גלגולו של ניגון: 'בּוֹאִי כַּלָּה' – לא רוֹצָה ולא רוֹצָה!

א. 'הוא' ו'היא'

במוצאי שבת הקרוב יציינו המדקדקים בספירת העומר ל"ג ימים וסוף סוף תותר רצועת האבלוּת. שומרים באתרי בנייה, שנכנסו כבר מזמן לכוננות מוגברת מפני גונבי הקרשים המיומנים, יוכלו לשוב ולנמנם במשמרתם; וחתנים וכלות טריים, שכבר סופרים שעות עד שיוכלו סוף סוף לבוא בברית הנישואין, יוכלו להתחיל ולספור את השעות שאחרי. וכשהמדורות יבערו ברחבי הארץ וישמחו את לב ילדינו ינדדו רבנים מאולם שמחות אחד לשני  ויסדרו חופה וקידושין כדת משה וישראל, יען כי חג נישואין הוא לבית ישראל. לכבודם נעיין בתולדותיו של שיר מענייני דיומא.

'בואי כלה', שירה של לאה גולדברג, הולחן על ידי אחינועם ניני וגיל דור והוקלט על ידם לראשונה בשנת 1993. מני אז ועד היום שיר אהוב זה מושמע בטקסי נישואין רבים, ובדין: הוא יפה, הוא קליט ובעיקר הוא רומנטי.

למען הדיוק, שמו של השיר אינו 'בואי כלה' אלא 'האוהבים על שפת הים'. במקורו השיר מתחלק לשניים, החלק הראשון נקרא 'הוא' והשני – 'היא' (וכפי שיתברר בהמשך, זה חשוב!). השם הפופולרי 'בואי כלה' ניתן לשיר בשל השורה החוזרת שלו בסוף כל בית.

הנה אחינועם ניני ב'הוא', מתוך התקליט 'אוסף ראשון':



למעשה, חלק זה של השיר הולחן שש שנים קודם לכן על ידי מיקי גבריאלוב, ובשנת 1987 נכלל ב'על גבול האור', תקליטם המשותף של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב. גם כאן מדובר רק על החלק הראשון – 'הוא':

 

כתב לי עידו וינטר:

לפני זמן מה גיליתי משהו מעניין, ודי עצוב, על 'בואי כלה', שמוכר כשיר אהבה רומנטי. החתן עורג לאהובתו ('קִרְבָתֵךְ וְקִרְבַת הַיָּם / גָּזְלוּ אֶת שְׁנָתִי') וקורא לה 'בואי כלה', ואז מובן – לפחות, לכל מי שמקשיב לשיר הזה כאשר הכלה מובלת מעדנות לחופתה  – שהיא אכן נענית להפצרתו, באה אליו והם חיים באושר עד היום הזה. בכל מקרה, כאשר משמיעים את השיר בטקס החתונה היא תמיד באה אליו...  

והנה הזדמן לי לקרוא את השיר במקורו  – בשמו המקורי 'האוהבים על שפת הַיָּם' – והופתעי לגלות שהוא נגמר בצורה שונה לגמרי. הכלה מסרבת לבוא!

צִוִּיתָ עַל הַיָּם לְהֵאָנֵח, 

בְּקוֹל אַהֲבָה וּתְחִנָּה  – 

אֲבָל אֲנִי לֹא אָבוֹא, לֹא אָבוֹא, לֹא אָבוֹא!  

כמה מאכזב, כמה לא רומנטי! וכמה חשוב לבדוק ציטוטים במקורם ובהקשרם...

לאה גולדברג, מוקדם ומאוחר, ספרית פועלים, 2006, עמ' 250-249

חשוב לומר, שאחינועם ניני וגילי דור הלחינו גם את החלק השני של 'האוהבים על שפת הים' – 'היא'. אבל שיר זה הרבה פחות מוכר, ואותו כמובן לא שרים באף חתונה...

הנה אחינועם ניני שרה את 'היא':

לאה גולדברג (מקור: הספרייה הלאומית)

ב. על תולדות השיר 'האוהבים על שפת הים' 

מאת גדעון טיקוצקי

צמד השירים נדפס לראשונה בעיתון על המשמר, בערב ראש השנה תשט"ז (16 בספטמבר 1955, עמ' 8). 

