מי רוצה קש מן המִזְרָן של הרבי?

כך מילאו פעם מִזְרָנים בקש (מקור: The history of the mattress industry timeline)

א. המִזְרָן הקדוש

בבית הכנסת 'בית דוד שאול', ברובע ז' באשדוד, שמשמש את חסידי בלז, הודבקה לפני ראש השנה מודעה משמחת במיוחד מטעמו של מוכר סכינים 'תוצרת אירופה'.

ברשותו של המוכר יש מגוון סכינים גדולים ומיוחדים: גם מתקפלים ואיכותיים וגם כאלה שנועדו במיוחד 'לפאר את שולחן השבת'. על הדרך אפשר גם לרכוש משחיז סכינים ('משחיז הפלא'), וכנהוג, יש גם ציטוטים והמלצות של גדולי ישראל.

אבל הקורא הנאמן י' שם לב דווקא למה שהסתתר בתחתית המודעה, שמרמז, כמעט בדרך אגב, על סחורה מופלאה שמסתיר בחיקו מוכר הסכינים.

ובכן, תאמינו או לא, האיש מוכר גם קש מהמִזְרָן (כך צריך לומר בעברית תקנית, ולא מִזְרוֹן – אבל לך תשנה את העולם...) של הרב הקדוש מורנו הרב אהרן מבעלז זכרו יגן עלינו!!!

רבי אהרן רוקח (1957-1880) – שאת שרידי מזרנו אפשר להשיג עד היום – היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בלז, ודודו של האדמו"ר הנוכחי. הוא חזה על בשרו את אימי השואה, שבה נספו כל בני משפחתו. ב-1943 הוברח מגטו בוכניה ועבר עם אחיו מרדכי לבודפשט, משם נמלטו השניים לארץ ישראל בסוף 1943, לא לפני שהבטיחו לבני עדתם שמאומה לא יקרה ליהודי הונגריה (מה שלאסונם הופרך בתוך כחודשיים וחצי, כאשר הגרמנים כבשו את בודפשט).

מיוסר וכאוב הגיע רבי אהרן לארץ ב-5 בינואר 1944 והחליט לקבוע את מקומו בתל אביב (ולא בירושלים או בני ברק), ובה הקים מחדש את חסידות בלז. הוא התגורר תחילה בשדרות רוטשילד 79 ואחר כך עבר לדירה קבועה ברחוב אחד העם 63 – עד היום חיים באזור זה חסידי בלז רבים לצד שועי ומגניבי הארץ. הוא נפטר בירושלים (אולי הקש של המזרן שבר את גבו) ונקבר בהר המנוחות. את מקומו תפס אחיינו, ישכר דב רוקח, שהיה אז בן תשע ועל כן כונה 'הינוקא', שהוא הרבי מבלז הנוכחי.

מקור: משה יחזקאלי [פראגר], הצלת הרבי מבלז מגיא ההריגה בפולין, ישורון, תשכ"ב, עמ' 136

הבה נניח שבאמת נותרו שרידים ממזרנו המקורי של האדמו"ר – שכאמור מת לפני שישים שנה – למה שחסיד ירצה לרכוש את הקש הקדוש? ומה הוא יעשה אתו – ישים מתחת לכרית או למזרן שלו-עצמו? יניח בקופסת האתרוג? ואיך בכלל מוכרים את הקש הזה – סופרים גבעולים? שוקלים אותם?

מכל מקום, מי שמעוניין – יש טלפון, ואולי נותרו עוד כמה גבעולי קש למכירה.

ב. היין הקדוש

סיפור המזרן הזכיר לי פוסט שפרסמתי כאן ב-2012, וגם הוא קשור בזיכרונו של הרבי הקדוש מבלז. הנה הוא – לא נגעתי.

יין משמח לבב אנוש, זה ידוע, ויין קדוש – על אחת כמה וכמה. יין קדוש הוא גם מהנה וגם מועיל, ועליו נאמר 'ותומכיה מאושר', שכן גם המוכר וגם הקונה שמחים ומרוצים.

הנה קחו למשל את היי"ש של חסידות בֶּלְז, שמופץ בימים אלה בקרב אנ"ש, וכולו פלאי פלאים. 

עוד פרטים – כאן.

יי"ש, דהיינו יין שרוף, הוא בדרך כלל וודקה. אמנם איש לא מוכן להתחייב על הטעם או האיכות של היי"ש הקדוש, אבל בטוח שהוא ישן נושן, בציר עתיק יומין בן 55 שנים לפחות.

הוא השתמר – לא יאומן כי יסופר! – מהשיריים של הרבי מבלז זצוקללה"ה [לאט לאט: זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא]! והרי זה נס בתוך נס.

ה'שיריים' הם דברי המזון והמשקה שעולים על שלחנו של הרבי ('טיש'), ועליהם הוא מברך ומהם הוא טועם כזית ואת השאר הוא מחלק לחסידים. מדובר כאן אפוא  ביי"ש שנאגר מהשיריים שנמזגו לכאורה משלחנו של רבי אהרן רוקח מבלז, שנפטר בשנת 1957, דהיינו לפני 55 שנה... והמאמין יאמין ויזכה לטעום ביי"ש את טעם המן.

אוצר גנוז זה הוא מעין נס פך השמן, שכן במודעה לא צוין שמספר הבקבוקים מוגבל. אדרבה, המכירה נמשכת, יש משלוחים עד הבית ואפשר גם לשלם בתשלומים.

והערת אגב העולה מן המודעה המשתמשת בנוסח 'בעלזער רוּב'. אכן, חסידי בלז נוהגים לכנות את אדמו"רם בתואר 'רב' (roov או ruv) ולא 'רבי' (rebbe), אות וסימן לכך שאין הוא רק צדיק חסידי אלא גם רב ותלמיד חכם.