שמן זית, ריבות).

נתן אנדרה שוראקי (2007-1917) היה סופר ומשורר, מתרגם (תרגם לצרפתית את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן), הוגה דעות ופעיל שלום, שעסק גם בקירוב לבבות בין-דתי. כששימש סגן ראש עיריית ירושלים סייע לנזירות בית לחם בקבלת היתר לבניית המנזר. 

אנדרה שוראקי, 1979 (צילום: קלוד טרואונג-נוק, ויקימדיה)

לאחר מותו הוקמה 'אגודת ידידי אנדרה שוראקי' להנצחת זכרו ולפעילות בין-דתית ברוח משנתו. ב-28 בפברואר 2025 קיימה האגודה אירוע במנזר הנשים בבית ג'מאל, שכלל סיור במנזר ופגישה עם כמה מן הנזירות. בדרך כלל אסור לצלם את הנזירות, אך הפעם הותר לי לצלם כדי לתעד את האירוע. בצילום הבא בנו של שוראקי נושא דברים במפגש.


במהלך הסיור סיפרה אחת הנזירות על החיים במנזר.


יש במנזר גם בית כנסת קטן. היה זה ערב שבת והמשתתפים, יהודים ונוצרים יחדיו, ערכו קבלת שבת והדליקו נרות.

לסיום התכנסו כולם באולם האורחים ושרו שירי שבת בהנחיית זמרות מבנות ה'יהודים המאמינים בישוע'. על קירות האולם מוצגת תערוכה יפה של צלמת ישראלית ששהתה עם הנזירות וקיבלה רשות לצלם את אורחות חייהן.

 

אפשר לבקר במנזר בימים שני-שבת משעה 08:30 בבוקר ועד לשעה 17:00. הכניסה היא ללא תשלום והמבקרים יכולים לקבל הדרכה קצרה (בעברית, בצרפתית ובאנגלית) מפי הנזירה המארחת, לצפות בסרט מקסים על חייהן של הנזירות, להתבונן מהגלריה באולם התפילה וכמובן לרכוש מוצרים בחנות המנזר. זו גם הזדמנות לבקר במנזר השכן, הסלזיאני, שיש בו כנסייה יפה עם ציורי קיר מעניינים וגם חנות שבה אפשר לרכוש את יינות יקב כרמיזאן מבית ג'אלה (מחוץ לקו הירוק) שרוב הענבים שלו מגיעים מכרמים באזור בית ג'מאל. 

במהלך האירוע התכנסו הנזירות והנזירים לתפילת הערב באולם התפילה, והמבקרים הוזמנו לצפות בה. הנזירים והנזירות, בלבושם הלבן הכולל ברדס, מתפללים כשהם מופרדים במחיצות להדגשת בדידותם. כומר-נזיר מנהל את התפילה, והשירה הליטורגית של הנזירות (בצרפתית) פשוט נפלאה!


________________________________________ 

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

יום חמישי, 20 במרץ 2025

סיפורי רחובות: פתח תקווה עיר המקובלים

צילומים: גונן זיק

בפתח תקווה יש רחוב הקרוי על שמו של הרב אלעזר אבוחצירא (באבא אלעזר), שנרצח בשנת 2011 בחצרו שבבאר שבע, בידי מתמודד נפש שביקש כביכול בעצתו. 

פרט לשמו של הרבי כל התיבות בשלט הן ראשי תיבות או קיצורים. גם אדמו"ר וגם רבי, גם זצוק"ל [זכר צדיק וקדוש לברכה] וגם זיע"א [זכרו יגן עלינו אמן]. 

ובנוסף, למה התואר Rabbi בלועזית נמצא אחרי השם?

הרב אלעזר אבוחצירא (צילום: דוד שביט, ויקימדיה)

יש ברחוב שלט נוסף, המרחיב את פועלו וסגולותיו של המנוח ומעתיר עליו שלל תארים כמי ש'נחשב בעיני חסידיו לבעל מופתים'. 

מה לרב זה, שפעל בכלל בבאר שבע ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים, ולפתח תקווה שעושה לו פרסומי ניסא?

זאת ועוד, חיטוט קצר באינטרנט מראה כי בפתח תקווה נערכת מדי שנה 'הילולת סידנא בבא סאלי', ברוב פאר והדר ו'בהפקה מרשימה'. הנה למשל תיאור מפורט של ההילולה משנת תשפ"ג, לפני שנתיים. הבאבא סאלי פעל כידוע בנתיבות.

