עונג שבת (עונ"ש): מקבילית המוחות

‏הצגת רשומות עם תוויות מקבילית המוחות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 18 בינואר 2019

שלום עליכם במקבילית המוחות

מאת ישראל ברטל

מאמריו היפים של עורך הבלוג על מסעותיו בניו יורק בעקבות שלום עליכם, שבהם הוזכר גם מאבקו רב השנים ורב הפולמוסים של המתרגם אריה אהרוני בתרגומיו של יצחק דב ברקוביץ, עוררו בי זיכרונות בני כמעט שלושים שנה. זה היה עידן אחר, נטול אינטרנט וטלפונים חכמים, שבו היה רק ערוץ טלוויזיה אחד שבו צפו כולם.

ומעשה שהיה כך היה.

'מקבילית המוחות' היה שעשועון ידע טלוויזיוני נושא פרסים בהפקת הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית ששודר בין השנים 1996-1990. בארבע העונות הראשונות הנחה את התוכנית איש הרדיו והטלוויזיה רב-הפעלים יצחק שמעוני (2013-1926), שקולו היה מזוהה עם תוכניות אהובות כמו 'שלושה בסירה אחת' ו'מחפשים את המטמון'.

התכנית הייתה גרסה ישראלית של תכנית בריטית בשם Mastermind המשודרת בערוץ BBC משנת 1972 ועד עצם היום הזה, ושמעוני הוא שהמציא לה את שמה העברי. כל משתתף בשעשועון (שכונה בימים הם 'נבחן') היה אמור להפגין ידע נרחב בתחום התמחות ספציפי שבחר בעצמו, אזוטרי ככל שיהיה. בכל תכנית השתתפו ארבעה מתמודדים והטוב שבהם עבר לשלב הבא. את השאלות והתשובות כולם שכחו, אבל משפט המחץ שאילתר שמעוני, 'התחלתי ולכן אסיים', זכור עד היום הזה. לאחר מותו של שמעוני, בשנת 2013, אף בחרו בני משפחתו לציין משפט זה על מצבת קברו.

מצבותיהם של יצחק שמעוני ורעייתו הקריינית מרים אלון, הר המנוחות בירושלים (צילום: דוד אסף)

הנה כך זה נראה פעם:

כיון שהמשתתפים היו אלה שהציעו את נושאי התמחותם, נזקק המנחה לייעוץ של מומחים במגוון תחומים. אחד המתמודדים הצהיר על בקיאותו בכתבי שלום עליכם המתורגמים לעברית וכך הגיע אליי יצחק שמעוני בקיץ 1990. חיברתי אפוא לבקשתו כמה שאלות, ובשל כך יצא עלי קצפו של אריה אהרוני, שעשה באותם ימים את צעדיו הראשונים במפעל חייו – תרגום מקיף של כתבי שלום עליכם מיידיש לעברית.

שניים מתרגומיו הראשונים של אריה אהרוני

אהרוני כתב מכתב נרגז ליצחק שמעוני, שפנה אליי כדי לדעת מה להשיב. מכתבו של שמעוני נכתב ב-14 באוגוסט 1990 והגיע לביתי בתוך יום! אכן, באותם ימים רחוקים היה דואר ישראל יעיל פי כמה מאשר בימינו...

הנה חילופי המכתבים, שדומני כי לא פג טעמם.

אריה אהרוני

בית אלפא 19140

8.8.90

ליצחק שמעוני שלום רב,

צפיתי בתוכניתך 'מקבילית המוחות' ביום ראשון 5.8.90, ולמרבה צערי עלי לציין כי בבלי משים, נתת יד לדיסאינפורמאציה בחלק נכבד מן השאלות שעסקו ביצירת שלום עליכם.

אמנם הודעת מראש כי השאלות הוכנו בידי 'מומחה' פלוני, ובכך כביכול האחריות באשר לדיוקן עליו, ולא עליך, ואף על פי כן, אתה מגיש את התוכנית במיומנות ובפסקנות ומביאה לרשות הרבים, ודומה, כי לא אטעה אם אומר שאתה המוציא והמביא בה.

