יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

און ושלטון (ו): יהדות השרירים – שמעון רוּדִי ורפאל הלפרין


רשימות קודמות על שמשון
און ושלטון (א): חברים מספרים על שמשון
און ושלטון (ב): שועליו של שמשון
א. לך ותקרא לשמעון רודי

ברשימה הקודמת עסקנו בדמותו המופלאה של זישה ברייטברד, שכונה 'שמשון השני', והנה גם לנו, בארץ ישראל, היה 'שמשון' משלנו. אמנם, לא שמשון אלא שמעון.

זה היה שמעון רודי, ראש בריוני שכונת 'התקווה' בשנות הארבעים, שזכה לתהילת עולם כאשר בשנת 1963 נכנס שמו ל'שיר השכונה' של חיים חפר וסשה ארגוב, בביצוע 'התרנגולים':




רודי נולד בעיירה קרינקי (Krynki) שבפולין (מצפון-מזרח לביאליסטוק). בנעוריו ראה את זישה ברייטברד בפעולה והחליט לחקות אותו.

בצ'יזבאט על רודי פתח חיים גורי את 'הספר המשוגע' (עם עובד, תשל"ב, עמ' 7):

האמנם צ'יזבאט?

מספר דן אלמגור:
נזכרתי בקוריוז כמעט-שמשוני בלתי נשכח מימי ילדותי: באולם גן רינה ז"ל חסר-הגג בתל-אביב (ברחוב בן-יהודה, מול אולם בית העם ז"ל, שגם הוא היה פעם ללא גג), ראיתי באחד מביקורי כילד בתל אביב (1946 או 1947) את 'שמשון הגיבור' האגדי, הלא הוא שמשון-שמעון רודי – גבר שרירי חצי-עירום, שכרך על חזהו שרשרות ברזל (כמעט כמו הודיני) אבל קרע אותן תוך ניפוח החזה. ועשה עוד מעשי שמשון מדהימים אחרים, שהפעימו את ארץ ישראל החלשה והטובה.
גם יורם קניוק זכר את שמעון רודי, ברשימתו 'התל-אביבי הראשון' (הארץ, 8 באפריל 2009):
היו משוגעים ששכבו ברחוב. הגדולים היו שמעון רודי שפירק שרשראות ברזל בשיניים לאורם של שני פנסי אופנועים והנערות היו נתלות לו על השרירים וצועקות והוא היה מנגן אותן לקול הגרמושקה של שפיל, שידע שיר אחד אבל ידע טוב.
אז מי היה שמעון רודי?

בפברואר 2011 פרסמה איריס תחקיר קצר עליו בבלוג 'שחקי, שחקי על החלומות' (ותודה על רשותה לצטט). אני מעתיק משם בתיקונים קלים ובקצת תוספות משלי (בסוגריים מזוותים):

בחדשות בן עזר (גליון 218) העיד משה ברק כי ראה במו עיניו את שמעון רודי בהופעה באולם 'בית המכבי' בחיפה: 'כחמישה אנשים עלו על מוט ברזל, שהתכופף מכובד משקלם. אחר כך יישרו אותו 3 אנשים מכל צד על אפו של שמעון רודי'. עוד הוא זוכר שרודי שכב על גבו, כשעל בטנו לוח עץ רבוע של 1.5 X 1.5 מטר. על לוח זה הניחו ערימה של דֶבֶּש (שברי סלע גדולים), ואחד הצופים, שהיה לו ניסיון בעבודה בפטיש כבד של 5 קילוגרם, היכה בפטיש וניפץ את הסלעים, כשכל משקלם על גופו של רודי. 

רודי לא היה, ככל הנראה, איש השרירים היחיד במשפחתו. על פי עדות אחת, בשנת 1946, בתחרות על הכתר 'מר ישראל', הוא נוצח על ידי בן-דודו, יעקב קוזלצ'יק <בעצמו איש שרירים שכּוּנה 'שמשון אייזן'! קוזלצ'יק  גם הוא יליד קריניק  היה מתאבק בקרקס שנדד ברחבי העולם. בימי השואה נכלא במחנה אושוויץ (שם שימש כ'קאפו') ולבסוף עלה לארץ ונפטר בשנת 1953. גורלו הוא סיפור טרגי שאין מקומו כאן; לאחרונה ראה אור ספר עליו מאת  אמיר השכל>.