לגמרי במקרה, שר הבריאות וסגן ראש עיריית פתח תקווה לשעבר אוריאל בוסו, הוא קרוב משפחה של אותו אדמו"ר (אמו היא בתו של הרב יצחק אבוחצירא, שכונה 'באבא חאקי', ואחייניתו של הבאבא סאלי, סבו של הנרצח). 

במרחק כמאה מטר משם נמצא גם רחוב האדמו"ר איפרגאן שלום, שעל פי המוסבר בשלט הוא 'ידוע כעושה נסים על יסוד הקבלה'  הגדרה רציונלית השווה לכל נפש ומבוססת כמובן על עובדות בדוקות. 

אדמו"ר זה היה בעצמו אבי שושלת פעילה של רבנים, צדיקים ועושי ניסים (משפחות איפרגן ושריקי), שמתחרים אלה באלה ומוּכָּרים לציבור המאמינים בכינויים ציוריים כמו הרנטגןהסי-טיהאולטרה סאונדהבוררתרב המנהרות ועוד. משפחה שכזאת...

השלט כשלעצמו הוא פלא על פלא, ושום נס לא קרה לו. 

נתחיל במוזרות של סידור השם: כמו בצבא גם כאן מתחילים עם שם המשפחה ואחר כך השם הפרטי; נמשיך בכתיב הלא מדויק של השם העברי שצריך להיות איפרגן (Ifargan) ולא איפרגאן, ונסיים בתארוך השגוי של שנות חייו. אומנם אין על אדמו"ר מלוב"ן (מלומד בניסים) זה ערך בוויקיפדיה, אבל ממקורות אחרים למדתי שנולד במרוקו, עלה לארץ בשנות החמישים, התגורר בנתיבות ונפטר לבית עולמו בשנת 1994 (ולא 1944). אחוזת קברו נמצאת בנתיבות, מול קברו של הבאבא סאלי.

פרטים נוספים על בני המשפחה המופלאה: 

יום שישי, 14 במרץ 2025

מי שנכנס הדר: אוזני המן

מילא השגיאה ('מי שנכנס הדר'), אבל הטעם? בוטיק סנטרל, רעננה 2022 (צילום: משה הררי)

'משנכנס אדר מרבין בשמחה', והשנה, לאסוננו, עדיין אין לנו הרבה סיבות לשמוח... אך כדי לצאת ידי חובת שמחת החג נתמקד כהרגלנו בזוטות: במאכל החביב המוכר לנו כאוזני המן.

'אוזני המן' הן צורת הריבוי של 'אוזן המן', אך מדי שנה בשנה מופיעה באמצעי התקשורת המודפסים והמקוונים השגיאה 'אוזני ההמן', בה' הידיעה. זה קורה בדרך כלל במצעדי הדירוג של אוזני המן הטעימות ביותר במדינה.

נניח לרגע לשאלת מקור השם, ונשער שאכן מדובר באוזניו הסמליות של הָמָן המקראי ממגילת אסתר (אף על פי שאין הדבר כן), האם נגיד 'עוגיות העבאדי', 'ביף הסטרוגנוף', 'עוגת הנפוליאון'? טובה הרצל, שהציגה בפניי את השאלה הנוקבת, טרחה והביאה לי שלוש דוגמאות אקטואליות של השיבוש:



אבל האם באמת מדובר בהמן המקראי ובאוזניו? 

הרבה דיו שפכו חוקרי הפולקלור היהודי ולשונות היהודים סביב מאכל זה, המוכר גם בשמו ביידיש 'המן-טאַש' ובלשון הדיבור 'הוֹמֶנְטָש'. דומני שרוב רובם של החוקרים סבור שהקישור להמן, ובטח לאוזניו, הוא מאוחר ומדרשי. 'טאַש' בשפות רבות הוא כִּיסָן, ו'מוֹהְן' (Mohn) בגרמנית הם זרעי פֶּרֶג, ובמילים אחרות: כִּיסָני פרג. פרג הוא אפוא המילוי המקורי, ולא כל מיני המצאות של שפים וקונדיטורים שאוהבים לחדש ולמלא את ה'אוזניים' בטעמים שונים ומשונים.

