סיפורי רחובות: חברה חדשה, ילדי תימן, לואי מרשל, שמואל הנציב, הרמז

א. ממעמד לעם

רחוב יש בתל אביב שנושא את השם הנאיבי להפליא 'חברה חדשה'.

מה היא 'חברה חדשה'? השלט מסביר זאת היטב:

שם סמלי לבנין חברה חדשה בא"י עפ"י עקרונות סוציאליים

צילום: איתמר לויתן

עברו ימים, עברו שנים, וחזון החברה היהודית החדשה בארץ ישראל, שתתבסס על ערכי צדק סוציאליסטיים, הוחלף בחברה חומרנית ובקפיטליזם חזירי כבכל העמים.

חברה (Society; Class) הוחלפה בחברה (Company; Firm), והביטוי הלשוני הזעיר שמשקף זאת מבלי משים נמצא בחניון הסמוך לרחוב, שנקרא 'חניון החברה החדשה'. פירמה חדשה הגיעה לעיר ומוכרת לנו מכל טוב...

צילום: דן גלמן

ב. ילדי תימן

שפשפתי את עיני בתדהמה. מתברר שבעיר חדרה, ליד תחנת הרכבת, יש רחוב ששמו הוא 'ילדי תימן החטופים'.

צילום: יוחנן פלוטקין

פרשת ילדי תימן, וחטיפתם כביכול או באמת, מעסיקה את דעת הקהל הישראלית כבר עשרות שנים: מאמרים וספרים, תאוריות קונספירציה והאשמות מוטרפות, עד כדי כך שממשלות ישראל לדורותיהן הקימו שלוש ועדות בירור וחקירה שונות, כולל ועדת חקירה ממלכתית ב-1995 (ועדת קדמי).

בערך ויקיפדיה על 'ועדת קדמי' נכתב: 

מסקנות הוועדה פורסמו ב-2001 ... לגבי 733 נעדרים קבעה הוועדה כי הילדים נפטרו, עקב מציאת ראיות מהימנות בדבר מותם. לגבי 56 תינוקות כתבה הוועדה כי היא לא מצאה קצה חוט לגביהם וגורלם "עלום". היא העלתה אפשרות שתינוקות אלה נמסרו לאימוץ על ידי עובדות סוציאליות. הוועדה מתחה ביקורת על מחדלי הסוכנות היהודית במניעת חרושת השמועות על חטיפות ילדים, וקבעה כי הסוכנות יכלה למנוע זאת באמצעות פעולה יזומה. על תוכן הפרוטוקולים הוטל חיסיון בהוראת ממשלה עד שנת 2071.

שער השבועון 'העולם הזה', 11 בינואר 1967

נושא כאוב זה מעולם לא הוכרע חד משמעית ועד היום מתפרסמים מחקרים ומאמרי דעה שונים, לכאן ולכאן, אך לעיריית חדרה זה כנראה לא ממש חשוב. הם כבר יודעים שמדובר ב'חטופים'...

ג. שמואל הנציב

מנחם רוזנברג שלח לי את צמד התמונות הללו מנתניה. הוא ביקש להפנות את תרומת לבי לדרך השונה שבה תיעתקו – באותו רחוב עצמו – את המילה 'מלחמת': פעם Milchemet ופעם Milhemet.

צילום: מנחם רוזנברג

אבל אני התפעלתי דווקא מן הרחוב השני: שמואל הנציב.

בהתחלה חשבתי שמדובר בבדיחה על חשבונו של רבי שמואל הנגיד, אבל מן התמונה השנייה הבנתי שהבדיחה היא עליי, ומדובר בלורד הרברט סמואל, הנציב הבריטי הראשון בארץ, ששם משפחתו עוּבְרת, באדיבות פרנסי העירייה, לשמואל, וזאת מבלי שקיבלו את רשותו או את רשות צאצאיו.