על כן אני מפנה תמיהתי זאת אליך:

סבורני שלא נעלם ממך כי בכל השאלות המוצגות הייתה מובלעת ההנחה שיצירת שלום עליכם ותרגום י.ד. ברקוביץ' היינו הך הם, ואין טעות גדולה מזאת. ברקוביץ' היה חסיד אותה אסכולה שתרגמה על פי הסיפור ולא את הסיפור – מה שכינה פעם אברהם שלונסקי בשנינות לשונו 'עלפיניזם' – הוא הוסיף וגרע ושינה ו'שיפר' ו'טייב' ותיקן את 'פגמיו' של שלום עליכם, ככל העולה על רוחו – יקצר כאן המצע מלדון בסוגיה הזאת לפרטיה.

אילו נתבקש איפוא המתחרה להוכיח בקיאות בתרגומו של ברקוביץ' ודאי לי שלא הייתי מטריח אותך, אבל הוא נתבקש, על פי הודעתכם, להוכיח בקיאות בשלום עליכם, וכאן, בעזרתך האדיבה, ניתנו פשוט שאלות ותשובות מטעות ושגויות. ולראייה:

א. שם הילד שנגס בפיטמו של האתרוג אצל שלום עליכם הוא לייבל, ולא 'מיכה הרחב פיך' – ואגב, גם סיפור זה, 'האתרוג', כדרך סיפורי שלום עליכם האחרים שהריק ברקוביץ' לעברית, מעוקר בנוסחו מתכניו ה'קשים' וה'בלתי נעימים' לטעמו של המתרגם.

ב. אין לשלום עליכם מחזה בשם 'עמך'. זה מחזה של י.ד. ברקוביץ'. יש לשלום עליכם מחזה בשם 'דאס גרויסע געווינס' ('הזכייה הגדולה') והוא שונה תכלית השוני מהגירסה הברקוביצ'אית. בשני המחזות מדובר אמנם בחייט שימלה סורוקר שזכה במאתיים אלף רובל, אבל בהבדל עקרוני: אצל ברקוביץ' הזכייה מדומה (טעות באפס), לאמור, לא הייתה בעצם שום זכייה – ואם נקטת נוסח 'עמך' היה עליך לציין זאת – ואילו אצל שלום עליכם הייתה הזכייה ממשית, והוצאה מבעליה ברמייה בידי שני נוכלים יהודיים. כל עיקר המחזה של שלום עליכם הוא בקביעה הפסימית כי אין בכוחו של הפאנטאזיור היהודי – ואפילו זכה בזכייה הגדולה – לקיימה בידיו. וארשה לעצמי להעיר כאן בסוגריים כי חסידי תרגום ברקוביץ' באין להם תשובה עניינית, משיבים בדרך כלל בנימוק כי 'שלום עליכם הסמיך את ברקוביץ' לשנות, להוסיף ולגרוע כרצונו' – טענה שאף היא לא נבדקה כל צורכה; מכל מקום אם בשימלה סורוקר עסקינן הרי ברקוביץ' ניסה, על פי עדותו הוא, לכוף על שלום עליכם את קונצפצית 'הטעות במספר' שלו, אך ללא הצלחה. שלום עליכם כעס והתלונן בפני בתו (רעייתו של ברקוביץ') שברקוביץ' מפריע לו בעבודה!

ג. אין מחזה של שלום עליכם בשם 'האוצר'. יש 'די גאלדגרעבער' ('חופרי הזהב'), וגירסת ברקוביץ' שונה מאד מזאת של שלום עליכם.

ד. שלום-עליכם לא כתב מעולם מחזה בשם 'קשה להיות יהודי', והמחזה בגירסתו היידית 'שווער צו זיין א ייד' הוא 'עיבוד' של ברקוביץ' לרומאן של שלום עליכם 'דער בלוטיקער שפאס' ('מהתלת הדם'). הרי זה רומאן המנכח את העולם הנוצרי והיהודי ברוסיה בעקבות משפט בייליס. שם גיבורו הגויי פופוב (מלשון 'פופ', כומר), ושם גיבורו היהודי רבינוביץ' (מלשון רב), ולא שניאורסון ואיוואנוב. וכל הפרשה הזאת של ייחוס ה'עיבוד' הברקוביצ'אי לשלום עליכם, הכללתו בכתביו, לעומת אי-הכללת הרומאן – היא אחד העיוותים החמורים, התמיהות הגדולות בקרית ספר שלנו.