הנה מה שסיכם הפולקלוריסט יום-טוב לוינסקי בספר המועדים שערך (כרך ו, דביר תשט"ז). שמונת הכרכים של ספר המועדים (ועוד כרך מיוחד: ספר השבת), שראו אור בהוצאת 'עונג שבת' (אוהל שם) על ידי דביר בשנים 1956-1946, עמדו פעם בגאון בספרייתו של כל אדם משכיל. היום כבר סר חינם (גם אם לא פג טעמם), ומן הסתם ניתן להשיגם בפרוטות בחנויות לספרים משומשים. למרות עשרות השנים שחלפו מאז פרסומם, ערכם בעינו עומד ועד היום הם מקור שופע להכרת חגי ישראל מכל צדדיהם.

ספר המועדים, ו: ימי מועד וזכרון, דביר, תשט"ז, עמ' 154-153


בלוד מכינים אוזני אמן, 2021

ומעניין לעניין באותו עניין.

בשירי המגילה (מגילה-לידער) הנפלאים של איציק מאנגר (ראו אור לראשונה בוורשה, 1936), שמהדורה דו-לשונית מתורגמת, מוערת ומאויירת שלהם הוצאתי לפני חמש-עשרה שנה (הוצאת חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, תשע"א), יש שיר נהדר על סעודת ההודיה לפורים שהכין האומן הזקן פוֹנְפָתָא. בתפריט יש כמובן 'אזני המן, שקדים, והעיקר – דגים'.

הנה השיר בתרגומו לעברית מתוך שירי המגילה (לחיצה על האיור תגדיל אותו לקריאה נוחה):

שירי המגילה, עמ' 119-116 (איורים: נעם נדב)

וכאן הנוסח ביידיש:

שירי המגילה, עמ' 186

שלושת הבתים האחרונים של השיר גם הולחנו על ידי דובי זלצר והושרו בהצגה 'מגילה-לידער' (תקליטור ההצגה מצורף לספר ועדיין נותרו עותקים אחרונים לרכישה). הנה הביצוע המקסים (תתעלמו מהכותרת. מי שהעלה את שירי המגילה ליו-טיוב שגה בכותרות של כל השירים):

 


פ ו ר י ם   ש מ ח


יום חמישי, 13 במרץ 2025

בורא מיני מזונות: נטול סיגריות, פיצה הר סיני, הקרפּלעך של מסעודה

א. ללא סיגריות

פרסומת לסיגרים, 1905 (אמזון)

שפשפתי את עיניי נוכח תמונה זו שצולמה השבוע במרכול 'ויקטורי' ברחוב דיזנגוף בתל אביב:

צילום: איתמר לויתן

כבר התרגלנו לעופות חופש, לעופות אורגניים או לעופות שגדלו ללא אנטיביוטיקה, אבל כזה עוד לא היה לנו: עוף שלא עישן סיגריות!

הפתרון המשוער לחידה: חזה העוף הוא 'במבצע', כלומר נמכר בהנחה שמותנית בקנייה מינימלית של 100 ש"ח, לא כולל חפיסות סיגריות או עופות מחולקים. 

הבה נאמר שאפשר היה לנסח את זה בצורה קצת פחות מטומטמת.

מה שאי אפשר כנראה להסביר הוא את הסתירה מניה וביה: איך המבצע יכול להתייחס ל-3 ק"ג, כאשר הקנייה מוגבלת ל-2 ק"ג... 

ב. מה אכל משה בהר סיני?

דורות על גבי דורות התלבטו פרשנים, חוכמולוגים ונודניקים בשאלה מה אכל משה כששהה ארבעים יום וארבעים לילה על פסגת הר סיני. התירוץ הרווח: משה על הר סיני היה כמו מלאך, ומלאכים, כידוע, אינם אוכלים או שותים.

תשובה חלופית ניתנה מבלי משים בקניון 'ביג' הגדול במתחם גלילות ('בית המקדש החילוני', כפי שכינה אותו בלעג רוגל אלפר), שנפתח לפני כמה שבועות בקול רעש גדול: פיצה!

צילום: גדעון פליישמן


ג. קרעפּלעך אותנטיים

צילום: דוד אסף

אלעק 'אוכל אותנטי'... 

מן הסתם על פי מתכון סודי של קרעפּלעך שעבר במשפחה של 'סבתא מסעודה' במרוקו מדור לדור.

