 |
| צילום: ברוך גיאן |
בשכונת עין כרם בירושלים יש רחוב עם שם מיוחד במינו: אמא שלום.
זה יכול היה להישמע כסיסמה נפלאה שמתאימה ממש לימינו אלה, אבל האמת היא שמדובר כאן ב'אמא שלום' ולא ב'אמא, שלום!'.
אימא (ולא אמא) שלום חיה במאה השנייה לספירה. היא הייתה בתו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ואחותו של ממלא מקומו, רבן גמליאל דְּיַבְנֶה. כבת למשפחה מיוחסת היא נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, תלמידו של יוחנן בן זכאי ומגדולי התנאים, הלא הם חכמי המשנה. בתלמוד השתמרו סיפורים רבים עליה, שכן שימשה מעין 'מתווכת' בין אחיה הנשיא, לבין בעלה חם המזג והקנאי.
על פי הסיפור המפורסם 'תנורו של עכנאי' (מסכת בבא מציעא, נט ע"ב), שבו הגיע לשיא המתח בין שני הגיסים על רקע ויכוח על סמכותם של חכמים לפסוק הלכה על בסיס רוב ומיעוט, החרים רבן גמליאל את רבי אליעזר. הגמרא מספרת כי לאחר שנודה רבי אליעזר הקפידה אשתו, אימא שלום, שלא ייפול על פניו בתפילת 'תחנון', משום שבכך יגרום אסון:
אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה. [אימא שלום הייתה אישתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל. מאותו אירוע ואילך לא הניחה לרבי אליעזר ליפול על אפיו]. ההוא יומא, ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר [אותו יום, ראש חודש היה, והתחלף לה חודש מלא בחודש חסר]. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא [יש אומרים: בא עני לפתח הבית והוציאה לו פת לחם]. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: 'קום קטלית לאחי' [מצאה אותו נופל על אפיו. אמרה לו: קום, הרגת את אחי]. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב [בינתיים יצא קול שופר מביתו של רבן גמליאל שמת]. אמר לה: 'מנא ידעת' [מניין ידעת?], אמרה ליה: 'כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה'.
ועל הביטוי 'חוץ משערי אונאה' פירש רש"י: 'לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות'.
בספרה היפה הפרדס של עקיבא (כנרת, זמורה-ביתן 2012), שילבה יוכי ברנדס, מטבע העניין, את דמותה של אמא שלום בעלילת הסיפור. הנה כך היא מתארת את האירוע הדרמטי של נפילת האפיים של בעלה רבי אליעזר, שהביאה למות אחיה רבן גמליאל (עמ' 270-269):
בסיפור אחר המופיע בתלמוד הבבלי (נדרים, כ, ע"א-ע"ב) כתוב כך:
מה פשר השם 'אימא'? כנראה שזהו תואר כבוד לאישה
מכובדת, שכן ידועים לנו כמה מחכמי המשנה ששמם היה 'אבא' (אבא שאול, אבא חלקיה
ועוד), ואם כך כנראה ששמה האמיתי היה 'שלום', שהוא שם הקרוב לשמות אחרים של נשים
כמו 'שלומית' או 'שלומציון'. בתלמוד נזכרת עוד 'אימא' כזו, זוהי 'אימא מרים',
שהייתה אמו של... 'אבא שאול' (כתובות, פז ע"א).
במרשתת מצאתי שיר שכתבה חוה פנחס-כהן:
וכאן, בסדרת שיעורים שהעביר לפני שנה ארי אֵלון, אף זכתה אמא שלום לתלמוד משל עצמה...
בלכתנו אחר המיטות
כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד אִמִָּא שָׁלוֹם,* הָאִשָּׁה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה לְמַרְאֶה
בְּצַד הַדֶּרֶךְ. בְּשַׁעַר הַגַּיְא אוֹ לְיַד הַקַּסְטֶל תַּחַת אֹרֶן קָנָרִי
וְתִבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כְּמוֹ עֲרָבָה תִּבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כָּל רֶגַע וְכָל שָׁעָה וְכָל
הַיְמָמָה. תִּבְכֶּה כְּשֶׁנִּזְרַע וְתִבְכֶּה כְּשֶׁנִּקְצֹר וְתִבְכֶּה בְּלֶכְתֵּנוּ
קָשִׁים מִבַּחוּץ וּפְרִיכִים כְּמוֹ בָּצֵק בָּעֲצָמוֹת, בְּלֶכְתֵּנוּ אַחַר הַמִּטּוֹת
הִיא תִּבְכֶּה מִתּוֹכָהּ בִּישִׁיבָה מִזְרָחִית וּבִילָלָה מִזְרָחִית מְסֻלְסֶלֶת
שֶׁתִּמְשֹׁךְ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה אֶל גְּרוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בִּדְמָמָה
בְּדִמְדּוּמִים בְּדִמְדּוּמֵי דִּים וּבַחֲשֵׁכָה וּבְדִמְ דִּמְעוֹתֶיהָ וְיָבוֹאוּ
הַדְּמָעוֹת בְּטִפּוֹת הַשְּׂרָף שֶׁל הָאֹרֶן כָּבֵד דָּבִיק וְחָרִיף וָזָר
(מַה זָּר לָאַלּוֹן וְלָאֵלָה לָאֶשְׁחָר וְלַתָּמָר) וְיִהְיוּ לְנַהֲרוֹת הָאָרֶץ
מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְווֹת מֵהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם
זוֹרְמִים בִּכְבֵדוּת מִקַּו הַפָּרָשָׁה
לִשְׁנֵי הַיָּמִים
זֶה שֶׁל אֶתְמוֹל וְזֶה שֶׁל מָחָר
שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ שֶׁקּוֹלַאז' חַיֵּינוּ טְלָאִים שֶׁל אֵבֶל (וְאֵין עוֹד
כֹּחַ, אֵין עוֹד) וִילָדִים שֶׁנּוֹלָדִים לָנוּ
הַקּוֹד הַגֶּנֶטִי שֶׁלָּהֶם כְּפוּף זִכְרוֹנוֹת וְגֵוָם הָרַךְ נוֹטֶה
לְפָנִים כְּאִלּוּ בִּבְהִילוּ תָּמִיד
שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ אִמָּא שָׁלוֹם שֶׁמְּקוֹרוֹתֵינוּ יְבֵשִׁים וְהַשְּׁעָרִים
נְעוּלִים וּמַחֲלִידִים וּמְלָחִים שֶׁבְּדִמְעוֹתֶיהָ יָבוֹאוּ לְמִלְחֵי הָאֲדָמָה
וּמַשֶּׁהוּ מִזֶּה (אָמְנָם אָנֶמִי)
עוֹד יִצְמַח
וְהִנֵּה מְכַסִּים כָּאן עוֹד בּוֹר
וכאן, בסדרת שיעורים שהעביר לפני שנה ארי אֵלון, אף זכתה אמא שלום לתלמוד משל עצמה...