הרברט סמואל הוא שמואל הנציב (ויקיפדיה)

אני מודה שמעולם לא שמעתי את השם הזה. חיפשתי בעיתוני התקופה וגם שם לא מצאתי שהנציב העליון הלורד סמואל כונה כך. ככל שבדקתי הרחוב בשמו זה קיים מראשית שנות החמישים.

ד. לואי מרשל

שלט לכבודו של לואי מרשל באוניברסיטת סירקוז, ניו יורק (ויקימדיה)

נאמר זאת כך: זה שבאנגלית לא מבטאים את האות S לא אומר שהיא לא קיימת.

את שמו של המשפטן וראש הוועד היהודי-אמריקאי לואי מרשל יש לכתוב Louis Marshall ולא כפי שכתוב בשלט התל-אביבי.

צילום: איתמר וכסלר

ה. רמז דק

תודה לזאב קינן

איפה נמצא רחוב הרמז בירושלים?

רמז דק: מול תחנת הרכבת הישנה והראשונה. 

נעלמו זכויותיו של דוד רמז! 

דוד רמז, 1950 (צילום: בוריס כרמי, ויקימדיה)

בעלי התוספות

רחוב ילדי תימן החטופים עורר, כצפוי, סערת רוחות, עד כדי אי אמון בצילום ובנכונות הדבר.

לא נותרה לי בררה אלא למנות ועדת חקירה מיוחדת בהרכב של שופט יחיד, אומנם אשכנזי אבל בעל ניסיון רב. 

טל סגל נסע אפוא לשטח והנה מימצאיו ופסק דינו:

נכון להבוקר (12 ביוני), יש רחוב כזה בחדרה. אבל, ואבל גדול, הרחוב סובל מפיצול אישיות: גם שמו הקודם, רחוב הרכבת, מופיע מספר פעמים. בנוסף, באתרי הניווט השונים או במפות, אין לרחוב ילדי תימן שום נוכחות. 

צילומים: טל סגל

הנחפז אתה? מדריך הטלפון של פלשתינה (א"י) לשנת תש"ד

מי היה מאמין שספרי טלפונים ישנים יכולים לעניין מישהו? אבל עובדה.

בית המכירות הפומביות 'קדם' מציע השבוע למכירה שלושה מדריכי טלפון ישנים משנת תש"ד (1944), בהוצאת משרד הדואר פלשתינה (א"י), ירושלים: אחד לירושלים ולדרום הארץ, אחד לחיפה ולצפון הארץ, ואחד ליפו, תל-אביב ומערב הארץ. זהו מדריך הטלפון השלישי שיצא בארץ ישראל – מספרים עורכי הקטלוג – והראשון שפורסם בכרכים נפרדים לערים השונות (במדריכים הקודמים כרך אחד הספיק לכל מספרי הטלפון בארץ).

בעמוד הראשון של ספר הטלפונים של ירושלים מופיע סמל הנציב העליון עם מספרי הטלפון של המזכיר הפרטי ושאר צוות 'הוד מעלתו הנציב העליון'. הנציב העליון דאז היה הרולד מקמייקל, שנחשב עוין ליישוב היהודי. באוגוסט 1944, זמן לא רב לאחר פרסום מדריך הטלפון הזה, ניסו אנשי האצ"ל להתנקש בחייו אך נכשלו, ולאחר מכן סיים מקמייקל את תפקידו בארץ.

חיוג ישיר למזכיר הפרטי של הנציב העליון ולעוזריו

אלי שטרן, איש 'קדם' ובעל הבלוג המצוין 'נוטריקון', העביר לי בטובו, כמה צילומים משעשעים מן המדריכים, שלקחו את שמם ברצינות. עורכי המדריכים סברו כי אין מדובר רק בספרי שימוש ויש לנצל את ההזדמנות ולהדריך את תושבי הארץ בנימוסים והליכות. שימו לב לעצות ולמשפטי החכמה והמוסר, שנדפסו בראש כל עמוד ונועדו לשפר את נימוסיהם של המדברים בטלפון. האמת, לא יזיק לנו לאמץ כמה מהם, ובמיוחד את העצה: מספר מוטעה! אמור 'אני מצטער'...