משל למה הדבר דומה? לחריימה אותנטי של 'סבא מנחם מנדל'. 



יום שישי, 7 במרץ 2025

ה'סקוטים' של מרחביה

חצר הקואופרציה במרחביה (צילום: דרור אבי; ויקימדיה)

מאת נדב מן

בין 1903 (פרעות קישינב) למהפכת 1905 פרצו ברחבי רוסיה הצארית פוגרמים בקהילות רבות. מאות יהודים נרצחו, נפצעו, הוכו ונשדדו. על מה שהתרחש בקישינב כתב ביאליק, כידוע, את הפואמות 'על השחיטה' ו'בעיר הַהֲרֵגָה'.

בעקבות האירועים האלימים הללו החליטו יהודים רבים להימלט מרוסיה. רובם פנו לארה"ב, שבאותה עת פתחה שעריה למהגרים חדשים, אבל היו לא מעט יהודים שבהשפעת הלאומיות הציונית בחרו לעלות לארץ ישראל, שהייתה אז תחת השלטון העות'מני.  

אחת הקבוצות שרצו להגיע לארץ ישראל היגרו תחילה לגלאזגו שבסקוטלנד ובה ייסדו ארגון בשם 'עולי ציון', ששם לו למטרה להכינם לעלייה לארץ. במשך כשבע שנים רכשו חברי הארגון את השפה העברית והשתלמו במקצועות שונים עד שבשנת 1911 הגיעה לאוזניהם שמועה על הקמת יישוב קואופרטיבי חדש בעמק יזרעאל, על פי החלטת הקונגרס הציוני העולמי התשיעי והמתווה השיתופי שאותו הגה הרופא והסוציולוג מגרמניה פרנץ אופנהיימר.

פרנץ אופנהיימר, רחובות 1936 (צילום: הלל אופנהיימר, ויקימדיה)

'הסקוטים' פנו למשרד הארצישראלי בבקשה להתקבל ליישוב זה ששמו היה 'הקואופרציה במרחביה'. אנשי המשרד הפנו אותם לאופנהיימר עצמו ולאגרונום שלמה דיק שניהל את חיי היומיום של הקואופרציה, ושניהם ראו בעין יפה את הצטרפותה של חבורת גלאזגו להתיישבות החדשה.

כמה ימים לפני חג הפסח של שנת תרע"ב (מארס 1912) הגיעו מגלאזגו לקואופרציה ארבע משפחות, על נשיהן ועל טפן. באותה שנה הייתה 'חצר' מרחביה בשלבי בנייה והמשפחות ה'סקוטיות' שוכנו במבני בוץ (חוּשׁוֹת) שהותירו האריסים הערביים על תל אל פולה שליד היישוב.

האגרונומים שלמה דיק (משמאל) ומלך זגורודסקי בחושה ערבית בתל אל פולה, 1911
(אוסף קואופרציה מרחביה, ביתמונה)

המתיישבים הראשונים במרחביה, אלה שהגיעו עם שלמה דיק בשנת 1911, היו רווקים כבני עשרים. משפחות עוד לא היו אז, ובכלל רעיונות השיתוף שהגה אופנהיימר לא נתנו מענה לנושא המשפחות. אבל החיים חייבו פתרון: שנה בלבד לאחר הקמת היישוב אכלסו את הקואופרציה מרחביה ארבע משפחות מטופלות בילדים.

באותה שנה הוקם ליד הקואופרציה יישוב נוסף שייקרא לימים מושב מרחביה. מייסדיו היו יהודים שרכשו באופן פרטי קרקעות באמצעות יהושע חנקין והקימו את ביתם שם. המשפחות מגלאזגו פנו שוב למשרד הארצישראלי בבקשה לקבלת הלוואה לרכישת חלקת קרקע ליד הקואופרציה. עזרת המשרד הייתה דלה, ובנוסף קשיי המחיה והמחלות שלא זכו למענה רפואי הולם הביאו שתיים מהמשפחות לייאוש והן החליטו לחזור לסקוטלנד. שתי המשפחות שנותרו בארץ היו קוּרְש וגוטמן.

