יום שני, 15 במאי 2017

זיכרונו לברכה: הדוקטור והאדמו"ר ישראל בן-שלום

מאת אהרן אופנהיימר

ישראל בן שלום, 2016 (צילום מסך)

ישראל פרידמן בן-שלום (2017-1923) נפטר בה' באייר תשע"ז, יום הזיכרון לחיילי צה"ל, ונלקח לבית עולמו בליל יום העצמאות. תאריך סמלי במיוחד עבור אדמו"ר ציוני והיסטוריון, שסיפור חייו כמו נלקח מהאגדות.

הוא נולד בעיירה בּוּהוּשׁ ברומניה, צאצא לשושלת חסידית מיוחסת: נין ונכד למגיד דב בער ממזריץ' ולצדיק המפורסם ישראל מרוז'ין. למרות חינוכו החסידי הוא נמשך אל המהפכה הציונית החילונית ואל ערכי השוויון, העבודה והחלוציות. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נרתם לפעילות ציונית-חלוצית, רובה בהסתר, ואחריה עלה ארצה עם רעייתו צפורה לבית הָגֶר, גם היא בת למשפחת אדמו"רים מיוחסת. הם הצטרפו לקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן, שהשתייך לתנועת 'השומר הצעיר' ושם גם נולדו שניים מילדיהם. ישראל השקיע את כל מאודו בעבודתו כרפתן, ובזמנו הפנוי עסק ביחידות בלימודי קודש ובמדעי היהדות. על 'תקופת רשפים' בחייו של בן-שלום סיפר לי עמיתי המנוח, ההיסטוריון פרופסור משה גיל, שבאותן שנים היה גם הוא חבר בקיבוץ. דעת לנבון נקל, שחיים אלה לא היו חיי תורה וקיום מדוקדק של מצוות בין אדם למקום.

כשעלו ארצה והתיישבו ברשפים ניתק הקשר בין צפורה לבין אביה, האדמו"ר מוויז'ניץ, אך לימים חלה האב והשניים התפייסו. כתוצאה מכך עזבו בני הזוג את רשפים. תחילה יצאו למספר שנים בשליחות התנועה במרסי שבצרפת, וכששבו ארצה הצטרפו לקיבוץ הדתי סעד שבגבול רצועת עזה. ישראל, שלא חזר מיד לקיום מצוות הדת, מצא את סיפוקו בלימודי היסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. שם הייתי אחד ממוריו, למרות שהיה מלא וגדוש ומבחינת גילו יכול היה להיות אבי. ישראל מיאן להירשם כתלמיד מן המניין ולא רצה לכתוב עבודות או לגשת לבחינות, אך בשיחותיי עמו הצלחתי לשכנעו שאם ייגש לבחינות הרי שיעבור אותן בקלות ויקבל מלגה שאותה יוכל לתת לקיבוץ. ואכן, הוא סיים תואר ראשון והמשיך במסלול ישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטור שלו, בהדרכתם של הפרופסורים המנוחים יהושע אפרון ושמואל ספראי, עסקה בבית שמאי ולימים גם ראתה את אור הדפוס (בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי, יד יצחק בן צבי, תשנ"ד). החידוש בעבודתו הוא בגילוי כי תנועת ההתנגדות לשלטון רומי, שסופה במרד ובחורבן, צמחה מאסכולת בית שמאי. לאחר מכן הוא התקבל כאיש סגל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ולימד בה את תקופת המשנה והתלמוד. לימים חבש את ספסלי אוניברסיטת תל אביב גם בנו, מנחם, ואף הוא הלך בדרכי אביו, התמחה בתקופת המשנה והתלמוד וסיים את לימודי הדוקטורט בהדרכה משותפת של פרופסור אפרון ושלי. 

משהגיע עידן ההפרטה גם לקיבוץ סעד, וככל שהתחזקו בני הזוג בדתיותם, עזבו ישראל וצפורה את הקיבוץ, באומרם שזה כבר לא אותו קיבוץ שהם מכירים. וכך, בשנות השמונים לחייהם, עקרו השניים לירושלים. לראשונה מאז ילדותם התגוררו בְּעיר, וישראל, שבינתיים גם 'גילה מחדש' את ייחוסו החסידי, הפך להיות אדמו"ר של חסידים דתיים-לאומיים.

אדם מיוחד במינו היה ישראל, אחד ויחיד. לא הכרתי אדם כמותו ולא דומה לו. איש שלא הכיר כעס מהו, אהב כל בריה, וראה בכל אחד רק את הטוב שבו. מעולם לא התלונן, מעולם לא קצרה רוחו, תמיד דיבר בשובה ונחת לכל אדם ובכל עת ומעולם לא ביקש מאומה לעצמו. היה אהוב על תלמידיו ומוערך על ידי עמיתיו, שאף הוציאו ספר יובל לכבודו בשם אוהב שלום (באר שבע, 2005)

לישראל ארבעה בנים ובת, נכדים ונינים לרוב. כולם הולכים בדרכיו. יחס האהבה, הדאגה והאחריות שהוא הרגיש כלפי זולתו בא לידי ביטוי במפעלים שהקימו ילדיו בירושלים, בירוחם ובנתיבות. בירושלים הם ייסדו את בית המדרש 'מעגל', ושני קיבוצים עירוניים, 'ראשית' ו'בית ישראל'. מטרתם היא לפעול בשכונות מצוקה, לצמצם פערים חברתיים וכלכליים ולעודד גיוס משמעותי לצבא. בירוחם הם הקימו את 'קהילת יחד' המפעילה מדרשה חינוכית. בנתיבות הקימו ישיבת הסדר, שישראל עצמו לימד בה בהתנדבות, שלושה ימים בשבוע, עד חודשים ספורים לפני מותו. שניים מהבנים אף זכו להדליק משואות בימי עצמאות בזכות פועלם החברתי. הושע חזר לפני שנים אחדות לשרת בצה"ל בתפקיד קצין מילואים ראשי בדרגת תת-אלוף, ועתה יירש את אביו בתפקידו האדמו"רי.

מי ייתן לנו עוד משפחות כמו בן-שלום, אזי מדינתו הייתה נראית אחרת.

ישראל בן-שלום בלבוש אדמו"רי באחרית ימיו ורעייתו צפורה (צילום: שלמה טיקוצ'ינסקי)
_________________________________________

פרופסור (אמריטוס) אהרן אופנהיימר, החוג להיסטוריה של עם ישראל, אוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת
שלמה טיקוצ'ינסקי, 'שנזכה לכוון את מעשינו', דבר ראשון, 3 במאי 2017.

12 תגובות:

  1. ידעתי עליו מספרו החשוב שאותו לימד תלמידו של ספראי, דר יוסף אגור זל. אבל ראוי מאד מאד לכתוב על הציוניים שמבני משפחת רוז'ין וקרלין סטולין.
    אני למשל מאד אוהב את סיפורם של הציונים מבני האדמור מהוסיאטין ששריד למקדשם תמצאו היום ברחוב ביאליק 19 בתל אביב. האדמורים הציוניים האלה הם אור בקצה המנהרה.

    השבמחק
  2. בשאר המקומות בהם כתבו על המנוח זצ"ל כתבו כי בזמן חברותו בקיבוץ רשפים שמר על תורה ומצוות בסתר:

    ""כשהרב ישראל ואשתו עזבו את אורח החיים החרדי ועברו לקיבוץ, אבא שלי, שהיה בן דוד של ציפורה אשתו, ניסה במשך שנים לשכנע אותם לחזור. האידיאולוגיה שדחפה אותם אז הייתה של צדק חברתי וסוציאליזם, שקסם לרבים מהעולם החרדי. למרות שבפועל הם אף פעם לא נטשו את דרך התורה וגם שם שמרו על כל מה שצריך, חרף מגוריהם בקיבוץ", את הדברים הללו מספר השבוע הרב משה הגר על מי שזכה לכינוי "האדמו"ר הציוני" והלך לעולמו ביום שני בגיל 94"
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/345653

    כך גם כותב אלחנן ניר שהיה קרוב לרב:
    "בנערותו הצטרף לתנועת השומר הצעיר, נהג לקרב את צעירי התנועה לדרך היהדות והיה לציוני נלהב... בשנת 1946 עלו שניהם במסגרת מפעל ההעפלה, התחתנו והיו בין מייסדי קיבוץ השומר הצעיר רשפים שבעמק בית שאן, ובו חיו כ–17 שנה. זאת מתוך אמירה שאבותיו תמיד הלכו עם היהודים והחסידים לכל מקום שאליו הגיעו – ולכן גם הוא מצטרף לשומר הצעיר כי לשם הולך הדור הצעיר. הוא עבד ברפת וכרועה צאן, הדריך קבוצות של עליית הנוער ואף כיהן כמזכיר הקיבוץ, ובמקביל שמרו בני הזוג מצוות בהסתר".

    https://musaf-shabbat.com/2017/05/07/%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5-%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%A0%D7%99%D7%A8/

    השבמחק
    תשובות
    1. אלה הם 'סיפורי קדושים', הגיוגרפיה שאין לה שום בסיס.
      צריך מידה גדושה של בוּרוּת, תמימות או היתממות כדי לחשוב שבשנות הארבעים והחמישים אפשר היה בקיבוץ של השומר הצעיר לשמור מצוות בסתר (למשל הנחת תפילין, טבילה במקווה, שמירת שבת, אוכל כשר, וכו').