נוסחו של 'הוא' בעיתון שונה משמעותית מן הנוסח המוכר, וכבר עמד על כך המשורר, חתן פרס ישראל, טוביה ריבנר, חוקרה המובהק של יצירת לאה גולדברג (בנספח חילופי הנוסח, שהתקין עם אורה קוּריס, בסוף מהדורת כל שירי לאה גולדברג, שנדפסה בשנת 1973 ובמהדורות שמאז ואילך).

כלומר, בבואה לערוך את ספר שיריה 'מֻקְדָּם וּמְאֻחָר' (1959), שבו כונס השיר לראשונה, הכניסה גולדברג ב'הוא' שינויים מפליגים ביחס לנוסח העיתון, וכך נוצר הנוסח שהכול מכירים הודות להלחנותיו. בין השאר נוספה בנוסח הערוך, המאוחר, השורה 'בואי כלה' הממסגרת כל אחד משלושת הבתים, שבזכות הלחן של אחינועם ניני וגיל דור הפכה לכל כך ממגנטת ונתנה לשיר את שמו העממי.

התופעה שעידו וינטר מצביע עליה מעניינת – ושכיחה (ולא רק במקרה של לאה גולדברג). כמה יודעים שלשיר 'סליחות' נלוו במקור שלושה שירים נוספים תחת אותה כותרת-גג? או שלשיר 'בְּאֶרֶץ אַהֲבָתִי הַשָּׁקֵד פּוֹרֵחַ' ('משירי ארץ אהבתי', שיר ב) יש בית אחרון, ומוני אמריליו בחר שלא להלחינו, אולי בגלל נימתו המלנכולית, המכזיבה עולמית את הציפייה שכל השיר תלוי ועומד לאורה?

אַךְ מִי עֵינֵי-נֶשֶׁר לוֹ וְיִרְאֶנּוּ,
מִי לֵב-חָכָם לוֹ וְיַכִּירֶנּוּ,
מִי לֹא יִטְעֶה,
מִי לֹא יִשְׁגֶּה,
מִי וָמִי יִפְתַּח לוֹ הַדֶּלֶת? [עד כאן – הולחן]

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר,
עַל פְּנֵי בֵּיתִי הָאוֹרֵחַ עוֹבֵר.
וְהַבֹּקֶר אוֹר
וּבֶחָצֵר
אֶבֶן בּוֹדְדָה מִתְגּוֹלֶלֶת.

המחזור 'משירי ארץ אהבתי' נדפס לראשונה בשנת 1951, ו'האוהבים על שפת הים' – כעבור ארבע שנים. והנה, בשני מחזורי השירים ישנה ציפייה נכזבת לאורח או לאהוב, ושימוש כפשוטו, או על דרך ההיפוך, בלשון מגילת שיר השירים (רעיונית ומילולית): 'אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה' (שיר השירים, ה 2), וכן 'אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי' (שם, ד 8).

כמובן שלאה גולדברג לא יצרה בעצמה את הצירוף 'בואי כלה', אלא אימצה אותו מ'לכה דודי', פיוטו הנודע של שלמה הלוי אלקבץ מצפת, בן המאה ה-16: 'בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה / בּוֹאִי כַלָּה, שַׁבָּת מַלְכְּתָא' (אלקבץ כשלעצמו נסמך על פסוקי שיר השירים). אך בשונה מהכ"ף הרפויה בפיוט של אלקבץ ('בּוֹאִי כַלָּה') גולדברג העדיפה להדגישה ('בּוֹאִי כַּלָּה') – מה שבוודאי מקל על משמחי החתונות, ששרים בהתלהבות את השיר של גולדברג. אלמלא כן היו חושבים רבים שמדובר ב'בואי חלה'...

כיוון שהזכרתי בדברַי את טוביה ריבנר, איש קיבוץ מרחביה, שעשה רבות להנצחת יצירתה של לאה גולדברג, איני יכול שלא לציין את ספר שיריו שראה אור בימים אלה בהוצאת קשב לשירה, בעריכת רפי וייכרט, 'אחרונים, 2012-2011'. זהו ספר משובח ויפה להפליא של משורר בן 89 העומד במלוא כוחו השירי. אפשר להאזין כאן לראיון מלבב בן כשעה שערכה איתו ציפי גון-גרוס בתוכניתה 'ספרים, רבותי, ספרים' וששודר בחול המועד פסח (29 במרס 2013). כשנפגשתי עם טוביה לפני החג איחלתי לו, שכשם שלאה גולדברג חתמה את 'מוקדם ומאוחר' במדור שירים ששמו רב-המשמעי 'מילים אחרונות', ואף על פי כן הצליחה לפרסם כעבור כמה שנים ספר שירה נוסף, כך גם ה'אחרונים' שלו לא יהיו באמת אחרונים...

תרנגול בן גבר ופרגית בתולה

איור מתוך 'משק העופות', ג (1950), עמ' 83

בשל מכתב שקיבלתי מתמר ועמוס רודנר החלטתי לחלץ את התרנגול בן-גבר, שנלכד בסוף פוסט הכפרות של רמי נוידרפר, ולתת לו מקום משלו. כזכור, הבאתי שם את שירם של נעמי שמר ויוחנן זראי 'סמוך על התרנגול', שמוכר יותר בשם 'תרנגול בן גבר'.

דן אלמגור הזכיר לי כי השיר נכתב במקורו עבור להקת פיקוד מרכז ותכניתה 'פשיטה בכפר'. זה היה מחזה מוסיקלי, שחיבר אהרן מגד, והוא עוסק בקבוצת חיילים המגיעה למושב בשרון (שיר נוסף שזכור מאותה תכנית, וגם אותו כתבו שמר וזראי, היה 'רב האור והתכלת').

נעמי שמר – אז עדיין צעירה חסרת בטחון בת 26 – השתמשה בשמה הספרותי ש' כרמל. למה בחרה שמר להסוות את זהותה דווקא בשם זה? יהודה בלכר הפנה את תשומת לבי לכך שאין זו בחירה סתמית ונעמי שמר בגימטרייה (590) הוא ש' כרמל (590).


תכניית 'פשיטה בכפר' – נעמי שמר מסתתרת מאחורי הכינוי 'ש. כרמל' 
(שמואליק טסלר, שירים במדים: סיפורן של הלהקות הצבאיות, יד יצחק בן-צבי, תשס"ז, עמ' 137)

התכנית הועלתה בפברואר 1956 – אגב, חודש חשוב בהיסטוריה הפרטית שלי, שכן בו נולדתי – וזכתה להצלחה גדולה. מאוחר יותר באותה שנה הפכה התכנית למחזמר של ממש והוצגה בתיאטרון 'אהל' תחת השם 'חמש-חמש'. בשנת 1980 נעשה סרט מוסיקלי בשם 'חמש חמש', בבימויו של שמואל אימברמן, אך כל הפזמונים המקוריים הושמטו ובמקומם נכתבו שירים חדשים.

ואלה מילות השיר: 

סמוך על התרנגול

מאת: נעמי שמר

לחן: יוחנן זראי

כָּל הַיּוֹם תַּרְנְגוֹל בֶּן גֶּבֶר
הִתְרַגֵּש כְּאֶפְרוֹחַ בֶּן שָעָה?
מַה פִּתְאוֹם תַּרְנְגוֹל בֶּן גֶּבֶר
מִתְרַגֵּש כְּאֶפְרוֹחַ בֶּן שָעָה?
בֶּחָצֵר בְּרֹאש גַּל הַזֶּבֶל
הוּא הִכִּיר-כִּיר-כִּיר
פַרְגִּיוֹנֶת נִפְלָאָה
עַל גַּל הַזֶּבֶל אֲהָה אֲהָה
הוּא הִכִּיר פַרְגִּיוֹנֶת נִפְלָאָה

אַך מִיַּד כָּל בְּנוֹת כַּרְבּוֹלֶת

עַל הַגֶּבֶר הֵרִימוּ קַרְקֵרָה

הַכֵּיצַד כָּל בְּנוֹת כַּרְבּוֹלֶת

עַל הַגֶּבֶר הֵרִימוּ קַרְקֵרָה

הֵן קָרְאוּ: תּוֹאִיל הַקְּטַנְטוֹנֶת

לְחַכּוֹת כּוֹת-כּוֹת

בֵּינָתַיִים לְתוֹרָהּ

יֵש תּוֹר יֵש וֶתֶק, אֲהָה אֲהָה

תְּחַכֶּה הַקְטַנְטוֹנֶת לְתוֹרָהּ,

וְכָעֵת הַפַּרְגִּית הִיא גְּבֶרֶת

אַךְ עוֹדֶנָּהּ יוֹשֶבֶת בְּבִתּוּל

אִם כָּעֵת הַפַּרְגִּית הִיא גְּבֶרֶת

אֵיךְ עוֹדֶנָּהּ יוֹשֶבֶת בְּבִתּוּל?
עַד הַיּוֹם תּוֹרָהּ לֹא הִגִּיעַ

לְבִיקוּר-קוּר-קוּר

וַאֲפִילוּ לְטִיּוּל

אֲבָל הַגֶּבֶר, אֲהָה אֲהָה,

הוּא, מִסְכֵּןֵ, מִתְחַתֵּן עִם כָּל הַלּוּל.