ליפא קוּרְש היה רצען. מקצוע זה, שכבר נכחד מעולמנו, היה חיוני באותן שנים. הוא כלל ייצור, טיפול ותיקון של רתמות בהמות ונעליים. אולם תנאי המחייה הקשים, ההכנסה המועטה והמחלות שפקדו את בני המשפחה הביאו גם אותם לנדוד. הם עברו להתגורר במושבה יבנאל שבגליל התחתון וב-1914 שבו למרחביה.

יהודה לייב גוטמן ורעיתו סוניה אסתר לבית לויטין באו לארץ עם חמשת ילדיהם. שתיים מבנות המשפחה נולדו עוד ברוסיה, מרים ב-1899 ורחל ב-1902. בסקוטלנד נולדו עוד שלושה ילדים: ישראל, שמריה ואליהו. אריה, הבן הצעיר, נולד כבר בארץ ישראל. יהודה, אבי המשפחה, היה אופה, מקצוע שרכש בגלאזגו. הוא היה דמות אהודה בקואופרציה וסיפק את צריכת הלחם למתיישבים. תחילה מהמאפייה המשותפת ואחר כך מתנור אפייה שבנה ליד ביתו. הוא גם החזיק חלקה לגידולים חקלאיים.

קבלה על שם יהודה גוטמן ממרחביה על התפקדות לקונגרס הציוני, מאי 1913

שנות מלחמת העולם הראשונה לא היטיבו את חייהם של המתיישבים. על גזירות השלטון העות'מני והחולי הבלתי פוסק נוספו גם נחילי ארבה שפקדו את עמק יזרעאל ושכנים ערביים שלטשו עיניהם לרכוש המתיישבים. בקיץ 1917 הוזעק יהודה לגרש ערבים שעלו על חלקתו, בתוך מרוצתו נפגע מחפץ חד. הוא הובהל לבית חולים בחיפה ושם מת. סוניה אשתו קיבלה עליה את עול הפרנסה והמשיכה במלאכת האפייה. במוצאי יום הכיפורים של שנת תרפ"ג (1922) מתה סוניה ממחלת הקדחת. עול פרנסת המשפחה נפל עתה על מרים הבכורה.

יהודה לייב גוטמן ורעייתו סוניה 

והנה סיפור בתוך סיפור:

יוחנן רזניק היה בין הראשונים שהגיעו לקואופרציה. הוא היה בן 17 בסך הכל. בני משפחתו נשארו בעיירה מאלין שבפלך קייב הרוסי (היום במחוז ז'יטומיר שבאוקראינה). בעיירה זו, אגב, נולדה גם גולדה לישנסקי, לימים רחל ינאית בן צבי... 

יוחנן רזניק (משמאל) על התל במרחביה, במלאת חצי שנה לעלייתו ארצה (אייר תרע"ב)

בני המשפחה והחברים שנותרו מאחור ניסו לשמור על קשרי מכתבים בין שם לכאן, וכך בסוף שנת תרע"ב (1912) שלח יוסף, אחיו של יוחנן, 'מכתב גלוי' (בלשוננו 'גלויה'), ובו ברכת 'שנה טובה' לאחיו החלוץ שבארץ ישראל: 

לשנה טובה תכתב ותחתם. לראשית שנת תרע"ג אברכך, אותך ואת ארצך, לחיים טובים וארוכים. שתהיה פועל עברי, ולעבוד את אדמתך באמונה. ותזכה להיות בן ציון נאמן לארצו ולעמו. 

ממני אחיך המצפה לראות פניך, יוסף רעזניק

כמה חודשים אחר כך, בד' באדר תרע"ג, במלאת שנה לעזיבתו של יוחנן, שלחו האח דוב, ושניים מחבריו, גלוית זיכרון ואליה צירפו את תמונתם: 

למזכרת נצח אנו שולחים לך את תמונתנו, תמונת רֵעים אהובים, לזכר מלאת שנה שלמה ליום נסיעתך לא"י


הגעגועים גברו ובאלול תרע"ג (אוגוסט 1913), שלח האח דוב אגרת 'שנה טובה' לאחיו שבמרחביה: 

לשנה טובה! אני מביע לך את ברכתי שלמה לשנת התרע"ד העתידה. יעזרך ה' כי תמשוך את עבודתך על אדמתנו הקדושה ותהיה בן נאמן לעמך העברי הנַעַנֶה.


געגועיו של יוחנן למשפחתו גברו גם הם. על אף הסיכונים וקשיי התחבורה לארץ אויב בזמן מלחמה החליט לבקר את בני משפחתו ברוסיה. 