      מחק
    2. א. אתה צודק דוד, ברשפים (וגם בקיבוץ שלי) לא ניתן היה לחיות כאדמור חסידי.
      ב. האיש הזה וציפורה אשתו הקדישו את חייהם לעזרת בני עמם וככל הנראה חשבו שהערכים האלה, של צדק חברתי, שוויון וערבות הדדית ממומשים בקיבוץ.
      עובדה שכשעזבו את רשפים עברו לסעד וכשהחלה ההפרטה בסעד הם עזבו.
      לא מסיבות דתיות חלילה.
      ההתפוררות של התנועה הקיבוצית הכאיבה להם, כמו להורים שלי ולרבים אחרים בני דורם.
      ג. מי שסבור ש"העגלה המלאה" נחסמת על גשר צר על ידי "העגלה הריקה" כשזו נוסעת בכיוון מנוגד, יואיל בבקשה לקרוא את סיפור חייו של ישראל בן שלום!
      ואם ירצה, יחכים.

      מחק
  3. יודע דבר או שנייםיום שישי, 19 מאי, 2017

    הרשימה של פרופסור אופנהיימר היא היפה ביותר שקראתי וה"מאוזנת" ביותר. אמנם יש, כלומר אין, הרקע לפרט אחד חשוב, אם משום שהכותב לא יודע אותה, אם משום צנעת הפרט וזו ההנחה הסבירה יותר. יישר כוח לפרופ' אופנהיימר.

    השבמחק
  4. אודה לך אם תתן קרדיט על התמונה עם זוגתו ציפורה. צילמתי אותם בצאתם מן ה'טיש' של יא"צ של המגיד. בקשתי לצלמם, והם נעמדו יפה ונתנו יד זה לזו, באופן טבעי.
    מלבד זאת, כאן רשימה שכתבתי אודותיו:
    http://www.davar1.co.il/writer/%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99/

    השבמחק
    תשובות
    1. כמובן, תודה וסליחה. קיבלתי את התמונה מעמנואל אטקס כמשהו 'שרץ בווטסאפ'... יישר כח על רשימתך היפה.

      מחק
  5. אמנם לא ניתן היה לחיות כאדמו"ר, אבל לשמור מצוות בדרך מסוימת - לא מן הנמנע כלל וכלל.
    וכי נאמר גם - להבדיל אלפי הבדלות (חלילה עוד יאמרו שהשוויתי...) - שזו בורות או היתממות לטעון שיהודים שמרו מצוות כמו תקיעת שופר או סוכה או אכילת מצה בגטאות ובמחנות ריכוז?
    מה שבסתר - אינו ניתן להוכחה או להפרכה, ואין לנו אלא לסמוך על שמועות מכלי ראשון, ודי לחכימא.

    השבמחק
  6. בס'ד
    ברוך טרקטין
    רח' ה' באייר 4 תל אביב 62093
    טל: 03-6959047

    י'ב אייר תשע"ז

    לכבוד
    משפחת פרידמן
    ירושלים
    מכובדי,
    אני מביע את צערי על הסתלקותו של ידידי סוקו ז'ל .
    שלא תדעו עוד מצער.
    הנני מחשב את עצמי כחסיד, אולי הוותיק ביותר של האדמו"ר משה יהודה לייב זצ'ל מפאשקאן.
    הייתי נוסע לפאשקאן כילד, ובמשך השנים כשגורשו מביתם מצאו מיקלט בביתנו, והייתי לא רק חסידו של האדמו"ר אלא ידיד המשפחה עד היום.
    כתבתי על האדמו"ר הרבה, ונזכר על מה שאמר המלמד שלו משה שמואל באבאד ז'ל על תלמידו, שמיום שהתחיל ללמד אותו הוא ראה את עצמו כחסידו.
    השתתפתי בלוויה של האדמו"ר זצ'ל עם יציאתה מבוקרשט לכוון הרכבת, כשממשלת רומניה העמידה לרשותנו קרון מיוחד.
    זכור לי היטב שבתום השבעה היינו מאות חסידים בביהכ'נ של האדמו"ר זצ'ל, והרב אלי דיין ז'ל, מגדולי החסידים הכריז על דקה שכל הציבור תישב שבעה, ומיד הכריז על רבי יעקב דוד זצ'ל בנו בכורו של האדמו"ר משה יהודה לייב זצ'ל כממשיכו כאדמו"ר מפאשקאן.
    לצערי לא הוזכרו שם שום שם כר' יציניו ז'ל או ר' שרולניו ז'ל ובטח לא סוקו ז'ל.
    אני והציבור החסידי העולמי ופאשקאן רואים פגיעה במלאך זצ'ל שגם שם המישפחה לא מצאה חן בעיניכם.
    איזה אדמו"ר מהעולם שינה את שם האבות???
    זכור לי לפני שנים עליתי לציון בבוהוש יחד עם ידיד ר' ישראל לבנון ז'ל, וראיתי שהשלטים אצל כל 5 הצדקים הוא מקרטון.
    רבי יעקב מנדל שליט"א אסר לנו לשנות שום דבר ממה שעשו הקודמים.
    גב' ציפורה מה אמר על זה האדמו"ר מוויז'ניץ זצ'ל. התחתנת: פרידמן !!!!!! !
    תבינו אני אולי היחידי שהיה נוכח בכל צעד וצעד.
    היכרתי את סוקו ז'ל מקרוב ואת אביו ר' איציניו ז'ל.
    לצערי גם מכיר היטב את ההיסטוריה של משפחתכם
    הסיפור עם רשפים, איך עם דמעות גב' ציפורה היתה חוזרת לקיבוץ לאחר ביקור בלתי רצוי בבני ברק. (משפחת זאב גוטהרץ היתה שכנה שלנו בתל אביב).
    היה רצוי שגם משפחתכם תשארו.דבוקים לאמונת ה' אבל רחוק מעולם שעבורו הרבי זה ממש קדוש.
    הרב ישראל מאיר לאו בעצרת יהדות רומניה בשנה שעברה, תיאר את היהודי הרומני, "שהרבי היה עבורו הכל".
    אבי ז'ל יעקב קאפעל לא עשה צעד בלי לנסוע לפאשקאן. כמה ניסים לא עשה האדמו"ר זצ'ל לי ולמשפחתי !
    נוכחתי גם כשהרבי מויזניץ זצ'ל הגיע בבגדי איכר לאדמו"ר מבוהושי זצ'ל.
    איזה זכות היה לסוקו ז'ל" לקחת על עצמו את השם הקדוש "האדמו"ר מפאשקאן.
    מי היסמיך אותו?. בלי חלילה לפגוע בשמו הטוב נידמה "שהכובע היתה מדי גדולה עליו".
    כך הבנתי מפי סוקו ז'ל את בקשתו לא להיכלל באנציקלופדיה ליהדות רומניה. כיבדתי את רצונו ולא כללתי אותו בין 3260 הרבנים ואדמו"רים שהופיע ב 3 כרכים במוסד הרב קוק בירושלים. בטח לא הייתי קורא לו האדמו"ר מפאשקאן או בוהוש, אלא כאחד מהמשפחה.
    נשארתי המום כשראיתי ב"דבר" ב "טיים ישראל" שה"האדמו"ר מפאשקאן נפטר.
    הייתי שואל שוב ושוב מי היסמיך אותו, אני מבין שהוא נכד מכובד שחזר בתשובה, אבל יש עוד מרחק עד לתואר.
    היתה לי הזכות שסידרתי שהביכ'נ ובית העלמין בבוהושי יהיה בשליטת האדמו"ר יעקב מנדל שליט"א.
    נשארתי חסיד ודבוק למושג בוהוש, פאשקאן.
    מי עוד זוכר איך שהצדיקים מפאשקאן ובוהוש אמרו את "השלום עליכים" כשהכוס יין נשפך על השולחן של ליל שישי !
    אנא משפחה מכובדת! תרדו מהנושא ההמשכיות, בחור צעיר או מבוגר שהנך רוצה להיות דור המשך, אני מתחנן לפנייכם תחסכו עגמת נפש מרבים ושחלילה הבעיה תצא לציבור.
    אנא החזיר את הכיפה הסרוגה לראשך, החזר לחנות את הכובע של חסיד. תאמין לי שה' ישמע גם את קולך.
    ה' יתן פרנסה ללא התוארים הקדושים, תקימו מוסדות לימוד, ישיבות אבל ללא תוארים.
    אני מאוד מקווה שמכתבי זה תיקראו בתשומת לב ותחליטו לטובת הקהילה הקדושה,
    שיש להישאר באורות נמוכים.
    בברכה לבבית
    ברוך טרקטין
    יקיר העיר תל אביב.

    השבמחק
  7. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  8. דוד! ברור לי (ולקוראים) מה שכתבת, ועוד יותר ברור למה הסרת....

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.