במילות השיר שהבאתי בפוסט הקודם, כפי שמצאתי אותן באינטרנט (למשל באתר 'שירונט'), היה שינוי אחד קטן בבית החמישי, שם נכתב שהפרגית יושבת ב'ביטול'.

וכעת הפרגית היא גברת,
אך עודנה יושבת בביטול.
אם כעת הפרגית היא גברת
איך עודנה יושבת בביטול?

לכאורה מה הגיוני יותר?

כתבו תמר ועמוס:

כל מי שהכיר את צחקנותה הממזרית של נעמי שמר יודע – אף בלי לראות את הטקסט – שנעמי כתבה 'אַךְ עוֹדֶנָּהּ יוֹשֶבֶת בְּבִתּוּל'. אך כיוון שבכל הפמפלטים, השירונטים וחוברות מארזי התקליטים כתוב 'אך עודנה יושבת בביטול', וכיוון שנעמי לא פירסמה בדפוס שירים שלא כתבה להם את המנגינות, פנינו לללי שמר בִּתה, שענתה: 'הביתול נכון ביותר, ושגוי בכל הגרסאות האחרות', ובעיקר שלחה לנו את השיר בכתב ידה של נעמי.

וכאן בהגדלה:

נעמי שמר (2004-1930)

ועוד הוסיפו הרודנרים על השיר בכללו:

מדובר בשיר מאוד משמעותי ביצירתה של נעמי שמר, כי הוא אולי התעודה היחידה, בה משתקפים זכרונות לא נעימים מקבוצת כינרת, שבה נולדה.  

כל שיריה ודבריה של נעמי בתקשורת הכתובה והאלקטרונית מכים בתופי געגועים גדולים לכינרת. אבל, 'יש תור, יש וֶתק, אהה אהה / תחכה הקטנטונת לתורה' הוא כנראה הצירוף היחיד המזכיר שלנעמי היו גם זיכרונות פחות נעימים משם, בעיקר מיחס 'ציבור החברים' לסגנון חיי הפסנתר, שקבעה אמא רבקה, ביישוב העמלני והשוויוני (ובקצוות – קטנוני).  

הצרוף 'למה נוֹמי?! למה נוֹמי?!', רדף אחריה מגיל שש. ליציאתה לאקדמיה למוזיקה הייתה התנגדות קשה ומקיפה בשתי אסיפות כלליות בקיבוץ. בסופו סוכם הדבר בחיוב רק בהתערבותה של שרה מאירוב – ששכלה זמן קצר קודם לכן את בנה גוּר, בקרבות תש"ח בעמק הירדן. שרה קראה לעבר החברים: 'אתם לא מבינים שזה הייעוד שלה?'  

כשחזרה נעמי לכינרת מהאקדמיה לא זכתה להיות מורה למוזיקה בבית החינוך המשותף בדגניה (במקום כבר היה יקותיאל שוּר) ולימדה ריתמיקה את ילדי הגן. להם כתבה את ה'שירים מכינרת'.  

ומשהו א-פרופו יוחנן זראי (2016-1929), מלחין השיר. נעמי שמר העידה שאף כי היתה בוגרת (בהצטיינות) של האקדמיה למוזיקה, זראי קידם בהרבה את יכולת ההלחנה שלה כשיעץ לה (במילעיל): 'ביד שמאל תתני את האטמוספירה, ואז ביד ימין תציירי יפה את המלודיה'.

המלחין יוחנן זראי (ארכיון התמונות של תיאטרון הקאמרי)

הנה שוב שני הביצועים של השיר, כל אחד מקסים יותר מזולתו.

כאן נחמה הנדל ורן אלירן (הזכורים כצמד רן ונמה) מתאחדים שוב בתכנית האירוח של רבקה מיכאלי 'סיבה למסיבה'. השנה היא 1986:

וכאן מחדשת אחינועם ניני את השיר בביצוע מ-ד-ה-י-ם עם התזמורת הסימפונית של ירושלים (2011): אריה בלול התרנגולות:

בביצוע של ניני שולב שיר תרנגולים נוסף, הוא שיר הילדים 'תרנגול אני', שחיברה אנדה עמיר-פינקרפלד והלחין יצחק אֶדֶל.

הנה המילים:

תַּרְנְגוֹל אֲנִי, תַּרְנְגוֹל קָטָן
מִי עוֹד כָּמוֹנִי גַּנָּן
קוּקוּרִיקוּ!

לֹא אֵת לִי וְלֹא מַעְדֵּר
קוּקוּרִיקוּ!
וַאֲנִי חוֹפֵר וְעוֹדֵר
קוּקוּרִיקוּ!

בּוֹאוּ, רְאוּ
אֲנִי חוֹפֵר וְעוֹדֵר
וְלֹא אֵת לִי וְלֹא מַעְדֵּר
קוּקוּרִיקוּ!

'והאדם המציא את האטום': קיצור תולדות האנושות בשתי דקות

'הסיפור שלנו' (Our Story), הוא סרטון בן שתי דקות בלבד שנעשה על ידי תלמיד תיכון ושמו ג'וֹ בּוּש, כפרויקט גמר בקורס וידאו (תודה ליוסי דה ליאון ששלח לי). הביצוע – מבחר התמונות, החיתוכים, המוסיקה, המֶסֶר – הוא לא פחות ממבריק.

אז נכון שהוא לא הצליח לכלול בסרטון את כל הדתות ואת כל התרבויות, אבל (כמעט) כל השאר בפנים.



המסר של הסרטון הזכיר לי – איך לא? – את 'בראשית', שירם הנפלא של חיים חפר וסשה ארגוב, שגם הוא מציג את סיפור הבריאה ככישלון, שבו מעורבים רצון טוב ותמימות (של בורא העולם), טיפשות וזדון (של בני האדם, כמובן).

השיר נכתב במקור ללהקת 'בצל ירוק' (1958), אך זכור בעיקר מביצועם של 'התרנגולים' (1961).

הנה, להנאתכם, אחינועם ניני והתזמורת הסימפונית ירושלים:



ואלה המילים:

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ,
והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור,
ויהי אור.
והבוקר בהיר זרח בעולם, ואחריו בא הלילה שחור.
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

וביום השני הוא יצר את הרקיע,
הרקיע הנפלא והכחול.
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע
ונפרש מעל גבוה ועגול.

וביום השלישי הוא יצר את היבשת,
את העמק, את ההר ואת הים.
ונטע הרבה עצים, וגם שתל פרחים ודשא,
שהפליאו את העין ביופיים.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

וביום הרביעי את השמש ברא, וירח עלה בלילות.
רבבות כוכבים, כל כוכב הוא מזל,
סובבו ועברו במסילות.
ויהי ערב ויהי בוקר רביעי.

וביום חמישי הוא יצר חיים במים,
[את] הצדפים, את הדגים, התנינים,
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים,
הנשרים, הסנוניות והיונים.

וביום השישי הוא יצר חיות בחלד,
[את] הפילים, האיילות, את הצבועים.
ובאותו היום ממש הוא ברא אדם בצלם,
הוא ברא אדם בצלם אלוהים.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי.

והאדם אילף כל בהמה,
והאדם חרש באדמה,
והאדם המציא את הגלגל,
והאדם השיט ספינות על גל,
והאדם ריסן את הקיטור,
והאדם טס מעלה כציפור,
והאדם כבש כוכבי מרום,
והאדם ברא את האטום.

והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום...

וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור,
ויהי אור.
והבוקר בהיר זרח בעולם, 
ואחריו בא הלילה שחור.
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

וביום השני הוא יצר את הרקיע,
הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע.
וביום השלישי הוא יצר את היבשת,
ונטע הרבה עצים וגם שתל פרחים ודשא.
ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, יום שלישי,
ויברא את המאורות ברביעי.

וביום חמישי הוא יצר חיים במים,
ובאותו היום פרחו בני הכנף אל השמים.
וביום השישי הוא ראה כי מעשהו תם,
וישבות מכל מלאכתו, ולא ברא את האדם.
וירא אלוהים כי טוב...

בעלי התוספות

תודה לאנונימי הראשון על ההמלצות המומלצות לשני סרטי אנימציה נהדרים: