יום שישי, 18 בנובמבר 2011

'מבקשי השלום': האם העתיק פיקאסו את יונת השלום של נחום גוטמן?



_________________________________________________________________

איור: נעם נדב
עונ"שו של דן

מאת דן אלמגור ודוד אסף



סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ...
(תהלים, לד 15)

ברשימה הקודמת הצגנו כמה שירים שמתוכם מתעופפת יונתו של נח ועלה זית טרף בפיה. הפעם נתוודע לסיפור ילדים נשכח ומיוחד במינו, שבדרך 'ציורית', אפשר לומר, מתקשר לנושא היונה.

בי"ח באייר תרצ"ז (29 באפריל 1937) נדפס בשבועון 'דבר לילדים' הסיפור 'נֹבִּי וְגֹבִּי מבקשי השלום', שחיבר יצחק שוֵיגר, מי שזכה לתהילת עולם בסיפורו על שמלת השבת של חנה'לה, שנדפס באותה שנה ובאותו כרך של 'דבר לילדים' (חנה היה שם רעייתו של המחבר). לאחר השואה שינה שויגר  את שמו לדמיאל ('שווגער' ביידיש הוא שתקן), שפירושו  שתיקת האל. באחרית ימיו התקרב דמיאל, איש מפא"י, לדת ולחסידות חב"ד.

יצחק דמיאל (1972-1892)

הסיפור  בן חמישה עמודים, כמעט מחצית הגיליון  מתאר שני כפרים סמוכים שבניהם חיו תמיד בשלום, עד שהגיעה שנת בצורת קשה ואז החלו לריב אלה עם אלה על 'שטחים' ועל מקורות מים. נובי וגובי, שני הילדים בעלי השמות המשונים שכל אחד מהם גר בכפר אחר, שומעים את המבוגרים של הכפר מחרחרים ריב ומדברים על מלחמה. הם מחליטים לעשות מעשה ולהשכין שלום.

ומה כבר יכולים שני ילדים (וכלביהם הקטנים מוקי וצוקי) לעשות כנגד הוריהם, המוכנים להרוס שלום תמורת שטחים? הפתרון שמצא המחבר-המחנך מקורי ביותר: שני הילדים עוברים מבית לבית בכפרם, אוספים ראי שלם פה, שבר-ראי שם, וכל אחד מהילדים משבץ את המראות שאסף לקיר גדול, המופנה לעבר כפרו שלו.

עם בוקר, כשיוצאים המבוגרים חדורי רוח הקרב להסתער על הכפר השכן ולגזול את שדותיו, הם נתקלים בקצה הכפר בקיר, רואים בו את בבואתם ונדהמים: 'מדוע זה אנחנו עומדים להילחם באנשים האלה? הרי הם כל כך דומים לנו!'

שני הילדים פותחים אפוא ב'מסע דילוגים' בין שני הכפרים. נובי הילד מודיע בשמחה לגובי חברו: 'אבא שלי אומר שהכפר שלו כבר רוצה בשלום'. ואילו גובי עומד בכפרו של נובי ומכריז: 'הכפר שלי רוצה לעשות אתכם שלום. ואתם רוצים?'. ומוקי הכלב נובח לצוקי חברו שמעבר להר: 'אתה שומע, צוקי? באים ימי השלום'.

סופו של הסיפור האופטימי, שלא לומר 'שמאלני' להחריד, מעורר גם כיום לחלוחית בעיניים. שני הילדים מארגנים הפגנת שלום. כך מסתיים הסיפור:


הסיפור על רודפי השלום נדפס ב'דבר לילדים' עשר שנים לפני פרוץ מלחמת השחרור, ובעיצומם של מאורעות 1936–1939. באותם ימים בשערי העיתון הופיעו מדי פעם לא רק שירים וציורים, אלא גם מסגרות שחורות שהקיפו את שמותיהם של הקרבנות היהודיים של 'המאורעות' (למשל, 'נזכור ביגון את אחינו', 'לנשמת ארבעה ילדים חללים' – 20 באוגוסט 1936; 18 במרץ 1937), פרדסים נעקרו וגרנות נשרפו. אף על פי כן, שוב ושוב הדפיס עיתון הילדים, ששיקף את ערכיה של הנהגת היישוב, שירים שקראו לא לשנאה ולנקמה אלא להתפייסות (למשל, 'הם עקרו ואנחנו ניטע', 'אנחנו ניטע מחדש'   25 ביוני 1936), והטיפו לשלום עם השכנים (למשל הסיפור 'איזי עושה שלום', על ילדי דרום תל אביב המסייעים לערבי מפוחד מיפו שנקלע בטעות לעירם).

 סיפור בולט במיוחד היה פרי עטו של אליעזר שְׂמֹאלי, המורה האהוב של הילד יצחק רבין בבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב, שנקרא 'מוחמד בלוט וזיתיו'. סיפור זה עסק בערבי מהגליל שמשפחתו גידלה את כרמי הזיתים שלה במשך מאות בשנים, עד שהגיעו החיילים הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה ועקרו את כל העצים, חרף תחנוניו, כדי להשתמש בגזעים העקורים כאדנים לרכבת שהיתה אמורה להוביל את החיילים למלחמה. מתחת לכותרת, ולציור המרגש של נחום גוטמן על הערבי ועצי הזיתים שלו, הופיעה ההקדשה הנראית מדהימה על רקע אירועי אותם הימים: 'לילדי שכנינו הערבים בפלשתינה-ארץ ישראל'

נחזור לנובי וגובי, כי מה שמשך את תשומת לבנו לא היה רק הסיפור הנאיבי והיפה אלא דווקא האיור שליווה אותו, פרי עטו של הצייר הקבוע של העיתון נחום גוטמן. שימו לב ל'דגל הלבן, הצח' שנושאים שני הילדים:


אכן כן. היונה המצויירת על הדגל היא יונתו של נח שעלה זית בפיה, והיא שהיתה לימים סמל אוניברסלי נפוץ של שלום. 

תרומה עצומה להפצתו של סמל זה היתה, כידוע, לצייר הדגול פבלו פיקאסו.

הנה השוו:



אז מי העתיק ממי, אם בכלל? למרבית ההפתעה ככל הנראה דווקא גוטמן היה הראשון.

פיקאסו צייר יונים כבר בראשית הקריירה שלו (במאמר הזה יש סקירה מאלפת על היונים אצל פיקאסו) אבל את יונת השלום הראשונה שלו – זו המכונה La Colombe – הוא צייר עבור קונגרס השלום שנערך באפריל 1949 בפריס. בציור זה היונה אינה מחזיקה ענף של זית. היא סתם יונה:

כרזת קונגרס השלום בפאריס עם היונה המקורית של פיקאסו

בארכיון הענק של השבועון האמריקני Life מצאנו תמונות רבות מקונגרס השלום בפריס. בתמונה זו, למשל, מתועד מצעד המשתתפים ובמרכזו נישאת היונה של פיקאסו:


ובתמונה זו נואם פיקאסו עצמו מעל במת הקונגרס:


מאז ששיגר פיקאסו את יונת השלום לאוויר העולם נעשו אין סוף חיקויים וציטוטים של ציור זה, כולל וריאציות רבות שעשה פיקאסו עצמו.

ברור שפיקאסו לא עיין בכרכים מצהיבים של 'דבר לילדים', אבל הנה לפנינו הוכחה נוספת שאנשים גדולים חושבים בדרך דומה (ובאנגלית: Great minds think alike).

פיקאסו, יונת השלום (Colombe de la paix)
28 בדצמבר 1961

בקונגרס השלום בפריס השתתפו אישים רבים מכל העולם – בהם גם המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה, הסופר האמריקני הווארד פאסט, המשורר הצרפתי לואי אראגון, הזמר האמריקני השחור פול רובסון – וגם משורר עברי חשוב ושמו אלכסנדר פֶּן, שהיה קומוניסט מוצהר.

בעקבות הכנס פרסם פן שיר הנקרא 'נאום יונת-השלום'. השיר פורסם לראשונה ב'קול העם' (27 במאי 1949), בטורו הפוליטי-הסאטירי הקבוע שנקרא י.ח. – ראשי תיבות: יישר חוֹחַ.

מן השיר עולה הרושם העמוק שהותירה על המשתתפים בכנס תמונת היונה של פיקאסו: 'אש נסכתי קדוֹשה במכחול פיקסו'...

אלכסנדר פן, השירים, בעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט, ב, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 359-358



ז'וליו קוּרי הנזכר בשורה האחרונה של השיר הוא פרדריק ז'וליו-קירי (1958-1900), פיסיקאי צרפתי וחתן פרס נובל לכימיה, שנשא לאשה את בתה של המדענית המפורסמת מארי קירי ונשא גם את שם משפחתה. הוא היה קומוניסט מושבע ולכן פוטר ב-1950 מניהול פרויקט בניית הכור האטומי של צרפת.

'אל דוכן הנשיאות האיתן, כגלעד,
מתיצב ז'וליו קורי...'


8 תגובות:

  1. אם ההטפה השמאלית תנעץ ציפורניה בדרך קבע, מה יתרון עונ"ש זה על שאר העונשים שכבר היו לזרה?

