על דעת המקום: כִּפְלֵי שֵׁמוֹת במפת ישראל

הכותרת הראשית של עיתון דבר, י"ב בתשרי תש"ז (7 באוקטובר 1946)

מאת יהודה זיו

כתום מלחמת העצמאות, ובעקבות מבצע 'עובדה', נוספו על מדינת ישראל גם מרחבי הנגב, והם נוטלים היום כ-60% משטחה. בן-גוריון, שזה מכבר נשא בליבו את חזון הפרחת שממות הנגב, חָכַךְ אז בדעתו: במה להתחיל? בְּעִבְרוּת השמות ראה בן-גוריון הצהרת נוכחות שאין קולעת ממנה ולפיכך מיהר להקים, כבר ביולי 1949, את 'הוועדה לקביעת שמות גיאוגראפיים [עבריים] בנגב'. רק יישובים עבריים אחדים היו אז בנגב, בצפון-מערבו בלבד, ועל הוועדה הוטל לקבוע שמות עבריים לא רק ליישובים אלא לכל האתרים והעצמים הגיאוגרפיים ('ועדת שמות היישובים' הרגילה, שפעלה מאז 1925 בצד הקרן הקיימת לישראל, קראה מתוקף הגדרתה שמות ליישובים בלבד). 

במהלך כעשרה חודשים קיימה ועדה זו 29 ישיבות (שלוש מדי חודש), יצאה לסיורים בנגב (חלקם אף מוטסים) וקבעה מדרום לקו עזה – עין-גדי 561 שמות חדשים (בהם רק 24 שמות יישובים). קובץ החלטותיה של אותה 'ועדת השמות לנגב' נושא את התאריך 29 במאי 1950, מועד ישיבתה האחרונה, בה ניתנה לכולן גושפנקה רשמית. 

'הנגב' – בול קק"ל, 1948 (מקור: תפוז בלוגים: דואר ובולאות)

'עבודה קבלנית' זו של אותה ועדה, שניכרת בכמה וכמה מהחלטותיה החפוזות, הניבה את 'רְשִּׁימוֹן השמות החדשים', שהתפרסם בשנתון הממשלה לשנת תשי"א (1951), ואליו צורפה אז גם המפה העברית הראשונה של הנגב (גיליון 2, ישראל / דרום), בקנה מידה 1:250,000.

בין היתר, נמנים ברשימון השמות שלושה מנחלי הנגב, להם הוענקו השמות העבריים הבאים:

מספר סידורי       השם                 השם הקודם                      קואורדינטה

104.              נחל כַּרְכֹּם            ואדי אֻם-בַּרַירִק,  

                                              ואדי אל-עֻבֵּירָה                   133975  

110.             נחל בָּרָק              ואדי אל-בֵּירַק                     160979 

119.             נחל עַמּוּד             ואדי עַמוּד                          134984

לוואדי אום-ברייריק (أٌمّ بَرَيْرِق) העניקה הוועדה את השם העברי החדש 'נחל כַּרְכּוֹם' בזכות הכרכום הדמשקאי ( Crocus cenusdamas), הגדל בארץ רק במרומי הר הנגב, וזאת אף שפשר כינויו בערבית של הנחל הריהו הקטנת 'אום-בַּרִיק' (أمّ بَرِيق; בעלת בְּרַק מתכת / זכוכית); ושמו השני, ואדי אל-עוביירה (ألْعُبَيْرَة),גם הוא הקטנת 'אל-עַבְּרָה' (ألْعَبْرَة; החצייה). לוואדי אל-ביירק (ألْبَيْرَق; הדגל) נקבע, בעקבות צלצול שמו הערבי, השם 'נחל ברק'. ורק ואדי עמוד שמר על שמו הערבי המקורי ושמו נקרא 'נחל עמוד' אף בעברית.

א. ארץ גְּשוּר

לבד משלושת הנחלים הללו, העניקה 'ועדת השמות לנגב' גם את השם 'גְּשׁוּר' / 'גְּשׁוּרִי' לארבעה עצמי נוף סמוכים בהר הנגב: 

מספר סידורי      השם                       השם הקודם                  קואורדינטה  

89.              שְׁלוּחַת גְּשׁוּר            חַ'שְם אל עִדָיִד                124962  

90.              הַר גְּשׁוּר                 ג'אבל אל עִדָיִד                125966  

98.              נחל הַגְּשׁוּרְי             ואדי אל-עִדָיִד (סַמָוָה)       123970  

103.            בְּאֵר גְּשׁוּר               בִּיר עִדָיִד (סַמָוָה)             125972

'גשור' על שום מה? והלא מן התנ"ך אנו יודעים כי גשור נמנתה עם ממלכות ארם ומקומה בדרום הגולן. אבשלום אמר אל אביו דוד: 'כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם' (שמואל ב, טו 8), שהרי אמו, מַעֲכָה, היתה 'בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר' (שם, ג 3). 

