 |
| הכניסה לקבר רחל בטבריה (צילום: Ori; ויקיפדיה) |
איפה נמצא קבר רחל כולם יודעים. בדרך אפרתה, בדרך לבית לחם. שם הפך המבנה הפסטורלי והצנוע למבנה מבוצר וממוגן שאיבד לגמרי את אופיו המיוחד. כידוע יש מסורות מקראיות נוספות באשר לקבורת רחל, והראשית שבהן מדברת על קברה בנחלת שבט בנימין ('בגבול בנימין בצֶלְצַח'; שמואל א, י 2), ויש הטוענים שנקברה ליד היישוב הקדום רמה ('קול ברמה נשמע'; ירמיהו, לא 14).
והנה מתברר שגם לטבריה יש את הרחל שלה. לא רחל המשוררת, הקבורה כמה קילומטרים מדרום לעיר, בבית הקברות המהולל של קבוצת כנרת, אלא רחל מימי המשנה, בתו של כלבא שבוע ורעייתו האהובה של רבי עקיבא.
רחל זו – שלפי כל הידוע לנו מעולם לא גרה בטבריה, לא היא, לא אביה ולא בעלה – חיה בירושלים במאה השנייה לספירה והותירה אחריה כמה סיפורים נפלאים שמשקפים את גודל אהבתה לבעלה, שאמר עליה 'שלי ושלכם, שלה הוא'. היא גם מקור ההשראה של נעמי שמר בשיר ירושלים של זהב', שכן במקור התלמודי 'ירושלים של זהב' הוא כנראה תכשיט שקנה רבי עקיבא לרחל.
ברור לכל שאין מדובר בקברה האמיתי אלא במסורת מומצאת – קבר מוסלמי שהתקדש והתייהד. כאן פרטים על מסורת הקבר.
הקבר הקדוש נמצא בדרום טבריה וכבר בשלט הכניסה ממתינות למבקרים כמה טעויות נלעגות: רחל ע"א (עליה אשלום?; וצ"ל כמובן ע"ה), התנה (!) במקום התנא.
 |
| צילום: פיני גורליק |
מתחם הקבר עצמו – מדווח פיני גורליק שגם צילם את התפילות שלמטה – הוא גדול יחסית ועל קירותיו מבחר נאה של סגולות ותפילות. לצד ההיבטים המסחריים מצטיינות התפילות, במפתיע, גם במוּדעוּת עצמית ובחוש הומור.
 |
| המצבה בתוך אחוזת הקבר (צילום: Ori; ויקיפדיה) |
בחדרי התפילה לגברים ונשים (בנפרד כמובן), מוצגות תפילות ייעודיות לכל דבר חשוב: תפילות לשלום הבית, תפילה שהגבר יתפלל על אשתו ולהיפך, זיווג הגון ועוד.
אהבנו במיוחד את 'סגולה חזקה לשלום בית' – אחת פונה לבעל, שנייה לאישה – שנפתחת כך:
אין סגולות לשלום בית. שלום בית נתון בידך, ורק בידך
למען המבקשים לחקור גלגולים של סגולות ונוסחי תפילה חדשים ומחודשים, הנה מבחר אנין:
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
אלון תן-עמי הזדמן להר המנוחות בירושלים בעניין רע. כיוון שזמנו היה בידו סר אלון לבקר בציון קברו הבולט של הרב-המקובל יצחק כדורי, הסמוך ונראה לבית ההספדים הספרדי.
להפתעתו גילה שב'ציון' מתנהל מסחר עֵר בדברי קדושה ותשמישי מצווה – מקמיעות ('קמיע מדליה' למשל, שאין לי מושג מה זה), נרות ופמוטים ועד עראק מבורך ושמן זית כתית לאכילה (!).
 |
| צילומים: אלון תן-עמי |