וכאן באה תמיהתי עליך. כל היצירות המנויות לעיל – הן הרומאן 'מהתלת הדם', הן המחזות 'הזכייה הגדולה' ו'חופרי הזהב', והן הסיפורים לילדים של שלום עליכם כבר הופיעו בעברית בתרגום מדוייק ונאמן למקור, ואין שום קושי לעמת ולאמת את הדברים. ואדם כמוך, הדורש (ובצדק) דיוק מן המתמודדים, אינו פטור אף הוא עצמו ממצוות הדיוק. מה עוד, כשהנך משתמש בכלי תקשורת רב עוצמה כל כך.

אני מקווה ומצפה כי תתקן את המעוות בתוכניתך הקרובה.

בכבוד רב,

מחכה לתשובתך,

אריה אהרוני

נ.ב. אני מרשה לעצמי לצרף למכתב זה דברים שכתב לי בעניין הנדון פרופ' יעקב בהט ז"ל, שהיה אחד המורים המעולים לספרות עברית בבתי הספר בישראל, וראש החוג לספרות באוניברסיטת חיפה.

ומסור נא מיטב איחולי לפקידה, שומרת הטלפון שלך מפני טרחנים שכמוני.

א.א.

למכתב אכן צורף צילום של גלוית דואר שכתב ב-26 במארס 1986 פרופסור יעקב בהט מחיפה אל אהרוני בקיבוץ בית אלפא, ובה נכתב בין היתר:

ואכן, לא לימדנו את ש"ע בבית הספר העברי, לימדנו את ש"ע+יד"ב וממילא גילינו ביצירתו של ש"ע פנים שלא כהלכה. אין זו אשמת המורים; זו הייתה – כדבריך – הסכמה כללית, וכל עוד לא יופיעו כל תרגומיך בצוותה – מעין מפעל לחתימה וכיו"ב, אין לדעתי, כל סיכוי להשיב את פני ש"ע למקומם. האם יש סיכוי מעין זה? אנא – עשה למענו.

שתיים מחוברות הפולמוס שפרסם אהרוני ובהן תקף את ברקוביץ וגם את הפרופסורים חנא שמרוק ודן מירון

אזרתי כגבר חלציי וב-15 באוגוסט עניתי ליצחק שמעוני במכתב הבא:

ליצחק היקר שלום,

רוב תודות על מכתבו של מר אריה אהרוני, אשר הואלת להעביר אלי. ה'חידוש' הגדול של מר אהרוני – כי תרגומו הקלאסי של י"ד ברקוביץ איננו נאמן למקור ביידיש של שלום עליכם – וכי כמה מן המחזות שם הם תרגומים-עיבודים של סיפורים ביידיש, ידוע לכל בר בי-רב, כולל לי עצמי. אם תעיין במאמר שפרסמתי בכתב העת 'הספרות' עוד בשנת 1978 (!) בשם 'דמות הלא-יהודים וחברתם ביצירת שלום עליכם', תוכל לראות שם מכל שורה ושורה כי ה'סוד' הגדול שחשף מר אהרוני ידוע לי זה מכבר – כולל בעובדה שתרגמתי שם בעצמי מן המקור ביידיש עשרות ציטוטים כדי שיהיו מדויקים ככל האפשר למקור. ואם תטרח להשיג תרגום שלי שראה אור בכתב העת של האוניברסיטה העברית בשנת 1971 (!) תלמד ממנו שבעיה זו העסיקה אותי עוד בשחר נעורי. זה שמר אהרוני איננו מכיר את עבודתי המדעית המקצועית בחקר יהדות מזרח אירופה בכלל, ובספרות יידיש בפרט, אינו מצדיק את השימוש בכינוי 'מומחה' פלוני. אילו היה מתעמק יותר בעשרות המחקרים על שלום עליכם שראו אור במשך הדורות האחרונים, היה מגלה כי 'חידושו' הנפלא ידוע לכל חובבי שלום עליכם במקור והוא חידוש רק לגבי הישראלים חסרי הרקע המזרח-אירופי (שמר אהרוני נמנה עליהם, לפי עדויותיו במקומות אחרים – הוא מספר, ואף מתפאר בכך, כי לא ידע יידיש בראשית דרכו כמתרגם שלום עליכם!).