לקיבוץ גשור שברמת הגולן יש מפעל גדול לייצור שמן זית ושמו 'ארץ גשור'

אך מתברר שהייתה גם גשור בדרום. תיאור 'הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת' – אותם חלקים שלא עלה בידי יהושע לכבוש – פותח ב'כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי' (יהושע, יג 2); ואף על דוד, בשבתו 'עם אכיש בגת' (שמואל א, כז 3), נאמר: 'וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּרְזִי וְהָעֲמָלֵקִי ... בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם' (שם, 8). ועדת השמות לנגב נמנעה מלהנציח את 'העמלקי', מן הסתם בשל נאמנותה לכתוב: 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמים' (דברים, כה 19), אך לא ראתה כל בעייה בשמות האחרים, ולצד 'גשורי' נמצא נחל מתאים גם לאותו 'גִּרְזִי' (במסורת הקרי: 'וְהַגִּזְרִי') במפתו העברית החדשה של הנגב.

62.  נחל הַגִּרְזִי                       ואדי עַ'בִּיָּה                        138934

מפת 1:500,000 שנלוותה ל'שֵׁמוֹן' (החלטות ה'ועדה לשמות עבריים בנגב'), שניהם צורפו לשנתון הממשלה, תשי"א

ב. כַּרְכּוֹמִים וסביונים

שלא כמו 'גשור' הצפונית, אשר בארם, מהותו ומוצאו של אותו 'גשורי' דרומי נותרו עלומים. ואכן, ועדת השמות הממשלתית, אשר הוקמה באפריל 1951, מיהרה להתנער מאותו שם מפוקפק, והחליפה (אוקטובר 1952) את שמותיהם של ארבעת ה'גשורים' וקבעה גם להם את שמו של הכרכום הדמשקאי: 'שלוחת כרכום', 'הר כרכום' (שהתפרסם באלפי ציורי הסלע הנדירים שנמצאו בו), 'נחל כרכום' ו'באר כרכום'. לימים (1982) אף החילה את שמו של אותו כרכום גם על 'מְצַר כרכום', שהוא קטע מערוצו של אותו נחל. 

כך הפך פרח הכרכום הדמשקאי, על אף נדירותו (כל מיני הכרכום נחשבים לפרחים מוגנים!), לשם נפוץ בהר הנגב. העובדה, ש'דמשקאיותו' לא צורפה לשמות הללו, גרמה לכך שדורות של מטיילים מחפשים שם לשווא את פרחיו הלבנים של הכרכום החורפי, המוכר יותר, אשר אבקניו הצהובים הם שנתנו למין זה את שמו (ומכאן 'נתכרכמו פניו' ואף 'כּוּרְכּוּם' בערבית!). וכיון שאינם מוצאים אותם – שהרי פרחי אותו 'דמשקאי' צבעם ורוד-בהיר, כעין פרחי הסתוונית – תמהים הם על מקור הַשֵּׁם.

כרכום דמשקאי (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

כרכום חורפי (מקור: צמחיית ישראל ברשת)

שפע פרחי הכרכום החורפי, במרכז ארצנו ובצפונה, הביא לתפוצתו של שם זה גם בצפון. ב-1955 קבעה ועדת השמות הממשלתית את השם העברי 'עין כרכום' לעין אל-כַּרְכָּה שמצפון לאלמגור. הסיבה לקביעת השם נבעה מצלצול השם הערבי, אף שמשמעותו המילולית היא 'הֶעָגוּר', כינוי אוֹנוֹמָטוֹפֶּאִי בעקבות קרקוריו (ומכאן 'צווח ככרוכיה' בלשון חז"ל). לימים (1979) נקרא משום כך אף היישוב הסמוך, שעל מקומה של ח'רבת עַלִי, בשם 'כרכום'. 

