אחד מאוהבי ציון: שירי הקונגרסים של יוסף מָזֶל

אליהו הכהן, 2018 (צילום: דוד אסף)

אמר העורך:

ב-8 בנובמבר 2025 נציין את יום השנה השני למותו של מו"ר אליהו הכהן. בסל המערכת של בלוג עונג שבת נמצא מאמר זה, שלא נשלמה כתיבתו, והוא חלק מעבודה רחבה יותר על שירי הקונגרסים הציוניים שנשכחו, שבה עסק אליהו בחודשי חייו האחרונים. חלק נוסף של עבודה זו נמצא ברשותי ועוד חזון למועד. המאמר שלפניכם נשאר בגדר טיוטה ועינו של אליהו לא עברה על עריכתו ולא על ההוספות שהוספתי. ולפי שאליהו בחייו מסר את קולמוסו בידי, אני בטוח שרשימה זו, לוּ היה זוכה לראותה, הייתה לו לרצון.

שנתיים חלפו מאז נלקח מאתנו אליהו, וכה הרבה עברנו מאז כיחידים וכאומה. ועדיין, חסרונו ניכר יותר ויותר ככל שהזמן חולף, לא רק למשפחתו, לקרוביו ולחבריו אלא לכל חובבי הזמר העברי באשר הם. 

מאמר זה עוסק ביוסף מָזֶל, ציוני נלהב ממנצ'סטר, שכינה את עצמו 'אחד מאוהבי ציון' (גימטרייה של שמו). גם אליהו, עד אחרית ימיו, היה אחד מאוהבי ציון, ואת אהבתו העמוקה למולדתו ביטא במחקריו, בכתב ובעל פה. ימתקו לו רגבי אדמתו שאותה כה אהב. דבריו הם זיכרונו. 

______________________________________________________________________

דיוקנו של יוסף מזל בתוך הספר שערך, 'המקהלה', מנצ'סטר 1903, עמ' 34

מאת אליהו הכהן

א. יוסף מָזֶל ו'המקהלה'

ברשימות קודמות עסקנו בשירים הרבים שנכתבו על הרצל, בחייו ולאחר מותו ('עודך חי! השירים שנכתבו על מותו של הרצל', בלוג עונג שבת, 17 בדצמבר 2021, 14 בינואר 2022, 15 באפריל 2022). אך בלי קשר אליו, התכנסותם של הקונגרסים הציוניים העולמיים הראשונים הייתה הזדמנות מעוררת למשוררים וחרזנים חובבי ציון לחבר שירים לאומיים חדשים. היו בהם שיזמו את הלחנת פרי עטם ואף דאגו להדפסתו בדפי שיר עם מילותיו ותווי צליליו. הם קיוו כנראה ששיריהם יתפשטו בקרב הצירים, יזדמרו בפיותיהם, יתחבבו ואולי אף יזכו להכרה כהמנונים. שירים כאלה נכתבו לכל חמשת הקונגרסים הראשונים (1901-1897), ומקצתם אף הושרו מפי חזנים במסיבות שנערכו בשעות הערב לאחר תום הישיבות.

אחד מאלה שעטם שפע שירי המנון לכל קונגרס היה יוסף מָזֶל (1912-1850) – שם משפחתו הוא כנראה וריאציה על שם המשפחה הנפוץ מייזל. הוא נולד בוויז'ין (Wiazyń) שבפלך וילנה (היום בבלארוס) והיגר בשנת 1882 לאנגליה. הוא כינה את עצמו 'אחד מאוהבי ציון' (גימטרייה של יוסף מזל), שכן הציונות הייתה בדמו. הוא קבע את מושבו במנצ'סטר ובה הקים בית דפוס עברי, שימש סגן נשיא האגודה הציונית ונשלח מטעמה כציר לקונגרסים הציוניים הראשונים. הוא חיבר שירים ציוניים לרוב והוציאם לאור בשירונים ובדפרונים, כמו כן עסק בתרגומי שירה, בעיקר מאנגלית. הזכרנו אותו בקיצור נמרץ ברשימה על שירי האבל להרצל, שכן גם הוא היה בין המתאבלים שנתנו לכך ביטוי שירי. שמו נשכח היום כמעט לחלוטין, וכאן נעמיד מצבה צנועה לזכרו.

אחד ממפעליו יוצאי הדופן היה עריכה והדפסה של אלבום מפואר בשם המקהלה: גלריה של שַׁרֵֵי ישראל, שכלל 94 דיוקנאות של סופרים ומשוררים עברים למן שנת 1725 ועד ימיו (כולל דיוקנו שלו, כפי שאפשר לראות מהאיור שלמעלה). האלבום ראה אור במנצ'סטר בשנת 1903, ובזכותו נותרו בידינו תצלומים יחידים במינם של כמה מגדולי ישראל.