ענה לטלפון מיד. דבר ברורות (ובהזדמנות זו רשום לפניך את מספר הטלפון של דניאל אוסטר, שבתוך כמה חודשים יהיה ראש העיר).

דבר ישר לתוך השפופרת

אל תאמר 'האללו', מסור את שמך. משנגמרה השיחה החזר את השפופרת.

אם פרצה דליקה – סובב 2222 (וכדאי להזמין מיד מיטה בבית החולים הבריטי לעיניים סנט ג'ון)

משטרה – 4444 (ליתר ביטחון, כדאי להצטייד גם במספר הטלפון של עו"ד משה דוכן)

מספר מוטעה! אמור 'אני מצטער' (ד"ר משה וולך, מייסד בית החולים 'שערי צדק', יידע להעריך זאת)

הנחפז אתה? הזמן שיחה דחופה (כולל מספרי הטלפון של חברת 'טבע' וקפה 'טעמון')

לבטחון בדיקנותך – הזמן שיחת יקיצה

אם רוצה אתה להתלונן – דבר עם המפקח(ת)

בעלי התוספות

מתן סבר, שלהנאתו אוסף מדריכים וספרי טלפונים ישנים, שלח לי תמונות של כמה מהספרים שברשותו:

 

רהט ווֹקוֹפּ מחדש מימיו כקדם

אם השבוע שעבר הסתיים בתוגת ההרס של כתובת בית 'תבור', הנה שבוע זה נפתח בשמחת בית השואבה.

זוכרים את החידה על 'רהט ווקופ' שליד תיאטרון החאן?

הסיפור הסתיים בהבטחה של חברת 'הגיחון' בירושלים להחזיר את עטרת הרהט ליושנה, לשקמו ולחדש מימיו כקדם.

אמרו ועשו, הבטיחו וקיימו.

בשבוע שעבר חזרו המים לפכות ברהט הכפול. סביבתו נוקתה ובזמן הקרוב תשקם העירייה גם את הכתובת ההיסטורית. מדברים גם על טקס חגיגי בנוכחות השגריר הבריטי (הזדמנות טובה להציע לו לחדש את המנדט).

כבוד לזהר ינון, מנכ"ל 'הגיחון', ולעוזרתו דינה גולדברגר (שגם צילמה). ועכשיו נראה אותם מזרימים מים גם לסַבִּיל העתיק של בריכת הסולטן (הזדמנות טובה לשקם את היחסים עם טורקיה)...

כשסיפרתי על כך ליהודה זיו, הוא ביקש להוסיף את הדברים הבאים:

לשמוח עם 'הנציב המצטער'!

סר ארתור ווקופ, נציבה העליון הרביעי של ממשלת המנדאט (סוף 1931-ראשית 1938) זכור לי היטב. לבד מן הנציב העליון הראשון, סר הרברט סמואל, היהודי חבר הפרלמנט הבריטי, היו כל הנציבים האחרים אנשי צבא לשעבר. אך גנרל ווקופ (היש עוד מי שזוכר את דרגתו הצבאית – לעומת הפילדמרשלים פְּלוּמֶר וגוֹרְט?) העדיף שלא ללבוש מדים, ונראה זקן מכפי גילו בלבושו האזרחי – כעין סבא'לה טוב וכפוף, חבוש מגבעת ואף נשען על 'מקל סבא'...

