 |
| צילום: ברוך גיאן |
בשכונת עין כרם בירושלים יש רחוב עם שם מיוחד במינו: אמא שלום.
זה יכול היה להישמע כסיסמה נפלאה שמתאימה ממש לימינו אלה, אבל האמת היא שמדובר כאן ב'אמא שלום' ולא ב'אמא, שלום!'.
אימא (ולא אמא) שלום חיה במאה השנייה לספירה. היא הייתה בתו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ואחותו של ממלא מקומו, רבן גמליאל דְּיַבְנֶה. כבת למשפחה מיוחסת היא נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, תלמידו של יוחנן בן זכאי ומגדולי התנאים, הלא הם חכמי המשנה. בתלמוד השתמרו סיפורים רבים עליה, שכן שימשה מעין 'מתווכת' בין אחיה הנשיא, לבין בעלה חם המזג והקנאי.
על פי הסיפור המפורסם 'תנורו של עכנאי' (מסכת בבא מציעא, נט ע"ב), שבו הגיע לשיא המתח בין שני הגיסים על רקע ויכוח על סמכותם של חכמים לפסוק הלכה על בסיס רוב ומיעוט, החרים רבן גמליאל את רבי אליעזר. הגמרא מספרת כי לאחר שנודה רבי אליעזר הקפידה אשתו, אימא שלום, שלא ייפול על פניו בתפילת 'תחנון', משום שבכך יגרום אסון:
אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דר"ג הואי. מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה. [אימא שלום הייתה אישתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל. מאותו אירוע ואילך לא הניחה לרבי אליעזר ליפול על אפיו]. ההוא יומא, ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר [אותו יום, ראש חודש היה, והתחלף לה חודש מלא בחודש חסר]. איכא דאמרי: אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא [יש אומרים: בא עני לפתח הבית והוציאה לו פת לחם]. אשכחתיה דנפל על אנפיה, אמרה ליה: 'קום קטלית לאחי' [מצאה אותו נופל על אפיו. אמרה לו: קום, הרגת את אחי]. אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב [בינתיים יצא קול שופר מביתו של רבן גמליאל שמת]. אמר לה: 'מנא ידעת' [מניין ידעת?], אמרה ליה: 'כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים, חוץ משערי אונאה'.
ועל הביטוי 'חוץ משערי אונאה' פירש רש"י: 'לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות'.
בספרה היפה הפרדס של עקיבא (כנרת, זמורה-ביתן 2012), שילבה יוכי ברנדס, מטבע העניין, את דמותה של אמא שלום בעלילת הסיפור. הנה כך היא מתארת את האירוע הדרמטי של נפילת האפיים של בעלה רבי אליעזר, שהביאה למות אחיה רבן גמליאל (עמ' 270-269):
בסיפור אחר המופיע בתלמוד הבבלי (נדרים, כ, ע"א-ע"ב) כתוב כך:
מה פשר השם 'אימא'? כנראה שזהו תואר כבוד לאישה
מכובדת, שכן ידועים לנו כמה מחכמי המשנה ששמם היה 'אבא' (אבא שאול, אבא חלקיה
ועוד), ואם כך כנראה ששמה האמיתי היה 'שלום', שהוא שם הקרוב לשמות אחרים של נשים
כמו 'שלומית' או 'שלומציון'. בתלמוד נזכרת עוד 'אימא' כזו, זוהי 'אימא מרים',
שהייתה אמו של... 'אבא שאול' (כתובות, פז ע"א).
במרשתת מצאתי שיר שכתבה חוה פנחס-כהן:
וכאן, בסדרת שיעורים שהעביר לפני שנה ארי אֵלון, אף זכתה אמא שלום לתלמוד משל עצמה...
בלכתנו אחר המיטות
כַּאֲשֶׁר תַּעֲמֹד אִמִָּא שָׁלוֹם,* הָאִשָּׁה הָאַחַת הַגְּדוֹלָה לְמַרְאֶה
בְּצַד הַדֶּרֶךְ. בְּשַׁעַר הַגַּיְא אוֹ לְיַד הַקַּסְטֶל תַּחַת אֹרֶן קָנָרִי
וְתִבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כְּמוֹ עֲרָבָה תִּבְכֶּה לְמַעֲנֵנוּ כָּל רֶגַע וְכָל שָׁעָה וְכָל
הַיְמָמָה. תִּבְכֶּה כְּשֶׁנִּזְרַע וְתִבְכֶּה כְּשֶׁנִּקְצֹר וְתִבְכֶּה בְּלֶכְתֵּנוּ
קָשִׁים מִבַּחוּץ וּפְרִיכִים כְּמוֹ בָּצֵק בָּעֲצָמוֹת, בְּלֶכְתֵּנוּ אַחַר הַמִּטּוֹת
הִיא תִּבְכֶּה מִתּוֹכָהּ בִּישִׁיבָה מִזְרָחִית וּבִילָלָה מִזְרָחִית מְסֻלְסֶלֶת
שֶׁתִּמְשֹׁךְ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה אֶל גְּרוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים בִּדְמָמָה
בְּדִמְדּוּמִים בְּדִמְדּוּמֵי דִּים וּבַחֲשֵׁכָה וּבְדִמְ דִּמְעוֹתֶיהָ וְיָבוֹאוּ
הַדְּמָעוֹת בְּטִפּוֹת הַשְּׂרָף שֶׁל הָאֹרֶן כָּבֵד דָּבִיק וְחָרִיף וָזָר
(מַה זָּר לָאַלּוֹן וְלָאֵלָה לָאֶשְׁחָר וְלַתָּמָר) וְיִהְיוּ לְנַהֲרוֹת הָאָרֶץ
מְלוּחִים כִּדְמָעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְווֹת מֵהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם
זוֹרְמִים בִּכְבֵדוּת מִקַּו הַפָּרָשָׁה
לִשְׁנֵי הַיָּמִים
זֶה שֶׁל אֶתְמוֹל וְזֶה שֶׁל מָחָר
שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ שֶׁקּוֹלַאז' חַיֵּינוּ טְלָאִים שֶׁל אֵבֶל (וְאֵין עוֹד
כֹּחַ, אֵין עוֹד) וִילָדִים שֶׁנּוֹלָדִים לָנוּ
הַקּוֹד הַגֶּנֶטִי שֶׁלָּהֶם כְּפוּף זִכְרוֹנוֹת וְגֵוָם הָרַךְ נוֹטֶה
לְפָנִים כְּאִלּוּ בִּבְהִילוּ תָּמִיד
שֶׁתִּבְכֶּה עָלֵינוּ אִמָּא שָׁלוֹם שֶׁמְּקוֹרוֹתֵינוּ יְבֵשִׁים וְהַשְּׁעָרִים
נְעוּלִים וּמַחֲלִידִים וּמְלָחִים שֶׁבְּדִמְעוֹתֶיהָ יָבוֹאוּ לְמִלְחֵי הָאֲדָמָה
וּמַשֶּׁהוּ מִזֶּה (אָמְנָם אָנֶמִי)
עוֹד יִצְמַח
וְהִנֵּה מְכַסִּים כָּאן עוֹד בּוֹר
וכאן, בסדרת שיעורים שהעביר לפני שנה ארי אֵלון, אף זכתה אמא שלום לתלמוד משל עצמה...
בסרט (הנהדר) של יוסף סידר הערת שוליים, מצאתי גם "אימא שלום" כזו. והנה זה פלא גם היא נשואה לאליעזר (שקולניק, האבא). יהודית היא היחידה שיודעת את האמת על כל צדדיה - לטוב ולמוטב - ומאפשרת את המשך החיים ככל הניתן במשפחה הכאוטית הזו, עד הסוף המיוחד של הסרט, הנותר למעשה בלתי פתור. עליזה רוזן משחקת את התפקיד של יהודית האמא באופן מעורר השתאות.
השבמחקסיפור נוסף זכור לי על רבי אליעזר ואמא שלום. הוא לא היה נותן לה לפסוע על הקרקע. היה כורע לפניה, פורס את כפותיו על הארץ ,וכך היתה פוסעת והולכת על כפות ידיו.
השבמחקאני חושב שמדובר בר' טרפון. ואולי שניהם.....
מחקמנחם, חוששני שאתה מחליף את האנשים. סיפור יפה זה מובא בירושלמי פאה, א, א, על רבי טרפון שכך נהג באמו:
השבמחק'אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה, ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן: התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה: מה עביד ליך? ותניית להון עובדא [ואמרה להם המעשה]. אמרו לה: אפילו עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע'.
צדקת ממני, אבל לפחות זכינו בסיפור יפה. תודה על התיקון.