בעיתון 'דבר' הוזכר שמו בהקשר של אירועים המכונים 'ערבי גבורה'. דוגמא לכך היא ההודעה הבאה מה-4 אוקטובר 1937:


מידע יקר ערך נמצא בכתבה מה-25 אוקטובר 1937 שפורסמה ב- Palestine Post תחת הכותרת Samson at Beth Haam  (שמשון בבית העם).

רודי, כך סופר שם, נולד בעיירה קטנה בפולין, בן יחיד ששרד להוריו. הוא בן 25, נשוי ואב לילד בן שנה וחצי. גובהו 190 ס"מ (6 feet 3 inches) . בהרחיבו את בית החזה היקף החזה שלו 144 ס"מ (לעומת 120 ס"מ לפני כן). רודי הפך מודע לכוחו שלו בהיותו כבן 15 אחרי שצפה במופע של גיבור אחר  זישה ברייטברד. בשובו הביתה ניסה לבצע את הפעלולים בהם צפה וגילה להפתעתו שיש בכוחו לבצעם. הוריו שקיוו שבנם ילמד בישיבה, לא עודדוהו לפתח את היכולות החדשות ולפיכך לא תורגם כוחו הבלתי רגיל לרווח ולא נותב להפקת תועלת. רק כשאנשי שרירים בעלי שם הגיעו לעיירה והזמינו את המקומיים להתחרות עמם, נענה רודי לאתגר וכך צבר ניסיון באגרוף, האבקות, הרמת משקולות, כיפוף מוטות ברזל ומבחני כוח אחרים. בהיותו בן 16 עקר רודי לביאליסטוק. טרם הגיעו לפלשתינה בשנת 1933, הספיק לנצח בריצת 1,500 מטר במסגרת אליפות הפועל.

< ב-29 באפריל 1938 הופיעה הידיעה הזאת בעיתון היומי ביידיש 'היינט' שראה אור בוורשה:



מידיעה זו עולה כי רודי, הגיבור מארץ ישראל, הגיע לוורשה. הוא בן 26 ושמו העברי הוא 'אלמוג' (בידיעה אחרת שמצאתי בעיתון 'דבר' הוא נקרא גם בשם 'זיידל'). הוא בא לפולין לזמן קצר כדי לבקר את הוריו הגרים בקרינקי שליד ביאליסטוק. מפולין הוא מתכוון לנסוע לאנגליה ומשם לאמריקה, שם הוא מתעתד להצטלם לסרט שנכתב על ידי אביגדור המאירי!>

ב-17 יוני 1948 מבשרת כותרת במעריב ששמעון רודי נידון לארבע שנות מאסר בפאריס בעוון רמאות. בשולי הידיעה נכתב כי שמעון ה'גיבור' היה במשך שנים דמות פופולרית בתל אביב וברח מהארץ אחרי ש'בא בהתנגשות עם המשטרה וגם עם אחד מארגוני המחתרת, עקב מעשיו הפליליים'.

מעריב, 17 ביוני 1948


שש שנים מאוחר יותר, ב-7 מאי 1956, נכתב באותו עיתון כי שמעון רודי רוצה לחזור לארץ. הפעם הוצג רודי כמי שהיה 'מוכתר שכונת התקווה בתל אביב' וכמי שנעלם מהארץ ערב מלחמת השחרור, לאחר שרווחו שמועות כי הלשין על אנשי אצ"ל. העיתון מדווח כי רודי הסתדר יפה מבחינה כלכלית והוא בעל בית קפה גדול במינכן בשם 'קאזינו דה פארי'. על פי הידיעה, מוכן רודי לעמוד לדין כדי לטהר את שמו.


מעריב, 7 במאי 1956

מה עלה בסופו של רודי? מעניין לדעת.
עד כאן רשימתה של איריס. על פי מידע נוסף שאיתרתי באינטרנט, רודי עזב את גרמניה, עבר לברזיל ושם נפטר בשנות השישים או השבעים. האם יש מישהו מן הקוראים שיודע עליו דברים נוספים?


זהו שמעון רודי (צילום: ולטר צָדֶק)
Walter Zadek, Kein Utopia... Araber, Juden, Engländer in Palästina : Fotografien aus den Jahren 1935 bis 1941
Kreuzberg 1986, p. 57

ב. משהו על רפאל הלפרין
רפאל הלפרין מנפץ רעפים

'שמשון' הבא בתור, גם הוא אגדה ססגונית לאורך כל ימי חייו, היה רפאל הלפרין (2011-1924)  שרירן, רב, אנציקלופדיסט ואופטיקאי, שנפטר לפני קצת יותר משנה.

לא נוכל לעסוק בו בהרחבה במסגרת זו אבל פטור בלי כלום אי אפשר. הנה סרטון נדיר של הרב המתאבק: 



הלפרין סחט עד תום את המותג 'שמשון', וכך הקים לא רק את 'מכון שמשון' אלא גם את 'קייטנת שמשון'...



תחרות היאבקות חופשית ברמת גן, 1954 (קדם - בית מכירות פומביות)




דן אלמגור המציא לי בטובו את הרשימה על 'הרבי בעל השרירים', שהתפרסמה בדו-שבועון 'במחנה גדנ"ע' בשנת 1956. הרשימה נכתבה על ידי החייל הצעיר מאיר נחתומי מפתח תקווה, לימים שופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (היום כבר בדימוס), ובה נסיים:





בעלי התוספות

עוד על שמעון רודי

איריס מסרה לי כי על פי הרישום של 'יומני כרמל' צולם שמעון רודי בשנת 1937 ב'הופעה חיה' כשהוא מושך מכונית בשיניים...



 The Nathan Axelrod Collection, 1935-1948, p. 104

הדס אורן, האחיינית של משה, בנו של שמעון רודי, העבירה לי את התמונה הבאה שצילם רודי ויסנשטין, בעל 'הצלמניה':



לדבריה, בני המשפחה יודעים מעט מאוד על גורלו, ולמעט העובדה שבשנות השישים עבר לסאו-פאולו שבברזיל ושם נפטר, אין היא יכולה לחדש יותר ממה שנכתב כאן. יורם קניוק מזכיר את שמעון רודי גם בספרו 'על החיים ועל המוות' (2007). ממש לאחרונה פתחו בני המשפחה אתר פייסבוק הנושא  איך לא?  את שמו של שמעון רודי.

בהמלצתו של 'אבול באנאת', הנה אורי זוהר מלמד את שיסל קרטה ביידיש...


11 תגובות:

  1. בספרו של הלפרין 'זירת חיי' מתועדת שיחה שלו עם שמעון רודי, כמו גם כמה פעלולי גבורה שלו. איני זוכר באיזו מדינה ארעה הפגישה, והספר אינו אצלי לבדוק.

    השבמחק
  2. עם בלוחמים גברתניים ורבנים עסקינן, אסור לשכוח את הרב אורי זהר:

    http://www.youtube.com/watch?v=jE3iWrdTsW4

    השבמחק
    תשובות
    1. זו בהחלט תוספת ראויה, ואכן הוספתי...

      מחק
    2. Thanks. oops on the "'ayin' at 1:00 am.
      Every time I make a typo the "errorists" win.

      מחק
  3. שמעון רודי ואמיל קורוצ'נקו (הצ'כי - בולט בהעדרו מהדיון כאן) - וקרבות ראווה ביניהם - מופיעים בהרבה ספרים - רומנים, ספרי ילדים, ספרי זכרונות. הם מככבים בסיפור של משה בן שאול (נדמה לי שב"חלונות לשמיים", בוודאי באוסף "צוף ולענה"). גם אצל יעקב שבתאי בסיפורי "הדוד פרץ ממריא"

    זכרונותיו של העיתונאי הותיק משה רון "דרכי בממלכה השביעית" מכילים פרטים ביוגרפיים חשובים ביותר על שמעון רודי, על ההתאבקויות שערך עם ערביי שכונת התקווה ועל הכבוד שרחשו לוץ גם בפנקס קרינקי יש סיפורים על גבורתו כילד!