ווקופ היה שונה מן הנציבים האחרים גם ביחסו הידידותי אל יישובה היהודי של ארץ ישראל (הניח את אבן הפינה לבית 'הבימה' בתל-אביב) ואל העם היהודי (עם עלות היטלר לשלטון, פתח את שערי הארץ לעולים מיהודי גרמניה). במרץ 1936 חנך ווקופ את 'קול ירושלים', תחנת השידור של 'פלשתינה (א"י)', אך מצא עצמו מסובך עם ערביי הארץ לאחר שאליעזר לוּבְּרָנִי, מנהל השידורים העבריים – שקרא בטקס פתיחת השידורים את תרגום ברכת הנציב העליון – השלים את ראשי התיבות בכינויה העברי של ממשלת המנדט וקרא אותם, באוזני העולם כולו, כפשוטם ובמלואם: פלשתינה (ארץ-ישראל)! כך נאלץ אז ווקופ להוציא הוראה מיוחדת, כי את כינוי ממשלתו יש להגות 'פלשתינה (אַ"י)'... על כך כתב נתן אלתרמן את שירו: 'אַיָּה, אַיָּה-אַ"י! אהבתיך בצמותיך, הקלועות לך לראשך!' – בעוד אריה נבון, הקריקטוריסט של היומון 'דבר', הגיב כדרכו בקריקטורה קולעת: מַקְלֵט רדיו שפניו מעוותים, מטפחת עבה כרוכה סביב ראשו – כמי שסובל מכאב שיניים – והוא נאנח בקול קורע לב: 'אַי! אַי!! אַי!!!

התמודדותו העיקרית של ווקופ הייתה עם 'המרד הערבי' (מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט), אשר פרץ במרץ 1936. מאותה עת אני זוכר היטב את הודעתו, כמעט מדי יום, ב'קול ירושלים' על פיגועי 'המאורעות': 'הנציב העליון מצטער להודיע...' – ולפיכך אף הכתרנו אז את ווקופ בכינוי 'הנציב המצטער'...

אף שמבין הנציבים העליונים היה ווקופ, כאמור, ידידה הטוב ביותר של ההתיישבות היהודית, נחפזה עיריית ירושלים בשעתה והחליפה, משום-מה, דווקא את שמו של 'רחוב ווקופ', שמצפון לבית ימק"א, וקראה לו בשם 'רחוב לינקולן'... כמה יפה יהיה עתה, כשבזכותם של דוד אסף וברוך גיאן 'יקום לתחיה' הַרַהַט ('סַבִּיל'), אשר חנך ווקופ בשעתו מול תחנת הרכבת הירושלמית, וישוב לתת את מימיו כבראשונה. 

מגיע לו, ל'נציב המצטער'!

טקס חנוכת תחנת החשמל בנהריים, 9 ביוני 1932
משמאל: ארתור ווקופ; במרכז: פנחס רוטנברג; מימין: המלך עבדאללה (מקור: אתר נהריים)

ברוך גיאן מצא כתובת 'ווקופית' נוספת.... במבואת תיאטרון 'הבימה' בתל אביב:

מי, מתי והיכן? חידה מצולמת

מהו מבנה זה והיכן הוא נמצא?

קשה? 

הנה רמז שיקשה עוד יותר: מיהו אדם זה, ואיך הוא קשור למבנה שלמעלה?

התשובה תובא כאן מאוחר יותר.
_______________________________________________________________________

והנה הפתרון המלא, וכל הכבוד ליוחנן בן יעקב, מוני דביר (שזיהה ראשון את ווקופ במכתב פרטי), 'אחד שלא יודע' ועמוס, שהיכה בפטיש.

מבנה זה – שמכאן ואילך יכונה 'רַהַט ווֹקוֹפּ' – אכן נמצא ברחוב דוד רמז בירושלים, סמוך לח'אן הירושלמי וממש מול הכניסה לתחנת הרכבת הישנה. הגעתי אליו ביום שלישי שעבר יחד עם ידידי, מורה הדרך והצלם, ברוך גיאן.

רהט הוא התרגום העברי ל'סֶבִּיל', דהיינו מתקן מים על אם הדרך או ליד בתי תפילה, המיועד לרווחתם של עוברי אורח ומתפללים. רהטים אלה מוכרים כבר בתקופה הממלוכית, אך רובם נבנו בימי השלטון הטורקי והם פזורים ברחבי הארץ. ידועים במיוחד הם הרהטים שצמודים למסגדי הר הבית (חמישה במספר), הרהט שליד בריכת הסולטן בירושלים, 'סביל אבו נבּוּט' במבואות יפו לכיוון חולון וירושלים, ויש גם רהטים פחות מוכרים, בלוד ובכפר סבא.