ולגופו של עניין, כפי שזכור לך בוודאי, שאלתיך בפירוש אם הנבחן בתכנית ייבחן על הטקסט ביידיש. כיון שהשבתני כי המדובר בתרגום העברי, קבעתי (ובצדק מוחלט, כפי שהוכיחו תשובותיו הרהוטות של הנבחן דווקא על השאלות שהתבססו על תרגום ברקוביץ), כי הקורא הישראלי איננו מכיר בדרך כלל את שלום עליכם, אלא דרך ברקוביץ. בין היתר משום שתרגום זה, ככל שהוא שונה מן המקור, הפך לנכס תרבותי קלאסי בפני עצמו. לרוע המזל, תרגומו המדויק (כביכול) של מר אהרוני איננו מוכר כמו שמוכר תרגומו של ברקוביץ. מה גם שלא הפך לקלאסיקה מסיבות שלא אפרט כאן... כזכור לך, נשאל הנבחן כמה שאלות על סיפוריו המקוריים של שלום עליכם בעברית, ולא ידע אפילו תשובה אחת. אם כן, אמור מעתה: הנבחן הוא האשם העיקרי, על שלא ידע כי יש בעולם תרגום אחר, יפה פחות אך אולי 'נאמן' יותר, שחיבר מר אריה אהרוני. האם יכול היה הנבחן לענות על השאלה: 'מי אכל את פיטמו של האתרוג' אם היה ניתן השם המופיע בסיפור המקורי ביידיש? ודאי שלא. הנבחן הוא זה שבחר את הנושא, הוא זה ש'אשם' בכך שקרא את תרגומו של י"ד ברקוביץ והוא גם זה ש'חטא' שבקיאותו הגדולה בכתבי הסופר הגדול מבוססת על הנוסח עליו גדלו בישראל כמה דורות של קוראי עברית. דרישתו של מר אהרוני הנכבד 'לעמת ולאמת את הדברים', לא הייתה מאפשרת לנבחן שלנו לענות של שאלה כלשהיא. שהרי את תרגום אהרוני איננו מכיר, את כתבי שלום עליכם במקורם העברי (שראו אור בשנת תשל"ו בהוצאת מוסד ביאליק) לא קרא, יידיש אינו מבין... אמור מעתה, מר אהרוני התכוון כי תשב ותחכה עד שיבוא אליך מתחרה שיודיע כי ברצונו להיבחן על תרגום מר אהרוני!

ובשולי הדברים, אף אם למר אהרוני שליחות נשגבה לגלות בעולם את קלונו של ברקוביץ, אין היא מצדיקה קנטרנות ולשון יהירה מן הסוג שהוא נוקט בדרך כלל בכתיבתו על אחרים העוסקים בתחום זה. כבר אמרו חז"ל טול קורה מבין עיניך וכו'. רצוני לומר כי כבר לפני שנים רבות עמדתי לכתוב ביקורת על תרגומיו של מר אהרוני, ולא נסתייע הדבר. אך אילו נכתבה זו, אפשר שהמתרגם הנכבד היה מגלה זה מכבר כי ה'סוד' על היחס בין מקור ותרגום במפעלו של י"ד ברקוביץ איננו מצדיק התפארות שוא במה שכאמור ידוע גם ל'מומחה' כמוני.

כללו של דבר, לא תוכל להודיע בתכנית הבאה כי השאלות התבססו רק על תרגום ברקוביץ, שכן נכללו בהן גם כאלו שהתבססו על 'כתבים עבריים' מקוריים [של ש"ע]. לא תוכל להודיע כי מחבר השאלות לא ידע כי יש הבדל בין מקור ותרגום, שכן אפילו בחומר ששלחתי אליך הקפדתי כמה פעמים לציין ולהזהיר מהבדלים אלו (ראה, למשל, שם הספר 'פונ'ם יאריד' המכונה בעברית 'חיי אדם'). לא תוכל להציע לכל מי שקרא את תרגום ברקוביץ ושאב ממנו הנאה גדולה, לקרוא תרגום נאה פחות, אך 'מדויק' יותר (שהרי כנודע תרגום הריהו כאשה – או שהוא נאה או שהוא נאמן). עצתי לך, הנח לעניין. ונימוקי: מר אריה אהרוני ממילא לא יניח לדבר, ויפרסמו כדרכו באחת הבמות הספרותיות, ואז אוכל גם אני, כדרך משכילי הדורות הקודמים, להריק חרבי ולפרסם מכתב זה – והיתה השמחה שלמה...