הימים חלפו ויוחנן בושש לחזור לחבריו במרחביה. מזכיר הקואופרציה והאידאולוג שלה יוסף רבינוביץ (1954-1888), שראה בו אדם חיוני להתפתחות היישוב, שלח לו מכתב ובו דברי כיבושין והפצרות לשוב לארץ. 'פוליטיקאים יש לנו הרבה', כתב לו. 'אולם אנשים פשוטים וישרים בלי חכמות יתרות אין לנו כמעט'... 

הנה תעתיקו בתיקוני עריכה קלים: 

מרחביה י"ד אייר תרע"ד

חברי יוחנן רזניק, שלום לך!

זה חדשים אחדים שהנני חושב לכתוב לך ואינני מוצא רגע פנאי לזה, כל כך הרבה דאגות ועגמת נפש יש לי.

הייתי רוצה לכתוב לך הרבה מאד, ולספר לך מנסיונותי החברותיים במשך שנים בארץ ישראל, אולם אין ביכולתי למלאת את רצוני.

ולכן אגיד לך במלים אחדות מה שאני מוצא לחובתי להגיד לך. והנני מאמין שתשים לב לדברי:

בסוף השנה שעברה באספה הכללית של חברי א.ה. [אגודת ההתיישבות] קרא לך מר דיק ושאל מדוע הנך עוזב אותנו. אתה ענית לו שאין לך שום דבר נגד מי שהוא מאתנו, אולם אתה החלטת ללכת מפה ללמוד את החיים. עכשיו הנני מוצא לנחוץ להודיע לך שאם רעיון אגודת ההתיישבות יקר לך, עליך לשוב אלינו בהתחלת השנה החדשה להיכנס לחברתנו ולעבוד יחד אתנו עבודה משותפת לטובת התגשמות מפעלנו. מובן מאליו שזאת עליך לעשות אם הרעיון של עבודה קאופרטיבית יקר לך. זאת עליך לעשות מפני שידוע לך היטב שקשה למצוא בארץ ישראל אנשים שיתמסרו לרעיון ידוע ולא יעופו באויר. פוליטיקאים יש לנו הרבה, אולם אנשים פשוטים וישרים בלי חכמות יתרות אין לנו כמעט.

ומכיוון שאנו מכירים אותך בתור איש ישר, מפני זה אני אומר לך שעליך לבוא ולעבוד ולסבול אתנו. ועוד דבר עליך לא לשכוח: שאם כל אחד מאלה שעובדים באגודת ההתיישבות יעשה כמוך, וכמו פריץ [כנראה שמו של חבר אחר שנסע לחו"ל] למשל, אז לעולם לא יהיו לנו חברים באגודתנו. עליך לדעת שהחברה שלנו נתנה לך מה שהיה ביכולתה. כשבאתי היית עדיין נער ובין החברים שלך במרחביה גדלת, התפתחת ולמדת את העבודה, ועכשיו כשהחברה שלנו רואה בך איש שיוכל להיות לחבר ולעזור לפעולת החברה, כשהחברה זכתה לזמן שאתה כבר גדלת ויכולת להכניס לחברה גם את המעט מֶרֶץ שלך  אז קמת והלכת לך... עכשיו, חביבי, אחרי שבילית שנה בגלות עליך לשוב למחננו ולמלאת גם את חובתך אתה כלפי החברה אשר קיוותה לך ולצעירים דומים לך ואשר היא טיפלה בהם בעודם עדיין יותר מדי צעירים.

אנכי חושב שאתה הבנת את דבריי. יש לי רשות לדבר כך, כי אנכי כן נותן הכל, מה שהשם יתברך נותן לרשותי – לטובת מפעלנו.למפעל שלנו צריכים עכשיו, דווקא עכשיו, בעת שהוא מתחיל להתפתח בלי מכשולים חיצוניים גדולים אשר היה עד עכשיו. אנשים מסורים לרעיון, אנשים אשר מסוגלים להלחם במכשולים העומדים על דרכיו ושאינם נסוגים אחור מפני צל של מכשול.