המיוחד ברהט כפול זה, שהוא 'חילוני', מודרני ופשוט בעיצובו. למרות מיקומו על נתיב תחבורה ראשי, שמאות אנשים ומכוניות חולפים לידו בכל יום, הוא כמעט שאינו מוכר. בספרות המחקר העצומה על ירושלים לא מצאנו התייחסויות אליו, ואם יש כאלה נשמח ללמוד עליהן.

כשביקרנו השבוע ברהט המים המוזנח הופתענו לגלות עליו כתובת הקדשה, שכבר נשחקה וזקוקה לשיקום דחוף ולהגנה.

THE GIFT OF

GENERAL SIR ARTHUR GRENFELL WAUCHOPE

GCB GCMG CIE DSO

HIGH COMMISSIONER FOR PALESTINE 1931-1938

  

מתברר אפוא כי זו הייתה מתנת הפרדה של הנציב העליון סֶר ארתור גרנפל ווקופ (1947-1874) לתושבי ירושלים המנדטורית.

השורה השלישית בכתובת קשה לקריאה, אך אינה אלא אוסף תארי האבירות שבהם התכבד ווקופ:

GCB הוא 'מסדר אבירי האמבט' (Order of the Bath)

GCMG הוא 'מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש' (Grand Cross of Saint Michael and Saint George)

CIE הוא 'מסדר האימפריה ההודית' (Order of the Indian Empire)

DSO הוא 'אות השירות המצוין' (Distinguished Service Order)

ארתור ווקופ, הנציב העליון הרביעי, היה אחד האהודים שבנציבים, בוודאי בהשוואה להרולד מק-מייקל שבא אחריו. הוא שירת שבע שנים בתפקידו והיה הראשון שעבר לגור ב'ארמון הנציב' ומשם מלך על פלשתינה-א"י. הוא שמר על יחסים מצוינים עם מנהיגי היישוב, ובימיו התחוללה 'העלייה החמישית', שבמהלכה הגיעו לארץ עשרות אלפי יהודים. ווקופ הצליח לתמרן בין האינטרסים השונים של היהודים והערבים, אך נאלץ לסיים את תפקידו בתחילת 1938. הסיבה הרשמית הייתה בריאות לקויה, אך הסיבה האמתית קשורה, כנראה, לאיבוד השליטה הבריטי בימי מאורעות תרצ"ז (1937).

ווקופ, הרווק ההדור, שבמראהו הזכיר פרופסור יותר מאשר גנרל מעוטר, חזר לאנגליה וב-1947 נפטר בפתאומיות, כאשר נפל ממדרגות מועדון קצינים בלונדון.

דבר, 17 בספטמבר 1947 (קטע ממאמר)

ארתור ווקופ בביקור בקיבוץ משמר העמק, 1934 (ארכיון משמר העמק)

בעודנו עומדים מול הרהט היבש והמוזנח עלה בדעתי לנצל את קשריי עם מנכ"ל חברת 'הגיחון' – חברת המים הירושלמית – זהר ינון, שלא רק שהוא קרוב משפחה אלא גם קורא מסור של עונ"ש.

ואכן, לא התאכזבתי. תוך זמן קצר הגיעו למקום שלושה מעובדי החברה, שנדהמו לגלות את הרהט ולשמוע על ההיסטוריה שלו. אנשי 'הגיחון' – כך מסר לי אמש המנכ"ל – כבר יצרו קשר עם עיריית ירושלים וקיבלו על עצמם במשותף לשקם בזמן הקרוב ביותר את 'רהט ווקופ', לנקותו ושוב להזרים לתוכו מים לטובת תושבי העיר, כחלק ממורשת המים המפוארת שלה.

עשינו משהו!

המשך הסיפור – כאן.