מחקמצטער, פרופ' אסף, לא ראיתי את תגובתך לפני שהגבתי...
מחקאימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! - אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא.
השבמחקאימא שלום- רעייתו של רבי אליעזר ואחותו של רבן גמליאל- הייתה.
היה פילוסוף (נוצרי) אחד בשכונתם, שהיה מפרסם עצמו שאינו מקבל שוחד (כשופט/דיין).
רצו לגחך עליו, נתנה לו אימא שלום (כשוחד) נר מזהב, ובאה אליו- עם אחיה לדין.
אמרה לו: אני רוצה מחצית מנכסי בית אבא (כירושה).
אמר להם: תחלקו!
אמר לו רבן גמליאל: והלא כתוב לנו בתורה, שכאשר יש בן הבת אינה יורשת (אלא מקבלת מזונות)?
אמר לו השופט: מהיום שגליתם מארצכם, ניטלה תורת משה, וניתנה במקומה 'עוון גליון' (כינוי גנאי לאוונגליונים- ספרי הנוצרים), ושם כתוב: הבן ובת ירשו כאחד.
למחר חזר רבן גמליאל והכניס לו (כשוחד) חמור לובי (חזק ואיכותי).
אמר להם השופט: הסתכלתי בסוף הספר 'עוון גליון' וכתוב בו: אני לא לפחות מתורת משה באתי, ולא להוסיף על תורת משה באתי. וכתוב בה: במקום שיש בן הבת אינה יורשת. אמרה לו אימא שלום: יאיר אורך כנר..! (-תן פסיקה המתחשבת בנר שנתתי לך..)
אמר לה רבן גמליאל: בא החמור ובעט בנר. בבלי שבת דף קטז ע"א וע"ב
למשה. רק אחרי שקראתי שוב את מגוון הסיפורים והתגובות על אימא שלום התחלתי לקלוט את היציאה המוזרה שלך עם הסרט הערת שוליים, שבהתחלה היתה לגמרי מעופפת בעיני. מעניין מאד.
השבמחקתודה לאנונימי. אני מודה ומתוודה שככל שהתפתחה העלילה בסרט הערת שוליים, הסוגיה התלמודית "תנורו של עכנאי" – שתוארה בבלוג בתמצית - לא יצאה לי מהראש עד סוף הסרט (שטרחתי וראיתי מספר פעמים בהנאה רבה).
השבמחקההקבלה מדהימה בעיני, ואיני יודע כמובן אם סידר התכוון לכך או לא. מובן מאליו שהוא מכיר את הסוגיה היטב מרקעו האישי וחינוכו אבל לא ידוע לי אם אכן התכוון לכך בסרט.
אציין רק נושא אחד שעומד בבסיס הסוגיה התלמודית (יחד עם נושאים אחרים כמובן) והוא בחינת האמת מול השלום; בחינת העדפת היציבות החיונית והמאפשרת ("אחרי רבים להטות") אל מול הדייקנות הפרפקציוניסטית והקפואה. וכך גם בעלילת הסרט כמובן.
במצב עניינים כזה, לדמות דוגמת "אימא שלום" יש תפקיד חשוב מאד.
אשמח לדעת עוד על פרשנותך התלמודית לסרט "הערת שוליים"
מחקבספרה של יוכי ברנדס "הפרדס של עקיבא", מהווה אמא שלום דמות מפתח ביחסיה של רחל בתו של כלבא שבוע עם ר' עקיבא. לתומי חשבתי שהשם הומצא על ידי המחברת ולכן תודה לבלוג ולמגיבים על המידע שחסר לי. מכל מלמדי השכלתי.
השבמחקברשותכם אבקש לציין כי מן המידע העולה מקערות ההשבעה המאגיות מבבל הסאסנית החופפות לתקופה של התלמוד הבבלי במקום ובזמן עולה כי השמות של כינויי בני המשפחה היו שכיחים כשמות פרטיים - ושכיחים השמות: אחא, אחתא, אבא, אימא, ובכלל זה גם השם "אימא שלום" המופיע באחת הקערות ! בשל תארוכן של הקערות למאות השישית והשביעית אין הכוונה לבתו של רבן גמליאל הזקן אשת רבי אליעזר בן הורקנוס אלא לאישה אחרת שחיה בבבל הסאסאנית מאות שנים לאחר מכן.
השבמחקהסיפור על תנורו של עכנאי מתואר בסרטון בגן לאומי קצרין.
השבמחק