    השבמחק
  2. דן שלום

    פיקאסו אולי לא עיין בדבר לילדים, אבל יש בהחלט סיכוי סביר שהוא פגש את הצייר שלום רייזר בפריז והושפע מציורי היונה שלו
    http://www.focusfilms.com/pic/broken1.jpg

    רייזר היה צייר נפלא עם סיפור חיים מיוחד. הוא מוכר לירושלמים כתמהוני שהיה מאושפז בטלביה וסבב בעיר כשהוא מציע רישומים תמורת הזמנה לקפה. הוא מוכר לרבים כמי שאחראי לרישומים היפים על שער ספרי הספרייה הקטנה של הוצאת שוקן. למשל

    http://www.google.co.il/search?q=שלום+רייזר&oe=UTF-8&hl=en&client=safari&redir_esc=&um=1&ie=UTF-8&tbm=isch&source=og&sa=N&tab=wi&biw=768&bih=946&sei=jgvGTsmeN8bR4QTT2eAw

    http://www.google.co.il/search?q=שלום+רייזר&oe=UTF-8&hl=en&client=safari&redir_esc=&um=1&ie=UTF-8&tbm=isch&source=og&sa=N&tab=wi&biw=768&bih=946&sei=jgvGTsmeN8bR4QTT2eAw

    השבמחק
  3. לדוד ודן שלום,
    הייתם צריכים להוסיף רק מילה או שתיים - בשירותה של מי פרחה תנועת השלום כביכול, מי מימן אותה ולמי היא הועילה. זהו שוב מקרה אופייני של שימוש ציני ונבזי ברגשות הכי יפים של האנושות, לטובתה של מעצמת הרשע ברית המועצות.
    שימוש נבזי כזה ראינו בעת מלחה'ע השנייה, כשסטאלין ורוצחיו תיעתעו ביהדות בריה'מ הנאנקת תחת נגישתם - וביהדות ארה'ב, שאותה זממו לסחוט, כספית ורגשית במהלך שנקרא - הקמת הוועד היהודי האנטי-פשיסטי.
    שלא לדבר על מלחמת האזרחים בספרד, בה יכלו הרפובליקאים לנצח - אלמלא ההתערבות ההרסנית של בריה'מ ועושי דברה בספרד.
    בברכה, אלישע פורת

    השבמחק
  4. סיפור מענג
    לטענתו (הלא רלבנטית במיוחד) של אלישע פורת כאילו יכלו הרפובליקנים לנצח במלחמת האזרחים לולי "ההתערבות ההרסנית של ברה"מ ועושי דברה" (הבריגדות הבינלאומיות) אין שום בסיס. איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית סייעו לפראנקו מתחילת ההפיכה (העברת כוחות פרנקו לתוך ספרד נעשתה בסיוע מוסוליני) ולרפובליקנים לא היה שום סיכוי להחזיק מעמד לולא הסיוע הבינלאומי.

    השבמחק
  5. לא גוטמן, לא פיקאסו ולא שלום רייזר.

    מדובר, באופן לגמרי לא מפתיע, בסמל נוצרי מובהק (וגם קצת שורשים פגאניים), הרבה הרבה לפני המאה העשרים.

    ראו כאן:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Peace_dove#The_dove_and_olive_branch

    השבמחק
  6. א. היונה של פיקאסו מכוערת.
    ב. ההקדשה של ילדי היהודים "לילדי שכנינו הערבים בפלשתינה-ארץ ישראל" מהסיפור לא מפתיעה במיוחד.

    אם זה היה מגיע מילדי הפלסטינים שסופגים גזענות מינקות הייתי יותר מופתע.

    נ.ב.
    מפקפקים ? -תבררו איך הפלסטינאים ובכלל, ערבים מוסלמים נוהגים לברך על התעטשות...:)

    השבמחק
  7. ראיתי במאוחר תגובתו של רמי נוידרפר, לטענתי על ההתערבות ההרסנית של בריה'מ ועושי דברה במלחמת ספרד. איטליה וגרמניה סיפקו אמנם אמצעים לפרנקיסטים, אבל בריה'מ שלחה אנשים סוכנים רבים, מומחים צבאיים ויועצים בכל הדרגים. ראו למשל ספרו של פיטר פריי, זכרונותיו כחייל קנדי יהודי צעיר במלחמה. הברדק שניהלו הקומוניסטים בצבא הרפובליקאי, החיש מאד את מפלתו.
    אלישע פורת

    השבמחק
  8. נהניתי והחכמתי מהמאמר, תודה

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.