הכריכה ודף השער של 'המקהלה', 1903

מזל חיבר את שיריו מלכתחילה כשירי זמר שכללו בתוכם בית חוזר לביצוע מקהלה. לקראת כינוסו של כל קונגרס הדפיס את השירים בדפרונים ואחר כך שב והדפיסם בספרי שירים שהוציא. נעבור עליהם על פי סדרם.

ב. לכבוד הקונגרס השני: 'גֵּר תמיד'

בניין הקזינו בבזל שבו נערכו הקונגרסים הראשון, השני והשלישי (הארכיון הציוני המרכזי)

בעקבות הקונגרס הציוני העולמי הראשון, שהתכנס בבזל בשנת 1897 ובו השתתף מזל כציר, חיבר את שיר הזמר 'גֵּר תמיד' בלחן של יעקב מֶץ, שהיה חזן במנצ'סטר. גֵּר הוא אדם שגר בארץ זרה (על דרך 'כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם', דברים, י 19), והצרוף 'גֵּר תמיד', שרומז ל'נֵר תמיד', מכוון לכך שהעם היהודי, שנגזר עליו להיות נודד לעד, נוטל עתה את גורלו בידיו והולך ל'ארץ חדשה', שאותה הוא מכנה 'פלשת' (פלשתינה).

את שירו הדפיס באותה שנה בדפרון מיוחד, כולל התווים, והקדיש אותו לכבוד הקונגרס הציוני העולמי השני, שעמד להתכנס בבזל באוגוסט 1898. בד בבד נדפס השיר בספר נבל עשור, ורשה תר"ס/1899 (בהוצאת בני ציון בביאליסטוק), ולימים גם בספרו של מזל מכנף הארץ זמרות (חלק ב, מנצ'סטר תרס"ח, עמ' 43-35; הספר סרוק במאגרי הספרייה הלאומית וניתן להורדה כאן). הוא שב ונדפס, על מילותיו ותוויו, גם בספר מבחר שירי ציון (הזמיר, ורשה 1917, עמ' 67-63).

עותק מודפס ולא מתוארך של שיר זה ותוויו סרוק גם כן בספרייה הלאומית וניתן להורדה כאן. כותרתו היא 'שיר ציון מאת יוסף מזל, מנשסתר'.

מכל שיריו של מזל, זה השיר היחיד שידוע לנו כי הושר בפועל, ועל כך דיווח הסופר ראובן בריינין, שליח עיתון המליץ לקונגרס השני:

החזן [ש'] דרויאן מבזל שר בקול נעים ואדיר מאד, ברגש ובטוב טעם, שיר עברי אשר חיבר הציוני יוסף מזל ממנשסטר. השיר ונגינתו מצאו חן בעיני המבינים עברית וזמירות (המליץ, 21 בספטמבר 1898, עמ' 1).

שיר זה הגיע גם לארץ ישראל, ועל כך העיד במכתבו אליי המורה לטבע אמוץ כהן (1988-1896). ממרחק של עשרות שנים ידע אמוץ לצטט את מילות הבית הראשון של השיר כמעט במדויק, כפי שלמד אותו ממורו, איש העלייה השנייה, יוסף אלגביש, שעלה ב-1908 מרוסיה ולימד זמן מה במושבה מוצא.

קטע ממכתבו של אמוץ כהן אל אליהו הכהן

ג. לכבוד הקונגרס השלישי: 'קדימה' ו'דגל ציון'

כרטיס השתתפות בקונגרס העולמי השלישי, 1899 (הארכיון הציוני המרכזי)

הקונגרס הציוני העולמי השלישי התקיים בבזל באוגוסט 1899. לכבודו חיבר מזל שני שירים: האחד 'קדימה' בעקבות A. Irwin, החוזה בסיומו את קיבוץ הגלויות: 'קדם וים, נגבה, צפונה, כל שבטי ישראל יחד, שנית יְקֻבָּצוּ ציונה'.

מיהו A. Irwin? לא הצלחנו לזהותו. אולי הכוונה למשורר ולנוסע האירי Eyles Irwin, אך אין הדבר יוצא מכלל ספק.