אם יהיה לנו די כח והמפעל שלנו יתגבר על המכשולים ויתקיים – אז תפתח דרך חדשה ונכונה להתיישבות היהודים הרוצים באמת לעבוד. ואם אנחנו ניפול כחללים על שדה המלחמה – אולי יהיו אנשים שיסלחו לנו את חטאינו – אולם בפני הפועל העברי תהיה סתומה הדרך להתישבות.... עליך, חביבי, לחשוב על אודות כל זה שכתבתי לך הפעם ולהשיב לי על מכתבי.

שלך, יוסף רבינוביץ

יוסף רבינוביץ, 1914 (אוסף קואופרציה מרחביה, ביתמונה)

מכתבו של רבינוביץ עשה את שלו ויוחנן חזר מרוסיה אל חבריו בקואופרציה. הוא גם התאהב בשכנתו מרים גוטמן שאף הרתה לו.

והנה מתרחש אסון. בפסח תרע"ז (אפריל 1917) גירשו הטורקים את יהודי תל אביב וסביבתה, ומקצתם הגיעו למרחביה. חברי הקואופרציה המבודדת נחלצו לספק להם מלון ומזון. על כך סיפר יוסף רבינוביץ בשפתו המיוחדת בחוברתו מרחביה, שנדפסה בשנת 1937:

יוסף רבינוביץ, מרחביה, עמ' 80-79

יוחנן רזניק, האדם הפשוט והישר, נקבר בבית העלמין של מרחביה על גבעת המורה. בן 23 היה.

מצבת קבורתו של יוחנן רזניק

וכאן נכנסת לסיפורנו דמות חדשה: נפתלי כ"ץ, שהיה מאנשי ארגון 'השומר' שבאו למרחביה עוד בשנת 1910 ונודע בין המתיישבים כבעל 'פתיל קצר'. זמן קצר לאחר מותו של יוחנן רזניק נשא נפתלי את מרים גוטמן לאישה והיא בהריונה. 

מרים גוטמן ונפתלי כ"ץ ביום נישואיהם

כאשר נולדה הבת נקרא שמה בישראל יוחננה, על שם אביה המת. אך התינוקת לא שרדה את קשיי החיים ומתה כמה שבועות לאחר לידתה. שמועה עיקשת – יש שיאמרו עוד אחת מאגדות העמק – סיפרה כי יוחנן רזניק לא נרצח בידי בני עוולה אלא בידי נפתלי כ"ץ שהתחרה בו על אהבתה של מרים...

מרים גוטמן ובתה התינוקת יוחננה

סוף דבר: בני משפחת גוטמן התפזרו ברחבי הארץ. 

מרים כ"ץ-גוטמן נפטרה בתשנ"ב (6 ביולי 1992) ונקברה במרחביה ליד בעלה נפתלי. את הכיתוב על מצבותיהם בקושי ניתן לקרוא היום.

מצבותיהם של נפתלי ומרים כ"ץ במרחביה (צילום נדב מן)

ישראל גוטמן הגיע לקיבוץ בית השיטה, שמריה ואריה היו מראשוני תנועת הנוער העובד וממייסדי קיבוץ נען. שמריה, הילד השני שנולד בגלאזגו וגדל במרחביה, יתפרסם לימים כארכאולוג שמריה גוטמן (1996-1909). שמריה, איש הפלמ"ח, היה מן הראשונים שעסקו במה שנקרא פעם 'ידיעת הארץ' והתפרסם בחפירות שניהל בין השאר במצדה ובגמלא. על מפת ארץ ישראל שפוסלה על קברו בקיבוץ נען צויינו הנקודות העיקריות בחייו המקצועיים כארכאולוג: מצדה וגמלא, אך לצדן לא נשמט גם מקום הולדתו: גלאזגו שבסקוטלנד.

מצבת קבורתו של שמריה גוטמן בקיבוץ נען (צילום: אודי שטיינוול, ויקימדיה)

לעיון נוסף

יוסף אהרונוביץ, מרחביה, ספריית ארץ ישראל של הקרן הקיימת לישראל, חוברת נח-נט, הוצאת אמנות, תל אביב תרצ"ז

נדב מן, 'הקואופרציה: חברי "השומר" והסוציאליזם היהודי', 14 במאי 2010, ynet 

חומר צילומי רב על הקואופרציה מרחביה שמור באוספי ביתמונה.

_______________________________________________

נדב מן הוא המייסד והמנהל של ביתמונה: תולדות עם ישראל בתמונות  bitmuna@gmail.com