    עוד פרטים בע"ה אחרי השבת


    השבמחק

  4. בעניינו של רפאל הלפרין, הנה תוספת:
    באמצע שנות ה-70 ערכתי והגשתי תוכנית שיח בטלוויזיה ושמה "עלי כותרת". בא אלי מאיר שלו, אז עוזר הפקה זוטר, והזמין אותי לראות אותו מנפץ אבני שדה במהלומת כף יד. ניפוץ אבנים היה חלק ממופע שערך הרב הלפרין בפני חיילי צה"ל כדי להראותם מה גדול כוחה של האמונה. מאיר צילם מופע כזה ואח"כ צפה בו בהילוך איטי והתברר לו מקור תעצומותיו של הרב: הוא לפת את האבן הארוכה בכף ידו והציב את כף ידו על סדן. אח"כ עצם את עיניו בכוונה רבה, הנחית על האבן מהלומה וסדק אותה. מה שעין הצופים לא יכלה לקלוט הוא ששבריר שניה לפני שפגעה יד הנפץ באבן, הרים הגיבור כדי חצי סנטימטר את צידה של האבן שנח על הסדן. בעזרת התעלול הזה, הטחת האבן בפלדה, יכול כול ילד לטחון סלעים. הזמנתי את הלפרין לראיון שבו הוא דיבר על כוחו השאוב מאמונתו החזקה, ואז, לנגד עיניו של הרב, הדגים מאיר את התעלול. הלפרין כמעט התעלף וכמדומני שנס מהאולפן. ייתכן שהמאורע הזה הפך אותו לסוחר משקפיים.

    השבמחק
  5. אספנו פרטים על שמעון רודי בפייסבוק ונוסיף קישור לכתבה זו שחשפה בפנינו תמונה חדשה ומספר עובדות.

    השבמחק
  6. הטיפוס השרירי שתמונתו הובאה למעלה ללא כיתוב הוא דוד אלמגור, שהיה מורה לספורט בבית הספר התיכון למסחר 'גאולה' בתל-אביב. בשנות נעורי במושבה רעננה, שעה שלא היה בה עדיין בי"ס תיכון, למדתי בו – ולפיכך היינו נוסעים מדי בוקר באוטובוס אל תל-אביב, דרך פתח-תקווה (בעת ההיא טרם נסלל לשם הכביש מהרצליה דרך רמת-השרון!).

    זכור לי אף הסיפור מאחורי שמו של אותו מורה שריראי (ראה התצלום!): תחילה עברת את
    שמו וכינה עצמו 'אל-פחד' – וזכה, מטבע הדברים, בתשובה המחורזת: 'שַׁק בתחת!'; וגם משהחליף את שמו ב'אל-מגור', עדיין חרזו לו ב'שַׁק בחור!' – אך הפעם השיב: 'אני נשאר אלמגור - ושיישקו לי כולם לפי התור'...

    השבמחק
  7. כתבה מדהימה. אין מילים להודות על המידע הזה. מעטים נותרו שעדיין זוכרים או מתעניינים בתחום. ויש מי שממשיכים את דרכו של הרב הלפרין בישראל ב היאבקות - ליגת ה-IPWA הישראלית. באתר שלהם IPWA.CO.IL אף יש חלק נכבד בדף "WWE בישראל" המספר רבות על חלוץ הענף, הרב הלפרין.

    השבמחק
  8. אני היכרתי את שמעון רוד כשהייתי בן שש שנים .הוא היה שכן שלנו ברחוב נ"ה בשכונת התיקוה .הוא היה מוכתר השכונה בביתו היה באר מים .
    והברכה קימת עד היום הוא סיפק מים לשכונה הקטנה.אנו הילדים תמיד שיחקנו בחצר ביתו תחת עץ התותים.חבל שהעיריה לא מסמנת את המקום כמקום היסטורי ממיה יעקב רחוב נ"ה 10

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.