'כרכום' נוסף נקבע במרס 1953 כשמה של 'מעברת כפר אונו' לשעבר, בכֻּפְר עָאנָא הנטוש, אך שם זה נשתכח משעה שהפכה לימים 'קריית אונו'. ואגב פרחים ויישובים, באותה ישיבה קבעו חברי ועדת השמות הממשלתית גם את השם 'סביון' ליישוב חדש, שקם מזרחה משם, ותחילה היה אמור לשמש מגורי קשישים (אולי חשב וילנאי על 'זקן הסבא' שמצמיח הסביון). לימים, משנודעה 'סביון' כיישוב יוקרתי ל'עשירים בלבד', הפך שמו של פרח 'פּוּשְׁטִי' זה למותג נפוץ בכל הארץ: מ'נווה סביון' שבאור יהודה הסמוכה, ועד 'סביוני ים' בקריית ים שבמישור הקריות... זר הפרחים מוגש לזאב וילנאי, חבר הוועדה, שהציע באותה ישיבה את 'כרכום' שנשכח, ואת 'סביון' שצלח.

שרידיו של עוד 'כרכום' נמצאים היום על אדמת לבנון – זהו 'מוצב כרכום', שהוקם ב'רצועת הבטחון' בדרום לבנון ומול המושב זרעית. במוצב זה ובסביבתו נפלו כמה מחיילינו, ממטעני חבלה ומאש מרגמות החיזבאללה, ואנדרטה לזכרם, מעשה ידי הפסלת שלומית אברבוך, נמצאת בכניסה למושב זרעית. ב-2006 פוצץ צה"ל את המוצב ומן הסתם לא נותר לו זכר. 

האנדרטה 'קריעה' לזכר חיילי צה"ל שנפלו במוצב כרכום (מקור: ויקיפדיה)

ג. ברקים ועמודים

גם נחל בָּרָק זכה לכבוד כפול ומכופל. בנוסף לנחל ברק הדרומי, שהוזכר לעיל, העניקה ועדת השמות הממשלתית (ביוני 1953) את השם גם לוואדי אל-חֻוֵּישׁ (הקטנת 'חוֹשׁ', כלומר חצר, מכלאה) שבדרום הגליל התחתון, היורד מנצרת אל נחל תבור, ממערב לכפר דָאבּוּרִיָה. צלצול שמו של כפר זה הוא שהביא לשמו העברי החדש של הנחל על מנת להזכיר את מלחמת דבורה וברק בן אבינעם, אשר נערכה בסמוך. בדיון על מתן השם (דו"ח מס' 43 של ועדת השמות) הועלה, מטבע הדברים, גם זכר נחל ברק הדרומי, שיורד מהר הנגב אל צפון הערבה.

אירוס נצרתי (צילום: רועי פרץ; צמחיית ישראל ברשת)

בעת ההיא טרם נודע ייחודם של שני הנחלים הללו – לא אירוסי נצרת, הפורחים בנחל ברק הצפוני ומפארים אותו; אף לא הקניון המרשים, שנחל ברק הדרומי עובר בו לפני צאתו אל הערבה. לפיכך לא הוטרדו אז חברי ועדת השמות הממשלתית ממתן שם זהה לשני נחלים 'סתמיים', מה גם שהם מרוחקים זה מזה 280 ק"מ... משהפכו שני נחלים אלה – במיוחד הדרומי שבהם – ליעדי טיול מבוקשים, חזרו בהם חברי הוועדה וכדי להבחין בין השניים, הוחלף בשלהי שנות התשעים שמו של הברק הצפוני וייקרא שמו בישראל: 'נחל בן אבינועם'...     

נחל ברק 'הדרומי' (מקור: שבילים)

נחל ברק 'הצפוני', היום נחל בן אבינעם (מקור: nana - פורום טיולים ואתרים) 

ומה באשר לנחל עמוד? 

שנים רבות נותר נחל עַמּוּד 'הדרומי' אלמוני לגמרי, בעוד 'כפילו', נחל עמוד 'הצפוני' זכה לפרסום רב, הודות למימיו הזורמים ממעיינותיו ולתעלת 'המוביל הארצי', בין ים כינרת לבין בקעת בית נטופה, שחוצה אותו. כדי למנוע טעויות, ולמרות המרחק הרב בין שני 'העמודים', קבעה ועדת השמות הממשלתית (אפריל 1961) שם חדש לעמוד הדרומי וקראה את שמו: 'נחל צִיָּה'.