השיר השני 'דגל ציון', נכתב בעקבות A.J. Foxwell, בריטי שחיבר בין השאר גרסה אנגלית של ההמנון האוסטרי על פי לחן של היידן. גרסתו של מזל היא שיר הלל לדגל הכחול-לבן הציוני, 'מחמד כל עיניים, תכנית זרע עֵבֶר, ביפי צבעיו שְׁנָיִם'. 

שני השירים נדפסו שוב בשירונו דגל ציון, בחתימת 'אחד מאוהבי ציון', ובו טו"ב [17] שירי"ם ציונים (המילה 'שירי"ם', המודפסת עם גרשיים, צריכה להיפתח: שירי יוסף מזל), וכן בשירון שלשת שירי עם (יחד עם 'גר תמיד'), מנצ'סטר תרנ"ט (סרוק בזמרשת), ובספרו שהוזכר לעיל, מכנף הארץ זמרות, חלק ב, עמ' 49-45.

שער השירון 'דגל ציון', מנצ'סטר [תרנ"ט]

בדפרון שהדפיס לקראת הקונגרס צירף מזל למילות השיר 'דגל ציון' הוראות מפורטת כיצד לשיר אותו:

לשוררו במקהלת נערים המלובשים בגדי צבא ובידיהם דגלים קטנים בעלי צבע לבן-תכלת, עם שר צבא אחד בראשם וידו אוחזת בדגל גדול הזקוף אצלו.

ד. לכבוד הקונגרס הרביעי: 'החלוץ'

התפריט לסעודה החגיגית של משתתפי הקונגרס הרביעי בלונדון כלל 'מרק צבים' כשר (הארכיון הציוני המרכזי)

שלא כקודמיו שנערכו בבזל, הקונגרס הציוני העולמי הרביעי כונס בלונדון באוגוסט 1900. לכבוד האירוע חיבר מזל את השיר 'החלוץ', שאותו כינה 'שיר לאומי'. השיר הולחן בידי מ"ז בויארסקי שהיה חזן בבית הכנסת 'קהילת ישראל' במנצ'סטר. השיר נכתב מלכתחילה כשיר זמר, שכולל ארבעה בתים ועוד בית חוזר לשירת מקהלה. על פי השיר, החלוץ אינו בטוח שהישועה תגיע בימיו: 'נחנו בדמע נזרע, נעזור, ואלהים יודע אם נקצור', אך תולה תקוות בדור הבא: 'יבוא היום, אזי בנינו ישאו ברינה אלומותינו'.

הנה שער השירון, מילות השיר והעמוד הראשון של תווי הלחן:

 

גם שיר זה נדפס שוב בחלק ב של ספרו מכנף הארץ זמרות, עמ' 53-51.

ה. לכבוד הקונגרס החמישי: 'החוט המשולש'

כרטיס לקונגרס הציוני החמישי שעיצב אפרים משה ליליין (הארכיון הציוני המרכזי)

לקראת הקונגרס הציוני העולמי החמישי, שחזר לבזל וכונס ב-26 בדצמבר 1901 (תרס"ב), חיבר מזל את השיר 'החוט המשולש'. השיר נדפס במנצ'סטר ב-20 בדצמבר 1901 בשירון הנושא שם זה. אגב, בעקבות קונגרס זה עיצב הצייר אפרים משה ליליין את התצלום האומנותי המפורסם שבו הרצל משקיף ממרפסת מלון שלושת המלכים בבזל.

החוט המשולש, אליבא דמזל, הוא השילוב שבין אומה, ארץ ושפה. מעניין שמן הדגלים שהודפסו על שער השירון הושמט סמל המגן דוד, שהועבר לקודקודו של סמל שבמרכזו גור אריה (ומזכיר מאוד את סמל העיר ירושלים, שנקבע בשנת 1949).

השיר נדפס שוב בספרו מכנף הארץ זמרות, ב, עמ' 55-54.

*

מכאן ואילך פסק מזל לכתוב שירים לכבוד הקונגרסים. על מה ולמה? זאת לא נדע. הוא הלך לעולמו ב-1912 והוא בן 62.

כמו רבים משירי הקונגרסים הציונים הראשונים, שלא קנו להם אחיזה בזמר העברי ונותרו אפיזודה חולפת, כך היה גם גורלם של שירי מזל – מזלם לא שפר עליהם. פה ושם הושמעו באספות ציוניות, אך לא נפוצו בקרב חובבי ציון ולא הפכו לנחלת משתתפי הקונגרסים. הם לא זכו למה שזכו שירים כמו 'שם במקום ארזים' או 'התקווה', שהושרו בקונגרסים הציוניים הראשונים ומשם נפוצו בכל שדרות העם. עד מהרה שקעו שירי מזל בתהום הנשייה.