ברוך הבא: סידורי הראשון

כתב וצילם ברוך גיאן

בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים בכל הארץ (נקווה שגם בדרום) ואת מדורנו נקדיש הפעם למה שקרוי 'תינוקות של בית רבן'.

לפני כמה שבועות, באחד מימי תמוז הלוהטים, יצאתי לעיר העתיקה למשימת צילום. כשהגעתי לשערי הכותל המערבי ראיתי קבוצה של זאטוטים יורדת מאוטובוס ולא יכולתי שלא להעלות על פניי חיוך גדול ומפויס.

ספרתי שלושים ושמונה ילדים. כולם היו לבושים בחולצות לבנות חגיגיות, על ראשיהם חבשו כתר נייר צבעוני והציציות הארוכות שמחוץ למכנסיהם הכהים התנופפו ברוח.

נשרכתי אחריהם עם מצלמתי. התפעלתי מהמראה וגם הם היו מאושרים מתשומת הלב שזכו לה מאדם זר. הילדים ומלוויהם עשו את דרכם אל רחבת הכותל. אחד ה'מלמדים' צילם אותם, אבל הילדים, כך נראה היה, התרשמו יותר ממני – צלם בלתי קרוא שמלווה אותם עם ציודו המקצועי. תוך זמן קצר הם ראו בי חלק בלתי נפרד מן האירוע. כמו צלם חתונות.

שוחחתי עם כמה מן הילדים וכך התברר לי שמדובר בבני היישוב החרדי ביתר עילית, כולם תלמידי רשת החינוך 'אל המעין' של ש"ס, שהובאו לכותל כדי לערוך את טקס קבלת הסידור הראשון. מה שמשונה היה, שכל הילדים הרכים היו, מה שקרוי אצלנו 'ספרדים', אבל שלושת המלמדים, שאחראים על חינוכם, היו 'אשכנזים'... מנהל ה'תלמוד תורה', שהשתתף גם הוא באירוע, סיפר לי שאכן זה המצב. הם חיפשו מלמדים – גברים, כמובן – ולא הצליחו למצוא במגזר הספרדי מועמדים מתאימים. 'כור היתוך' כבר אמרנו?

מכל מקום, הזאטוטים הגיעו לרחבת הכותל והתגודדו מול האבנים העתיקות. אחר כך התיישבו ברצועת הצל הצרה הצמודה לכותל וכל אחד קיבל שקית שתייה.

לאחר שהוענקו להם הסידורים רקדו הילדים ומלמדיהם, ואז התבקשתי לצלם 'תמונת מחזור'. הילדים היו ממושמעים להפליא ובתוך דקות אחדות הסתדרו בשורות, נעמדו מולי מוכנים ונרגשים. כמה נשים, שעמדו מעבר לפרגוד וצפו במתרחש, הצטרפו גם הן לחגיגה. הן עמדו על כיסאות, שלפו את מצלמותיהן ותיעדו.

בדרכי חזרה נזכרתי בסיפורו היפה של ש"י עגנון, 'סיפור נאה של סידור תפילתי' (אלו ואלו, הוצאת שוקן, עמ' רלז-רמז), שבו מתוארת התרגשותו של ילד יהודי בגולה מן הסידור החדש שהביא לו אביו מן היריד.

הנה כמה מן התמונות שצילמתי: